חידושים, רעיונות, וכו', ממרן החתם סופר זיעוכי"א - לפורים

[בן חיים]

בס"ד

מען דארף נישט מאריך זיין איבער די ספרים פונעם הייליגן חתם סופר זי"ע וואס זענען ממש כמעין המתגבר למעלה מהשגות האנושי, יעדע שטיק צייט קומט ארויס פרישע ספרים בכל תפוצות ישראל לערנט מען זיינע ספרים, עס איז כמים קרים על נפש עיפה, מען קען זעהן אויף א חידוש אז עס קומט פון חתם סופר, עס איז פיל מיט יסודות, חידושים, וכו' וכו'.

זיין אייניקל די חתן סופר שרייבט און זיין הקדמה "אולי כמה מאות שנה לא היה כמותו בדומה לו"

כידוע, די הייליגע צאנזע רב זי"ע שרייבט (שו"ת דברי חיים או"ח סי' ח') ואיננו ח"ו כחולק על מרן רשכבה"ג החתם סופר ז"ל "כי איננו בקי בשיחת חולין דיליה"

און די הקדמה צו דרשות חת"ס שרייבט די מוציא לאור אז עס איז אמאל געקומען א שווערע שאלה פון ר' מרדכי בנעט זי"ע וועגן אן עגונה צום חת"ס, און יענע טאג ווען עס איז אנגעקומען, האט די חת"ס תיכף געשריבן א תשובה ווען ער האט געענדיגט די תשובה האט ער געזאגט פאר זיין זון ר' שמואל וואלף אז ער זאל צוריק שיקן די תשובה קיין ניקלושבורג,
נאך א שטיק צייט האט די חת"ס געזען אז די תשובה ליגט נאך אויפן טיש, האט ער געפרעגט זיין זוון פארוואס ער האט עס נאכנישט צוריק געשיקט, האט ער געענטפערט אז איך האב געטראכט אז די וועסט נאכאמאל איבערגיין די תשובה, האט די חת"ס געענטפערט בזה"ל: און יעדעס דור האט הקב"ה זיין איד וואס פסקנ'ט זיינע שאלות, תלי"ת און דעם דור בין איך עס, נו היתכן קענסט די הקב"ה חושד זיין דארט ווי איך מיין גאר ניקס נאר צו טוען זיין רצון, וועט ער מיך ח"ו מכשיל זיין? ח"ו ח"ו, פאק איין און שיק אוועק די תשובה, עכלה"ק

עקסטער איז ווען עס קומט צו פורים וואס כידוע האט די הייליגע חת"ס געזאגט א דרשה יעדע יאר ז' אדר, פ' זכור, וכו' און דעמאלטס האט ער געזאגט הפלא'דיגע חידושים אויף פורים און אויף די מגילה.

עס איז דא אבער אסאך אידן ווילן לערנען זיינע הייליגע תורות, אבער אזוי ווי עס איז דא אזוי סאך, ווייסט מען נישט ווי אנצוהייבן.

האמיר געעפנט א אשכול ווי מען וועט פרובירן אי"ה ארויפצולייגן תורות, חידושים, רעיונות, אויף פורים מספרי חת"ס.

די אשכול באלאנגט נישט פאר מיר אדרבה ווער עס האט א גוטע שטיקל איז מכובד ארויפצוברענגען.

[כהאב געטראכט פון אנפאנג צו שרייבן און אידיש, אבער כהאלט אז עס נעמט אוועק די חן]

ויה"ר שלא יצא מכשול מתחת ידינו וחפץ ד' בידינו יצליח.



אויב איינער זוכט א גוטע ליקוט פון דברי חת"ס אויף פורים, איז דא א ספר "חותם המלך" עס איז דא צו באקומען און די ספרים סטארס
איך לייג דא ארויף א לינק אויב איינער דארף עס אויף pdf
חותם המלך

[בן חיים]

וזה החלי בעז"ה

לא קבעו פורים בי"ג, משום שבו נכתבה הגזירה למעלה

הא דתקנו אכנ"ה שמחה ביום המנוחה ולא ביום המלחמה יום הנס כמו יו"ט של פסח ביום הכאת בכורים ויציאת מצרים,
משום שאירע בו צרה בשנה שעברה שבו ביום נסתלק רוח הקודש מאסתר, כמו שאמרה ביום י"ג ניסן ואני לא נקראתי לבוא אל המלך זה שלשים יום, מיום י"ג אדר העבר, ש"מ שבו ביום נכתבה גזירה בבית דין שלמעלה על כן לא רצו לקבוע בו יו"ט.

(דרשות, פורים תקפ"ו לפ"ק)

[בן חיים]

עוד כתב

שלא יתבטל תורה מישראל

לא רצו מרדכי ואסתר שיהיה יום אחד אשר כל ישראל אוכלים ושמחים ומתבטלים מתורה ומצות, על כן קבעוהו ליום מנוחה, ויומו של זה אינו יומו של זה, נמצא כשאנו שמחים ומשתכרים אלו עוסקים בתורה, משא"כ כשהיו קובעים ביום מלחמה יום י"ג היו כולם שוים ביום אחד.

(דרשות, פורים תקצ"ו לפ"ק)

[בן חיים]

פורים לעתיד יהיה חמשה ימים

כל מועדים עתידין ליבטל חוץ מימי פורים, ומקשים העולם האיך שייך שימים טובים יהיו בטלין, הא מן התורה הן.
ונ"ל דהנה בריש פרק קמא דמגילה איתא מגילה נקראת בי"א בי"ב וכו' ואמרינן בגמרא אימתי בזמן שהשנים כתיקנן וכו' אבל בזמן הזה בגלות הואיל והכל מסתכלין בה לחשוב שלשים יום לפסח מזמן קריאת המגלה ונמצא אוכלין חמץ בימים אחרונים של פסח אין קורין אותה אלא בזמנה.

נמצא בזמן שקורין המגילה מי"א עד ט"ו שהוא כשישראל שרויין על אדמתן ובקיאין בקביעא דירחא הוי עושין כל הימים טובים רק יום אחד, ובזה"ז שאן אנו בקיאין בקביעא דירחא ועושין ב' ימים מספק כל יו"ט, גם המגילה אנו קורין רק ב' ימים.

וידוע כל היכא דכתיב כל הוא ריבוי, וכאן אמר כל מועדים ועל כרחך בא לרבות שיום שאנו מוסיפין עכשיו ועושים ב' ימים טובים, שיום זה יהיה בטל לעתיד, (ועיין בדרשות לשביעי של פסח שכתב, לעתיד לבא בב"א לא יעקרו ב' ימים טובים של גליות ממקומם כלל וכלל וכו') והני ג' ימי פורים שאנו מבטלין עכשיו ועושין רק ב' ימים יהיו מוסיפים לעתיד. וז"ש כל מועדים יהי' בטלים, הכי פירושו מכל מועדים יהיו בטלים מהם לעתיד לבא יום אחד כנ"ל חוץ מימי פורים שיהיו מוסיפין אותו לעתיד לבא ג' ימים, ויהיו עושים אותו ה' ימים ודו"ק.

(דרוש כ"ד לפורים)

[נכון לציין שביערות דבש חלק ב' דרוש ח' כתב שהשתא מותרין בעשיית מלאכה שהרי 'מלאכה לא קבלו עלייהו' אבל לימות המשיח מחשבת צדיקים לא תשיב ריקם לבטלה ויהי' יו"ט כמחשבת מרדכי, ויהיו אסורין במלאכה (עיי"ש שמתרץ בזה המאמר כל מועדים עתידין ליבטל) נמצא שלעתיד לבא יגדלו ימי הפורים הן בכמות – כפי החת"ס והן באיכות – כפי היערות דבש]

[בן חיים]

אנשי כה"ג עיברו השנה כדי שלא יגיעו ימי המשתה לימי הפסח, ולכן קבעו הנס באדר שני

אמרו חז"ל במגילה אגרת הפורים הזאת השנית, באדר שני, למסמך גאולה לגאולה. פירש"י פורים לפסח.
ולכאורה נ"ל המשך הניסים אהדדי, דאמרו במדרש סעודת אחשורש קפ"ז יום, התחיל בתשרי בהכנסת שנת שלש למלכו דלמלכי אומות העולם מתשרי מנינן, והגיעו קפ"ז יום לימי פסח, ואכלו חמץ בפסח, ואמת אם התחיל מראש חודש תשרי ממש אין החשבון מכוון.
עכ"פ נ"ל שאנשי כה"ג ראו זה ועברו השנה ההיא שלא יגיעו לימי הפסח, וכלו קפ"ז יום בימי פורים ט"ו אדר שני, על כן קבעו גם עתה הנס בו בחדש אדר שני.
וי"ל היינו דשאל לחכמים יודעי העתים, שיודעים לעבר השנה ולקבוע חדשים, כי בלשצר אבי ושתי נהרג בליל פסח, וא"כ באותו יום ריע מזליה דושתי, ואין להאשים אותה כל כך כי לא רצתה לבוא, כי נתבלבל דעתה ומחשבתה באותו היום,
אך כיון דיודעי העתים אמרו שאיננו ניסן, א"כ נתחייבה הריגה למלכות על ידי זה. והיינו דאמר מרדכי לעת כזאת הגעת למלכות. לפי הנ"ל רמז על יום הסעודה, והוא ביום ט"ו אדר שני שהיה ראוי להיות ניסן, ומרדכי עמד עם אסתר ביום י"ג או י"ד ניסן, ושייך לומר לעת כזאת של עכשיו בשנים שעברו בזמן הסעודה.

(דרשות לז' אדר תקפ"ט לפ"ק)

[חזקי זופניק]

עוד כתב

שלא יתבטל תורה מישראל

לא רצו מרדכי ואסתר שיהיה יום אחד אשר כל ישראל אוכלים ושמחים ומתבטלים מתורה ומצות, על כן קבעוהו ליום מנוחה, ויומו של זה אינו יומו של זה, נמצא כשאנו שמחים ומשתכרים אלו עוסקים בתורה, משא"כ כשהיו קובעים ביום מלחמה יום י"ג היו כולם שוים ביום אחד.

(דרשות, פורים תקצ"ו לפ"ק)

זייער שיין. שכח פארן מזכה זיין

[בן חיים]

פורים עדיף וקדוש מפסח ושבועות

ובאמת פורים יו"ט גדול הוא הן לענין קבלת התורה ברצון הוא חשוב מיו"ט של שבועות, דהא קבלו באונס כפיית הר כגיגית והדר קבלוהו בימי אחשורש ברצון, והן לענין גאולה ממיתה לחיים הוא טפי מגאולת מצרים מעבדות לחירות.

ומשחז"ל דלא אמרינן הלל דליכא הללו עבדי ה', דאכתי עבדי אחשורש אנן - ואני אומר דחירות מצרים נהי דנעשו חירות ממצרים, מ"מ נעשו עבדי ה' ונתנו עליהם עול תורה באונס והכרח, הגם כי נוח לנו להיות עבדי ה' ולא עבדי פרעה מ"מ עבדים אנחנו,
משא"כ בימי אסתר שקבלנו התורה באהבה ורצון אין זה בגדר עול תורה, כי היא מתוקה לנו מדבש ונופת צופים ולא לעול במשא כבד חלילה, ולא עבדי ה' כי אם בני אל חי ושותפים במעשי בראשית, וריעים אהובים, וממילא איננו גם עבדי אחשורש, כי אעפ"י שעבדים אנחנו בגלות, מ"מ הקב"ה פורק ממנו עולם וסבלם אם אנו עושים רצונו, כאשר קבלנו עלינו מאהבה וחבה, באופן שנאמר בגאולת מצרים היינו עבדי ה' ולא עבדי פרעה, מה שאין כן בגאולת אסתר איננו לא עבדי ה' ולא עבדי אחשורש.
ומסיק החת"ס בזה"ל: עכ"פ בהא סלקינן דפורים עדיף וקדוש מפסח ושבועות

(דרשות לז' אדר תקפ"ח לפ"ק)

במקום אחר כתב:
דכיון דקבלת תורה בימי משה רבינו ע"ה היה באונס והדר קבלוהו בימי אחשורש,
באופן שאור קדוש הכלול במגילה הוא ממש יותר גדול ונכבד מתורתינו הקדושה בעצמה. ויפה כתב הרמב"ם (פ"ב הי"ח) שהכל יתבטל נגד מגלת אסתר.

(דרשות לז' אדר תקצ"ב לפ"ק)

[בן חיים]

לכבוד פורים קטן


מי ששותה תמיד, יחמיר במשתה ושמחה בפורים קטן, ולא יזיק לו

הרמ"א סיים טוב לב משתה תמיד. י"ל כפשוטו דבמס' ב"ב פ' מי שמת [קמ"ו.] מפרש כל ימי עני רעים וטוב לב משתה תמיד – 'כל ימי' אפי' שבתות וי"ט, דשינוי וסת תחלת חולי מעיים, רוצה לומר 'טוב לב משתה תמיד' שזה אין לו ביו"ט שינוי וסת.
והנה פליגי בי"ד וט"ו שבאדר ראשון אי מחויב בשמחה, הנה מי שטוב לב משתה תמיד יחמיר אבל מי שאינו כן לא יגרום שינוי וסת לעצמו מספיקא דפלוגתא.

(דרשות, פורים קטן. תקצ"ד לפ"ק)

[בן חיים]

יסוד נס פורים בנוי על גמ"ח של מרדכי לאסתר

וכד מעיינת בניסא רבא דפורים, יסודו בנוי על גמילת חסדו של מרדכי באמנו [את] הדסה, יתומה מאב ואם, ועל כן קראו לה אסתר כי נסתרה דרכה ובהסתר פנים ממנה, והוא מרדכי גדול הסנהדרין וישב בשער המלך מעודו, לא חס על כבודו ולקחה לו לבת ותהי לו כבבת עינו, כי גם אחרי הלקחה לבית המלך השכים והעריב לידע שלומה ומה יעשה בה.

ומשמע מקרא דשער המלך קאי נמי אשערי מלכו של עולם, כי דפק בעדה שערי רחמי שמים לבל תנזק ותכשל ח"ו, ובזכות זה החסד נעשו המה גם שניהם שלוחי דרחמנא לבער אכזרי עמלק מן העולם ולבנות בית שני.

(דרשות, ער"ח אדר. תקס"ב לפ"ק)

[בן חיים]

קריאת המגילה הוא במקום קבלת התורה

ונ"ל מטעם זה תיקנו סעודת פורים שאכלה בלילה לא יצא ידי חובתו ומתענין יום שלפניו, שיקראו המגלה שהוא במקום קבלת התורה, קימו וקבלו במקום נעשה ונשמע, ויהיה כל זה בכרס שאינו מלאה ואח"כ ישמחו בשמחת פורים, ויחזו את אלקים ואח"כ ויאכלו וישתו. ובזה יתישב פ"ק דמגלה כדא"ל סעודת פורים שאכלה בלילה לא יצא ידי חובתו תני מיניה מ' זימנין, נגד. מ' יום שנתנה תורה.

(דרשות, פורים תקצ"ד בהגה לפ"ק)

ויש להעיר, שבשנה שחל פורים במוצאי שבת, היה החתם סופר נוהג לאכול סעודה שלישית קודם שעה עשירית (ליקוטי חבר בן חיים) ולפי הנ"ל יתכן, באשר וקריאת המגילה הוה מעין קבלת התורה, אשר לזה נדרש מירוק אכילה ושתיה. ובשנה רגילה נעשה המירוק ע"י התענית שהתענה יום שלפני פורים – תענית אסתר, אך בשנה שחל פורים במוצאי שבת, הרי אסור להתענות מפני כבוד השבת, על כן היה נוהג להקדים כל אכילותיו בשעה מוקדם, כדי למרק אכילה ושתיה כל מה דאפשר, להיות מוכן לקבלת התורה בעת קריאת המגילה במוצאי שבת.

[בן חיים]

ביאור נפלא במאמר תמוה בגמרא מגילה

ואגב אפרש מאמר חז"ל בפ"ק דמגילה [ז':] אמר אביי כי הוה נפקא מבי מר הוה שבענא, כי מטאי להתם קריבו לי שיתין צעא דשיתין מיני קדירה ואכלי ביה שיתין פלוגי, ובישולא בתרייתא הוה קרי ליה צלי קדר, ובעאי למיכס צעא אבתרה, אמר אביי היינו דאמרי אינשי כפין עניא ולא ידע, א"נ רווחא לבסימא שכיח.

והנה המאמר תמוה מכמה טעמים, חדא מה השמיעונו בזה רבותינו, וכו' [ליתר עיין בפנים] אבל יובן רק בהקדם, כי ידוע הוא דאמרי חז"ל דבכולי שתא התלמיד שואל להרב, כי הרב יכול לשנות ממסכת למסכת, ועל כרחו של תלמיד יעסוק באותה המסכת שירצה הרב, משא"כ בפרקי דכלה דהיינו שלשים יום קודם הפסח, אזי הרב שואל לתלמיד, וצריך ללמוד עמו באותו המסכת דווקא אם ירצה התלמיד, ועיין טו"ז או"ח ריש סי' תכ"ט. וכתב פרי חדש שם דיש משתבשין לומר השואל בפורים בהלכות פסח הוה שואל כענין, משום דליכא שלשים יום בלא פורים, ומסיק דשבוש הוא, דביום קריאת המגילה הו"ל פסח שואל שלא כענין ע"ש,

והשתא א"ש, ואומר דאביי כי הוה נפיק מבי רבה הוה שבע בדברי תורה, וחשב שכבר מילא כרסו ומצא כדי מדתו, והיה שמח וטוב לב ביום הפורים, כי זה כל עיקר שמחת התלמידי חכמים, וכי מטא להתם קריבו ליה שיתין מיני בשולא בשתין צעא, הרצון שפלפלו עמו בשתין מסכתות שהוא ש"ס כולו, וכל מסכתא נקרא צעא וקערה למה שבתוכו, ואכל מיניה שיתין פלוגי, פי' למד ממנו בכל מסכתא דבר חדש מה שלא ידע עדיין, ואירע לו מקרה שהמסכתא האחרונה שפלפלו בה היה מסכתא פסחים סוגיא דצלי קדר סוף פרק כל שעה.

והנה בכל מסכת ומסכת מכל ס' מסכתות אפי' אי היה אביי רוצה לעסוק בה יותר לא היה הדבר ברשותו, כי הוא שאול להרב, והרב יכול לשנויי ממסכת למסכת, אך בהגיע למסכת פסחים אמר בעי למיכס צעי בתרא, שהוא היה סובר דפורים הוה שואל כענין מפסח, והרב שאול להתלמיד, ולא רצה אביי לזוז משם עד שיגמור כל המסכת, ורמז לן הש"ס דהוא בעי למיכס, אבל באמת לא עשו רצונו בזה, דקיי"ל כפרי חדש הנ"ל דביום קריאת המגילה השואל בהלכות פסח הו"ל שואל שלא כענין. והנה מה דאמר כי הוה נפקא מבי מר הוה שבענא הוא לאחד משתי סבות, או לקוצר המשיג אשר על כן חושב שיודע אעפ"י שאינו יודע, או לעומק המושג כי התורה עמוק עמוק מי ימצאנו,

ומכש"כ בצירוף שניהם קוצר המשיג ועומק המושג, על כן אמר היינו דאמרי אינשי כפין עניא ולא ידע לקוצר המשיג אינו מבין כי עדיין צריך להרבה דברים שנעלמו ממנו, וא"נ לעומק וחשיבות המושג התורה, היינו רווחא לבסימא שכיחא. זה מה שנראה לי במאמר הלז להבין דברי חכמים וחירותם.

(דרוש ל' לז' אדר)

[בן חיים]

חייב לשתות כשיעור דאילו הי' ח"ו בעת צרה ח"ו, היה היין כשיעור ההוא משמחו

חייב אינש לבסומי בפוריא עד לא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי [מגילה ז':]. י"ל דהנה מה שקבעו יום הזה לשמחה יתירה, הוא עפ"י מ"ש בהקדמת יוסף לקח משום כי ממנו נדע שגם בימי עניינו וצרותינו ואכתי עבדי אחשורש אנן, מ"מ לא הסיר השגחתו ממנו לכלותינו ח"ו. ולזה הטעם נ"ל שדקדקו כ"כ בשתיית יין, משום שלא נברא אלא לנחם אבלים ולמרי נפש לפכח דעתם, להורות לנו סימן שנהיה כיין הזה שאפילו בימי צרותיו של אדם משמחו ומשכחו דאגותיו, כן אנחנו נשכח כל צרותינו ושעבודינו ונשליך כל יהבינו על ה' כי לא יטשנו ולא יעזבנו, וא"כ כל אחד ישער בעצמו ולשתות כל כך יין כאילו היה בעת צרה ח"ו היה שיעור היין ההוא מפכחו ומשמחו, ככה ישתה. והיינו עד דלא ידע בין ארור המן היינו ימי עניינו המתוארים על שם ארירותו של המן, לבין ברוך מרדכי שהם ימי הישועה שלנו.

(דרשות, פורים תק"ס לפ"ק)