פשוט און גראד האט געשריבן: ↑דינסטאג מערץ 25, 2025 4:40 pm
סיפור .
ר' אשר היה *קורא פעמים רבות מן הספר באור קלוש מאד*.
ביום מן הימים אחד מבאי ביתו קרא מאמר רפואי שנכתב בו *שקריאה באור קלוש מזיק לעיניים,* הוא לקח את המאמר והלך לבית של ר' אשר, מיד בכניסתו הבחין *כי ר' אשר יושב וקורא באור מועט מאד*, הוא נכנס אל החדר והדליק את האור, והגיש לו את המאמר תוך שהוא אומר לו: *"תראה כתוב פה שלקרוא באור חלש זה מזיק לעיניים*"
ר' אשר הזיז לו את היד כמסרב לקחת מידו את המאמר ואמר בנחרצות:
"*מה שמזיק לעיניים זה כאשר מסתכלים היכן שאסור להסתכל, תכבה את האור ותצא מן החדר...*"
(קול אמרי אשר)
וואס איז טאקע פשט אז ער האט געליינט אין דער טונקל?
ווען איך וועל זיין אין זיין מדריגה וועל איך עס אפשר פארשטיין, אפשר נישט.
וואס כ‘טראכט, אז ס‘קען זיין ער האט געלערנט סתרי תורה וכו‘.
במכתבך מופיעים *המחשבות* הקבועות שמקיפים אותך ולוחצים על הנפש שלך, *לחשוב מחשבות לא נכונות* על הבעל המסור שלך.
ואת האמת הלא את יודעת בעצמך שהדבר הזה אינו נכון, שהרי הבעל שלך מסור לך מאד בחיים והוא מוסר את נפשו עבורך, בנוסף לדאגות העמוקות שיש לו להביא פרנסה למשפחה הגדולה כ"כ בלי עין הרע שיחיו.
כאשר *תעשי בעצמך חשבון פשוט* ותציירי לך את התמונה הנכונה תראי כמה מגוכח הרעיון הזה שהשטן מכניס ביניכם.
אלא מה, השי"ת מחפש כל נפש יהודית שתבוא אל התכלית האמיתית של החיים שלה, והתכלית הלא היא הדביקות בבורא יתברך.
ולפי שהבורא הוא בלתי מושג, *ואין יכולת לראות אותו ואף לא להרגיש את מציאותו,* שהרי "לא יראני האדם וחי".
הוא חקק בנפשנו *כל מיני מידות רעות*, ונתן לנו מתנה את *הבחירה* כדי שאנו נילחם בעצמנו עם המידות הרעות שלנו *ונהפוך אותם לטוב,* ודווקא איתם *נעבוד את עבודת ה'.*
לך הוא נתן את *המידה של קנאה, קנאה בבעל שלך*, ובאנשים נוספים, כדי *שבאמצעות המידה הזו תתקשרי אליו,* ע"י שאת תתעמתי עם עצמך ותשכנעי את עצמך *שהמחשבה הזו היא שקר,* והיא באה אליך בגלל שרוצים ממך את ההתלהבות של *קנאת ה'.*
ואז תיווכחי בעצמך לראות שאין כל אשמה בבעל שלך, והוא נקי מכל החשדות, ותתחילי לחיות חיים חדשים, *חיים של אמונה פשוטה*.
והמאבק שלך יביא לך עשירות גדולה בנפש, ובהירות באמונה.
אני מבקש ממך, תני קצת רצון ולב *לרצות לקבל את מה שאני כותב לך*, ויהיה לך טוב בזה ובבא, ויחד עם בעלך שיחי' *יהיה לכם הרבה נחת* מהילדים שלכם שיחיו.
רש"י:
*וַיָּבִיאוּ אֶת הַמִּשְׁכָּן:* שלא היו יכולין להקימו, ולפי שלא עשה משה שום מלאכה במשכן, הניח לו הקב"ה הקמתו, *שלא היה יכול להקימו שום אדם*, מחמת כובד הקרשים שאין כח באדם לזקפן, *ומשה העמידו*, אמר משה לפני הקב"ה, איך אפשר הקמתו על ידי אדם, *אמר לו עסוק אתה בידך, נראה כמקימו והוא נזקף וקם מאליו*, וזהו שנאמר הוקם המשכן, הוקם מאליו. מדרש רבי תנחומא (פקודי י"א).
____
משה רבינו טען לפני הקדוש ברוך הוא שאינו יכול להקים את המשכן *כי הקרשים כבדים ביותר.*
אמר לו הקב"ה: *האם *קֶרֶשׁ קַל אתה כן יכול להקים מבלי שאני נותן לך את הכוח?*
אם כן הכובד לא חשוב כלל, כי בין כך ובין כך *בלעדי לא תוכל להקים ואם בעזרתי הרי אתה מקים את הדבר הכבד ביותר, צריכין רק שתאמין באפסיותך שאתה מצדך לית לך מגרמיה ולא כלום ובאמונה תוכל להקים את המשכן*.
וזה מה שכתוב, בפסוק אחד אומר: "*הוקם המשכן*"
ובפסוק שני: "ויקם משה את המשכן" והרי לכאורה זה סתירה, אלא שאמנם המשכן *הוקם על ידי הקדוש ברוך הוא* אלא שזה בא על ידי *אמונתו של משה* שהוא לא יכול להקים את המשכן, וממילא נקרא שמשה הקימו, *בהכרת האפסיות שלו.*
*סיפור מדהים על ר' אשר שכתב יהודי בשם ישראל אהרן קלצקין (אמין):*
עיניו הצופיות למרחוק של רבי אשר
חלק א'
מספר אחד מבאי ביתו של מו"ר ר' אשר זיע"א:
את ר' אשר אני זוכר מנעוריי, הוא היה הולך מביתו שברח' דון יוסף הנשיא לטבול במקוה ביאלא
שברח' האמרכלים ובדרך היה עובר על פני בית הוריי ברח' מנחם.
אמי ע"ה התייחסה אליו בלשון הכתוב שאמרה השונמית על אלישע '*איש קדוש עובר עלינו תמיד*'.
היא ידעה מתי בערך הוא עובר והייתה יוצאת לחצר וכאשר היה עובר, הייתה נוהגת כשולמית לגבי אלישע,
מקדמת פניו ושואלת אותו כל מה שהעיק על לבה *והרבה ישועות היו מנת חלקה וגורלה מפי אותו צדיק.*
כאשר גדלתי והקמתי בית ופתחתי עסק, *הייתי פונה אליו לעצה וברכה*, אך הזמינות כבר לא היתה כמלפנים,
הן מפאת גילו המתקדם ובריאותו והן מפאת *מאות ואלפים ששיחרו לפתחו*, לפעמים היה צריך להמתין שעות רבות או ימים כדי להיכנס אליו.
הדברים ידועים, אבל ראוי לפרסם הדברים, *למען ידעו דור אחרון, כי יש אלקים בישראל ששתל בינינו צדיקים בכל דור ודור.*
אספר בזה מה שאירע לקראת הולדת בתי תחי' לפני 23 שנים.
מורי חמי אירס את בתו ובחישוביו לקבוע תאריך *לחתונה באנטוורפן*, התקשר אל רעייתי לברר *מתי ימלאו ימיה ללדת*,
חמי ציין את התאריך וקבע את מועד החתונה כחודש לאחר אותו תאריך, כדי שרעייתי *תוכל לטוס ולהשתתף בשמחת נישואי אחותה.*
בהגיע המועד, הלכנו לבדיקות *והרופאים טענו שמשקל העובר 3.8 ק"ג ולכן לא מומלץ לחכות יותר והציעו לזרז את העניינים וליזום*, הורי אשתי זירזו אותנו לעשות את המתבקש, כפי שרוב העולם נוהג.
ענין כזה *לא מחליטים לבד*, רציתי כתפיים רחבות, *פניתי לר' אשר והוא אמר לא לעשות כלום ולהמתין בסבלנות*,
הסברתי לו כי הרופאים טוענים שהמשקל 3.8 ק"ג...
*ר' אשר ענה כי הרופאים לא יודעים מה שהם מדברים*, הם טועים בקילו שלם וסתם מבלבלים אתכם, *אל תלכו אליהם*.
הוספתי לומר לו כי במצב כזה, (איחור בתאריך ובפרט עם משקל יתר) התקן הרפואי דורש לבקר במרפאה מדי 3 ימים לבדיקות,
ר' אשר צחק וענה: *אז תגיע לכאן כל 3 ימים*.
אמרתי לו שזה שעות של המתנה והוא ענה: *לא תצטרך להמתין*...
*סיפור מדהים על ר' אשר שכתב יהודי בשם ישראל אהרן קלצקין (אמין):*
עיניו הצופיות למרחוק של רבי אשר
מספר אחד מבאי ביתו של מו"ר ר' אשר זיע"א:
**המשך מאתמול**
ר' אשר צחק וענה:
אז תגיע לכאן כל 3 ימים.
אמרתי לו זזה שעות של המתנה והוא ענה *לא תצטרך להמתין*...
בלי חוכמות, כל 3 ימים התייצבנו אצלו, *וכל פעם היו ניסים שמצאתי את עצמי תוך זמן קצר בפנים*, בחלק מהם הגענו כאשר יצא לנסיעה ופגש אותנו בדלת, הוא היה סוקר את רעייתי בעיניו הטהורות ועונה: "*נאך אביסל" ( עוד קצת).*
כך עברו כמעט *3 שבועות*, חמותי לא שקטה, היא מתגוררת באירופה ולא הכירה את הצדיק *וסברה שזה הפקרות מצידי*, גם חמי לא היה רגוע, ושאל אותי האם ישאל את מורו ורבו הגאון ר' שמואל הלוי ואזנער (זצוק"ל)?
אמרתי להם *שאני נצמד למה שכתוב בתורה*, 'היכן כתוב' הם שאלו? עניתי: בפר' בראשית, שם נאמר מפורש: *על כן יעזב איש את אביו ואת אמו וכו' ובמקרה דנן אני מחליט כפי שיורני הצדיק.*
נו, לך תתווכח עם פסוק מפורש בתורה.
פעם *שישית* או *שביעית* שבאנו אליו, אמרתי לו: "את החתונה כבר הפסדנו, המועד קרוב מדי".
והוא גער ברוך: "*אתם תהיו בחתונה*" לא הסתבר לי בדרך הטבע, אבל ידעתי *שרוה"ק מדברת מתוך גרונו* ונצרתי לשוני בדרך ארץ.
'אבל כמה השיעור'? שאלתי.
ואז רעייתי פרצה בבכי ואמרה לו: "אין לי כבר כח לסחוב את זה"
ר' אשר הרים את *עיניו הרחימאות* והסתכל עליה, העביר את ידיו הקדושות ממולה כאילו סורק באולטרה סאונד ואמר: *את כ"כ רוצה? שיהיה, תלכי הביתה ודי.*
למחרת, התפללתי כמדי יום בתפילת ותיקין ע"י הכותל במניינו של יוסי בובה האגדי, ולקראת סוף התפילה (בסביבות השעה 6) *הביפר התחיל לרטוט ונאמר שם שאגיע מיד הביתה.*
חלצתי חיש את התפילין ושעטתי הביתה, *רעייתי כבר המתינה למטה* ויצאנו לכיוון בית הרפואה "*שערי צדק"*...*
סיפור מדהים על ר' אשר שכתב יהודי בשם ישראל אהרן קלצקין (אמין):
עיניו הצופיות למרחוק של רבי אשר
מספר אחד מבאי ביתו של מו"ר ר' אשר זיע"א:
**המשך מאתמול**
חלצתי חיש את התפילין ושעטתי הביתה, *רעייתי כבר המתינה* למטה יצאנו לכיוון בית הרפואה "*שערי צדק*".
אציין, כי כל הקודמים נולדו בביקור חולים, זה היה נוח, בתוך העיר ובמרחק הליכה לביקור בשבת בעת הצורך, אך הפעם *היא רצתה שינוי.*
יצאתי לדרך וחשבתי בקול, *אולי נעבור דון יוסף הנשיא להתברך?* (הבית של רב אושר זצ"ל)
משהסכימה רעייתי, נסעתי לשם (אירוך של דקה או 2), אני יוצא בעצמי מהרכב, נכנס לבית (שתמיד היה פתוח), *שמוליק הגבאי המסור יושב במבואה שלפני חדר הצדיק*, הוא קם ממקומו ופותח לי את הדלת המיוחלת, ואני נפעם, *פעם ראשונה שאני לא ממתין אפילו רגע*, הוא ישב על מיטתו וכוס קפה לפניו, אומר ברכות השחר ואני עונה אמן, *נראה כאילו ממתין לי ולחץ את ידי ואיחל לידה קלה וכו'.*
מרוב שמיהרתי לא עיכלתי את מה שקרה ורצתי לדלת היציאה ואך עמדתי על מפתן הדלת, הוא קורא לי "*בוא הנה, ר' יונגערמאן, לאן אתה הולך*"??
הסתובבתי וחזרתי אליו והתפלאתי על השאלה, ועניתי: *לאן אני יכול ללכת? לבית החולים, לא?,*
ר' אשר ענה: "*לאיזה?*"
עניתי, "*שערי צדק*",
"*תלך לבי"ח הכי קרוב*"'
הוא הפטיר לעברי.
חזרתי לרכב מהר, *חששתי* איך היולדת תגיב, נתתי גז ואותתתי בוינקער שמאלה לכיוון ביקור חולים, אך אשתי אומרת לי: *מה קרה לך?* ,
*שערי צדק' זה ימינה???*
סיפרתי לה שר' אשר אמר 'לבי"ח הכי קרוב'. *היא התאכזבה*, 'כ"כ רציתי שערי צדק' אבל היה ברור בינינו שיש דברים שאינם נתונים למשא ומתן.
תוך דקות ספורות הגענו ל'ביקור חולים' ואני אומר לאחות המיילדת:
"*את תראי שהמשקל בדיוק קילו פחות ממה שציינתם בגליון*"
, היא גיחכה וטענה שיחס הטעות הוא בין רבע לשליש הקילו ואף פעם לא יותר.
ב"ה הכל עבר במהירות בשלום ובנקל, וכדבר איש האלוקים, *המשקל היה בדיוק קילו פחות* ממה שהם מדדו ושיערו.
משם העבירוה לחדר התאוששות, שם שכבה אשה נוספת לאחר לידה והתאנחה על הבוקר הקשה שעבר עליה, ושמחה שאשתי האזינה לסיפורה בסבלנות, וכה סיפרה:
הבוקר בשש התעוררתי עם חבלי לידה *והזמנתי מונית ונסעתי ל'שערי צדק',* שם נרשמתי, הגעתי לאגף היולדות והמתנתי לא יודעת כמה זמן, ברגעים כאלו כל דקה נראית כנצח, האחות הפקידה התרוצצו אנה ואנה ולבסוף בישרו לי *כי האגף בתפוסה מלאה ומצבי לא מאפשר המתנה, הם הזמינו אמבולנס והעבירו אותי לביקור חולים.*
ואת כל זה *ר' אשר חזה מחדרו הקטן* ברח' דון יוסף הנשיא והורה לי לנסוע לבי"ח הכי קרוב.
אמרתי לאשתי בבדיחות הדעת:
"*את רואה שעם צדיק קדוש לא מתווכחים ולא מתעקשים*, אם לא היית בוכה שאין לך כח לחכות יותר אולי היית יולדת בשעה אחרת או ביום אחר ב'שערי צדק')
*אבל מה עם החתונה שאמורה להתקיים שבוע הבא באנטוורפן ור' אשר הבטיח שהיא תשתתף שם ???*
*סיפור מדהים על ר' אשר שכתב יהודי בשם אהרן קלצקין(אמין)*
**סיום**
*אבל מה עם החתונה שאמורה להתקיים שבוע הבא באנטוורפן ור' אשר הבטיח שהיא תשתתף שם?*
אני מצידי לא עשיתי שום השתדלות בענין, כי הבנתי שזה לא הגיוני לסחוב יולדת עם תינוקת בת שבוע ואח"כ עוד לדאוג למטפלת וכו'.
למחרת, *אני מקבל טלפון מאנטוורפן,* ומבשרים לי כי זה לא מזמן נפתחה בית החלמה ליולדות בשם 'בית רייזל' *והכל מוכן*, צוות מקצועי ומסור, אך הפתיחה מתעכבת מחוסר מוכנות של יולדות להיות ה'ראשונה' ומי שמכיר את אנטוורפן יודע כי שום אשה אנטוורפנאית לא תסכים להיות 'ראשונה', ס'פאסט נישט, מה יגידו החברות? היא הסכימה שיתנסו עליה?...
כעת, כאשר איכשהו שמעו על מה שקרה לנו, *הציעו כי נטוס לבריסל, בשדה התעופה ימתין לנו רכב נוח של ביקור חולים (מעין אמבולנס) שיסיע אותה ישירות ל'בית רייזל' והם ידאגו להסיע אותה לחתונה* הלוך וחזור עם המתנה צמודה למקרה שתרצה לעזוב באמצע וכו', והתינוקת כמובן תהיה שמורה מכל משמר בתינוקייה עם תשומת לב של כל הצוות.
ליותר מזה לא יכולתי לאחל לעצמי, *למול עיני צפה הבטחתו של ר' אשר כי נשתתף בחתונה*, ועד היום אשתי מתגעגעת לפינוקים שהרעיפו עליה בתור 'היולדת הראשונה' שחנכה את 'בית רייזל'...
"...כי השאיפה האמיתית של כל בר ישראל צריך להיות *איך לאוקמא שכינתא מעפרא*, וזהו הבחינה של "קול דודי דופק" שהקב"ה מבקש מאתנו שנתעורר מלמטה *לבקש ולחיות את בחינת האמונה הפשוטה*."
מה ההבדל בין *חג סוכות לחג פסח*??
בסוכות אומרים, חג שמח, אבל בפסח יש תוספת מיוחדת.
פסח צריך להיות *כשר ושמח*,
דהיינו חג פסח *כשר ושמח*.
איך הוא יכול להית *כשר* ? *איך מכשירים את הפסח שיהיה כשר ?*, שמוציאים את החמץ מהבית
איך מוציאים את החמץ, *מזה החמץ ?*
כאן *טמונה הנקודה של פסח*,
מהו החמץ ?
רב אושר אומר את המילים האלה כך:
" *חמץ זה השיאור שבעיסה*
ומהו השיאור שבעיסה ?
*זה הרגש של האדם*, שהאדם הולך *עם הרגש שלו*, עם *המחשבות הרעות והדמיונות שבאות על הדמויות*"
כשיש לי מחשבות על הדמות, זה וזה עשה לי ככה וזה עשה לי ככה, *זה החמץ*"
אם אתה רוצה לדעת מזה החמץ, *זה זה*, *המחשבות הרעות על הדמות*, *הדמיונות!*,
ואם אתה הולך ככה, מבער את החמץ *מתוכך*, אתה מכשיר *את עצמך*.
מוציא את החמץ *ממך*.
ממילא אתה נהיה *שמח*, אוטומטי.
*ברגע שאתה רגוע* , אין לך בעיה אם אף אחד, אתה אוהב את כל אחד, מלמד זכות על כל אחד ואחד, *לא נקשר לדמות*,
אם מישהו פגע בך אתה יודע שזה לא הוא, *זה בורא עולם. והכל אתה משייך לבורא עולם*...
והוסיף החבר:
שפעם באה אליו *יולדת*, שממש כואב לה והיא מאוכזבת, כי היא ילדה בניתוח קיסרי, וכתוצאה מכך,
*הפסידה "פידיון הבן*",
אמר לה החבר: *אם אתה תהיי שמחה, תשמחי עם מה שיש לך, ותאמיני שמה שקרה פה זה יד ה', זה בורא עולם*, הרי מי ציווה על פידיון הבן? ומי שלח את המניעות לפידיון הבן? *בורא עולם*
את התוכניות של בורא עולם אנו לא יודעים , למה הוא עשה כך,
לכן כך את ממליכה את בורא עולם עליך, *וכבר זה נהיה יותר גדול מהפדיון בן שאת רוצה לעשות.*
כי את ממליכה את ה' עליך, את רצון ה' עליך.
אומר המדרש : (ויקרא רבה ט')
"תני ר' ישמעאל: "*גדול שלום ששם הגדול שנכתב בקדושה אמר הקב"ה ימחה במים כדי להטיל שלום בין איש לאשתו*"
שנה אחת, מיד *לאחר בדיקת חמץ* , מיהר מו"ר ר' אשר זי"ע ויצא מביתו שלא כדרכו, פניו מועדות אל *אחד הבתים ברחוב הסמוך.*
אחד מבני הבית, שהדבר עורר תמיהה בליבו, פסע אחריו בשקט, עד שראה את ר' אשר פונה ונכנס לבית מסוים, אשר היה מוכר לבני ביתו של ר' אשר *כבית רווי תככים* ובעיות חוזרות ונשנות.
וכבר כאשר התקרב – שמע קולות *ריב ומדון, קללות, צעקות ושבירת כלים* , שהרעידו את האוויר ונדמו כעולים עד השמים.
אך עם כניסתו של ר' אשר לבית – *השתתקה הסערה כלא הייתה.*
בני הזוג, מופתעים ונבוכים מהופעתו הפתאומית של הצדיק על סף דלתם, החלו כל אחד להסביר את עמדתו ולפרוש את טענותיו, אך החורבן ששרר בבית דיבר בעד עצמו. ר' אשר, בנחת ובאריכות רוח, ישב עמם שעות ארוכות ושוחח על ליבם עד שרוח הפיוס חזרה לשרות ביניהם.
משנראה לו כי לבם שב ונרגע, *החל עוסק במסירות בגוף הבית* – להשיבו למצב שיוכל לשמש כבית של ממש,
כבית יהודי הראוי לארח את חג הפסח.
כאילו אין מדובר בליל בדיקת חמץ, כאילו לא אור הבוקר של ערב פסח כבר עולה,
עמל ר' אשר בלא לאות: *סידר, ניקה, תיקן ויישב* , עד שכל פינה שבה הכאוס שלט – שבה להיות מיושבת וראויה.
ולא הסתפק בכך – אלא דאג בכל מאודו *שישלחו לבית כל צורכי החג, שלא יחסר דבר* .
רק כשווידא שהבית נקי, הסירים על האש מפיצים ניחוח תבשילי חג, ושולחן הסדר ערוך לתפארה – ורק אז כשכבר קרבה השעה האחרונה של שריפת חמץ, שב לביתו פנימה, לבו שקט
*עוד בית בישראל עמד על תלו* – בזכות מסירות שאין לה שיעור וסייעתא דשמיא מרובה.
קבלתי באמצעות בני את נדבת הקודש שלכם עבור עניני החסד של "יד עזרה" -
לעזור לעניים בארץ ישראל.
זכות גדולה היא לקחת חלק בצדקות אלה, *בפרט בימים של ערב פסח*, כאשר צרכי החג מרובים, וישנם הרבה משפחות שנצרכות לעזרה, ואת יוקר המחיה אין לתאר.
הקב"ה נותן לכל אחד מקום להתגדר בו, שיוכל לראות את הרחמים שנתנו לו את האפשרות לזכות יהודי אחר,
ולעסוק בצדקה בכדי *להיות זוכה ומזכה*, להגשים את הרצון העליון, ולהיות ולהישאר *צינור להמשכת השפע העליון*,
ושזה יגיע למקום הנכון בזמן הנכון.
לזכות לזה אפשר *רק ע"י מסירות נפש*, והשתוקקות, *ותפילות של הכנעה*.
מכיון שזו *מדרגה עליונה להיות בן חסותו של הקב"ה*, והיא המדרגה של דביקות.
ואז - לא רוצים שום דבר אחר, רק להיות איתו בכל האופנים.
אני מברך אתכם שיקויים בכם מאמר חז"ל "*מגלגלים זכות על ידי זכאי*" ,
ושתוכלו לעשות טובות ליהודים מתוך השתוקקות הנפש והרחבת הדעת, עם רוב גדולה של תורה וחסד.
פשוט און גראד האט געשריבן: ↑מאנטאג אפריל 07, 2025 11:11 pm
אומר המדרש : (ויקרא רבה ט')
"תני ר' ישמעאל: "*גדול שלום ששם הגדול שנכתב בקדושה אמר הקב"ה ימחה במים כדי להטיל שלום בין איש לאשתו*"
שנה אחת, מיד *לאחר בדיקת חמץ* , מיהר מו"ר ר' אשר זי"ע ויצא מביתו שלא כדרכו, פניו מועדות אל *אחד הבתים ברחוב הסמוך.*
אחד מבני הבית, שהדבר עורר תמיהה בליבו, פסע אחריו בשקט, עד שראה את ר' אשר פונה ונכנס לבית מסוים, אשר היה מוכר לבני ביתו של ר' אשר *כבית רווי תככים* ובעיות חוזרות ונשנות.
וכבר כאשר התקרב – שמע קולות *ריב ומדון, קללות, צעקות ושבירת כלים* , שהרעידו את האוויר ונדמו כעולים עד השמים.
אך עם כניסתו של ר' אשר לבית – *השתתקה הסערה כלא הייתה.*
בני הזוג, מופתעים ונבוכים מהופעתו הפתאומית של הצדיק על סף דלתם, החלו כל אחד להסביר את עמדתו ולפרוש את טענותיו, אך החורבן ששרר בבית דיבר בעד עצמו. ר' אשר, בנחת ובאריכות רוח, ישב עמם שעות ארוכות ושוחח על ליבם עד שרוח הפיוס חזרה לשרות ביניהם.
משנראה לו כי לבם שב ונרגע, *החל עוסק במסירות בגוף הבית* – להשיבו למצב שיוכל לשמש כבית של ממש,
כבית יהודי הראוי לארח את חג הפסח.
כאילו אין מדובר בליל בדיקת חמץ, כאילו לא אור הבוקר של ערב פסח כבר עולה,
עמל ר' אשר בלא לאות: *סידר, ניקה, תיקן ויישב* , עד שכל פינה שבה הכאוס שלט – שבה להיות מיושבת וראויה.
ולא הסתפק בכך – אלא דאג בכל מאודו *שישלחו לבית כל צורכי החג, שלא יחסר דבר* .
רק כשווידא שהבית נקי, הסירים על האש מפיצים ניחוח תבשילי חג, ושולחן הסדר ערוך לתפארה – ורק אז כשכבר קרבה השעה האחרונה של שריפת חמץ, שב לביתו פנימה, לבו שקט
*עוד בית בישראל עמד על תלו* – בזכות מסירות שאין לה שיעור וסייעתא דשמיא מרובה.
(קול אמרי אשר)
דאס נאכצומאכן דארף מען נישט גיין צו א צווייטן...
אז יענער איז עקסטרעם רעכט ווער נישט דעריבער עקסטרעם לינק.
פעם הייתי בבית הרב בשעה שהכין לעצמו *כוס קפה במטבח*, היה שם גם הרב מנחם מלר.
אז אמרתי לרב אושר "אני מקנא בך שיש לך חברים טובים כמו *רבי שמעון בר יוחאי* זיע"א"
אז הרב התכופף ודפק בדלת ארון המטבח ואמר " *אני דופק ורבי שמעון עונה לי*".
אמרתי לו "גם אני רוצה לדפוק ושרבי שמעון יענה לי".
על כך ענה לי הרב "*אם תהיה קטן ושפל אז הוא יענה גם לך*"
(רחמים זבולון זצ"ל)
________-_-_-__----_____-_-_-_________
*פסח מתקרב ובא..*
אמר לו מישהו לרב אושר שכתוב בשם האר"י הקדוש, כי "*הנזהר ממשהו חמץ בפסח מובטח לו שלא יחטא בשנה זו*."
אמר רב אושר זצ"ל, אין לך אדם שהוא בטוח שלא יחטא בגלל שלא אכל משהו החמץ.
הכוונה על *השאור בעיסה*, על היצר הרע, *וזה האיש שצועק במר ליבו אל ה' להינצל מן החטא*, האיש הזה מצילין אותו מהשמים *שלא יחטא.*
(אמרי אשר)
_____-__---__--__-_-_______---___-_____
הייתי לפני כמה חודשים ליד איש עניו וחשוב, מזקני תלמידי רב אושר, וכך שמעתי ממנו ונבהלו רעיוניי...
"*הרבה אנשים הכירו את רב אושר*, ורק מעט מהם הסכימו ללכת עימו בדרכו, *בשביל הצר של האמונה*, והמעט שהלך הגיע לבאר *אך לא שתה*, הם לא היו מוכנים *להפקיר את עצמם ולהיכנע* עד הסוף ולשתות ממנה, להיות בהכנעה גמורה"
שיחה של רב אושר זצ"ל זיע"א
אלול תשכ"ח (1967)
*עץ הדעת*
_אמר הכותב: שיחה זו אמר רב אושר זצ"ל להרמ"ג ונכתב בשעתו ע"י הריפ ע"פ השמועה_"
*הקדמה*
הקב"ה צווה לאדם הראשון: "מִכֹּ֥ל עֵֽץ־הַגָּ֖ן אָכֹ֥ל תֹּאכֵֽל. וּמֵעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ, כִּי בְּיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּ מוֹת תָּמוּת".
הצווי של הקב"ה כולל שתי הוראות.
א. מכל עץ הגן *אכול תאכל* - *הנך מצטוה לאכול* - זאת אומרת שהקב"ה לא רק שהתיר לאדה"ר להנות מהעוה"ז, *אלא אדרבה יש מצוה להנות מהעוה"ז*.
ב. מאידך *מעץ הדעת* טוב ורע יש *איסור לאכול&. והטעם לאיסור האכילה.
כי ביום אכלך ממנו *מות תמות*.
ההבדל בין עצי הגן *לעץ הדעת* הוא:
כל עצי הגן מסמלים את *עבודת השי"ת מתוך אמונה בשכל*.
ואז אדרבה ככל שמתבונן בכל הנעשה בעולם הזה הוא מגיע יותר ויותר *להכיר שיש בורא ויש מנהיג*,
ולכך נצטוה אדה"ר *להנות מהעוה"ז* כדי שיהיו לפניו אמצעים מספיקים *להכיר את הבורא* והמנהיג מתוך הבריאה הנפלאה.
מאידך נצטוה אדה"ר *שמעץ הדעת טוב ורע לא לאכול*, כי אכילה זו תגרום לאדה"ר המות.
עץ הדעת הוא ענין של עבודת השי"ת *באמונה פשוטה*.
ואמונה פשוטה צריכה להיות בשיא הפשטות לא לדעת לא להבין לא להשכיל *רק להאמין*...
החטא של אדה"ר היה בזה שרצה לדעת את האלקות ולהנות מהאלקות המופשטת באותה דרך שנהנים מהעולם הזה.
ע"י האכילה מעץ הדעת *הוריד את האמונה הפשוטה לאמונה בשכל* והתנתק מהאמונה הפשוטה וזה גרם לו מוות.
שיחה של רב אושר זצ"ל זיע"א
אלול תשכ"ח (1967)
*עץ הדעת*
חלק א'
...ע"י האכילה מעץ הדעת הוריד את האמונה הפשוטה לאמונה בשכל והתנתק מהאמונה הפשוטה וזה גרם לו את המות.
הוא זה מה שאמר הנחש לאשה:
"והייתם כאלקים יודעי טוב ורע"
כלומר שיהיה לכם האפשרות *לדעת את האמונה הפשוטה* ולהנות מדבקות בורא כמו שנהנים מכל תענוגי העולם הזה.
מאז חטא אדה"ר ועד עתה מוטל על בעל הבחירה *להחזיר את העולם לקדמותו* כפי שהיה קודם חטא אדה"ר.
והוא בזה שנזרק לאמונה הפשוטה ולא לרצות להבין ולהשכיל.
ואכן ישנם צדיקים אמיתיים בכל דור *שזורקים את עצמם לאמונה פשוטה* הנ"ל, והם נמצאים בבחינת *שלמות האדם.*
זה שיש בכל דור צדיקים אמיתיים אינו מספיק כי צריכים להגיע לבחינת משיח. ובחינת משיח הוא בזה שתהיה המושג של אמונה פשוטה *גם אצל פשוטי העם.*
על ביאת משיח כתוב: "שיר המעלות בשוב ה' את שיבת ציון היינו כחולמים" והוא:
כיון שביאת המשיח יהיה במושג של אמונה פשוטה שהוא לא לראות לא להבין לא להשכיל *רק להאמין*,
לכן לא תהיה כל מושג של ראיה והבנה בעת ביאת משיח צדקנו כך שמשיח יבא ואנחנו לא נדע שמשיח כבר בא כי אם נדע שמשיח בא אין זה אמונה פשוטה ואם אין זה אמונה פשוטה אין זה ביאת משיח.
ולכך אף לאחר שנזכה לביאת משיח בפועל, מ"מ עדיין יהיה אצלנו בבחינת "חלום".
ורק כאשר מלאה הארץ דעה את ה' כמים כים מכסים, ויכירו וידעו כל יושבי תבל כי לך תכרע כל ברך, *אז יתברר גם לנו שאכן משיח כבר בא*.
וזהו מה שכתוב בהמשך: אז ימלא שחוק פינו, ולשוננו רינה (שאכן משיח כבר הגיע כי) אז יאמרו בגוים הגדיל ה' לעשות עם אלה אז נדע כי הגדיל ה' לעשות עמנו, ואז נהיה שמחים בביאת המשיח.
שיחה של רב אושר זצ"ל זיע"א
אלול תשכ"ח (1967)
*עץ הדעת*
_אמר הכותב: שיחה זו אמר רב אושר זצ"ל להרמ"ג ונכתב בשעתו ע"י הריפ ע"פ השמועה_"
חלק ב'
לאחר שנזכה בביאת המשיח *הראיה שלנו לא תהיה כמו הראיה המגושמת שאנו מכירים היום* ,
אך בעת התגלות אורו של משיח נהיה במצב *של חלום* ולא בגלוי.
כי אם תהיה בהבנה, לא יוכל משיח להתגלות כי להתגלות משיח צריכים *אמונה פשוטה כנ"ל.*
הגלוי שהיה ביציאת מצרים היה במושג "זה א-לי ואנוהו" ודרשו חז"ל שהקב"ה התגלה לבני ישראל וראתה שפחה על הים מה שלא ראו נביאים בנבואתם, *אין זה הגלוי של ביאת המשיח* שהוא אמונה פשוטה כי ההתגלות הייתה *באמונה בשכל* , ולכך היתה אפשרות לראות. אמנם ראיה זו הייתה מוגבלת לפי הרמה שבני אדם המחוברים לעוה"ז יכולים לראות..
שיחה של רב אושר זצ"ל זיע"א
אלול תשכ"ח (1967)
*עץ הדעת*
_אמר הכותב: שיחה זו אמר רב אושר זצ"ל להרמ"ג ונכתב בשעתו ע"י הריפ ע"פ השמועה_"
חלק ג' - סיום.
*שאלו את הרא"ש הלא כתוב:*
"ואמר ביום ההוא הנה אלקינו זה ה' קוינו לו ויושיענו"?
*ענה הרא"ש:*
ששם א-ל מכוון אל שורש החסדים והרחמים. ואלקינו הוא בחינת דין והוא שלמות הבריאה כמו שהיה קודם החטא.
*הרא"ש המשיך ואמר:*
מה שכתוב אח"כ בפסוק: זה ה' קוינו לו נגילה ונשמחה בישועתו - *מוזכר פעמיים "קוינו לו"*, כי בשלמות הבריאה *דין ורחמים חד הוא.*
כי פסוק זה מכוון לשלמות באמונה הפשוטה *בלי ראיה.*
משה רבנו הגיע לבחינת *שלמות האדם* ומכיון שהגיע לבחינת שלמות היה מופשט ונעלם.
ולכך בני האדם הקשורים לעולם הגשמי - הטבעי *לא היה להם האפשרות להשיגו.* ורק מי שהתעלה היה יכול להשיגו. צדיקים אלו שהשיגו את גדלותו של משה רבינו היו מועטים.
מאידך מספרים לנו חז"ל:
"ויקנאו למשה במחנה" מלמד שחשדוהו באשת איש כל כך לא הבינו אותו עד שנתפסו *בצד השלילי של ההבנה.*
*כדי להבין את הצדיק האמיתי צריכים להתעלות הכוונה מהגשמיות.*
ואין שצריכים להיות ממש בדרגת צדיק אמיתי די בזה שמתעלה מחומריותו ומכיר *שיש מציאות של אמונה פשוטה.*
אבל מי שאינו מתעלה כלל ורוצה להבין את הצדיק האמיתי *ישיג את התוצאות ההפוכות...*
פעם אחת ישבתי בחדרו של ר' אשר, *בשעת קבלת הקהל.*
ר' אשר, בחמלתו הגדולה, הרשה לי להישאר שם, *לראות בעיני מה שאין המילים יכולות לתאר.*
אנשים ונשים, מכל קצות עם ישראל, נכנסו ובאו — איש ואשה, זקן עם נער, עניים עם עשירים, בריאים עם חולים.
לבבות שבורים, *נשמות כאובות*, דמעות חמות שלא מצאו להן מנוח — מילאו את חלל החדר *באוויר כבד ועצוב.*
וכל אחד הביא עמו את צרותיו:
כאבים גלויים ונסתרים, דמעות שהיו ספוגות בבגדיהם ובליבם.
החדר התמלא באנחות, והאוויר נעשה כבד מעומס הצער.
*אך ראה זה פלא:*
מי שנכנס בלב שבור ובפנים עגומות, יצא מן החדר כששלווה חדשה נסוכה עליו, חיוך דק מרחף בזווית פיו, עיניו מאירות באור אחר.
ולא יכלתי לעצור עצמי, ובפשטות של תלמיד בפני רבו אמרתי:
"*ר' אשר, מה זאת? איך ייתכן?*
הלא באים אנשים עם צרות שאין להן קץ, ובקצת רגעים יוצאים בפנים מאירות?
וכי בכמה מילות ניחומים אפשר לרפא שברים כאלה?"
ר' אשר בי באותן עיניים נדירות — עיניים *שראו את נשמתו של אדם* ולא רק את פניו, עיניים שנכנסו אל עומק נשמתו של אדם, כמו פנסים קטנים של חום ורחמים, שמי שחווה את זה יודע למה אני מתכוון.
הוא חייך חיוך של סוד, ואמר:
אכן צדקת בני אין תמיד יכולת לפתור בעיות קשות בן רגע אבל...
"יש לי כאן," — והצביע בידו הימנית כאילו מצביע על דבר מוחשי — "*נהר של אהבה*" ויש לי גם פך ממתכת.
כל לב שבור וכל נשמה כאובה שנכנסת אליי, אני דולה מהנהר הזה ומשקה לרוב את העומד מולי.
והאהבה... האהבה מכסה את כל הפצעים."
ר' אשר השתתק לרגע ואז הוסיף:
"*פעמים שהאהבה שקיבלו אינה עומדת כנגד רוב הייסורים*, ואז הם חוזרים...
*חוזרים לקבל שוב דלי שנשאב מתוך נהר של אהבה...*
ברצוני לבקש ממך מכל הלב שלא תהיה שבור, זה בכלל לא טוב עבורך.
אתה צריך לקבל נחת-רוח מבניך היקרים שיחיו שמנהלים ב"ה בתים יהודיים כשרים, שבזמנינו היום זה רכוש גדול.
מה גם, שאסור לו לאדם להיות ממורמר על מצבו בעולם.
מה שהקב"ה נותן לו זה מתנת חינם, איננו שוים את החסדים הגדולים שהקב"ה עושה עם האדם.
נוסף לכך, הקב"ה רוצה מן האדם שיקרא לו ויתפלל אליו.
ובזכות זה שהוא מתחזק ומקבל הכל באהבה - הוא מתרומם ונעשה חשוב למעלה,
והקב"ה משפיע לו את השפעותיו הטובות, בריאות, פרנסה, ונחת מהילדים.
לכן אני מבקש ממך שתהיה תמיד בשמחה גדולה, זה הוא היסוד של היהדות.
ומכאן בארץ ישראל בירושלים עיר הקודש אני מתפלל עבורכם, ותמיד אתם בזכרוני להזכירכם בתפילות שלנו במקומות הקדושים, שתיוושעו בכל טוב אתם בניכם כלתכם והנכדים, שתהיו בריאים וחזקים, ברכה והצלחה בכל מעשה ידיכם, אמן כן יהי רצון.
ירושלים תשמ"ח,
אשת קשת רוח שגדולה מאודת סאת צרותיה אמרה לרב אושר: "מה לעשות במצוקתי ?!" אמר לה: " *את צריכה להתפלל מתוך שמחה!* כאשר עמדה תמהה על כך..
הסביר לה את העניין, כי צרותיה הן מעל לדרך הטבע, ובקשה ותפילה רגילה לא תתגבר על מצבה, *ורק אם התפילה תבוא מתוך שמחה* שזה כבר מעל הטבע האנושי להיות בשמחה בעת צרה, אבל אם תתעקש *ותרגיש שמחה שיש לה למי לפנות לבורא יתברך שמו*, בזה היא יוצאת מגדרה מהטבע שלה, כך תוכל לפעול גם *ישועה מעל הטבע.*
*הכלל הוא שאין אדם מישראל מתייאש מן הרחמים לעולם*, אף כי ירבה להפציר, אין הקב"ה מואס בה, אדרבה גונזה בבית אוצרו להשתעשע לפניו ולהשפיע על ידה שפע רב לעם קודש.
*כי התפילה צורך העולם* הוא כמו שששנו חכמים על ג' דברים העולם עומד ואחד מהם עמוד העבודה, *שהיא התפילה,* אשר כל יסודה היא *ההכנעה שבלב* לגזירות הבורא ברוך הוא, וזו היא מדריגת ישראל שהיא למעלה ממדרגת המלאכים שאין להם צער, וייסורים לא שייך אצלם.
תפילה זכה זו הבאה ע"י זיכוך של אדם הישראלי מתוך ייסורי נפשו וצרת הכלל, עקב גלות השכינה הקדושה ממקומה זה שנות אלפיים, *ואילו הייתה נתונה הרשות לאדם לראות עד היכן הדבר מגיע, לא היה פוסק כל היום מלהתפלל לפני אלוקי מרום.*
לכם אל ימנע עצמו *מלדבר תמיד דבורים של תפילה!* וישועת ה' כהרף עין לא תאחר לבוא! ויזכה לראות נפלאות ה' יתברך ולספר זאת לכל הארץ *מתוך שמחה אמן כן יהי רצון.*
ואסיים מתוך תקווה נאמנה לשמוע ממכם תמיד בשורות טובות, אני מאחל לכם ברכה והצלחה בכל מעשה ידיכם ותזכו לאור שבעת הימים מתוך אחדות השלימות *ותתרבה הדעת האמיתית בעולם* של ה' אחד שמו אחד במהרה בימינו אמן.
*ליל שבת קודש* אמר *כי התפילה נשמעת בשמים כאשר האיש מבטל את עצמו לגמרי* ואז הוא נאחז בקדושה וצמאה נפשו אל ה' כמו שאומר הפייטן "יערב עליו שיחי כי תערוג נפשי אליך",
אבער עס קומט אן זעהר שווער, מען דארף זיך צורייסן אויף שטיקער
(אבל זה מאוד קשה, אתה צריך לקרוע את עצמך לגזרים.)
אבל מאידך *מספיק לתת צעד אחד נכון,* היינו שמתבונן ומחליט בבירור וודאות שכל פעולותיו *אינן משלו ואין לו שום שייכות לכך* , אז הוא נכנס בבחינת תוהו ובוהו וכלו לה'.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
*במוצש"ק דיבר הרבה שצריכין להתאמץ בפילה על המצב החמור*
כידוע הולכים כמעט בכל יום למקומות הקדושים בעיקר על ציונו של שמואל הנביא.
אמרתי לו: ומדוע מעלת כבודו אינו משתתף איתנו בתפילתנו ?
אמר רב אושר:
כי הוא כן משתתף בתפילתנו *על ידי דיבוריו שהוא מדבר איתנו תמיד על כך ושאנו מתעוררים מזה* , ובכל זאת במידה שירגיש את עצמו קצת בבריאות בוודאי ישתתף איתנו..
הוסיף גם שאין לנו מושג עד כמה שהתפילות פועלות בעולם הזה ולכן אסור להפסיק בהן ולהתפלל ללא הרף
שמעתי בשם אחד הצדיקים
ש"*מצורע*" הוא לשון "*מוציא-רע*"
שהרע בפנים יוצא החוצה, כלפי הזולת כלפי העולם, והאדם נטמא בצרעת.
וזו לא הדרך.
באדם יש רע מטבע הבריאה "*כִּי יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעֻרָיו*" משננער לצאת ממעי אמו ניתן בו יצר הרע:
אלא מאי?
*להעלות את מציאות הרע בתפילה* את המידות, למי שיצר אותנו וגם את הרע שלנו.
בתפילה לרחמים, שלא נלך עם הרצון והתשוקה שלנו לחטא, שלא נוציא *אותו מהכוח אל הפועל*, אלא שהכל יישאר בקדושה.
וכך אומר הרב זצ"ל:
אני רוצה לקוות שהנך שומר על הקשר עם החברים,
בכדי להבין *מה דורשים מן האדם* עם עצם בריאתו, שיהיה משמש את קונו *באמצעות המדות שלו* .
כל אחד עם המידה שלו כפי התכונות *שעמם יצא מרחם אימו* לאויר העולם.
ולהכיר ממנו עצמו דרך המהות שלו את הקיום של העולם, את האמונה, באמצעות העבודה של החיפוש במהות שלו,
*ולהיות גלוי לחלוטין ללא כיסויים לפני הבורא ברוך הוא* .
ולחיות תמיד עם הפחד מעצמו, דהיינו לדאוג ע"י המלכת עול מלכות שמים עליו *שהמידה הרעה שלו לא תצא מן הכח אל הפועל* ,
כדי שלא יהיה *מנותק מן הקדושה* .
רק תמיד לחפש איך למצוא ואיך להכניס את גילוי האלוקות ופרסום שמו בכל המדרגות ו *בכל המידות, באמצעות הטבע שלו* .
ובעת עשיית מעשים טובים *לראות להעלות את הכל להשי"ת.*
*עבודת הכלל* נמצאת *בעבודת הפרט* , כי הכלל זה הפרט והפרט זה הכלל.
~~~~~~~~~~~~
כשחזרנו מהשדה (גן סאקר) נתקלנו במחלל שבת.
אמר רב אושר זצ"ל:
מסובב הסיבות הראה לנו את זאת כדי שאנחנו נלמד מזה להכיר את עצמנו בנושא של שמירת שבת להתבוננות איך אנו בשמירת השבת.
רב אושר הוסיף ואמר:
האדם הזה בעצם אינו מחלל שבת בזדון, הוא אינו יודע שאסור להסתרק בשבת, אף פעם לא למד על איסור זה ואף פעם לא שמע.
ואם ניגש אליו ונאמר לו שאסור להסתרק בשבת יסתכל עלינו כמו על פנאטיים ולא יקבל תוכחה.
על כן אין כל מקום לנפות אליו ישירות במצב הנוכחי, *אדרבה*, אנחנו עלולים לגרום שאותו אדם יעשה את העבירה בזדון *והמכשלה תהיה עלינו*.
תפקידנו בשעה זו *להתבונן ולחשוב למה נתקלנו במישהו שמחלל שבת* כשהוא עדין לא יודע כלל שמחלל שבת.
ורק אנו קולטים ממעשיו שיש כאן חילול שבת.
הרי שתפקיד ההתבוננות והכרת המציאות מוטלת עלינו יותר ממה שמוטל עליו.
אנו מצווים לעשות את המוטל עלינו ללמוד מהכישלון, שפלות עצמית בזה *שנחפש בעצמנו סיבה* למה היינו צריכים להתקבל המצב הקיים. כאשר *נתקן את הפגם שלנו מתוך התבוננות* בפעם שלו ואז הקב"ה יעורר רחמים עליו ויחזור בתשובה.
רב אושר הביא דוגמא איך יחזור בתשובה ואמר:
כעת האדם במצב של התנגדות ולכך לא שייך לגשת אליו ולהעיר לו על מעשיו, אבל לאחר *שאנו נלמד מהחילול שבת שלו משהו להכרת השפלות של עצמנו* ההתנגדות של מחלל השבת תמוסס, ולאחר שההתנגדות תתמוסס השי"ת יעיר רחמיו על האיש ההוא.
ובדרך לא דרך ילך ברחוב או שיהיה באיזה מקום וישמע איך ששני בני אדם נדברים ביניהם כמו בשיחת חולין כשאחד מספר לשני אודות האיסור לסרוק שערות בשבת.
מחלל השבת מחמת הרכות שבו (לאחר המסת ההתנגדות) יטה אוזן לשיחה שהתנהלה ויחליט לשמור על הלכה זו.
*רב אושר סיים קטע זה באומרו מה שקרה כעת הוא דוגמא לא מה שיכול לקרות.*
*צריכים רק לדעת שכפי ההתבננות שלנו כך תהיה השפעה על אחרים.*
א. הקפיד ביותר להניח ליד מיטתו מים לנטילת ידים שחרית.
ב. נזהר לומר קרבנות וקטורת לפני תפלת שחרית ומנחה.
ג. היה זהיר מאוד ללכת למקוה כל יום ואם התאחר היה הולך למקוה גם אחרי התפלה.
ד. הרא"ש הרבה באמירת תהלים לפעמים היה מספיק לגמור כמה פעמים את כל התהלים ביום אחד. גם עודד את החברים להרבות באמירת תהלים.
ה, בברכת המוציא היה מחזר אחר המלח לטבול פתו בו ולא הסתפק בטבילת הפת במאכל שיש בו מלח.
ו. בברכת המזון היה מקפיד להסתיר את הסכין בו חתך את הלחם ואם היו על השלחן כמה סכינים היה מסיר אותם לגמרי מהשלחן.
ז. כשהש"ץ אומר ברכו - ברוך ה' המבורך לעולם ועד לפני קריאת שמע (שחרית וערבית) וברכותיה היה עונה אמן וכן אחר ברכת המזון, ברוך שאכלנו משלו וכו' ולא נחשב כהפסק בין העונה לברכה.
ח. הרא"ש היה נוהג לעלות להר ציון בכל יום ששי ולומר שם תהלים. הרא"ש לא הקפיד להכנס לאולם הסמוך לקבר, אדרבה כאשר התאפשר מחמת מזג האויר היה מעדיף לומר תהלים במגרש שלפני הכניסה לבנייני הר ציון בצד הדרומי. באמרו ששם קרובים יותר לקבר דוד המלך (הקבור במחילות).
ט. עבודה מיוחדת היו רואים אצל הרא"ש בשירי הקודש הודאות ובקשות. היה מסוגל לשיר זמר אחד כמה שעות הן בהיותו בביתו והן ביציאות המאורגנות בשדה ובמקומות קדושים ואמר כי שירות ותשבחות חשובות כמו אמירת תהילים.
י. הרא"ש היה מכין בעצמו את נרות השבת מישר את הפתילים ומהבהבם. (היה מבקש שלא יפריעו לו).
יא. בליל שיק אחרי סעודת השבת היה קורא שנים מקרא ואחד תרגום, ולא היה מפסיק בדבור עד גמר הקריאה. לעת הצורך היה מפסיק ברמיזה, מאידך לא היה מקפיד בטעימה כלשהי בין פרשה לפרשה.
יב. במוצש"ק היה הראיש נזהר לומר ויתן לך אחר ההבדלה והזמירות והפיוטים הנלוים.
יג. היה מקפיד ביותר על סעודת מלוה מלכה, והיה מקפיד שיהיו נרות דולקים ושלחן ערוך. לאחר תחילת האכילה היה אומר: דא היא סעודתא דדוד מלכא משיחא וכו'..
