מסתמא האט געשריבן: ↑מאנטאג יאנואר 13, 2025 2:56 pm
מאמר בעניני זמנים לבאר מנהג אבותינו ומקורותיו ובדעת מרן החתם סופר זי"ע
נלקח מלוח ימינו כקדם
בין השמשות וצאת הכוכבים
א] הנה בגמ' (שבת לד:) מבואר דשיעור בין השמשות אליבא דר' יהודה הוא משתשקע החמה כשיעור ג' רבעי מיל ובמשך זמן זה דינו כספק יום ספק לילה, וכשנסתיים זמן בהשמ"ש הוא ודאי לילה והיינו זמן צאת הכוכבים, והוק' תוס' מגמ' (פסחים צד.) דאמרינן משקיעת החמה עד צאת הכוכבים ארבע מילין, ותי' הר"ת (מובא בתום" ובראשונים בכ"מ ובשו"ע סי' רס"א) דהגמ' פסחים איירי מתחלת השקיעה ומזמן זה עד צאת הכוכבים הוא כשיעור ד' מילין, ומאי דאמרי' בגמ' שבת משתשקע החמה היינו סוף שקיעה [אחר שנכנסה החמה בעובי הרקיע] ומזמן זה עד צאה"כ יש כשיעור ג' רבעי מיל, ונמצא לפי שיטת ר"ת דמשקיעה ראשונה עד שקיעה שני' (שיעור ג' מיל ורביע) הוא יום גמור, ומשקיעה שני' כשיעור ג' רבעי מיל הוא זמן בהשמ"ש, ואחריו זמן צאה"כ שהוא ודאי לילה [והוא ד' מילין אחר שקיעה ראשונה].
שיטת הגאונים (עי' שו"ת מהר"ם אלשקר סי' צ"ו ש"ך יו"ד סי' רס"ו סקי"א ובי' הגר"א סי' רס"א) דמשתשקע החמה האמור במס' שבת היינו שקיעה וממנו מתחיל בין השמשות כשיעור ג' רבעי מיל, ואח"כ הוא צאת הכוכבים, והא דאמרי' בפסחים דמשקעה"ח עד צאה"כ הוא כשיעור ד' מיל לא איירי מזמן צאת הכוכבים לגבי דין לילה [דזהו ג' רבעי מיל אחר שקעה"ח] אלא מזמן צאת כל הכוכבים והוא כשיעור ד' מילין אחרי שקעה"ח. שיטת היראים בזה דמאי דאמרי' משתשקע החמה היינו לפני שקעה"ח, דשיעור ג' רבעי מיל לפני שקעה"ח הוא זמן בהשמ"ש, ומשקיעת החמה דינו כלילה ודאי.
נמצא לכאורה ג' שיטות מתי הוא התחלת בהשמ"ש ומתי הוא זמן צאה"כ, לפי ר"ת בין השמשות מתחיל מסוף שקיעה [דהיינו ג' מיל ורביע אחרי תחלת השקיעה] ונמשך כשיעור ג' רבעי מיל ואח"כ צאה"כ (שהוא ד' מיל מתחלת השקיעה]. לפי הגאונים בהשמ"ש מתחיל בשקיעת החמה ונמשך כשיעור ג' רבעי מיל ואח"כ הוא צאה"כ, ולפי היראים ג' רבעי מיל לפני שקעה"ח הוא בהשמ"ש ובזמן שקיעת החמה ואילך הוא לילה, והשתא ניחזי אנן היאך קיי"ל ואיך נהגו בארץ אויבערלאנד.
ב] ונתחיל בדברי מרן החתם סופר זי"ע בתשובות סי' פ' שנשאל על תינוק שנולד בשבת לעת ערב בשעה 8:30 אי למולו בשב"ק או ביום א' ונעתיק קטעים מתו"ד וז"ל וכאשר קבלתי גם מרבותי כי הלכה רווחת בזה בלי שום פקפוק כדעת המג"א רס"י של"א. שתפסו במוחלט שיעור בהשמ"ש אינו כי אם ג' רבעי מיל קודם צאת הכוכבים... והנה לדעת החולקים הם הרוקח והרא"ם במרדכי והם ס"ל מתחלת השקיעה הוה לילה גמורה מדאורייתא וג' רביעי מילין קודם לזה הוא בהשמ"ש א"כ ע"כ צריכים להקדים בע"ש בהדלקת נירות ג"כ, והנה אנחנו כולנו במדינות אלו עושים מלאכה ערש"ק עד קרוב לשעה או ג' רביע שעה קודם צאה"כ נמצא אנו תופסים במוחלט כשיטת ר"ת ואיך אח"כ בהגיע יום השבת ויהי' מוטל עליו למול בנו יאמר ויחוש לדעת הסוברים שכבר הי' לילה אז... ובסו"ד כתב הנה כי כן אם נודע לנו בברור שהוציא ראשו... באותו שעה שהזכיר מר הי' יום ודאי לפע"ד כי זמן הלילה לפי השעות הנוהגות הוא בתקופת השנה הזאת ה' מינוטין קודם גמר קשקש ניין אוהר והי' זה רחוק מבהשמ"ש שהוא רק ג' רבעי מיל ושיעור מיל במוחלט כ"ב מינוטין וכו' עיי"ש בדבה"ק.
הרי שהעיד החת"ס דאנו תופסים במוחלט כשיטת ר"ת, ולפי"ז אולי נחשוב דזמן צאה"כ הוא כשיעור ד' מיל אחרי שקעה"ח כפשטות דברי ר"ת, אמנם אין הדבר כן ומאותו תשובה עצמו יוצא מבואר דזמן צאה"כ אינו דוקא כשיעור ד' מיל אחרי שקעה"ח, דהנה כאשר בדקו זמן שקיעת החמה באותו היום בתאריך המצויין בתשובה נמצא דשקיעה היתה בשעה 8:03. והחת"ס כתב דזמן צאה"כ לפי התקופה הוא בשעה 8:55 (דהיינו 52 דקות אחר שקעה"ח] שהוא לפני שיעור ד' מילין הן לפי השיטה דשיעור מיל הוא י"ח דקות אשר לפי"ז ד' מיל הוא ע"ב דקות, וכ"ש לפ"מ דנקט החת"ס דשיעור מיל הוא הוא כ"ב דקות (וחצי דקה דלפי"ז שיעור ד' מיל הוא תשעים דקות, הרי דנקטינן זמן צאה"כ לפני שיעור ד' מילין. [גם חזי' בדברי החת"ס דהנידון אי שיעור מיל י"ח דקות או כ"ב דקות נוגע רק לגבי אורך זמן בהשמ"ש אבל זמן צאה"כ שהזכיר שם אינו תלוי בזה, ואם זמן צאה"כ תלוי בשיעור ד' מיל הרי נפק"מ לגבי זמן צאה"כ עצמו].
ג] אלא האמת הברור כמו שידוע לנו מאבותינו ורבותינו דקביעות זמן צאה"כ אינו נחשב בשיעור זמן מהשקיעה, אלא הזמן שנראים ג' כוכבים בינונים בשמים כל מקום לפי האופק וכפי הזמן בשנה אז הוא זמן צאת הכוכבים והוי לילה ואף אם יוצא לפני שיעור ד' מיל. ומאותו זמן צאה"כ חשבינן למפרע שיעור ג' רבעי מיל וזהו זמן בין השמשות, ולפני שיעור זה הוא יום גמור. [ומבואר דאורך בהשמ"ש אינו משתנה לפי האופק לפחות משיעור ג' רבעי מיל ועי' שו"ת קרן לדוד סי' ע"ט] ועיקר דברי החת"ס הוא דאנו נוקטים כשיטת ר"ת דזמן בהשמ"ש הוא ג' רבעי מיל לפני צאה"כ, ולאפוקי משיטת היראים דבהשמ"ש הוא ג' רבעי מיל לפני שקעה"ח, [או שיטת הגאונים דמשקעה"ח הוא התחלת בהשמ"ש], ואמנם עיקר זמן צאה"כ הוא בזמן שנראים ג' כוכבים וכמו שמבואר שם בתשובה. ולכן פסק דתינוק זה הנולד בשעה 8:30 271 דקות אחר השקיעה] הוא עדיין יום גמור שהוא לפני זמן בהשמ"ש שהוא ג' רבעי מיל לפני צאה"כ, וכ"ה פשטות דברי השו"ע (סי' רצ"ג סעי' ב) לגבי מוצ"ש דצריך ליזהר מלעשות מלאכה עד שיראו ג' כוכבים וכו', וכן לגבי מילה (יו"ד סי' רס"ב סעי' ו') דאם כשהוציא הולד ראשו נראו ג' כוכבים בינונים יש לסמוך עליהם שהוא לילה אפי' הוא למחר שבת עיי"ש ולא הזכיר שיעור ד' מיל אלא ראיית ג' כוכבים. ובפשטות יסוד שיטה זו אשר נהגו כן מימי קדם הוא כשיטת המנחת כהן (מ"ב פ"ג) והפר"ח (קונטרס דבי שמשי מ"ב) וכמה אחרונים ז"ל הלכו בדרך זה דאף לפי ר"ת דזמן צאה"כ הוא כשיעור ד' מיל אין זה שיעור קצוב לכל מקום ולכל זמן. אלא דאם אכן נראים ג' כוכבים בינונים לפני שיעור זה הוי לילה אף לשיטת ר"ת. דעיקר דין לילה תלוי בצאת הכוכבים. ועי' בשו"ת דעת סופר (יו"ד סי' פ"ד) [ועי' בשו"ת מהרי"ץ דושינסקיא סי' כ"ח ובספר אפריון חתנים (ערלוי) סי' ט"ז (ועי' דרך החיים הל' ער"ש והל' מילה ואכמ"ל) ובספר היובל למרן החת"ס מאמר הג"ר יצחק הלברשטט שביארו שיטה זו באופ"א עיי"ש]
ונעתיק בזה דברי הגה"צ ר' מיכאל דוב ווייסמאנדל זצוק"ל (תורת חמד ועי' איש חמודות פרק טו') וז"ל קבלת מרן החת"ס מרבותיו עד למעלה בקודש שהוא שיטת רבותינו בעלי התוספות שזמן לילה אינו תלוי כלום וכלום בשקעה"ח אלא בראית עינים בשמים כשרואים ג' כוכבים בינונים וי"ג מינוט וחצי לפני זה בהשמ"ש ולפניו אין לנו אלא יום גמור כמ"ש בתשובה או"ח סי' פ' שלילה תלוי בראיית עינים בשמים לראות הכוכבים וכמו שנהגו כל רבותינו תלמידיו ותלמידי תלמידיו בגלילותינו עיי"ש מש"כ מקור הדבר [מדברי הר"י הזקן מובא באו"ז הל' מילה סי' ק"ב ובתשו' מהר"ם מרוטנבורג סי' רי"ט].
וכן הביא הגרח"ז גרוסברג מה ששמע מהדעת סופר דמנהג פרעשבורג שאין חוששין לשיטת ר"ת להמתין ד' מילין אחר השקיעה אלא מסתכלין על ג' כוכבים נראים. וכן יוצא מזמנים של עיר פרעשבורג ושאר עיירות דזמן מעריב במוצ"ש נקבע לפני שיעור ד' מילין כל מקום לפי האופק. והדברים ידועים שאל אביך ויגדך זקניך ויאמרו לך דזמן מוצש"ק קבעו ע"י שיצאו בחוץ להסתכל ברקיע ובשעה שנראו ג' כוכבים בינונים התחילו בשירת לדוד ברוך, ובעיירות אחרות הי' הרב או דיינים יוצאים באמצע השבוע לראות הזמן שמופיע ג' כוכבים ועפי"ז קבעו זמן מוצ"ש, וע"ע במכתב מהדעת סופר (נדפס סוף קונט' שירת משה) דמנהג פ"ב אודות קבלת שבת ויציאת שבת המנהג הי' כמבואר בחת"ס סי' פ', והמנהג בפ"ב בחורף שהימים קצרים הי' זמן קבלת שבת 40 מינוטין קודם צאת הכוכבים ובקיץ 45 ותוספת שבת במוצש"ק 5 מינוטין לאחר צאה"כ עכ"ל (ע"ע בשו"ת לבושי מרדכי (יו"ד תליתאי סי' ל"ט) ושו"ת יגל יעקב (או"ח סי' ל"ח) ושו"ת אגורה באהלך (סי' קכ"ט) ובס' זמנים בהלכה פרק מו' ובמנהגי פרעשבורג בטו"ס מנהגי חת"ס ובס' הזמנים בהבנה שהביא כמה עדיות מפי זקנים
[
ועי' מש"כ במגן אבות למהר"ם בנעט זצוק"ל (שבת לה.) דעינינו רואות דנראים ג' כוכבים בינונים ועדיין לא השוה העליון לתחתון ע"כ צ"ל דג' כוכבים מוקדם והוי לילה מאז ואפ"ה יהיב הברייתא סימן בהכסיף כגון ביום המעונן והא דאמר הכסיף וכו' בין השמשות השוה העליון וכו' הך דהכסיף בהשמ"ש לאו מלתא דפסיקא דהוא רק בלא נראו ג' כוכבים ועכ"פ ביום המעונן יש לעיין על הא דהשוה העליון עכ"ל]
ד] והנה בזמנינו אין בידינו כ"כ לקבוע זמן צאה"כ על ידי ראיית כוכבים בפועל הן מחמת אור הלעקטער המעכב מלראות הופעת הכוכבים בזמנם ומחמת עוד סיבות, אשר על כן הדרך הנכון הוא לקבוע עפ"י שיעור ירידת החמה מתחת לאופק, דהיינו שנאמר דכשהחמה ירדה כך וכך מעלות מתחת לאופק אז יש דרגת חושך כזה אשר ודאי נראים בה ג' כוכבים, ועפי"ז נדע בכל מקום ובכל זמן זמן צאת הכוכבים, דכשהחמה הגיע לכך וכך מעלות אז הוא זמן צאת הכוכבים [ואמנם ד"ז גופא עד שמגיע לשיעור זה משתנה לפי המקום ולפי הזמן בשנה דהיינו משך הזמן שלוקח עד שירדה כך וכך מעלות, ולכן אין זמן קבוע לצאה"כ אלא משתנה כפי המקום וכפי הזמן, והיינו דבימי ניסן ותשרי ממהר להחשיך ובחורף מתארך קצת ובקיץ מתארך עוד יותר, וכן לגבי מקום המדינה כל שמתקרב לצד צפון הזמן בין שקיעה לצאה"כ מתארך יותר] (אופן חישוב זה מקובל כהיום בכל הלוחות המחשבים לפי האופק ועי' ס' הזמנים בהלכה פרק נ"א דהלוח הקדום ביותר שנמצא הולך בדרך זו הוא מר' רפאל הלוי הנובר ברלין שנת תקכ"ו)
ה] והנה יש להקדים דלגבי זמן צאת הכוכבים איכא שני סוגי כוכבים בינונים וקטנים, דהנה בגמ' (שבת לה:) אמר ר' יוסי לא כוכבים גדולים הנראין ביום ולא כוכבים קטנים שאין נראין אלא בלילה אלא בינונים. והיינו דבשלשה כוכבים בינונים הוא לילה מעיקר דדינא, ולגבי מילי דרבנן כגון מוצאי תענית אפשר לסמוך עליו גם להקל כמבואר בשו"ע (או"ח סי' תקס"ב סעי' א'), וכן הדין לגבי תינוק הנולד אחר זמן יציאת ג' כוכבים בינונים דמלין אותו למחרתו ואפי' בשבת כמבואר בשו"ע (יו"ד סי' רס"ב סעי' ו') דמעיקר הדין הוא לילה. וכמובן דאפי' בדינים הנוהגים אף בזמן בין השמשות אבל אחר יציאת ג' כוכבים בינונים הוה לילה ודאי וא"א להקל כדין בין השמשות. ואמנם לגבי דינים דאורייתא כתבו הראשונים דכיון דאין הכל בקיאין בכוכבים בינונים יש להמתין ליציאת ג' כוכבים קטנים, וכמ"ש בשו"ע (או"ח סי' רל"ה סעי' א') לגבי ק"ש של ערבית דיש להמתין לכוכבים קטנים, וכן לגבי מוצאי שבת איתא בשו"ע (או"ח סי' רצ"ג סעי' ב') דצריך ליזהר מלעשות מלאכה עד שיראו ג' כוכבים קטנים. [ולגבי מוצ"ש איכא עוד דין שלא יהי' מפוזרים אלא רצופים וזהו משום תוספת שבת כמבואר בפוסקים ועיי"ש בדגול מרבבה דאם ראה ג' כוכבים והמתין מעט סגי בהכי עיי"ש]. ולכן כשנבוא לקבוע זמן צאת הכוכבים יש לדעת אי המדובר לגבי כוכבים בינונים או כוכבים קטנים.
ו] והנה זמן צאת הכוכבים המוזכר בתשו' חת"ס הנ"ל בשעה 8:55 יוצא עפ"י חשבון שהחמה ירדה קרוב לשיעור 7.5 מעלות. וכן יוצא באופן כללי מכמה לוחות של פרעשבורג ושאר עיירות באירופה זמן מוצ"ש בין 7 מעלות ל8 מעלות, גם החכם ר' ברוך כהן (ד"ר קאהן) חיבר טבלאות לזמנים והי' נפוץ מאד באשכנז ובשאר מקומות ודעתו דזמן יציאת כוכבים בינונים הוא מעט יותר מ7 מעלות וכתב שזה מתאים עם מנהג הקהילות. והסכים עמו בשו"ת מלמד להועיל (סי' ל'). [וראיתי להביא כתי' מהג"ר מרדכי הכהן שטראססער זצ"ל אב"ד שעליע וכתב הזמנים של עיר נייטרא דבימי ניסן ותשרי הוא לכה"פ ארבעים מינוטין ובתקופת טבת 45 מינוטין ובתקופת תמוז לערך 52-54 מינוטין וזה מתאים עם שיעור הנ"ל (קובץ עץ חיים ז' מובא בהזמנים בהבנה פ"ו)] וגם בלוח ר' רפאל הלוי הונבר חשב בשיעור 7.5 וע"ע בס' הזמנים בהלכה פרק נ"א. והנה זמן צאה"כ המוזכר בתשו' חת"ס היינו כוכבים בינונים דזהו עיקר הנידון לגבי מילה, וכן ר' ברוך כהן הנ"ל כותב דבשיעור זה הוא זמן יציאת כוכבים בינונים והנה באויבערלאנד כנראה שהיו מסתכלים לראות ג' כוכבים בינונים באופן המסורה וידוע להם איך שיהא נראה, ועל כוכבים אלו היו סומכים, ויתכן דגם לגבי זמן מוצ"ש הסתכלו על כוכבים בינונים ואז התחילו בשירת לדוד ברוך והתפללו מעריב ובמשך זמן זה ודאי כבר יצאו כוכבים קטנים וא"כ א"א לסמוך על שיעור זה לגבי כוכבים קטנים. וגם קשה לקבוע בדיוק זמן צאה"כ כיון שלא השתמשו באופן מדיוק וכחשבון המעלות אלא כפי ראות עיניהם. ודברתי בזה עם הג"ר משה נחמי' לעוויטא שליט"א (מומחה גדול במקצוע זה) ובעצתו קבענו זמן יציאת ג' כוכבים בינונים כשהחמה ירדה שיעור 7.5 מעלות וכפי היוצא מתשו' חת"ס וכן יוצא מכמה מקורות דבזמן זה יש לנקוט דודאי נראים כוכבים בינונים, ולגבי זמן יציאת ג' כוכבים קטנים קבענו כשהחמה ירדה שיעור 8.5 מעלות לחומרא דבזמן זה ודאי נראים ג' כוכבים קטנים. ובמנהגי בעל התעוררות תשובה מערלוי מובא דזמן מוצאי יוהכ"פ קבע לבני הקהלה עשר דקות אחרי יציאת ג' כוכבים בינונים וזה קרוב לשיעור הנ"ל, וכן נמצא זמן צעטיל מעיר סערדהעלי זמן היתר מלאכה במוצ"ש עפ"י פקודת הבד"ץ ויוצא כשיעור הנ"ל 8.5 (ס' הזמנים בהבנה פ"י). וכ"ה בלוחות א"י עפ"י הגרי"מ טוקצינסקי ז"ל וכן נהגו בקהלות בארה"ב זמן צאת הכוכבים בין -40 50 דקות אחר השקיעה והוא זמן הנ"ל [וראיתי זמנים לק"ק עדת יראים וויען לחודש ניסן שנת תש"י וסוף זמן תענית (תענית בכורים מוקדם) הוא כ-37 דקות אחר השקיעה וזה מתאים לשיעור 7.5 וזמן מוצ"ש באותו תקופה מתאים לשיעור 8.5 מעלות, וכן ראיתי זמני לילה שהעתיק גאב"ד וויען זצ"ל (בעל עזר מיהודה) לכל ימות השנה וזמן צאת ג' כוכבים קטנים רצופים יוצא כשיעור 8.5 מעלות].
אמנם אף שנתבאר עיקר זמן צאה"כ כדרך שנהגו אבותינו מ"מ אין להסיק מזה למעשה לגבי היתר מלאכה במוצש"ק, דבשנת תשי"ד הי' אסיפת הרבנים בארה"ב שנקרא ע"י כ"ק אדמו"ר מסאטמאר זצוק"ל להשוות הדעות ולקבוע זמן אחד לכולם, דזמן הדלקת נרות בערש"ק יהי' 15 דקות לפני השקיעה, וזמן היתר מלאכה במוצש"ק 72 דקות אחר השקיעה [כפשטות ד' ר"ת] וחתמו ע"ז 47 רבנים וגם הג"ר יונתן שטייף זצוק"ל הי' מבין החותמים, ומאז נהגו רבים להמתין ע"ב דקות במוצש"ק ולא להקל בזמן צאה"כ לפי האופק, ולא באנו ח"ו לנגוע במה שגדרו ותיקנו עיני העדה זכרונם לברכה, אלא לברר זמני צאת הכוכבים לפי מנהג אבותינו אשר נוגע לגבי דינים אחרים, וגם שלא נוציא מחומרא זו של ע"ב דקות קולא לגבי דינים אחרים [וכמו לגבי סו"ז ק"ש וכמו שיתבאר להלן בעז"ה].
וגם לגבי זמן בין השמשות אף שנתבאר מנהג אבותינו דבהשמ"ש הוא ג' רבעי מיל לפני צאה"כ ולפניו יום גמור, מ"מ בימינו נתפשט בכל מקום להחמיר במילי דאורייתא כשיטת הגאונים דמשקעה"ח ואילך נחשב בין השמשות וכמו שתיקנו גם באסיפה הנ"ל לגבי זמן הדלקת נרות.
זמן עלות השחר
א] הנה עלות השחר פירושו כמ"ש הרמב"ם בפיה"מ (ברכות פ"א מ"א הובא במג"א סי' פ"ט סק"ב) הוא האור הנוצץ בפאת מזרח קודם עלות השמש, ובמקו"א (יומא פ"ג מ"א) כתב כשהי' רואה פני המזרח מתחילין להשתנות, והיינו דכשהחמה מתקרב לצד האופק נראה התנוצצות של מעט אור בצד המזרח ואף שהוא אור חלוש ביותר, ואף שהרקיע מלאה כוכבים (ירושלמי מובא בהג' רעק"א סי' פ"ט) זהו זמן עלות השחר ודינו כיום, וכדתנן במשנה (מגילה כ:) וכולן שעשו משעלה עמוד השחר כשר, ופרש"י דמעלות השחר יממא הוא אבל לפי שאין הכל בקיאין בו צריכים להמתין עד הנץ החמה.
[
ועי' במשנה (יומא כח. תמיד ל.) לגבי שחיטת התמיד דאמרו צאו וראו אם הגיע זמן שחיטה אם הגיע הרואה אומר ברקאי מתיא בן שמואל אומר האיר פני כל המזרח עד שבחברון, ובפשטות מבואר דאחר זמן עלות השחר שהוא ברקאי, איכא זמן מאוחר שאז האיר פני כל המזרח, ובזה נחלקו ת"ק ומתיא בן שמואל בנוגע זמן שחיטת התמיד, ועי' שו"ע (סי' פ"ט סעי' א') לגבי תפלת שחרית דאם התפלל משעלה עמוד השחר והאיר פני המזרח יצא, ובמג"א (סק"ג) דעתו דמשעלה עמוה"ש יצא בדיעבד ואף קודם האיר פני כל המזרח, ובס' מטה יהודה פליג על המג"א דהאיר פני המזרח אינו זמן מאוחר מעלות השחר אלא דהאיר פני המזרח הוא הנקרא עמוד השחר, והביאו בביאור הלכה (שם וסי' נ"ח) דלדעתו קודם האיר פני כל המזרח הוה לילה, ועיי"ש בביה"ל דנקט כן לדעת עוד אחרונים].
ב] והנה יש לדעת מתי הוא זמן זה הנקרא עלות השחר, והנה בגמ' (פסחים צד.) מבואר דבין עלות השחר ונץ החמה יש שיעור כדי הילך ד' מיל [ולחד מ"ד ה' מיל] ולפי חשבון זה אם ננקוט כהשיטה דשיעור הילוך מיל הוא י"ח דקות נמצא דעלות השחר הוא ע"ב דקות לפני נץ החמה שהוא שיעור ד' מיל, ולפי השיטה דשיעור הילוך מיל הוא כ"ב וחצי דקות נמצא דעלות השחר הוא תשעים דקות לפני נץ החמה.
אמנם כדרך שנתבאר בארוכה לגבי צאת הכוכבים דדעת הרבה פוסקים ושכן נהגו באויבערלאנד ובהרבה מקומות באירופה דאינו תלוי בשיעור קצוב של ד' מיל לכל מקום ולכל זמן אלא העיקר תלוי לפי ראות ג' כוכבים בעינים וכל מקום לפי האופק ואף אם הוא לפני שיעור ד' מיל, הוא הדבר כמו כן לגבי עלות השחר דתלוי בראיית התחלת התנוצצות האור בפאת מזרח ואף אם הוא קודם לשיעור ד' מיל, ודבר זה תלוי כפי המקום וכפי הזמן בשנה מתי נראית עלות השחר ואינו תלוי בחשבון קצוב של חשבון ד' מיל, [אולם יש להבהיר בזה דאע"ג דנשף הבוקר ונשף הערב הם מקבילות, זאת אומרת דמשך הזמן מתחלת התנוצצות של אור עד הנץ החמה שוה למשך הזמן משקיעת החמה עד צאת כל הכוכבים דהיינו שנסתלק לגמרי האור בצד המערב, אבל מה שנוגע להלכה אינם שוות, והיינו טעמא דלגבי צאת הכוכבים לא בעי' צאת כל הכוכבים שיסתלק כל משהו של אור, דסגי בג' כוכבים בינונים, ונמצא משך הזמן משקעה"ח עד צאת ג' כוכבים הוא זמן קצר, משא"כ מעה"ש עד הנה"ח דחשבי' מעת שנראה קצת אור עד נה"ח זהו זמן ארוך ביותר (ועי' ירושלמי ברכות פ"א ה"א), ואשר ע"כ לגבי צאה"כ יוצא במקומותינו פחות משיעור ד' מיל משא"כ לגבי עה"ש יוצא בדרך כלל שיעור יותר מד' מיל]
ובמנחת כהן ופר"ח כתבו שם לגבי עלות השחר ג"כ כנ"ל דמשך הזמן בין עלות השחר ונץ החמה משתנה לפי המקום ולפי הזמן ואינו תמיד בשיעור ד' מיל, וכן יוצא מזמני יום ולילה שהעתיק החתם סופר מרבו החסיד שבכהונה הגר"נ אדלער זצוק"ל (מובא בליקוטי חבר בן חיים וסוף חי' חת"ס פסחים) דזמן עלות השחר משתנה לפי תקופת השנה ותמיד יותר משיעור ד' מיל (בערך ב' או ג' שעות לפני נה"ח). ועי' בשו"ת חת"ס (ח"ו סי' ל"ה) דהשואל (עורך לוח ברעסלוי) הזכיר זמן עלות השחר שיוצא בערך ב' שעות קודם הנץ, (ובלוח לעיר ברעסלוי שנת תקפ"א יוצא עה"ש בימים הארוכים בערך ב' שעות ומחצה לפני נה"ח ועי' בשו"ת מהרש"ג (ח"ב סי' ל"ד) דבמקום מגוריו נראה בחוש דמהתחלת עה"ש עד הנה"ח איכא הרבה יותר משני שעות עיי"ש והעתיקו בקצה המטה (סי' תר"ב סקי"א) ג"כ. ועי' בשו"ת התעוררות תשובה (ח"א סי' ל"ד) בקיץ מתחיל היום להאיר שתי שעות ומחצה אחר חצות הלילה, וכן יוצא מלוחות פרעשבורג וכמה עיירות דזמן עה"ש מוקדם משיעור ד' מיל, וכן מבואר עוד בגדולי הפוסקים עי' בי' הגר"א (סי' רס"א) במדינות הנוטין לצפון עלות השחר מתחיל בקיץ בחצי הלילה, וכן נקט הגר"ז בסידור (הל' ספה"ע) דבקיץ זמן עמוד השחר בחצות הלילה ובאגרת התשובה (פ"ג) לגבי התחלת תענית בי"ז בתמוז דיכול לאכול עד כמו ג' שעות לפני נץ החמה, ועי' ערוך השלחן (סי' נ"ח סקי"ד) דזמן ק"ש להמג"א יצא בקיץ במקומו בחצי שעה השביעית דיש בין עה"ש עד הנץ זמן ארוך, וע"ע בקובץ עץ חיים (א' ב') דהביא הרבה מקורות מספרים ולוחות עתיקים שכן הי' נהוג לחשוב עלות השחר כפי הראות במציאות ולא לפי חשבון קצוב של ד' מיל. [בק"ק עדת יראים וויען נהגו ג"כ זמן עה"ש מוקדם משיעור ד' מיל].
ג] אמנם יש לברר באיזהו זמן נראה התנוצצות האור והשתנות הרקיע דנקרא עלות השחר, וכנתבאר לעיל דכהיום קשה לקבוע עפ"י מראית העין בפועל, יש לברר כפי חשבון המעלות מתי הוא זמן עלות השחר, ובאופן כללי נביא ג' זמנים דחלוקים במראית הרקיע אשר יש מקום לומר דזהו זמן עלות השחר.
18 מעלות - לפי דעת חכמי התכונה כשהחמה נמצא י"ח מעלות קרוב להאופק הוא הזמן שנראה איזהו התחלת האור, ואמנם בזמן זה אינו נראה התנוצצות של אור לעינים באופן פשוט רק ע"י כלי החוזה, ויש שנקטו דזהו עלות השחר להלכה ועי' בס' גבורת ה' (קדמון מדריגה ל"ב והביאו בתויו"ט ברכות פ"א) שכתב דעלות השחר הוא כשהחמה נמצא י"ח מעלות מתחת לאופק, וכ"כ בשיח יצחק (יומא כט.), גם החכם ר' ברוך כהן נסתפק דאפשר זהו עלות השחר ובשו"ת מלמד להועיל (סי' ל' צידד ג"כ הכי ופי' כן בדברי הר"מ בפיה"מ דשעה וחומש היינו בקו המשוה, דע"ב דקות בקו המשוה הוא כשהחמה נמצא י"ח מעלות מתחת לאופק, ובס' מנחם משיב ערך לוח לעיר פרנקפורט ונקט זמן עה"ש כשיעור י"ח מעלות (הזמנים בהלכה פרק מ"ו) כדעת ר"ב כהן הנ"ל, [ובס' גבורת ה' הביא צד דעה"ש מוקדם עוד כשהחמה נמצא י"ט או כ' מעלות ועי' בי' הגר"א או"ח רס"א שהזכיר כן, והוא כחשבון תשעים דקות בקו המשוה, וכן הוא מנהג א"י בלוחות של הרב טוקצינסקי, ואולם בזמן זה א"א לראות שום התנוצצות של אור כלל].
16 מעלות - בזמן זה כבר נראה השתנות הרקיע ואור חלש בצד המזרח, והרבה נקטו דזהו זמן עלות השחר להלכה, וגם שיעור זה מתאים עם שיעור ד' מיל המוזכר בגמ' פסחים לפי השיטה שהוא ע"ב דקות דביום בינוני בא"י נמצא החמה ט"ז מעלות כשהוא ע"ב דקות לפני נה"ח ומשו"ה נאמר דכל זמן שהחמה נמצא במעמד זה ונראה דרגת אור כזה אז הוא זמן עלות השחר, ובזמני יום ולילה שהעתיק החתם סופר מרבו הגר"נ אדלער יוצא דזמן עלות השחר בקיץ ובחורף הוא בערך כשהחמה נמצא ט"ז מעלות, וכ"כ בס' אור המאיר (פ"ד סי' א' אות ט"ז) דסמך לשיטה זו דעה"ש הוא כשיעור ט"ז מעלות (דנקט כן בספרו וערך לוחותיו כן) הוא משיטת הג"ר נתן אדלער זצוק"ל שהעתיק החת"ס, (וכ"כ בהזמנים בהלכה פי"ג ועי' אוצרות הסופר חוב' י"ב י"ג). עוד נמצא בקונטרס מים אדירים מכתבי הג"ר זלמן באניהאד זצ"ל תלמיד החת"ס וראב"ד פרעשבורג שכתב בזה"ל כדי לידע למעשה שאלתי את הגאון אמו"ר זצ"ל דביום שהיה ששה ימים קודם יום הארוך קודם תקופת תמוז, וא"ל שבאותו יום היה עמוד השחר אום האלב צוויי אוהר עכ"ל, ועפ"י חשבון יוצא זמן זה בערך כשהחמה נמצא ט"ז מעלות מתחת לאופק, הרי חזי' דעת מרן החתם סופר וכמו שהעתיק גם מרבו להתחשב במראה הרקיע בזמן שהחמה נמצא ט"ז מעלות דראוי להקרא עלות השחר ועי' אור המאיר (פ"ה סי' א') דכן יוצא גם לשיטת הגר"ז, [ובדברי המהרש"ג הנ"ל שהזכיר זמני עה"ש במקום מגוריו אינו ברור כ"כ ויוצא בערך י"ז מעלות ויש בו גם זמנים שקדום לזה ועי' שו"ת אגורה באהלך סי' קל"ב ויל"ע], וכן מצינו בלוחות שונות שנקטי כן וכמו בלוח חרמון לעיר פרנקפורט, וויען, ועוד עיירות דזמן עלות השחר לגבי התחלת תענית ולגבי סו"ד אכילת חמץ הוא כשיעור ט"ז מעלות. גם בלוד לעיר ווילנא זמן עה"ש הוא כשיעור זה וכן נקטה הגרי"מ שלעזינגר במאמרו (קובץ אש תמיד) ועוד כמה רבנים וכמו הגאון בעל מנחת יצחק (וקבעו בלוחותם לעיר מנטשסטר) וכנראה שכן נקט גם אב"ד צעהלים זצ"ל, וכן קבעו כהיום ברוב לוחות המחשבים לפי האופק זמן עה"ש כשיעור ט"ז מעלות.
12-14 - מעלות בזמן זה נראה הארה של ממש בצד המזרח, ויש שנקטו דזהו עלות השחר להלכה. ושיטה זו בפשטות נוטה יותר דעה"ש הוא האיר פני המזרח דבזמן זה נראה התפשטות של אור בצד המזרח [ולשיטת המג"א דעה"ש הוא לפני האיר המזרח נוטה יותר לשיעור ט"ז מעלות], והנה החכם ר"ב כהן נסתפק אם עה"ש הוא כשיעור י"ח מעלות דאז נראה התנוצצות ראשונה של אור או כשיעור י"ב מעלות דאז האיר כל פני המזרח עד למעלה, והציג בטבלאותיו שני הזמנים לחומרא, אולם בעל מלמד להועיל פקפק על צד זה דעה"ש תהא בזמן מאוחר כזה ונקט שהוא בשיעור י"ח מעלות, ובלוחות פרעשבורג (בתקופה שלפני המלחמה) יוצא זמן עה"ש בקיץ ובחורף כשיעור י"ב מעלות, וכן בלוח שתיקן בעל הקרן לדוד נקט בשיעור זה. (וכנראה נערך עפ"י טבלאותיו של הרב כהן) גם מצינו זמן עה"ש המוזכר בפמ"ג בתיבת גמא (הובא להלן) שיוצא בערך כשיעור י"ד מעלות. ועי' במאמרי הגרמ"נ לעוויטא (קובץ עץ חיים) שהביא קול קורא עלים לתרופה שהוציאו בפקודת בעל הדברי חיים זי"ע ועוד גדולי הדור שמזהיר על סוף זמן ק"ש בקיץ דיוצא מוקדם, ומפורט שם זמן עלות השחר ויוצא כשיעור י"ד מעלות, והביא עוד מקורות שכן נהגו באירופא, ואע"ג דשיעור זה אינו מתאים עם חשבון ד' מיל מ"מ בזמן זה חשבו עלות השחר והאיר המזרח לפי הראות במציאות. וכן הי' דעת הגר"מ ניישלאס זצ"ל והגרי"י ניימאן זצ"ל לחשוב עה"ש כשיעור י"ד מעלות (שו"ת אגורה באהלך ח"א סי' ה').
ד] והנה בכמה לוחות בארה"ב קבעו זמן עלות השחר להיות תמיד ע"ב דקות לפני נץ החמה, ויוצא מזה קולא כגון לגבי חשבון סוף זמן ק"ש להמג"א שחשבינן ליה מעלות השחר, וכן לענין התחלת תענית דמתחיל מעלות השחר דלפי"ז יוצא מאוחר, אמנם כמו שנתבאר מפי פוסקים ושכן נהגו באויבערלאנד ובכמה מקומות באירופה לחשוב עלות השחר כפי הראות עלות השחר במציאות וכפי האופק לפי"ז יוצא עלות השחר להיות מוקדם בדרך כלל מע"ב דקות לפני נה"ח, ובפרט בימות הקיץ דבמציאות כבר האיר פני כל המזרח לפני ע"ב דקות (ולכמה שיטות הוא כבר זמן משיכיר לפעמים) ולכן יש לקבוע זמן עה"ש כפי חשבון המעלות, ואולם כנזכר לעיל אינו ברור איך לחשוב בדיוק זמן עלות השחר. ובהתייעצות עם הגרמ"נ לעוויטא שליט"א ובהסכמת הרבנים הגאונים שליט"א קבענו זמן עלות השחר לחומרא כשיעור ט"ז מעלות (אבל לא לקולא לגבי דברים שזמנם ביום) הואיל ונפיק מפומי' דמרן החת"ס להלכה למעשה כמו שהעיד תלמידו ראב"ד פרעשבורג זצ"ל וכפי הנראה מזמנים שהעתיק החתם סופר מרבו, וכן מקובל כיום בכמה לוחות.
סוף זמן קריאת שמע
א] הנה קיי"ל (או"ח סי' נ"ח סעי' א') דזמן קריאת שמע של שחרית מתחיל משיכיר ונמשך עוד סוף שלש שעות שהוא רביע היום, והסכימו הפוסקים דשעות האמור כאן היינו שעות זמניות, זאת אומרת דמחלקים היום לי"ב חלקים וחלק אחד נקרא שעה, וג' שעות משעות אלו דהיינו רביע היום הוא סוף זמן ק"ש (עי' סי' רל"ג) גם נקטי רוב הפוסקים דזמן ק"ש הוא מן התורה, והנה לענין שעות היום לגבי פלג המנחה ושאר דברים נחלקו רבוותא אי מחלקים היום מעלות השחר עד צאת הכוכבים לי"ב חלקים, או דשעות היום נחשבים מנץ החמה עד שקיעת החמה וזמן זה נחלק לי"ב חלקים, וכתב המג"א (נ"ח סק"א) נ"ל דהכא לכו"ע מנינן מעלות השחר וכו', ופירשו המפרשים בכוונתו דאף להשיטות דלגבי שאר זמני היום חשבינן מנה"ח לשקיעתה מ"מ לגבי זמן ק"ש כו"ע מודים דמנינן מעלות השחר עד צאת הכוכבים אמנם דעת הגר"א והגר"ז דאף לגבי זמן ק"ש מנינן מנץ החמה לשקיעתה. וראוי לדעת דבארץ אויבערלאנד נקטי כשיטת המג"א לגבי זמן ק"ש ותפלה לא בתורת חומרא אלא מעיקר דדינא. והנה כשנבוא לחשוב זמן ק"ש להמג"א צריכים לדעת זמן עלות השחר וזמן צאת הכוכבים ועפי"ז לחשוב רביע היום מזמן זה.
ב] והנה בזמני ק"ש הנפוץ בארה"ב ובכמה לוחות מחשבים שעות היום מעלות השחר ע"ב דקות לפני נה"ח עד צאת הכוכבים ע"ב דקות אחר שקעה"ח ורביע היום סו"ז ק"ש, ולהנתבאר אופן חישוב זה אינו לפי מנהגינו כלל, כי זמן עה"ש אינו ע"ב דקות לפני נה"ח אלא לפי האופק וכמו שנתבאר לעיל, וכן זמן צאה"כ נקטינן מעיקר הדין שהוא בזמן יציאת כוכבים לפי האופק ואף לפני ע"ב דקות וכנ"ל, (רק לגבי מוצ"ש מחמרינן, אבל הכא יוצא מזה קולא) ובודאי צריכים לשער לפי האופק ועפי"ז לקבוע זמן ק"ש, וכנראה דמנהג הפשוט מלפנים הי' לחשוב היום מעה"ש שהוא התחלת היום מדינא עד זמן צאה"כ בפועל שהוא זמן לילה מדינא ורביע ממנו הוא סוף זמן ק"ש. וכמו שמוכח מכמה מקומות מדברי הפוסקים ומלוחות עתיקים באירופא דזמן ק"ש מוקדם ובימות הקיץ הוא בסביבות השעה 6/7 (לפי השעון דאז) וחשבון זה שייך רק אם מחשבים לפי עלות השחר כפי האופק וצאת הכוכבים כפי האופק.
ג] ונתחיל בזמני יום ולילה שהעתיק החתם סופר מרבו החסיד שבכהונה הגר"נ אדלער זצוק"ל וז"ל כפי הנמצא בפפד"מ וכפי הנראה שגם במדינות אלו נמצא כזה בקירוב זמן ק"ש של שחרית הזמן היותר מוקדם... מד' שבועות קודם תקופת תמוז הזמן המוקדם 50 מינוט אויף 6 אוהר (5:50) עיי"ש הזמנים לתקופת השנה ומוכח שהוא עפ"י עלות השחר לפי האופק (קרוב לשיעור ט"ז מעלות) וצאת הכוכבים לפי האופק המוזכר שם שהוא לפני שיעור ד' מיל (עי' בפסקי חת"ס הל' ק"ש ועי' הזמנים בהלכה פי"ג הערה (14), והנה בקונטרס מים אדירים מכתבי הג"ר זלמן באניהאד זצ"ל ראב"ד פ"ב ותלמיד החת"ס העתיק זמנים אלו, והוסיף ע"ז דשאל החת"ס ששה ימים קודם יום הארוך קודם תקופת תמוז זמן עה"ש ואמר לו החת"ס שבאותו יום עמוד השחר אום האלב צוויי אוהר [וכמ"ש שהוא קרוב לשיעור ט"ז מעלות], והג"ר זלמן באניהאד מוסיף דבאותו יום השגחתי בזמן צאת הכוכבים וראיתי שהיה אום 58 מינוטן אויף ניין אוהר (8:58), ועיי"ש שהוסיף עוד מה שאמר לו החת"ס בזה. (הובא בנטעי גבריאל סוף ח"א מהל' שבת) וזמן צאה"כ זו יוצא קרוב לשיעור 7.5 מעלות, והיינו שחישב זמן ק"ש עפ"י עה"ש בשעה 1:30 לצאה"כ 8:58. גם יש להביא מש"כ בעל חיי אדם בצוואתו לבניו (בית אברהם אות י"ב מאד מאד תזהרו לקרות קר"ש בזמנה והוא בימים הארוכים... זמנה רק עד שעה שש ומעט ולכן תהיו נזהרים מאד שלא להקל בזה ואל תשגיחו במה שרוב העולם מאחרים זמנה בביהכ"נ, וקרי"ש הוא מצות עשה דאורייתא אשר אין ערוך למתן שכרה וכו', גם בעל הפלא יועץ (חסד לאלפים או"ח סי' נ"ח סק"ה) מזהיר על זמן ק"ש דלפעמים מקדים ומפרט שם אופן החשבון מזמן עלות השחר, וכנראה דהחישוב נעשה מעה"ש לצאה"כ לפי האופק ורביע היום סו"ז ק"ש (עיי"ש בהזמנים בהלכה הערה 15). ועי' קיצור שו"ע (י"ז א') שכתב דזמן ק"ש הוא רביע היום מעלות השחר לצאת הכוכבים, וצריך ליזהר מאד ובפרט בימות הקיץ במדינתנו לפעמים הוא קודם זיבען אוהר, וכ"כ בהלכות שבסידור יעב"ץ (אחר ברכות השחר) דלפעמים סו"ז ק"ש קודם זייגיר זיבין, ובעל התעוררות תשובה כותב (האוהל תשט"ו ועי' התעוררות תשובה סי' ל"ג) דמוסכם מכל הפוסקים דזמן ק"ש מה"ת לכן נוהגין ישראל בכל מקומות מושבתם מימות עולם שבקיץ שעוברים זמן ק"ש אום 6:45 שזמן תפלה המאוחר הוא אום 6 אוהר כדי שכשיגיעו לק"ש יהי' עוד זמנה, וכן הוא בכל מדינות אירופה מאלף שנים וכו'. ועי' בזמנים לעיר פרעשבורג תמוז תרצ"ו דסו"ז ק"ש הוא בשעה 6:50, וכן נמצא זמן צעטיל לעיר סערדאהעלי פ' בהעלותך תרח"צ בפקודת הבד"ץ ואיתא שם סוף זמן ק"ש בשעה 6:40 וכן בלוח שערך בעל קרן לדוד יוצא זמן ק"ש לפי חשבון עה"ש וצאה"כ לפי האופק. וכן מלוח ר' רפאל הלוי הנובר יוצא כן, וכן מלוח לעיר ברעסלוי (תקפ"א) סו"ז ק"ש בימים ארוכים 6:30 (קובץ עץ חיים ב'), ועי' ערוך השלחן (סי' נ"ח סקי"ד) דלפי דעת המג"א יוצא זמן ק"ש במדינתו 6:30 עיי"ש, וכל אלו הזמנים אינם מתאימים לפי האופן החשבון הנפוץ כהיום דלפי"ז לא הי' מקדים זמן ק"ש באירופא לפני השעה 7:20 בערך (לפי השעון דאז) וכל זמנים הנזכרים הוא רק כפי עלות השחר המוקדם ומזמן צאה"כ לפי האופק.
וראה זאת מה שמצינו במשנתו של בעל הפרי מגדים בספרו תיבת גמא (פ' שלח) אחר שהאריך דזמן ק"ש הוא מה"ת וז"ל ומעתה יש לתמוה הרבה על מה שהעולם אין נזהרין בזה בימי הקיץ שהיום ארוך ושתי שעות על הזייג"ר היום מתחיל להאיר ותשע שעות על הזייג"ר הוא לילה נמצא כל היום י"ט שעות ורביעי היום ה' שעות פחות רבע שעה וכשקורין לביהכ"נ לאחר שש שעות על הזייג"ר ומתחילין להתפלל לאחר חצי שבע... הרי ה' שעות על היום לאחר זמן ק"ש ד"ת... ושמעתי בקצת קהלות קדושות תקנו זו ומתפללין מיד ממש לאחר שש שעות על הזייג"ר אשריהם ולהשומעים יונעם ותבא עליהם ברכת טוב עכ"ל וכפי חשבון שכתב הפמ"ג במקום מגוריו נמצא שחשב עפ"י זמן עה"ש הרבה לפני ע"ב דקות (הגרמ"נ לעוויטא כותב שהוא כשיעור 14 מעלות) עד צאת הכוכבים לפני ע"ב דקות (מעט יותר משבע מעלות) הרי להדיא שגם הפמ"ג חישב זמן ק"ש באופן זה, [ועי' במאמרי הג"ר משה נחמי' לעוויטא בקובץ עץ חיים שהביא כמה מקורות שכן חישבו זמן ק"ש מלפנים בכמה מקומות]
ד] אלא דרבים מקשים בזה דאם נחשוב שעות היום מעה"ש לפי האופק עד צאה"כ לפי האופק נמצא דחצות היום לא יהא בזמן שחמה בראש כל אדם כיון דנשף הבוקר ארוך יותר מנשף הערב והרי מצינו בגמ' דבחצות היום החמה עומד בראש כל אדם, ומחמת קשיא זו נקטו דצ"ל אחד מן השנים או דאם נקטי' זמן עה"ש וצאה"כ לפי האופק בהכרח צריכים לחשוב זמן ק"ש ושאר זמני היום מנה"ח לשקיעה באופן דחצות יהא בזמן שחמה בראש כל אדם, או כמו שחידש הרב טוקצינסקי ז"ל דאע"ג דזמן צאת הכוכבים מדינא בשעה שנראה ג' כוכבים, מ"מ לענין חישוב שעות היום לא חשבי' אלא משעת צאת כל הכוכבים דזמן זה מקביל לנשף הבוקר באופן דחצות יהי' בזמן שהחמה בראש כל אדם [חידוש זה הופיע לראשונה בלוחותיו בשנת תרפ"ה ולפני זה הי' מנהג א"י לחשוב מצאה"כ מדינא, וכמה זקני ירושלים לא הסכימו לחידושו עי' בירור הלכה (או"ח תנינא סי' נ"ח) והזמנים בהלכה (שם הערה 13)], אמנם מה שקשה טובא ע"ז דלפי חשבון זה א"א לחשוב פלג המנחה מעה"ש לצאה"כ דלפעמים יצא בזמן שהוא כבר לילה מדינא והרי דעת כמה פוסקים גם לגבי פלג המנחה לחשוב מעה"ש לצאה"כ, וע"ע שו"ת ויען יוסף (ח"א ל"ו) דמסתימת הפוסקים שכתבו צאת הכוכבים משמע דהכוונה לג' כוכבים שהוא לילה עיי"ש, ואכמ"ל.
אולם אחרי שהבאנו מרבותינו הגדולים אשר כל בית ישראל נשען עליהם הגרנ"א והחת"ס והפמ"ג ועוד גדולי הפוסקים ז"ל שנקטי זמן ק"ש כהמג"א וגם חישבו באופן זה איך נבוא להקל במידי דאורייתא מחמת קשיא וסברא אף אם הקשיא טובה. וגם הרי כן הי' מנהג הפשוט באויבערלאנד ובכמה מקומות באירופה כנראה מהלוחות והזמנים לחשוב סוף זמן ק"ש באופן זה איך נטוש את זה מחמת קשיא. ובאמת די בזה, ואמנם לגופו של ענין י"ל ב' נקודות חדא דהרי המג"א כתב דדוקא לגבי ק"ש חשבינן מעה"ש לצאה"כ אבל לגבי שאר שעות היום שפיר יש לחשוב מהנ"ח לשקיעתה [וכמו שפי' המפרשים] באופן דחצות דשפיר י"ל יהא בזמן שחמה בראש כל אדם, רק דלגבי זמן ק"ש חשבי' מעלות השחר לצאת הכוכבים [ועיי"ש בס' בירור הלכה שהאריך בזה].
אבל באמת יש להביא בזה דעת הגר"נ אדלער שהביא תלמידו בספר דברי יוסף דזמן חצות הוא תמיד בשעה 11 לפי חשבון מדינה ההיא, והיינו דאכן נקט דחצות הוא חצי הזמן בין עה"ש לצאה"כ ואף אם הוא לפני הזמן שהחמה בראש כל אדם, וכ"כ בס' מאמר מרדכי (סי' רל"ג ב') וז"ל ודע שמה שאנו קורין חצי היום אינו ממש חצי היום דהא צריך למנות מעמוד השחר עד צאה"כ... וחצי היום לפי האמת הוא קרוב לחצי שעה קודם מה שאנו קורים חצות וראוי לדקדק בזה כי יש נ"מ בהרבה דברים בין להקל בין להחמיר לענין תפילה ושבת ופסח וכמה דברים וכו' עיי"ש. ועיין מש"כ הגרי"מ שלעזינגער זצ"ל בשנת תרצ"ד (מובא בס' הזכרון אש תמיד) וז"ל ובהיותי בוויען שאלתי את פי הדיין הרב הגדול מוהר"ר יוסף בוימגארטן זצ"ל למה מתפללים מנחה בש"ק כל כך מוקדם, ענה לי שכך נתקבל מהגאון חת"ס זצ"ל בשם רבו ר' נתן אדלר זצ"ל שזמן סוף שש שעות קודם נקודת הזמן שהחמה בתכלית הגובה עכ"ל. הרי שנקטי גם לענין חצות ולענין זמן מנחה גדולה שחשבינן היום מעה"ש וצאה"כ לפי האופק. (ונקודה זו דחצות אינו מוכרח להיות בזמן שחמה בראש כל אדם יוצא ג"כ מהג' חת"ס או"ח סי' תמ"ג).
ועי' שו"ת שבות יעקב (ח"ב סי' ו') לגבי חשבון פלג המנחה שמפרט אורך היום עפ"י זמן עלות השחר וצאת הכוכבים מבואר דחישב עפ"י עלות השחר המוקדם וצאת הכוכבים המוקדם אע"פ דלפי"ז יהא חצות קודם הזמן שהחמה בראש כל אדם, וכן מצינו בכמה לוחות שחשבו סו"ז אכילת חמץ באופן זה כמו לוח חרמון לערי אשכנז, ובלוח לעיר ברעסלוי סו"ז אכילת חמץ בשעה 8:45 (עי' שו"ת חת"ס ח"ו סי' ל"ה ועי' קובץ עץ חיים ב' דנמצא העתק) ולפי חשבון הנהוג הי' יוצא 9:17, ועי' הזמנים בהלכה (פי"ג הערה (14) דבארצות אירופה חשבו שעות היום מעה"ש לצאה"כ שבפועל וד"ז יוצא מבדיקת כמה לחות וזמני היום ועי' שבילי דוד (או"ח סי' רס"א) (גם בלוח פרעשבורג לשנת תרצ"ו זמן מנחה בשב"ק 4:45 כנ' דזהו מנחה קטנה לפי אופן חשבון הנ"ל, ועי' שו"ת שיח יצחק (ח"ב סי' כ"ב) שנשאל מגאב"ד פרעשבורג זצ"ל מדוע נהגו בפרעשבורג להתפלל מנחה בשב"ק בקיץ בשעה 4 שהוא לפני זמן מנחה קטנה לפי שעות זמניות ועיי"ש מה שהשיב, ותאריך התשובה הוא סיון תרצ"ו וכנראה דהדעת סופר אכן שינה מאז לאחר זמן המנחה ובחודש תמוז באותה שנה כבר נשתנה לשעה (4:45)
ואמנם בדרך כלל לא נכנסנו בזה לחשוב כל שעות היום באופן חישוב זה כ"א בעיקר לגבי סו"ז ק"ש שהוא דאורייתא, [וגם דאף אם שאר שעות היום לא נחשוב באופן זה מ"מ יתכן דלגבי סו"ז ק"ש חשבינן באופן זה וכמשנ"ת] וכן לגבי סו"ז אכילה ושריפת חמץ דנהוג להחמיר לחשוב מעה"ש לצאה"כ חישבנו באופן זה, [עי' קב הישר (פרק צ' בערב פסח ישכים בהשכמה כדי שלא יהא נכשל ח"ו באכילת חמץ אחר ד' שעות, והתחלת היום הוא מעמוד השחר ועמוד השחר הוא כשהרקיע התחיל להאיר בקו לבן מצד המזרח מתוח לארכו בין צפון לדרום וזהו עמוד השחר וכו' עיי"ש] ואופן החישוב נעשה מעה"ש 16.1 עד צאה"כ בינונים 7.5 שהוא זמן לילה מדינא. ותקוותינו שיתעוררו רבים לקיים מצות קריאת שמע בזמנה.
