יסוד היסודות ועמוד החכמות - י''ג עיקרי האמונה שיסד הרמב''ם זכרונו לברכה

[קלונימוס]

די טעמע דא זעט אויס רייך און מורא'דיג. יישר כח.

בנוגע צו דער רמב"ם האלט טאקע אז מען דארף טון אין חקירה, איז נישט אזוי פשוט. אבער איך האב נאכנישט גענוג גליינט מיט ישוב הדעת צו קענען מעיר זיין. אולי בהמשך.

@דעת קדשי האט באופן כללי גאר שטארק קלארגעמאכט די פשוט'ע דרך האמונה מיט וואס אונז זעמיר נתחנך געווארן. איך גלייב ווייל איך בין איבערצייגט דערין צוליב די גראדע און קלארע ירושה מדור לדור אויף א מציאות וואס איז פארגעקומען דורך משה רבינו שליח ה' "בפני כל עם ועדה וכל העולם כולו" (נישט ווי להבדיל דער מוחאמעד אדער יוזל וואס האט געחלומט אז וכו').

איך פארשטיי נישט דיין שאלה, דו פרעגסט וואס איז די חילוק פון מציאות הבורא און השגחתו בתחתונים?

לא קרב זה אל זה.

זיין שאלה איז אז אויב איז דער אויבערשטער איינציג, דאן ווער נאך פירט די וועלט אויב נישט ער אליינס, און פארוואס דארף עקסטער שטיין אז הוא לבדו עשה ועושה ויעשה לכל המעשים.

די ערשטע איז אויף יחידות, אז ס'נישטא קיין שתי רשויות ח"ו.

די צווייטע איז אז דער אויבערשטער איז שורה בתחתונים און איז משגיח אויף אונזערע "יעצטיגע" געשעענישן, אלעס געשעט נאר דורך אים, נישט דורך שלוחים אדער מזלות וטבעיות.

די שאלה איז וואס איז דער חילוק פונעם ערשטער איני מאמין\יסוד און דער צווייטער אני מאמין\יסוד נישט אויף דיוקי לשון פונעם ערשטער אני מאמין

[Who knows]

איך זעה אז @קלונימוס איז געבליבן אומפארענטפערט, וועל איך אריינווארפן מיינע צוויי צענט. דאס אז די צווייטע עיקר איז א לאגישע מסקנא פונעם ערשטן עיקר מיינט נישט אז די רמב"ם קען עס נישט צוטיילן אלס עקסטערע עיקרים. נאכמער, די דריטע עיקר איז אויך א לאגישע מסקנא פון די ערשטע עיקר (כמבואר באריכות במורה) און עכ"ז טיילט עס די רמב"ם אפ אלס נאך אן עיקר.

[Who knows]

בהמשך פון דא
viewtopic.php?p=206411#p206411

די עיקר השמיני לויטן רמב"ם איז 1) יעדע ווארט פון די חמשה חומשי תורה האט משה געשריבן מפי הגבורה, 2) די פירושים אויף די מצוות ווי למשל סוכה, לולב, שופר ציצית תפילין א) האבן מיר מקובל דור אחר דור ביז משה רבינו ב) דאס האט משה איבערגעגעבן מפי הגבורה.

ווען איינער זאגט אז ספרים זענען געפעלטשט איז ער פשוט א שוטה און א בעל דמיון, אבער איך זעה נישט וויאזוי עס זאל אנרירן דעם אכטן עיקר.

[נחת רוח]

בהמשך פון דא
viewtopic.php?p=206411#p206411

די עיקר השמיני לויטן רמב"ם איז 1) יעדע ווארט פון די חמשה חומשי תורה האט משה געשריבן מפי הגבורה, 2) די פירושים אויף די מצוות ווי למשל סוכה, לולב, שופר ציצית תפילין א) האבן מיר מקובל דור אחר דור ביז משה רבינו ב) דאס האט משה איבערגעגעבן מפי הגבורה.

ווען איינער זאגט אז ספרים זענען געפעלטשט איז ער פשוט א שוטה און א בעל דמיון, אבער איך זעה נישט וויאזוי עס זאל אנרירן דעם אכטן עיקר.

זייער קלאר!
א שאלה. די פיר מצוות וואס איז אויסגערעכנט מיינט נאר די מצוות, אדער איז עס כולל די פירושים אויף אלע תרי"ג מצוות וואס איז מבואר בתורה שבעל פה?

[Who knows]

בהמשך פון דא
viewtopic.php?p=206411#p206411

די עיקר השמיני לויטן רמב"ם איז 1) יעדע ווארט פון די חמשה חומשי תורה האט משה געשריבן מפי הגבורה, 2) די פירושים אויף די מצוות ווי למשל סוכה, לולב, שופר ציצית תפילין א) האבן מיר מקובל דור אחר דור ביז משה רבינו ב) דאס האט משה איבערגעגעבן מפי הגבורה.

ווען איינער זאגט אז ספרים זענען געפעלטשט איז ער פשוט א שוטה און א בעל דמיון, אבער איך זעה נישט וויאזוי עס זאל אנרירן דעם אכטן עיקר.

זייער קלאר!
א שאלה. די פיר מצוות וואס איז אויסגערעכנט מיינט נאר די מצוות, אדער איז עס כולל די פירושים אויף אלע תרי"ג מצוות וואס איז מבואר בתורה שבעל פה?

אוודאי אלע

[נחת רוח]

בהמשך פון דא
viewtopic.php?p=206411#p206411

די עיקר השמיני לויטן רמב"ם איז 1) יעדע ווארט פון די חמשה חומשי תורה האט משה געשריבן מפי הגבורה, 2) די פירושים אויף די מצוות ווי למשל סוכה, לולב, שופר ציצית תפילין א) האבן מיר מקובל דור אחר דור ביז משה רבינו ב) דאס האט משה איבערגעגעבן מפי הגבורה.

ווען איינער זאגט אז ספרים זענען געפעלטשט איז ער פשוט א שוטה און א בעל דמיון, אבער איך זעה נישט וויאזוי עס זאל אנרירן דעם אכטן עיקר.

זייער קלאר!
א שאלה. די פיר מצוות וואס איז אויסגערעכנט מיינט נאר די מצוות, אדער איז עס כולל די פירושים אויף אלע תרי"ג מצוות וואס איז מבואר בתורה שבעל פה?

אוודאי אלע

פיין, שכח, אזוי ווי דו האסט טאקע מעתיק געווען זיין לשון וואס ער פירט אויס ציצית תפילין וזולתם.
יעצט, אויב זאגט איינער אז משה רבינו האט טאקע נאר געזאגט וואס ער האט געהערט פון באשעפער וויאזוי מען דארף מקיים זיין די מצוות, אבער דאס וואס מיר האבן מקובל היינט, איז נישט דאס וואס משה רבינו האט איבער געגעבן, גייט דאס אויכעט אריין אין דעם גדר?

[צווייטער]

זייער קלאר!
א שאלה. די פיר מצוות וואס איז אויסגערעכנט מיינט נאר די מצוות, אדער איז עס כולל די פירושים אויף אלע תרי"ג מצוות וואס איז מבואר בתורה שבעל פה?

אוודאי אלע

פיין, שכח, אזוי ווי דו האסט טאקע מעתיק געווען זיין לשון וואס ער פירט אויס ציצית תפילין וזולתם.
יעצט, אויב זאגט איינער אז משה רבינו האט טאקע נאר געזאגט וואס ער האט געהערט פון באשעפער וויאזוי מען דארף מקיים זיין די מצוות, אבער דאס וואס מיר האבן מקובל היינט, איז נישט דאס וואס משה רבינו האט איבער געגעבן, גייט דאס אויכעט אריין אין דעם גדר?

לדוגמא?

[Who knows]

יעצט, אויב זאגט איינער אז משה רבינו האט טאקע נאר געזאגט וואס ער האט געהערט פון באשעפער וויאזוי מען דארף מקיים זיין די מצוות, אבער דאס וואס מיר האבן מקובל היינט, איז נישט דאס וואס משה רבינו האט איבער געגעבן, גייט דאס אויכעט אריין אין דעם גדר?

יא. דאס איז דאך 2א, אז די פירושי המצוות וואס מיר האבן היינט זענען מקובל דור אחר דור ביז משה רבינו. אבער מ'רעדט דא פון יסודות'דיגע פירושי המצוות וואס אויף זיי איז בכלל נישט דא קיין מחלקות, נישט אויף פרטי דינים (כמבואר בהקדמה לפירוש המשנה).

[צווייטער]

יעצט, אויב זאגט איינער אז משה רבינו האט טאקע נאר געזאגט וואס ער האט געהערט פון באשעפער וויאזוי מען דארף מקיים זיין די מצוות, אבער דאס וואס מיר האבן מקובל היינט, איז נישט דאס וואס משה רבינו האט איבער געגעבן, גייט דאס אויכעט אריין אין דעם גדר?

יא. דאס איז דאך 2א, אז די פירושי המצוות וואס מיר האבן היינט זענען מקובל דור אחר דור ביז משה רבינו. אבער מ'רעדט דא פון יסודות'דיגע פירושי המצוות וואס אויף זיי איז בכלל נישט דא קיין מחלקות, נישט אויף פרטי דינים (כמבואר בהקדמה לפירוש המשנה).

כיהודה ועוד לקרא

דער ערוך השולחן אין זיין הקדמה (נדפס בערוך השולחן חושן משפט) איז מאריך בנפלאות איבער אמיתיות תורה שבעל פה, דער קאנצעפט איז געבויעט אויפן רמב''ם אין הקדמת המשניות, אבער ער איז מוסיף אפאר אינטערסאנטע הוספות.

וזה לשונו:
ועיקר גדולת התורה נודעת מהתורה שבעל פה, כמו שאמרו חכמינו ז"ל: לא כרת הקדוש ברוך הוא ברית עם ישראל אלא בשביל דברים שבעל פה, שנאמר (שמות לד כז): "כי על פי הדברים האלה כרתי אתך ברית ואת ישראל" (גיטין ס ב). וזהו התלמוד הגדול והקדוש, המלא והגדוש מכל הון יקר, פנינים ואבני חפץ, מעולפת ספירים. ולאשר עינים לו – ולו יראה מרגליות טמונות בכל עניין ועניין.

והתורה שבעל פה נותנת רוח חיים בתורה שבכתב, וכשם שהנשמה נותנת רוח חיים בגוף האדם, כמו כן התורה שבעל פה נותנת רוח חיים בתורה שבכתב, כי היא סתומה וחתומה, ואין בה אף מצוה אחת מבוארת.

און שפעטער זאגט ער:
וכי יפלא בעיניך על רוב הדעות, ומחלקותם בפרטי הדינים – דע כי לא מחכמה שאלת על זה. וכבר אמר הפילוסוף כי לפרטים אין מספר.

וכולם דברי אלקים חיים המה, כמו שאמרו חכמינו ז"ל ריש חגיגה (ג ב): "דברי חכמים כדרבונות, וכמסמורות נטועים בעלי אסופות, נתנו מרועה אחד" (קהלת יב יא). "בעלי אסופות" – אלו תלמידי חכמים, שיושבים אסופות אסופות ועוסקין בתורה: הללו מטמאים והללו מטהרין, הללו אוסרין והללו מתירין, הללו פוסלין והללו מכשירין. שמא יאמר אדם: היאך אני למד תורה מעתה? תלמוד לומר: כולם נתנו מרועה אחד; אל אחד נתנן, פרנס אחד אמרן, מפי אדון כל המעשים ברוך הוא.

דכי פליגי תרי תנאי או תרי אמוראי בדין, או באיסור והיתר, כל חד אמר "הכי מסתביר טעמא" – אין כאן שקר כלל, דכל חד וחד – סברא דידיה קאמר. מר יהיב טעמא להתירא, ומר יהיב טעמא לאיסורא. מר מדמי מילתא למילתא הכי, ומר מדמי בעניינא אחרינא.

ואיכא למימר "אלו ואלו דברי אלקים חיים" הם: זימנין דשייך האי טעמא, וזימנין דשייך האי טעמא, שהטעם מתהפך לפי שינוי הדברים בשינוי מועט (רש"י כתובות נז א).

וכמופת לזה, שלא תמצא בכל הש"ס מחלוקת בעיקרי המצוה: הכל מודים ש"פרי עץ הדר" הוא אתרוג, והכל מודים ש"עין תחת עין" – ממון. אלא דכשבאו לדורשו מהפסוק – מר דריש לה מהאי קרא, ומר דריש לה מהאי קרא, וכולם אמת.

השמעת שיחלוקו כמה בתים יש בתפילין של ראש? או כמה פרשיות צריך לכתוב במזוזה? או כמה ברכות יש בתפילה? או כמה ברכות יש לפני קריאת שמע ואחרי קריאת שמע? או בברכות פסוקי דזמרא? כל ישראל שמקצה העולם ועד קצהו שוין בזה שיש ארבעה בתים בתפילין, ושני פרשיות במזוזה, ושמונה עשרה ברכות בתפילה לבד ברכת המינים, ושני ברכות לפני קריאת שמע ואחת לאחריה.

והשינוי בנוסח, כמו שזה אומר "אהבה רבה" וזה אומר "אהבת עולם", או שזה אומר "הודו" קודם "ברוך שאמר" וזה אומר "ברוך שאמר" קודם – אין זה שינוי כלל, דכל אחד יכול לעשות בה כפי רצונו. דדא ודא – אחת היא, אלא שאין מדרך ארץ לשנות מכפי שנהגו הציבור. ובעל נוסח זה, כשבא למקום למתפללים הנוסח השני – מתפלל עמהם, מפני שכל ישראל שוים במניין הברכות והתפילות.

השמעת מימיך שיהיה בין חכמי ישראל ההולכים בדרך התלמוד מחלוקת בעיקרי מלאכת שבת ויום טוב? או בהימים, שזה יקדים וזה יאחר? חלילה, לא היתה כזאת בישראל! כל ישראל מקבלים השבת והיום טוב בשעה אחת, מקצה העולם ועד קצהו, בשקיעת החמה למקומותם במושבותם.

ויותר מזה תראה נפלאות, ואות ומופת על אמיתת הקבלה: הנה זה יותר משמונה עשרה מאות שנה שעם ישראל מפוזרים מקצה אל הקצה, ואין להם שום חיבור זה לזה משינוי לשונם. כמו עם בני ישראל שבארצות רוסלאנד פולין ואסטרייך, עִם עַם בני ישראל שבארצות פרס מאראקא אלגיר וטוניס וטריפאלי. וזה רק כארבע מאות שנה שיצא חכמת הדפוס לאור עולם, וקודם לזה לא היה שום התחברות ממדינות אלו, למדינות שבאזיה ואפריקא. והנה אצלנו החודשים: חודש מלא וחודש חסר; וחשון וכסלו – פעמים ששניהם מלאים, ופעמים ששניהם חסרים, פעמים שאחד מלא ואחד חסר. האם אירע שבמשך מאות מהשנים האלו יעשו אלו מלא ואלו חסר? או בחודשים משני אדרים, שלפעמים עיבור השנה במשך שתי שנים, ולפעמים במשך שלוש שנים: האם אירע שינוי בין זה לזה? וכבר אמר אחד מגדולי חכמי יוון, שחישוב המולד לישראל הוא אות ומופת על הנבואה בישראל. וכל הדברים הללו – אין להם רמז וזכר בתורה שבכתב.

האמנם עמודי הקבלה מהתורה שבעל פה חזקים כראי מוצק, אשר כל כלי יוצר עליו – לא יצלח לשברו, וכל רוחות – לא ינידוהו ממקומו לעקרו. ומקולות מים רבים אדירים משברי ים – לא ינוע ולא יחת.

וכל מחלוקת התנאים והאמוראים, והגאונים והפוסקים באמת, למבין דבר לאשורו – דברי אלקים חיים המה, ולכולם יש פנים בהלכה. ואדרבה: זאת היא תפארת תורתינו הקדושה והטהורה. וכל התורה כולה נקראת "שירה", ותפארת השיר היא כשהקולות משונים זה מזה, וזהו עיקר הנעימות. ומי שמשוטט בים התלמוד – יראה נעימות משונות בכל הקולות המשונות זה מזה.

[נחת רוח]

בהמשך פון דא
viewtopic.php?p=206411#p206411

די עיקר השמיני לויטן רמב"ם איז 1) יעדע ווארט פון די חמשה חומשי תורה האט משה געשריבן מפי הגבורה, 2) די פירושים אויף די מצוות ווי למשל סוכה, לולב, שופר ציצית תפילין א) האבן מיר מקובל דור אחר דור ביז משה רבינו ב) דאס האט משה איבערגעגעבן מפי הגבורה.

ווען איינער זאגט אז ספרים זענען געפעלטשט איז ער פשוט א שוטה און א בעל דמיון, אבער איך זעה נישט וויאזוי עס זאל אנרירן דעם אכטן עיקר.

זייער קלאר!
א שאלה. די פיר מצוות וואס איז אויסגערעכנט מיינט נאר די מצוות, אדער איז עס כולל די פירושים אויף אלע תרי"ג מצוות וואס איז מבואר בתורה שבעל פה?

אוודאי אלע

[נחת רוח]

יעצט, אויב זאגט איינער אז משה רבינו האט טאקע נאר געזאגט וואס ער האט געהערט פון באשעפער וויאזוי מען דארף מקיים זיין די מצוות, אבער דאס וואס מיר האבן מקובל היינט, איז נישט דאס וואס משה רבינו האט איבער געגעבן, גייט דאס אויכעט אריין אין דעם גדר?

יא. דאס איז דאך 2א, אז די פירושי המצוות וואס מיר האבן היינט זענען מקובל דור אחר דור ביז משה רבינו. אבער מ'רעדט דא פון יסודות'דיגע פירושי המצוות וואס אויף זיי איז בכלל נישט דא קיין מחלקות, נישט אויף פרטי דינים (כמבואר בהקדמה לפירוש המשנה).

זיי ביטע מעתיק זיין לשון

[Who knows]

זיי ביטע מעתיק זיין לשון

לפיכך היו חלקי הדינין המיוסדים בתורה על העיקרים האלה שהקדמנו נחלקים לחמשה חלקים:

החלק הראשון, פירושים מקובלים מפי משה ויש להם רמז בכתוב ואפשר להוציאם בדרך סברא.
וזה אין בו מחלוקת, אבל כשיאמר האחד כך קבלתי אין לדבר עליו.
החלק השני, הם הדינין שנאמר בהן הלכה למשה מסיני, ואין ראיות עליהם כמו שזכרנו.
וזה כמו כן אין חולק עליו.
החלק השלישי, הדינין שהוציאו על דרכי הסברא, ונפלו בם מחלוקת כמו שזכרנו.
ונפסק הדין בהן על פי הרוב, וזה יקרה כשישתנה העיון, ומפני כך אומרים (יבמות דף עו:) "אם הלכה נקבל, ואם לדין יש תשובה".
אבל נפלה המחלוקת והעיון בדבר שלא נשמע בו הלכה. ותמצא בכל התלמוד שהם חוקרין על טעם הסברא שהוא גורם המחלוקת בין החולקים ואומרים במאי קא מיפלגי, או מאי טעמא דרבי פלוני, או מאי בינייהו. והם מביאים אותו על עניין זה ברוב מקומות וזוכרים הטעם הגורם למחלוקת, כגון שיאמרו רבי פלוני מחזיק טענה פלונית ופלוני מחזיק טענה פלונית וכדומה לו.
אבל מי שיחשוב שהדינין נחלקין בהם כמו כן מקובלים מפי משה, וחושבים שנפלה המחלוקת מדרך טעות ההלכות או השכחה, או מפני שאחד מהם קבל קבלת אמת והשני טעה בקבלתו, או שכח, או לא שמע מפי רבו כל מה שצריך לשמוע. ויביא ראיה על זה מה שנאמר (סנהדרין דף פח:) "משרבו תלמידי שמאי והלל שלא שימשו כל צרכן רבתה מחלוקת בישראל ונעשית תורה כשתי תורות". וזה דבר מגונה מאד, והוא דברי מי שאין לו שכל ואין בידו עיקרים, ופוגם באנשים אשר נתקבלו מהם המצוות, וכל זה שווא ובטל. ומה שהביאו להאמין באמונה הזאת הנפסדת הוא מיעוט הסתכלותו בדברי החכמים הנמצאים בתלמוד, שהם מצאו שכל הפירוש המקובל מפי משה והוא אמת, ולא נתנו הפרש בין העיקרים המקובלים ובין תולדות העניינים שיוציאו אותם בעיון.
אבל אתה אל יכנס בלבך ספק, שמחלוקת בית שמאי ובית הלל באמרם (ברכות פ"ח דף נא:) "מכבדין את הבית ואחר כן נוטלין לידים, או נוטלין לידים ואחר כן מכבדין את הבית", ותחשוב שאחד משני הדברים האלו אינו מקובל מפי משה מסיני. אבל הטעם שהוא גורם להיות חולקים הוא מה שנזכר בתלמוד (שם נב:), שאחד מהם אוסר להשתמש בעם הארץ והשני מתיר. וכן כל מה שידמה לאלו המחלוקות שהם ענפי הענפים.
אבל מה שאמרו משרבו תלמידי שמאי והלל שלא שימשו כל צרכם רבתה מחלוקת בישראל, עניין זה מבואר. שכל שני אנשים בהיותם שווים בשכל ובעיון ובידיעת העיקרים שיוציאו מהם הסברות לא תפול ביניהם מחלוקת בסברתם בשום פנים, ואם נפלה תהיה מעוטה, כמו שלא נמצא שנחלקו שמאי והלל אלא בהלכות יחידות, וזה מפני שדעות שניהם היו קרובות זה לזה בכל מה שיוציאו בדרך סברא, והעיקרים כמו כן הנתונים לזה כמו העיקרים הנתונים לזה. אבל כאשר רפתה שקידת התלמידים על החכמה ונחלשה סברתם נגד סברת הלל ושמאי ובהם, נפלה המחלוקת ביניהם בעיון על דברים רבים, שסברת כל אחד ואחד מהם היתה לפי שכלו ומה שיש בידו מן העיקרים. ואין להאשימם בכל זאת, שלא נכריח אנחנו לשני חכמים מתווכחים בעיון להתווכח בשכל יהושע ופנחס. ואין לנו ספק כמו כן במה שנחלקו בו אחרי שאינם כמו שמאי והלל או כמי שהוא למעלה מהם, שהקדוש ברוך הוא לא צוונו בעבודתו על עניין זה, אבל צוונו לשמוע מחכמי הדור, כמו שאמר "אל השופט אשר יהיה בימים ההם"(דברים יז, ט). ועל הדרכים האלו נפלה המחלוקת, לא מפני שטעו בהלכות ושהאחד אומר אמת והשני שקר. ומה מאד מבואר עניין זה לכל המסתכל בו, ומה יקר וגדול זה העיקר במצוות.
והחלק הרביעי, הם הגזרות שתקנו הנביאים והחכמים בכל דור ודור כדי לעשות סייג לתורה.
ועליהם צווה הקדוש ברוך הוא לעשותם והוא מה שאמר במאמר כללי "ושמרתם את משמרתי"(ויקרא יח, ל), ובאה בו הקבלה (יבמות דף כא.) "עשו משמרת למשמרתי", והחכמים יקראו אותם גזרות.
ולפעמים תיפול בהם מחלוקת, לפי [שיראה] החכם שהוא אוסר כך מפני כך, ולא יסכים עליו חכם אחר, וזה הרבה בתלמוד, שאומרים רבי פלוני גזר כך משום כך וכך ורבי פלוני לא גזר, וזה כמו כן סיבה מסיבות המחלוקת. שהרי בשר עוף בחלב הוא גזרה מדרבנן כדי להרחיק מן העברה, ולא נאסר בתורה אלא בשר בהמה וחיה, אבל אסרו חכמים בשר עוף כדי להרחיק מן האיסור. ויש מהם מי שלא יגזור גזירה זו, שרבי יוסי [הגלילי] היה מתיר בשר עוף בחלב, וכל אנשי עירו היו אוכלים אותו כמו שנתפרסם בתלמוד (שבת דף קל.).
וכשתיפול הסכמה על אחת מן הגזירות אין חולק עליה בשום פנים, וכשיהיה פושט איסורה בכל ישראל, אין לחלוק על הגזירה ההיא, אפילו הנביאים בעצמם לא היו רשאים לבטל אותה. וכן אמרו בתלמוד, שאליהו זכור לטוב לא היה יכול לבטל אחד משמונה עשר דבר שגזרו בית שמאי ובית הלל, והביאו טעם על זה לפי שאיסורן פשט בכל ישראל.
והחלק החמישי, הם הדינים העשויים על דרך חקירה וההסכמה בדברים הנוהגים בין בני אדם, שאין בם תוספת במצווה ולא גרעון, או בדברים שהם תועלות לבני אדם בדברי תורה, וקראו אותם תקנות ומנהגים.
ואסור לעבור עליהם [בשום פנים לפי שהסכימו עליהם כל ישראל כבר], וכבר אמר שלמה עליו השלום על העובר עליהם "ופורץ גדר ישכנו נחש"(קהלת י, ח).
ואלו התקנות רבות מאד ונזכרות בתלמוד ובמשנה, מהם בעניין איסור והיתר, ומהם בעניין הממונות, ומהם תקנות שתקנו נביאים כמו תקנות משה ויהושע ועזרא, כמו שאמרו (מגילה פ"א דף ד.) "משה תיקן להם לישראל שיהיו שואלין ודורשין בהלכות פסח בפסח", ואמרו (ברכות פ"ז דף מ"ח:) "משה תיקן הזן בשעה שירד המן לישראל". אבל תקנות יהושע ועזרא הם רבות. ומהם תקנות מיוחסות ליחידים מן החכמים, כמו שאמרו (שביעית פ"י) "התקין הלל פרוזבול", (גיטין דף לד:) "התקין רבן גמליאל הזקן" ,(ביצה דף ה) "התקין רבן יוחנן בן זכאי". והרבה בתלמוד התקין רבי פלוני, התקין רבי פלוני. ויש מהם תקנות מיוחסות להמון החכמים, כמו שאמרו (כתובות דף מט:) "באושא התקינו", או כמו שנאמר "תיקנו חכמים", או "תקנת חכמים", וכדומה לזה הרבה.

[בנצי]

איך פארשטיי נישט דיין שאלה, דו פרעגסט וואס איז די חילוק פון מציאות הבורא און השגחתו בתחתונים?

לא קרב זה אל זה.

זיין שאלה איז אז אויב איז דער אויבערשטער איינציג, דאן ווער נאך פירט די וועלט אויב נישט ער אליינס, און פארוואס דארף עקסטער שטיין אז הוא לבדו עשה ועושה ויעשה לכל המעשים.

די ערשטע איז אויף יחידות, אז ס'נישטא קיין שתי רשויות ח"ו.

די צווייטע איז אז דער אויבערשטער איז שורה בתחתונים און איז משגיח אויף אונזערע "יעצטיגע" געשעענישן, אלעס געשעט נאר דורך אים, נישט דורך שלוחים אדער מזלות וטבעיות.

פונקט פארקערט.

דער ערשטער עיקר זאגט אונז אז אלעס וואס מיר זעען זענען נישט אייביג דא געווען, און עקזיסטירן נישט פון זיך אליין, נאר זיי זענען אלעס "נבראים" וואס זענען באשאפן געווארן דורך א "בורא", און זייער עקזיסטענץ איז יעדע רגע תלוי אינעם בורא. - די יסוד קומט אויסצושליסן 'קדמות העולם' ח"ו.

דערנאך וואס איך ווייס שוין פון די מציאות פון א "בורא", און אלעס אנדערש זענען "נבראים" פון דעם "בורא", קען נאך אלץ זיין אז עס איז דא מער פון איין "בורא" ח"ו. אזוי ווי אסאך גרופעס - בעלי שניות - האבן געהאלטן, אז וואסער קען נישט קומען פון די זעלבע בורא פון וואו פייער קומט, און לעכטיגקייט קען נישט קומען פון די זעלבע סיבה ראשונה פון וואו טונקלקייט קומט, עס מוז זיין אן עקסטערע "בורא" אויף יעדע זאך באזונדער, רח"ל.

דעריבער קומט די צווייטע עיקר, און זאגט אונז אז די "בורא" פון וואס מיר האבן פריער גערעדט איז נאר דא פון דעם איינס, און די איין "בורא" האט באשאפן אלע מיני סארט נבראים וואס זענען פארהאן, אפילו זיי קוקן אויס סתירה'דיג. און די "בורא" איז אזוי שטארק "איינציג" אז ס'איז נישט דא קיין שום הכרבה אדער פארשינדארטיגע כוחות אין אים, ער איז א כח אחד פשוט בתכלית הפשיטות בלי הרכבה. - די יסוד קוקמט אויסצושליסן 'שתי רשויות' ח"ו.

דא האסטו דעם לשון הרמב"ם:

להאמין מציאות הבורא יתברך והוא שיש שם נמצא שלם בכל דרכי המציאות הוא עילת המציאות, הנמצאים כולם בו קיום מציאותם וממנו קיומם, ואל יעלה על הלב העדר מציאותו, כי בהעדר מציאותו נתבטל מציאות כל הנמצאים ולא נשאר נמצא שיתקיים מציאותו, ואם נעלה על לבנו העדר הנמצאים כולם זולתו לא יתבטל מציאות הש"י ולא יגרע, ואין האחדות והאדנות אלא לו לבד הש"י שמו כי הוא מסתפק במציאותו ודי לו בעצמו ואין צריך במציאות זולתו, וכל מה שזולתו מן המלאכים וגופי הגלגלים ומה שיש בתוכם ומה שיש למטה מהם הכל צריכין במציאותם אליו, וזה היסוד הראשון מורה עליו דיבור אנכי ה' אלהיך:
היסוד השני:
יחוד הש"י, כלומר שנאמין שזה שהוא סברת הכל אחד ואינו כאחד הזוג ולא כאחד המין ולא כאיש האחד שנחלק לאחדים רבים, ולא אחד כמו הגוף הפשוט האחד במנין שמקבל החלוק לאין סוף, אבל הוא הש"י אחד באחדות שאין כמותה אחדות, וזה היסוד השני מורה עליו מה שנאמר שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד:

[Who knows]

@בנצי אויך נישט ממש ריכטיג, די ערשטע עיקר קומט נישט לאפוקי קדמות העולם, דאס קומט די פערטע עיקר. די ערשטע עיקר קומט זאגן בעצם אז עס איז דא א גאט.

[בנצי]

@בנצי אויך נישט ממש ריכטיג, די ערשטע עיקר קומט נישט לאפוקי קדמות העולם, דאס קומט די פערטע עיקר. די ערשטע עיקר קומט זאגן בעצם אז עס איז דא א גאט.

גערעכט.

יישר כח @נקודות טובות פארן עפענען אזא שיינעם אשכול. ס'איז א שיינע זאך ווי אינגעלייט טוען דורך די גרונדן פון אונזער אמונה.

[בנצי]

@בנצי אויך נישט ממש ריכטיג, די ערשטע עיקר קומט נישט לאפוקי קדמות העולם, דאס קומט די פערטע עיקר. די ערשטע עיקר קומט זאגן בעצם אז עס איז דא א גאט.

גערעכט.

יישר כח @נקודות טובות פארן עפענען אזא שיינעם אשכול. ס'איז א שיינע זאך ווי אינגעלייט טוען דורך די גרונדן פון אונזער אמונה.

נאכן מעיין זיין אין די חילוק צווישן יסוד א' און יסוד ד' בין איך צוגעקומען צו א מסקנא, און לאמיר הערן פון אנדערע זייער מיינונג.

יסוד א' זאגט אז די וועלט האט א "בורא", ממילא איז דאס שולל "קדמות העולם".

אבער נאך אלס קען זיין אז דער בורא איז אויך נאר באשאפן געווארן דורך ... ח"ו, און איז אויך נישט קיין קדמון.

ממילא קומט יסוד ד' זאגן אז דער "בורא" איז "קדמון" בהחלט, א מצוי וואס האט אייביג אייביג עקזעסטירט.

אלזא, די צוויי יסודות זענען פארעלעל איינס צום צווייטן. איינס קומט זאגן אז די וועלט איז נישט קדמון, און איינס קומט זאגן אז דער בורא איז יא קדמון.

[ממילא איז מיין פריערדיגע פאוסט יא ריכטיג]

[Who knows]

די ערשטע עיקר זאגט נישט אז עס איז דא א בורא, כאטש עס שטייט אזוי אין אונזער אני מאמין איז דאס בכלל נישט וואס די רמב"ם אין פירוש המשנה זאגט. די רמב"ם שרייבט קלאר אז מציאות השם איז נישט תלוי אין די שאלה פון קדמות/בריאת העולם. דאס אז די וועלט האט א בורא ליגט אינעם פערטן עיקר.

[בנצי]

די ערשטע עיקר זאגט נישט אז עס איז דא א בורא, כאטש עס שטייט אזוי אין אונזער אני מאמין איז דאס בכלל נישט וואס די רמב"ם אין פירוש המשנה זאגט. די רמב"ם שרייבט קלאר אז מציאות השם איז נישט תלוי אין די שאלה פון קדמות/בריאת העולם. דאס אז די וועלט האט א בורא ליגט אינעם פערטן עיקר.

איך זע נישט אין רמב"ם וואס דו זאגטס.

די רמב"ם זאגט זייער קלאר אינעם ערשטן עיקר, די גאנצע מציאות איז תלוי אינעם בורא, און לו יצוייר אז ס'עקזעסטירט נישט קיין בורא, דעמאלטס עקזעסטירט נישט קיין וועלט אויך נישט, ווייל די וועלט איז א נברא פונעם בורא, און אן א בורא איז נישט פארהאן קיין וועלט.

ווידער דער בורא איז פונקט פארקערט, ער איז נישט תלוי אין קיינעם, און אפילו לו יצוייר אז ס'עקזעסטירט נישט קיין וועלט, עקזעסטירט נאך ווייטער די מציאות הבורא.

תמצית וואס שטייט אינעם ערשטן עיקר: די וועלט אן קיין בורא איז נישט מעגליך, די בורא אן א וועלט איז יא מעגליך, יעדער דארף אים און ער דארף נישט קיינעם.

דער פערטער עיקר זאגט: אז דער איינציגער (עיקר ב') בורא (עיקר א') פון וואס מיר רעדן, איז א 'קדמון'.

דא האסטו דעם לשון הרמב"ם:

היסוד הראשון:
להאמין מציאות הבורא יתברך והוא שיש שם נמצא שלם בכל דרכי המציאות הוא עילת המציאות, הנמצאים כולם בו קיום מציאותם וממנו קיומם, ואל יעלה על הלב העדר מציאותו, כי בהעדר מציאותו נתבטל מציאות כל הנמצאים ולא נשאר נמצא שיתקיים מציאותו, ואם נעלה על לבנו העדר הנמצאים כולם זולתו לא יתבטל מציאות הש"י ולא יגרע, ואין האחדות והאדנות אלא לו לבד הש"י שמו כי הוא מסתפק במציאותו ודי לו בעצמו ואין צריך במציאות זולתו, וכל מה שזולתו מן המלאכים וגופי הגלגלים ומה שיש בתוכם ומה שיש למטה מהם הכל צריכין במציאותם אליו, וזה היסוד הראשון מורה עליו דיבור אנכי ה' אלהיך:
היסוד הרביעי:
הקדמות, והוא שנאמין כי זה האחד האמור הוא קדמון בהחלט, וכל נמצא זולתו בלתי קדמון בערכו אליו, והראיות על זה בכתבי הקודש רבות, והיסוד הרביעי הזה מורה עליו מה שנאמר מעונה אלהי קדם:

[Who knows]

די רמב"ם נוצט קיינמאל נישט די ווארט בורא אינעם ערשטן עיקר, נאר עילת המציאות, אדער זיין אייגענע לשון אנפאנג פון משנה תורה ממציא כל הנמצא. דאס הערט זיך ענליך ווי בורא אבער איז נישט די זעלבע זאך. די רמב"ם שרייבט (אין אנדערע פלעצער, בעיקר אין מורה) אז אפילו די וואס האלטן פון קדמות העולם גלייבן אויך אז דער אייבערשטער איז די סיבה פאר די גאנצע מציאות, און אלעס וואס עקזיסטירט איז נאר מכחו, נאר זיי זאגן אז פונקט ווי דער אייבערשטער איז אייביג געווען אזוי אויך אנדערע מציאות וואס עקזיסטירן מכחו זענען אייביג געווען, און דאס קומט די פערטע עיקר לאפוקי.