ענינים ומכתבים מהצדיק ר' אשר פריינד זי"ע

[פשוט און גראד]

שלום,

מ’מאכט עס אויף, אפשר וועלן יודן הנאה האבען, כפי הלייקס וועל מיר ממשיך זיין בעזר הב’

[פשוט און גראד]

ח' סיוון תשמ"ז (1987)

כתב הרג"ס:

בליל וביום שבועות דיבר רב אושר זצ"ל וחזר על מה שאמר מקודם, כי האדם הוא מלא נקבוביות בעורו ממש מיליונים נקבים דקים שעין האדם לא מרגישה זאת, וכל נקב מלא פגם ואפיקורסות, כמו שאמר דוד המלך ע"ה "*אֵין מְתֹם בִּבְשָׂרִי מִפְּנֵי זַעְמֶךָ אֵין שָׁלוֹם בַּעֲצָמַי מִפְּנֵי חַטָּאתִי*" (תהלים ל"ח).
וממשיך "*כִּי עֲוֹנֹתַי עָבְרוּ רֹאשִׁי כְּמַשָּׂא כָבֵד יִכְבְּדוּ מִמֶּנִּי*"(תהלים ל"ח), זאת אומרת כי האדם הוא מלא מכף רגל ועד ראש פגמים ועוונות עד אין מספר.

שאלתי אותו:
אם כן, איך יכול פה טמא כזה שהוא מלא עוונות להביע תפילה בפני הבורא יתברך ?
אמר לי, אדרבה אין לך תענוג לפני השי"ת כזה שאדם מכיר בערכו האפסי ואם בכל זאת מתפלל, הרי האדם נוכח כי לפי כשלונותיו אינו יכול להוציא אף הגה מפיו ורק השי"ת נותן לו הדיבורים, *וזה גילוי שכינה* אצל האדם. וכשמתבונן בזה יכול לומר "*מבשרי אחזה אלוק'* " ((איוב י"ט), היינו מזה "שאין מתם בבשרי" אני רואה את יוצרי שהוא תומך בי על כל צעד ושעל וכשמגיע האדם להשגה זו הוא מלא תהילה ליוצרו ועל כל נשימה ונשימה תהלל י-ה.

כי כל מחשבה שאין מעורב בה אלוקות והאדם אינו ממליך אותו על כל אבריו ועשיותיו, הרי זה מסך המבדיל *בינו לבין קונו*.
עצם הגוף על נטיותיו ותאוותיו לחומר הגס הוא עצמו מרידה במלכות שמים והאדם צריך לעבוד את בוראו במסירות נפש ממש, "זיך צושניידן און צורייסן אויף שטיקער פארן אויבערשטן" (חותכים וקורעים לחתיכות עבור העליון),
אחרת זה לא הולך בשום אופן, *כי האדם רק רע מנעוריו*.

אח"כ הוסיף לדבר על *רבי עקיבא* שיצאה נשמתו באחד, שאמר מקודם "כל ימי הייתי מצטער על כך", היינו להיהרג על קדושת שמו יתברך, הוא הצטער על כך שמא שברגע קידוש השם שלו, הוא ייקח (את) קידוש השם לעצמו, היינו משהו *שהוא מוסר* את עצמו לה', ואילו היה מגיע ח"ו למחשבת פיגול זה, היו כל הקליפות והסטרא אחרא יונקות ממחשבה זו, ולכן פחד מזה רבי עקיבא, הלוואי שלא יגיע למחשבה כזו אפילו בחוט השערה, ואמנם זכה לכך ויצאה נשמתו באחד, בלי שום מחשבה אחרת, והיה קידוש השם בכל העולמות וקילוס גדול ליוצרו יתברך.

*כי האיש הלוקח לעצמו* מהתורה ומצוות, עושה בזה מסך המבדיל, כי זה נקרא שתי רשויות ח"ו ומזה ניזונים הקליפות והחיצונים ושכינתא בגלותא ועל זה ידוו כל הדווים,.
*אבל זוהי עבודה של שנים* ולא כך כך בנקל אפשר להגיע לכך שהאדם עושה מצוות ולומד תורה ואומר חידושים נפלאים שכל השומעים מביעים התפעלות מזה, ובכל זאת יודע האדם שאין לו שום שייכות לזה, וכל הגה שלו וכל הרהור שלו הכל מהמשמים.

(הרג"ס - אמרי אשר)

[פשוט און גראד]

שאלה:
*בשביל מה צריך אחדות?*

אמר ר' חנין אמר רב: *ניכרין דברי אמת.*(סוטה ט:)


מתוך שיחה של ר' אשר זיע"א
(נכתב ע"י הרי"פ -חברותא)


*קשה מאד לדרוש מהאדם אמונה פשוטה* "ווען הער איז פארכפט אין זיינע וויטיקין" (כאשר הוא תפוס בכאבים שלו).

ואם כוונתו להשתחרר מהכאבים שלו דרך האמונה הפשוטה אין זה אמונה פשוטה *אלא מילוי אינטריס* שיהי' לו טוב, ואמונה פשוטה היא ללא שום לווי - "הער גלויבט" (הוא מאמין).

*ואיך ניתן לחיות באמונה פשוטה כאשר האדם בהתרחקות ובהסתר פנים כה גדול?*
העצה היעוצה לזה היא ה"*אחדות*".

הכח של האחדות הוא בדרך משל כמו שרואים בחיים *כאשר צריכים להרים דבר כבד* אז אם מתארגנים כמה בני אדם להרים את *הדבר הכבד*.
ניתן להרימו מיד, *אבל אם אין לו את החברים שיעמדו לעזרתו* בהרמת הדבר הכבד והאדם יצטרך להרים לבד וכשזה *בלתי אפשרי כלל.*

אז יש *עבודה כפולה* כי בנוסף לזה שצריך לעשות את המאמץ להרים את החפץ, הוא צריך לפרקו לחלקים שיהיו ניתנים להרים אותה ואח"כ להרכיב אותה מחדש.
הנמשל: לכל אחד יש לו *קשר בשורש נשמתו* אל מקור הנשמות *כסא הכבוד* ויש אשר שורש נשמתו מתפשטת *על פני כל הארץ* וממילא יש לו קשר עם הרבה נשמות.

ואז אם כל הנשמות שיש ביניהם קשר מתקשרים בשורש נשמתם (כלומר שהם מאוחדים) *יכולים בכח אחדות זו לעשות מהפכה לעולם*, כל אחד יוכל למסור לחברו מהתפקיד שמוטל עליו *וכולם ביחד יוכלו לעשות פעולות שלא שייך כלל לעשותם יחידי ובזה יתקרבו לבוית"ש ביתר שאת ויתגלה כבוד שמים ברבים.*

(חברותא)

[שמח]

עפעס מער אינפאמאציע איבער דעם איד?

[פשוט און גראד]

מי ששם, *יבין *, ומי שעוד לא שם *ישתומם*...


*נרשם עפ"י שיחת הרא"ש ש"ק, תשנ"ג ע"י אחד החברים.*

שאל השואל (רג"ס) דהנה בתפלת הרבש"ע שאומרים אחר *ספירת העומר* נתקן לומר, אשר ציוויתנו על ידי משה עבדך לספור ספירת העומר *כדי לטהרינו מקליפותינו ומטומאותינו* ושאל מהו *קליפותינו ומהו טומאותינו?*

ופתח הרב זצ"ל, דהנה כשהאדם רוצה לעבוד את הרבש"ע או לקיים מצוותיו או ללמוד תורתו הקדושה, *מיד בא הסט"א ומפריע לאדם* ועומד נגדו בעוז ותעצומות להפריעו, והאדם רואה שאינו יכול לו, ומרגיש כאילו קליפת אגוז עומדת כנגדו ואינו יכול לזוז כלל, וממילא *מתחיל לצעוק אליו יתברך*, "הצילני מרודפי כי אמצו ממני".

ומתפלל וצועק אליו עוד ועוד כנ"ל עד שהרבש"ע שומע צעקתו, *ומיד מפשיל הסט"א התנגדותו והאדם מתחיל את עבודת ה' ברגיעות ובנחת*, והכל הולך לו בשופי, ומיד מתחיל האדם לומר לעצמו *שבחים* איך שעובד השי"ת כל כך טוב ויפה, ובוודאי *השי"ת יש לו הרבה נחת ממנו* וכו', ובזה *שוכח* שמה שאין לו את הקליפה הנ"ל, *זה רק עזרת השי"ת* ברחמיו המרובים, *וגונב זאת לעצמו*.

וממילא זה *טומאותינו*, דעתה מטמא האדם את מעשה השי"ת, דהיינו *כל רגש שהאדם מקבל זה מיד טומאה*, כי האדם כשהוא נפרד מהרבש"ע *ומרגיש את עצמו זהו הטומאה הכי גדולה*, כי זה *הפירוד* מחיי החיים, וזהו מיתה גמורה ממש ה' יצילנו ויוליכנו בדרכיו, ויחיינו מיומיים, אמן.

(חברותא)

[שמח]

עפעס מער אינפאמאציע איבער דעם איד?

[פשוט און גראד]

עפעס מער אינפאמאציע איבער דעם איד?

ווייס איך נישט ווי אנצוהייבען און ווי צו ענדיגען, כוועל טרייען צו ברענגען קאלטע אינפאו אבער כוועל דארפן נישטערען. אפשר אנדערע חברים ווייסען, זאלען זיי אריינקומען

איך האב מיר איינמאל ארויף געסיינט צו באקומען די סחורה, און יעך לייק עס, מ’מילא שער איך עס.

[פשוט און גראד]

שיחת הרא"ש זיע"א פרשת פנחס תשל"א בבוקר (כשחזרנו מגן סאקר)
נכתב ע"י הרי"פ כפי הבנתו.

*הקדמה חשובה:*

יש *נשמות* שהם *משורש דוד המלך* ע"ה ויש *נשמות* שהם *משורש יוסף הצדיק*.

כל הצדיקים שבהשתלשלות הדורות הם צמצומים מהנשמות הנ"ל.
*בכל דור ודור מצטמצמות נשמות אלו בתוך הבריאה* המגושמת, דהיינו בתחילה היו נשמות אלו עלי אדמות בצורה מופשטת בלי אחיזה גשמית.
כשהנשמות היו מופשטות ולא היה להם אחיזה גשמית לא היתה התחברות מספיקה לתורה שבעל פה
(עיין מסכת שבת דף פח.).

בתקופת בית שני (שקבלו את התורה שבע"פ ברצון - ע"פ) הצטמצמו נשמות הצדיקים שהם משורש דוד המלך ויוסף הצדיק והתחברו יותר אל הבריאה המגושמת, צמצום זה נתן את הבטוי בהתלבשות במשניות.
*כך שהתנאים המוזכרים במשניות הם בעצם צמצומים מנשמות דוד המלך או יוסף הצדיק*.

לאחר חורבן בית שני הצטמצמו נשמות הצדיקים יותר והם האמוראים המוזכרים בגמרא. ככה הצטמצמה נשמות הצדיקים בכל דור בתקופת הגאונים בתקופת הראשונים בתקופת האחרונים עד שבדורינו *הצדיקים האמיתיים מתלבשים בספרי מוסר וחסידות המדברים מתוך מציאותם האנושי ממש.*

*כשרוצים להתחבר* לנשמות הצדיקים כגון דוד המלך, יוסף הצדיק, צריכים בתחילה להתחבר בספרי מוסר וחסידות ומתוך ההתעסקות בספרי מוסר וחסידות של צדיקי הדור עולים ומתחזקים הלאה והלאה עד שנאחזים בשורש הנשמות של דוד המלך ע"ה או בשורש הנשמות של יוסף הצדיק.
וזהו הפירוש יעקב אבינו לא מת (תענית ה:) משום ששורש נשמתו עדיין נמצאת בעולם. ואדרבה כוחו מתרבה ומצטמצם בכל פעם בתוך מציאות הגשם.
ועל זה כוונו חכמינו ז"ל באמרם (ברכות יח.) *צדיקים במיתתן נקראו חיים.*

(חברותא)

[פשוט און גראד]

*חתיכת עוּגה...*

לפני תקופה ה׳ זיכה אותנו
להיות אצל חבר ותיק שהיה עם רב אושר זצ"ל שנים וחי את הדרך של
הרב הלכה למעשה, ובורא נפשות רבות לדרך *האמונה הפשוטה.*



תוך כדי שיחה סיפר לי כך,
אתה יודע אמר לי, מה פירוש *לראות את בורא עולם בכל דבר?* אספר לך..

כשהייתי צעיר נכנסתי אל רב אושר לחדר וראיתי אותו מחזיק ביד כסף, כמה שטרות,
וסופר אותם, ושוב סופר ושוב כמה דקות ואומר *זה בורא עולם, זה בורא עולם.*
הייתי צעיר, לא הבנתי מה העניין כסף זה בורא עולם !?, אבל המשכתי הלאה...


לאחר תקופה של 10-15 שנה שוב פעם נכנסתי אל הרב, וראיתי אותו מחזיק *חתיכת עוגה* ביד ומשתעשע בה כמו ילד שקיבל ממתק, ומעביר אותה מיד ליד ואומר, *זה בורא עולם, זה בורא עולם.*

אחרי הרבה שנים ותובנות אין ספור,
התחלתי להבין את פשר הדבר, *עוגה זה בורא עולם,*
דע לך, *שאפשר לראות את הבורא בכל דבר*, קיבלת כסף? הרווחת? דע לך שה׳ יתברך שמלא כל הארץ כבודו *חשב עליך,* ורצה שזה דווקא יגיע אליך *וזה אצלך כי ה׳ רוצה שיהיה לך,* וכך גם לגבי כל דבר, *חתיכת עוגה, מנת עוף בחתונה,* או *פעקאלעך קטן*
אתה חשוב אצל ה׳ כמו *בן יחיד,*

אלא מה? תתבונן ותכיר בדעתך, שהבורא ברוך הוא נמצא לידך, מסתכל עליך, ורוצה לראות שאתה גם מבחין בו, *בפרטים בקטנים* ... ושמח בהם כמוצא שלל רב!

[צווייטער]

בקיצור נמרץ

הצדיק ועובד ה' ר' אשר זצ''ל איז געווען א חסידישער איד מיט א קארלינער בעקגראונד, ער איז נתדבק געווארן צום הייליגן ספר 'פרי הארץ' מהרה''ק ר' מ''מ מוויטעבסק זי''ע וואס פארלאנגט א ביטול עצום לעבודת השי''ת, ער האט עס גענומען מיטן גאנצן שארפקייט און מיט דעם ער ער געדינט דעם אויבערשטען און איבערגעגבן פאר תלמידיו ושומעי לקחו.

זיינע דיבורים זענען שארף ווי א שפיז אבער שיינט מיט אור אלקי

[שמח]

בקיצור נמרץ

הצדיק ועובד ה' ר' אשר זצ''ל איז געווען א חסידישער איד מיט א קארלינער בעקגראונד, ער איז נתדבק געווארן צום הייליגן ספר 'פרי הארץ' מהרה''ק ר' מ''מ מוויטעבסק זי''ע וואס פארלאנגט א ביטול עצום לעבודת השי''ת, ער האט עס גענומען מיטן גאנצן שארפקייט און מיט דעם ער ער געדינט דעם אויבערשטען און איבערגעגבן פאר תלמידיו ושומעי לקחו.

זיינע דיבורים זענען שארף ווי א שפיז אבער שיינט מיט אור אלקי

שכח!
בערך ווען איז ער געווען?

[פשוט און גראד]

בקיצור נמרץ

הצדיק ועובד ה' ר' אשר זצ''ל איז געווען א חסידישער איד מיט א קארלינער בעקגראונד, ער איז נתדבק געווארן צום הייליגן ספר 'פרי הארץ' מהרה''ק ר' מ''מ מוויטעבסק זי''ע וואס פארלאנגט א ביטול עצום לעבודת השי''ת, ער האט עס גענומען מיטן גאנצן שארפקייט און מיט דעם ער ער געדינט דעם אויבערשטען און איבערגעגבן פאר תלמידיו ושומעי לקחו.

זיינע דיבורים זענען שארף ווי א שפיז אבער שיינט מיט אור אלקי

שכח!
בערך ווען איז ער געווען?

געווען 93 און אוועק תשס"ד יום הקדוש

[פשוט און גראד]

חלק א'- התבוננות

*קטעים משיחת הרא"ש זיע"א ש"ק פרשת וישב תשל"ב (לפנות בוקר)*,
*נכתב ע"י הרי"פ כפי הבנתו*.

-- התענוג מנותן התורה --

האמת היא שאין הקב"ה מקפח שכר כל בריה ובוודאי *העוסק בתורה* מקבל שכר גדול כל רגע ורגע שלומד וככל שלומד יותר השכר שלו גדול יותר.
*ומי שזוכה ללמוד יומם ולילה בהתמדה גדולה השכר גדול מאד*.

הערך של לימוד התורה לא ניתנת לשער, כמו שאמרו חז"ל *ותלמוד תורה כנגד כולם כי בלי התורה אין לנו שום זכות קיום כי הם חיינו ואורך ימינו ובהם נהגה יומם ולילה.*

אמנם מי שעוסק בתורה יומם ולילה *ואינו בהתבוננות ואינו בהכרת המציאות האנושי* אינו מסוגל להגיע *לשלמותו*.
וזה שאמרו חכמינו ז"ל שתורה מגנא ומצלא הוא רק כאשר *ביחד עם עסק התורה הוא מתבונן בהכרת המציאות העצמי*, אחרת מתפתח אצל האדם *תענוג בלמוד התורה כמו התענוג של בעלי העבירות לעבירות שעושים*.
ברור שאין להשוות כלל את התענוג של למוד התורה לתענוג של בעלי העבירות.
כי במציאות זה שעוסק בתורה מקבל שכר עבור כל הגה שמוציא מהפה לעומת זאת מי שמתענג במעשים רעים מכין את התהום שלא יוכל לעלות משם.
אבל בכל זאת בהסתכלות שטחית של בני אדם רואים את *שני התענוגים כאלו שווה בשווה.*
התענוג שיש לבן תורה מזה שעוסק בתורה לכאורה ניתן לראותה כעונג רוחני השופע משמחת התורה המשמחת אלקים ואנשים.

אעפי"כ אם האדם אינו מקדיש זמן *להתבוננות בהכרת גדלות הבורא ושפלות עצמו יש טעם לפגם בתענוג זה מחשש שהמתענג אינו מתענג מנותן התורה אלא מחכמת התורה היוצרת תענוג אצל הלומד*
שיהי' ח"ו בדומה לתענוג של בעלי העבירות.

לפיכך אפילו בשעה שהוא במעמד של לומד תורה ואין הקב"ה מקפח שכר כל בריה מכל מקום *אין לראות למוד זה במבט של שלמות.*

איך לזכות לענווה ? לעצור ולהתבונן.

חלק ב'.

*ההתבוננות אינה צריכה להיות בדוקא בכל הקשור לעסק התורה*, די אם האדם יהיה פתוח *ללמוד מהסיבות* שהחיים מובילים אותו ולנצל את הסיבה הנגרמת לו *בכדי ללמוד מזה משהו בהליכות חיים* כעין הדוגמא שהבאתי מהספור שקרה בלילה עם הגרבים (שלא הניח אותם במקום הקבוע שגרם לצורך לחפשן בבוקר כשקם - ראה מהשיחה מחברותא 254 תחת הכותרת ללמוד מהסיבות).

*עצם קביעת זמן להתבוננות ועצם קביעת מקום במח להתבוננות* תביאהו בעזה"י שהתענוג שיש לו מלמוד התורה *לא תהיה מחכמת התורה* *אלא מנותן התורה*.

לכן שלא יחשוב הת"ח שחבל על הזמן בזה שיקדיש ויפנה מחשבתו להכרת העצמיות, על האדם לחשוש שאם לא יקדיש זמן *להתבוננות ולהכרת העצמיות* הוא עלול דרך למוד התורה להעלות את התחושה והערך העצמי *ולהגיע למצב של גאוה עצמית* הדוחה אותו מדבקות בורא אמיתית כמו שכתוב (משלי ט"ז ה') *תועבת ה' כל גבה לב*, ואין אני והוא יכולים לדור במדור אחד.

ואדרבה ככל שלומד יותר ומתענג יותר מלמוד התורה *החשש לגאות הלב גוברת* כי מי שלומד רק חלק מהיום משתתף בשעורים וכד', אין בלמוד זה חשש שהעונג יביאהו לידי גאוה, *אבל מי שתורתו אומנותו ומעמיק בהבנת הנלמד שעות על גבי שעות יש מקום לחשוש מתענוג העלול להביאו לידי גאוה יותר ויותר.*

מי שזוכה *ללמוד תורה* ולהכיר את *נותן התורה* אזי הוא יכול להעלות ולתקן דרך *למוד התורה שלו מאות ואלפי נשמות*, מפני שהחיות בעולם בא *מכח למוד התורה וכאשר התורה נלמדת מתוך הכרת השפלות העצמי ומתוך הכרת גדלות הבורא שהוא נותן התורה*.

הרי באופן מעשי משפיע קדושה על העולם הגורם למאות ואלפי בני אדם אשר *התענוג שלהם היה בעשית עבירות* ר"ל, תענוג זה הופך להיות אצלם *תענוג לעשית מצוות.*

וזה שאנו רואים אנשים המתעוררים פתאום בהתעוררות של תשובה ומשליכים אחורי גבם את כל התענוגים שהיה להם בשטותים שלהם *הוא מחמת אנשים הזוכים ללמוד תורה כאשר התענוג שלהם הוא מנותן התורה*.

ממשיכים.

חלק ג'.

וזה שאנו רואים אנשים המתעוררים פתאום בהתעוררות של תשובה ומשליכים אחורי גבם את כל התענוגים שהיה להם בשטותים שלהם *הוא מחמת אנשים הזוכים ללמוד תורה כאשר התענוג שלהם הוא מנותן התורה.*

הרא"ש זיע"א סיפר על אחד שהגיע אליו מחו"ל כאשר עד לפני תקופה קצרה היה בין אנשי העולם התחתון ממש, גם בהתנהגות וגם בהתחברות עם אותם אנשים.

ופתאום השתנה מן הקצה אל הקצה, אדם זה החליט לעזוב את הכל ולעקור את מקום מגוריו למקום אחר, את ביתו (במקום מגוריו) הקדיש למוסד חנוכי הדומה ל"בית יעקב".
אדם זה סיפר להרא"ש כל תהלוכת חייו *איך שדרדר לתהום מחמת החפוש את התענוג המדומה*, ואיך שב"ה היום שינה את הליכות חייו והוא נמצא בתענוג אחר לגמרי שהוא למוד התורה ועשיית מצוות, הרא"ש סיים קטע זה באמרו *שהסביר לאדם הזה שלא ישכח שהוא עדיין בסכנה מתמדת כי כל זמן שהוא מחליף תענוג לתענוג אזי אף שיש ערך גדול בעצם ההחלפה מתענוג שיסודו עבירות לתענוג שיסודו תורה ומצוה*.

אבל כל זמן *שלא יעביר את התענוג לנותן התורה הסכנה שלו גדולה מאד.*
והאמת הוא שאין פטנט בזה שלא להיות בסכנה *כי כל זמן ששכינתא בגלותא אנו בסכנה, אך ברור שהסכנה של המתענג בחכמת התורה שונה מהתענוג מנותן התורה.*

- ספור זה הוא דוגמא למהפך שעושים בעולם אלו הלומדים תורה ומקדישים זמן *להתבוננות בהכרת השפלות העצמי וגדלות הבורא.*

(חברותא)

[פשוט און גראד]

חלק א'- התבוננות

*קטעים משיחת הרא"ש זיע"א ש"ק פרשת וישב תשל"ב (לפנות בוקר)*,
*נכתב ע"י הרי"פ כפי הבנתו*.

-- התענוג מנותן התורה --

האמת היא שאין הקב"ה מקפח שכר כל בריה ובוודאי *העוסק בתורה* מקבל שכר גדול כל רגע ורגע שלומד וככל שלומד יותר השכר שלו גדול יותר.
*ומי שזוכה ללמוד יומם ולילה בהתמדה גדולה השכר גדול מאד*.

הערך של לימוד התורה לא ניתנת לשער, כמו שאמרו חז"ל *ותלמוד תורה כנגד כולם כי בלי התורה אין לנו שום זכות קיום כי הם חיינו ואורך ימינו ובהם נהגה יומם ולילה.*

אמנם מי שעוסק בתורה יומם ולילה *ואינו בהתבוננות ואינו בהכרת המציאות האנושי* אינו מסוגל להגיע *לשלמותו*.
וזה שאמרו חכמינו ז"ל שתורה מגנא ומצלא הוא רק כאשר *ביחד עם עסק התורה הוא מתבונן בהכרת המציאות העצמי*, אחרת מתפתח אצל האדם *תענוג בלמוד התורה כמו התענוג של בעלי העבירות לעבירות שעושים*.
ברור שאין להשוות כלל את התענוג של למוד התורה לתענוג של בעלי העבירות.
כי במציאות זה שעוסק בתורה מקבל שכר עבור כל הגה שמוציא מהפה לעומת זאת מי שמתענג במעשים רעים מכין את התהום שלא יוכל לעלות משם.
אבל בכל זאת בהסתכלות שטחית של בני אדם רואים את *שני התענוגים כאלו שווה בשווה.*
התענוג שיש לבן תורה מזה שעוסק בתורה לכאורה ניתן לראותה כעונג רוחני השופע משמחת התורה המשמחת אלקים ואנשים.

אעפי"כ אם האדם אינו מקדיש זמן *להתבוננות בהכרת גדלות הבורא ושפלות עצמו יש טעם לפגם בתענוג זה מחשש שהמתענג אינו מתענג מנותן התורה אלא מחכמת התורה היוצרת תענוג אצל הלומד*
שיהי' ח"ו בדומה לתענוג של בעלי העבירות.

לפיכך אפילו בשעה שהוא במעמד של לומד תורה ואין הקב"ה מקפח שכר כל בריה מכל מקום *אין לראות למוד זה במבט של שלמות.*

איך לזכות לענווה ? לעצור ולהתבונן.

חלק ב'.

*ההתבוננות אינה צריכה להיות בדוקא בכל הקשור לעסק התורה*, די אם האדם יהיה פתוח *ללמוד מהסיבות* שהחיים מובילים אותו ולנצל את הסיבה הנגרמת לו *בכדי ללמוד מזה משהו בהליכות חיים* כעין הדוגמא שהבאתי מהספור שקרה בלילה עם הגרבים (שלא הניח אותם במקום הקבוע שגרם לצורך לחפשן בבוקר כשקם - ראה מהשיחה מחברותא 254 תחת הכותרת ללמוד מהסיבות).

*עצם קביעת זמן להתבוננות ועצם קביעת מקום במח להתבוננות* תביאהו בעזה"י שהתענוג שיש לו מלמוד התורה *לא תהיה מחכמת התורה* *אלא מנותן התורה*.

לכן שלא יחשוב הת"ח שחבל על הזמן בזה שיקדיש ויפנה מחשבתו להכרת העצמיות, על האדם לחשוש שאם לא יקדיש זמן *להתבוננות ולהכרת העצמיות* הוא עלול דרך למוד התורה להעלות את התחושה והערך העצמי *ולהגיע למצב של גאוה עצמית* הדוחה אותו מדבקות בורא אמיתית כמו שכתוב (משלי ט"ז ה') *תועבת ה' כל גבה לב*, ואין אני והוא יכולים לדור במדור אחד.

ואדרבה ככל שלומד יותר ומתענג יותר מלמוד התורה *החשש לגאות הלב גוברת* כי מי שלומד רק חלק מהיום משתתף בשעורים וכד', אין בלמוד זה חשש שהעונג יביאהו לידי גאוה, *אבל מי שתורתו אומנותו ומעמיק בהבנת הנלמד שעות על גבי שעות יש מקום לחשוש מתענוג העלול להביאו לידי גאוה יותר ויותר.*

מי שזוכה *ללמוד תורה* ולהכיר את *נותן התורה* אזי הוא יכול להעלות ולתקן דרך *למוד התורה שלו מאות ואלפי נשמות*, מפני שהחיות בעולם בא *מכח למוד התורה וכאשר התורה נלמדת מתוך הכרת השפלות העצמי ומתוך הכרת גדלות הבורא שהוא נותן התורה*.

הרי באופן מעשי משפיע קדושה על העולם הגורם למאות ואלפי בני אדם אשר *התענוג שלהם היה בעשית עבירות* ר"ל, תענוג זה הופך להיות אצלם *תענוג לעשית מצוות.*

וזה שאנו רואים אנשים המתעוררים פתאום בהתעוררות של תשובה ומשליכים אחורי גבם את כל התענוגים שהיה להם בשטותים שלהם *הוא מחמת אנשים הזוכים ללמוד תורה כאשר התענוג שלהם הוא מנותן התורה*.

ממשיכים.

חלק ג'.

וזה שאנו רואים אנשים המתעוררים פתאום בהתעוררות של תשובה ומשליכים אחורי גבם את כל התענוגים שהיה להם בשטותים שלהם *הוא מחמת אנשים הזוכים ללמוד תורה כאשר התענוג שלהם הוא מנותן התורה.*

הרא"ש זיע"א סיפר על אחד שהגיע אליו מחו"ל כאשר עד לפני תקופה קצרה היה בין אנשי העולם התחתון ממש, גם בהתנהגות וגם בהתחברות עם אותם אנשים.

ופתאום השתנה מן הקצה אל הקצה, אדם זה החליט לעזוב את הכל ולעקור את מקום מגוריו למקום אחר, את ביתו (במקום מגוריו) הקדיש למוסד חנוכי הדומה ל"בית יעקב".
אדם זה סיפר להרא"ש כל תהלוכת חייו *איך שדרדר לתהום מחמת החפוש את התענוג המדומה*, ואיך שב"ה היום שינה את הליכות חייו והוא נמצא בתענוג אחר לגמרי שהוא למוד התורה ועשיית מצוות, הרא"ש סיים קטע זה באמרו *שהסביר לאדם הזה שלא ישכח שהוא עדיין בסכנה מתמדת כי כל זמן שהוא מחליף תענוג לתענוג אזי אף שיש ערך גדול בעצם ההחלפה מתענוג שיסודו עבירות לתענוג שיסודו תורה ומצוה*.

אבל כל זמן *שלא יעביר את התענוג לנותן התורה הסכנה שלו גדולה מאד.*
והאמת הוא שאין פטנט בזה שלא להיות בסכנה *כי כל זמן ששכינתא בגלותא אנו בסכנה, אך ברור שהסכנה של המתענג בחכמת התורה שונה מהתענוג מנותן התורה.*

- ספור זה הוא דוגמא למהפך שעושים בעולם אלו הלומדים תורה ומקדישים זמן *להתבוננות בהכרת השפלות העצמי וגדלות הבורא.*

(חברותא)

די מאמר ווארפט ליכט די חילוקים בין ליטוויש און חסידיש בלא בלא

[פשוט און גראד]

בקיצור נמרץ

הצדיק ועובד ה' ר' אשר זצ''ל איז געווען א חסידישער איד מיט א קארלינער בעקגראונד, ער איז נתדבק געווארן צום הייליגן ספר 'פרי הארץ' מהרה''ק ר' מ''מ מוויטעבסק זי''ע וואס פארלאנגט א ביטול עצום לעבודת השי''ת, ער האט עס גענומען מיטן גאנצן שארפקייט און מיט דעם ער ער געדינט דעם אויבערשטען און איבערגעגבן פאר תלמידיו ושומעי לקחו.

זיינע דיבורים זענען שארף ווי א שפיז אבער שיינט מיט אור אלקי

[שאינו יודע לשאול]

עפעס מער אינפאמאציע איבער דעם איד?

די וואך האט אים באשריבן אינעם יו"כ אויסגאבע דאס יאר.

[פשוט און גראד]

"*רָאִיתִי אֶת הָאָרֶץ וְהִנֵּה תֹהוּ וָבֹהוּ וְאֶל הַשָּׁמַיִם וְאֵין אוֹרָם.*" (ירמיהו ד כג)


ליל שבת קודש, פר' כי תצא תשנ"ב (1991)


פתח הרב זצ"ל ואמר *שהשי"ת מדבר אל האדם במוח כל הזמן ועל כל דבר ודבר*, וסיפר על עצמו שביום ה' העבר דפרשת שופטים נ"ב דרכו הוא לתקן הפתילות לשם הנרות של שבת קודש כיון שביום ו' באים אנשים ומפריעים לו ואין לו זמן.
והנה הוא חיפש גפרורים ולא מצאן במקום אשר צריכים להיות וחיפש בכמה מקומות ולא מצא והרגיש שמשמים *רומזים לו במח להתפלל*.
וכך כמה פעמים הרגשתי, ואחר כך נפל במחשבתי שאומרים לי גש לפינה זו ותחוב ידך בחור אשר שם, ושם תמצא גפרורים.
ולמעשה *לא האמנתי* לזה אך החלטתי שאלך לנסות, ובאמת תחבתי ידי בפינה ההיא והנה מצאתי הגפרורים,
אף שאף פעם לא מגיע לשם גפרורים.
מ"מ הרבש"ע דיבר אלי ושלח אותי לשם כדי שאמצא זאת.

המשיך ואמר:
דהרי הרבש"ע הוא תוהו ובוהו, ואי אפשר כלל להשיגו ולמצאו, *אלא כשאדם גם כן מגיע לתוהו ובוהו*, על ידי שרואה את הפגם שלו ומכיר איך שהוא מציאות פגום, ואז *חיותו היא מחיות הרבש"ע*, וזוהי החיות של תוהו ובוהו, ואז מוצא את הרבש"ע בבחינתו שהיא תוהו ובוהו.


(נרשם ע"י אחד החברים)

[באקאנטע ידען]

עפעס מער אינפאמאציע איבער דעם איד?

ווייס איך נישט ווי אנצוהייבען און ווי צו ענדיגען, כוועל טרייען צו ברענגען קאלטע אינפאו אבער כוועל דארפן נישטערען. אפשר אנדערע חברים ווייסען, זאלען זיי אריינקומען

איך האב מיר איינמאל ארויף געסיינט צו באקומען די סחורה, און יעך לייק עס, מ’מילא שער איך עס.

וואו סיינט מען זיך אויף?

[פשוט און גראד]

עפעס מער אינפאמאציע איבער דעם איד?

ווייס איך נישט ווי אנצוהייבען און ווי צו ענדיגען, כוועל טרייען צו ברענגען קאלטע אינפאו אבער כוועל דארפן נישטערען. אפשר אנדערע חברים ווייסען, זאלען זיי אריינקומען

איך האב מיר איינמאל ארויף געסיינט צו באקומען די סחורה, און יעך לייק עס, מ’מילא שער איך עס.

וואו סיינט מען זיך אויף?

געשיקט אין אישי

[פשוט און גראד]

אמר *ר' אשר זיע"א* באחת משיחותיו.

...ובכל דור ודור יש *יחידי סגולה* - שעליהם אמר רשב"י "ראיתי בני עליה והם מועטים" - *שבשעת גדלות אינם מתגאים*, אף שהגיע לגדולה שבדרך הטבע מביאה לגאווה, היות שהרי באותו רגע הוא צריך לחיות עם יסוד האין *שהוא הקדושה*.

וכן מסופר על *הבעש"ט* שברגעיו האחרונים שמעו אותו מלחש "*אל תבואני רגל גאווה*", והיינו כי באותה שעה הגיע לשיא דרגתו והיה כל כך מופשט בבחינת מלאך, ןלכן היה *בפחד* נורא שלא יבוא מזה לידי *גאווה*, וזה בחינת "ה' מלך גאות לבש" - ע"י יסוד הגוף נהיה ה' מלך, *שזהו תכלית כל הבריאה.*

ומכיון שעבודה זו קשה עד מאד והיא כרוכה ביסורים קשים ומרים, *לכן אנו מתאחרים כל כך הרבה זמן בגלות*, מפני שאין כאב יותר גדול מאשר בשעה שהגוף מתבטל ונעשה יסוד ה-אין, שמלובש בזה כל היסורים הקשים ביותר שיש בעולם ויסוד הכאבים שבעולם.
אי אפשר לתאר את היסורים שיש לנשמה של נפטר כאשר הוא נדח רח"ל, *והצדיק אמת* שחי ביסוד האין צריך לעבור את היסורים הללו בשעה שהוא מהפך את הגוף לנפש, עד שיהא כדוד המלך שאמר "*בהמות הייתי עמך*" "*כגמול עלי אמו*", שכל כך היה בחינת 'אין' שהוא כנעלם ממש - "ולבי חלל בקרבי", רק אז יהיה אינו גוף.

ואי אפשר להגיע לעבודת ה' רק בכאב הזה,
ולכן דוד המלך - שעבודתו היתה בביטול הגמור ביקש
"*אל תביאני לידי נסיון*".
(מעבר שורה ידני)
וכאשר יחיו *כל ישראל* בבחינת 'אין', ממילא יתהפך הגוף לבחינת נפש, *וזהו שלימות משיח - דוד המלך*, שהרי אין רועה בלא צאן, ונזכה לגאולה שלימה במהרה בימינו אמן.

(חברותא)

[פשוט און גראד]

*התורה מעל הכל*, השאלה היא איך ניגשים אליה...

שיחה *בפרקי אבות* תשנ"ב
(נכתב ע"י אחד החברים)


שאל השואל (ר' גדליה סגל), מה הפשט בדברי המשנה "אפילו לא למד מרבו אלא אות אחת הרי זה רבו, וק"ו מדוד שקרא לאחיתופל רבו ואלופו ומידעו, על שלימדו ב' דברים בלבד.
הוסיף ואמר *בשם הבעש"ט*, שהרי קשה מה דכתיב שלמד מאחיתופל ב' דברים *בלבד*.
*מהו הבלבד*?, ועוד קשה הרי זה לא ק"ו כיוון שאחיתופל לי *ב' דברים* והמשנה מדברת על *אות אחת*, ואמר ע"ז *הבעש"ט*: דכיון שיש *ב' סוגי אנשים*, יש כאלו שהם שייכים *לסט"א* ויש כאלה ששייכים *לקדושה*, והנה האלו ששייכים לסט"א, אפילו אם הם מלמדים תורה הרי רק מה שלימדו זה נשאר. שזו היא תורה ותורה אינה מקבלת טומאה.
מכל מקום רק מה שלימדו זה מה שנשאר ולא יכול ליתווסף על זה כלום.
אך מי שמלמד תורה *מצד הקדושה*, אפילו שלימד רק אות אחת בלבד, ואולם *אות* זו *פרה ורבה* *ומיתווספת ומתרבה*, ולכן זה באמת ק"ו, ומה אחיתופל שהיה משפה ולחוץ והיה שייך *לסט"א*, מכל מקום כיוון שלימד לדוד רק ב' דברים "*בלבד*", כי זה לא פרה ורבה, ואף על פי כן קראו דוד רבי אלופיי ומיודעי, כל שכן מי שמלמד אות אחת *והוא מהקדושה* שאות זו *פרה ורבה ומיתווספת*, כל שכן דהוי רבו אלופו ומיודעו.

הלומד מחבירו פרק אחד או הלכה אחת או פסוק אחד או דבור אחד או אפילו *אות אחת*, צריך לנהוג בו כבוד, שכן מצינו בדוד מלך ישראל, שלא למד מאחיתופל אלא שני דברים בלבד, קראו *רבו אלופו ומיודעו*, שנאמר (תהלים נה יד): "ואתה אנוש כערכי אלופי ומיודעי". .


*ורב אושר זצ"ל פתח ואמר: ...*

דהנה כשהאדם לומד כאן בעולם הזה. כשמגיע לשם, שואלים אותו: *מה עשית כאן בעולם הזה?*
והוא אומר *שלמד כל הש"ס ופוסקים* וכו', והנה מביאים את הש"ס ופותחים אותו רואים *שהכל דפים ריקים* אין שוב דבר כתוב עליהם, כיוון שהאדם *לקח זאת לעצמו* כאן ולא השיג שום *קשר בורא ע"י מה שלמד*, וכל הגמרא והפוסקים שלמד זה *היה אינטרסים שלו* ולא היה לזה שום קשר לבורא יתברך, ואז באמת *אין לו כלום.*

אולם יש שאדם זה, *הרבש"ע* עזר לו, שיש לו *אות אחת* שממנה קיבל *קשר לבורא* ולמד אותה *בלי לקחת לעצמו ובלי אינטרס* ועל ידה *הגיע לקשר בורא ולאמונה*, שאז, אותה *אות* מאירה שם בתוך הדפים הריקים *ויש בה להאיר את כל הדפים ולמלאותם באור חדש על ציון תאיר.*

וזה הפשט במשנה, אפילו שלמד "*אות אחת*", וזהו *האות* הזה שמאירה שם, שהיינו *שהביאו לקשר לבורא יתברך*, דאז זה בגדר "רבו אלופו ומיודעו".

-חברותא-

[פשוט און גראד]

Attachment

[פשוט און גראד]

Attachment

שטארק!

[פשוט און גראד]

שיחת ההרב אברהם הררי שליט"א – ט"ו בשבט התשפ"ד


...המשיח יגיע, ועכשיו זה דור אחרון אתם תראו את זה, זה יהיה בדור שלכם, וכל מה רב אושר זצ"ל הקים, יד עזרה ואת החבורה, וכל מה שהוא דיבר בזמן הגאולה והוא הפעולות שהוא עשה, החסד, והדרך של האמונה הפשוטה זה בשביל שמתי שתהיה הזמן של הגאולה ויבוא משיח, ויהיה הזמן של הגאולה שהקליפה לא תשלוט, שהגאולה תבוא ברחמים ולא בשואה.

אז מה אנו יכולים לעשות שהקליפה לא תשלוט, מה העניין שלנו בזה, מה החלק שלנו בזה?

החלק שלנו זה העבודה שלנו עם עצמנו, כי האדם נברא בטבע, והאדם הוא צמצום אלוקי, והבורא צמצם את עצמו, צמצום אחר צמצום עד שנהיה מציאות העולם הזה. והאדם, שנהיה בריאה של בשר ודם,
אבל עם כל החיות של המידות, זה מן הקדושה, מה שמחייה את האדם, וכל החיות של האדם של זה מהמידות, והמידות זה הקדושה, זה הצמצום האלוקי שהבורא צמצם את עצמו למציאות אנוש, והעבודה של האדם זה לצמצם את עצמו חזרה למציאות הבורא. לנפש, לנשמה, כמו שיש צמצום אחר צמצום, נשמה, רוח , נפש, גוף, אז האדם עם הבחירה, שהבורא נתן לנו את הבחירה ואת הדעת, ואת כוח התפילה ואת כח הדיבור ואת המחשבה לעלות את הכל חזרה לבחינת נפש ונשמה ובחינת טמיר ונעלם שזה הדומיה, לכן אמר דוד המלך ע"ה לך דומיה תהילה.

שכאשר האדם שהוא בשר ודם עם יצר הרע עם האש הבוערת של המידות הרעות של האדם, שזה מתעורר, האדם צריך להתעורר שזה צו קריאה מלמעלה להחזיר את זה חזרה למעלה אל שורשו.
והוא במוח בדומיה, אז המידה לא יכולה לצאת מן הכח אל הפועל אז לא נהיה פירוד בין הבורא לנברא, ונהיה ייחוד, אז הנברא והבורא נהיים אחד,
ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד.

(קול אמרי אשר)

[פשוט און גראד]

שיחת הרב אברהם הררי שליט"א – ט"ו בשבט התשפ"ד

*המשך*

..זאת כל תכלית הבריאה *שכל אחד יתקן את החלק שלו בגלות* שהגלות *היא הפירוד* בין הקב"ה לבין כנסת ישראל, זה נמצא אצל כל אחד בלב שלו, נמצא הפירוד, *נמצאת הגלות בתוך כל אחד מאיתנו.*

שאם החבר פוגע בי או עושה דבר שמרגיז אותי, ואני חושב מחשבה על החבר, זו הבחינה של "שכינתא בגלותא" *זה חטא עץ הדעת, זה הפירוד של כל הדורות.*

ומה הריבונו של עולם רוצה מאיתנו?? שנדע שהוא שלח את החבר בשביל *לעורר בי את הגלות,*
הכאב הזה שפגעו בי, או כל דבר שעובר עלי, *לראות ולהבין שזה צו קריאה מהקדושה להתעורר ולתקן את הפירוד שיש ביני לבין הבורא.*
כי במציאות האמונה "*הוא אחד ואין שני*" וממילא כל דבר שעובר עלי דרך הסובב אותי, *אצלי במחשבה צריך להיות שזה הבורא, שאין אף אחד, שהבורא קורא לי.*

להיות *במחשבה אחת* "לך דומיה תהילה" *להיזרק עם המוח למעלה,* ושלא יהיו שום מחשבות על הזולת, ולא להאשים אף אחד, *כי אין אף אחד להאשים אותו*, זה הכל הבורא.

זו תכלית הבריאה, *להעלות את זה כל הזמן במחשבה*, כל מידה שמתעוררת באדם, הכעס והתאוות הקנאה, האש של הרכילות ולשון הרע והרציחה, וכל המידות שמתעוררות באדם,
זה *התעוררות אלוקית*, זה הקדושה, *והעבודה של האדם הינה דרך המידות להתקשר למקור,*
"כי עמך מקור חיים באורך נראה אור" *ולא* להתקשר עם הרגש שלנו לעצמנו, *ולא* להתקשר לסביבה שלנו, *לא* להתקשר לגשמיות, *לא* להתקשר בנמצאים הגשמיים בזה העולם.

כי כל תכלית העולם *היא האמונה, האמונה הפשוטה*, וזו העבודה של כל אחד ואחת מאיתנו,
וזה הוא התפקיד של כל אחד, ורב אושר זצ"ל הגדיל ואמר מעבר *שזו החובה של כל אחד ואחת.*
וכעת הזמן לעשות את העבודה הזו, *לקחת את הדיבורים* האלה מה שרב אושר זצ"ל דיבר כל השנים, *לקחת אותם ברצינות..*


(קול אמרי אשר)