שייטלען אמאל און היינט

[Headquarters]

חסידי פשעווארסק אין אנטווערפען האבן דעם ערש"ק ערהאלטן אויף פאסט א פלאם פייערדיגע הארציגע מכתב קודש דורך כ"ק אדמו"ר מפשעווארסק שליט"א, וואו דער רבי שליט"א איז מעורר און רופט דעם ציבור עדת צאן מרעיתו, ובפרט די בית יעקב אלו הנשים, זיך מחזק זיין בעניני צניעות וכיסוי הראש, באגלייט מיט גאר שטארקע יסודות'דיגע הדרכות און התחזקות אין דעם ענין.


דער מכתב קודש קומט אין נאכפאלג פון די שווערע טראגעדיעס וואס האט באטראפן די חברי הקהלה, מיט א יאר צוריק, ווען עטליכע יונגע פרויען זענען ל"ע פריצייטיג אוועקגעריסן געווארן, און ווי גוט געדענקט איז דער רבי שליט"א דאן איין שבת אין אן אויסנאם-שריט ארויף אויף די בימה און מעורר געווען דעם ציבור זיך מחזק צו זיין בעניני צניעות, און גערופן דעם ציבור צו נעמען קבלות טובות און אנזאגן אין שטוב זיך צו פארבעסערן אין די ענינים, והיה מחנינו קדוש, וועט דאס ברענגען שמירה והשגחה מן השמים שלא ישמע עוד שוד ושבר.


אין די נאכפאלגנדע תקופה איז געשאפן געווארן אן אויסטערלישע התעוררות בעניני צניעות, און אצינד איז דער רבי שליט"א געגאנגען מחיל אל חיל, אפשרייבנדיג פערזענליך בכתב יד קדשו וואו דער רבי ברענגט ארויס איבער די הארבקייט און חשיבות פן צניעות בכלל, און וועגן כיסוי הראש בפרט, און גאר הארציגע ברכות פאר די אלע וואס פאלגן די אנווייזונגען, די ספעציעלע הוראות און הלכות וואס ווערט דערביי איבערגעגעבן דורך הרבנים הגאונים שליט"א מרבני הקהלה, צווישן זיי די רבנים פונעם 'ועד הרוחני' דביהמ"ד פשעווארסק, וועם דער רבי האט געבעטן אפצושרייבן די קלארע הלכות מיט דעטאלירטע אנווייזונגען בנוגע די מצוה פון קאפ צודעק.


די רבנים שליט"א ברענגען ארויס אז וואויל איז דער חלק פון די אלע וואס גייען בכלל נישט קיין שייטל, און די וואס גייען יא, זאל עס אין יעדן פאל זיין ווי מער איידל, קורצער, און ווי מער מערקבאר אז ס'איז נישט קיין האר, און אויך נאר א 'סינטעטישע שייטל', און דאס אלעס ווערט מער אויסגעברייטערט מיט די פסקי הלכה ווי אזוי מ'מעג יא אדער נישט גיין.


אינעם פייערדיגן מכתב קודש ברענגט דער רבי שליט"א ארויס מיט ווייטאג איבער די גרויסע ירידה אין די חומות הצניעות אין אונזער דור, ספעציעל אינעם שרעקליכן מכשול פון אנטון די סארט שייטלען וואס זענען אסור לויט אלע פוסקים, אפילו לויט די מקילים, און דאס וואס טוען דאס אן זענען עובר אויפ'ן דת יהדות! און דעריבער לויט מיין פארלאנג ווערט פארעפנטליכט די פונקטליכע אנווייזנוגען, און אלעס וואס שטייט דארט געשריבן זענען גופי הלכות און דת משה וישראל, און נישט קיין חומרות והידורים.


דער רבי שליט"א שרייבט ווייטער: "כ'בעט פון טיפעניש פון הארץ, לייגט צו אייער הארץ צו די דאזיגע רייד, און שוינט אויף אייך און אייערע דורות, ווייל דער ענין פון צניעות איז זייער הארב און פארכטיג, כ"ק מיין טאטע זצוק"ל האט געזאגט אז ס'איז מעגליך אז דאס איז די סיבה פארוואס משיח איז נאכנישט דא. מדה טובה מרובה, פירט דער רבי אויס מיט ווארעמע ברכות פאר די אלע וואס זענען מחזק אין דעם ענין, געהאלפן צו ווערן מיט נחת דקדושה און אריכות ימים ושנים טוב און אלע גוטע השפעות. בחצרות

[וואלף]

יש תרגום ללשה"ק של ההוראות?

בערך

1. אסור לחבוש פאה שנותנת את הרושם שהולכים בשיער עצמי.

2. הפאה אסורה להיות ארוכה מהצוואר. וצריך שיהא נראה בבירור שהפאה לא נוגעת אפילו בחלק העליון של הכתף.

3. אסור ללכת בשום סוג של פאה עולה. לדוגמה, עף, זוחל, ישר מדי, מעוות מדי, או שמכסה אפילו רק חלק מהעיניים או הפנים.

4. אסור ללכת בפאה שיש לה קו לבן, או צבע גוף רשת, או דומה לזה.

[נקודות טובות]

יש תרגום ללשה"ק של ההוראות?

בערך

1. אסור לחבוש פאה שנותנת את הרושם שאת לובשת את השיער של עצמך.

2. הפאה אסורה להיות ארוכה מהצוואר. וצריך לראות בבירור שהפאה אפילו לא נוגעת בחלק העליון של הכתף.

3. אסור ללכת בשום סוג של פאה עולה. לדוגמה, עף, זוחל, ישר מדי, מעוות מדי, או שמכסה אפילו רק חלק מהעיניים או הפנים.

4. אסור ללכת בפאה שיש לה קו לבן, או צבע גוף רשת, או דומה לזה.

והרב @משיב כהלכה, תדע שזה אסור אף לשיטת המתירים... ועל כגון זה אומרים ומפטירין כדאתמול. דבר זה לא נשתנה ולא ישתנה. אלה ברכב ואלה בסוסים, ואנחנו נלמוד ביחד את דבריו הקדושים של הרמ"א ושאר גדולי הפוסקים, אשר לאורם נלך, ומדבריהם לא נזוז. ועל המוציא דברים מפשטן עליו הראיה. אל תבזבז לברר דבר זה עוד הפעם, כי העוסקים בדברים אלו בדרך כלל הם בטלים ממלאכה, והבטלה מביאה לידי חטא. לך ועסוק בהלכות אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן. בברכת חג כשר ושמח ידידך ומוקרך @נקודות טובות.

[דער תהלים איד]

יש תרגום ללשה"ק של ההוראות?

בערך

1. אסור לחבוש פאה שנותנת את הרושם שאת לובשת את השיער של עצמך.

2. הפאה אסורה להיות ארוכה מהצוואר. וצריך לראות בבירור שהפאה אפילו לא נוגעת בחלק העליון של הכתף.

3. אסור ללכת בשום סוג של פאה עולה. לדוגמה, עף, זוחל, ישר מדי, מעוות מדי, או שמכסה אפילו רק חלק מהעיניים או הפנים.

4. אסור ללכת בפאה שיש לה קו לבן, או צבע גוף רשת, או דומה לזה.

והרב @משיב כהלכה, תדע שזה אסור אפילו להמתירים... ועל זה אנו קורים ומפטירין כדאתמול. דבר זה לא נשתנה ולא ישתנה. אלה ברכב ואלה בסוסים, ואנחנו נלמוד יחד את דברי הקדושים של הרמ"א ומג"א וגדולי הפוסקים כפרי מגדים, תניא, משנה ברורה, ועוד ועוד, אשר לאורם נלך, ומדבריהם אין אנו זזים. ועל המוציא דבר מפשטות השלחן ערוך ונושאי כלים עליו הראיה. אל תבזבז לברר דבר זה עוד הפעם, כי העוסקים בדברים אלו בדרך כלל הם בטלים ממלאכה, והבטלה מביאה לידי חטא. לך ועסוק בהלכות אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן. בברכת חג כשר ושמח ידידך ומוקרך @נקודות טובות.

ליצנות אחת דוחה מאה תוכחות.

הרבי מפשעווארסק קען נישט קיין לערנען? קענסט אים אלס א ע"ה?

ער זאגט אז די דאזיגע זענען אסור אפילו לויט'ן רמ"א ומ"א.

[משיב כהלכה]

בערך
1. אסור לחבוש פאה שנותנת את הרושם שהולכים בשיער עצמי.

2. הפאה אסורה להיות ארוכה מהצוואר. וצריך שיהא נראה בבירור שהפאה לא נוגעת אפילו בחלק העליון של הכתף.

3. אסור ללכת בשום סוג של פאה עולה. לדוגמה, עף, זוחל, ישר מדי, מעוות מדי, או שמכסה אפילו רק חלק מהעיניים או הפנים.

4. אסור ללכת בפאה שיש לה קו לבן, או צבע גוף רשת, או דומה לזה.

אינני מכיר את הרב מפשעווארסק שליט"א שמכתבו הובא בקונטרס, אבל דבריו מרפסן איגרי.

ראשית, מה שפתח בכד וסיים בחבית, דיבר בתחילה על דת יהודית וסיים בדת משה וישראל, אינו נכון כי דת משה היא עצם כיסוי הראש, ועוברת על זה רק אם הולכת ללא כיסוי ראש, ובפאה לא שייך לעבור על דת משה כי הראש מכוסה.

ורק דת יהודית שייך, במה שכתב שהפאה צריכה להיות באורך הכתף. אבל כל זה אם במחנהו הולכות כל הנשים בפאות כאלה, ויש בודדות שפרצו גדר, אבל אם נוהגות כמנהג שפשט בכל העולם, שהפאה ארוכה מן הכתף, אין איסור אלא במה שהוא בולט מאוד ושונה מאוד מהנהוג, ותו לא.

והרי אפילו לגבי גזירות חז"ל פסק הרמב"ם שאם לא פשט איסורן בכלל ישראל בטלה הגזירה למפרע, קל וחומר על תקנון שהפיץ מאן דהו, ללא שום סיבה וטעם או מקור בחז"ל (לאיסור שערות ארוכות).

והטעם היחיד שהובא בפוסקים הוא מה שכתב מרן הגר"מ שטרנבוך בספרו דת והלכה סימן א' שפאה שהיא בולטת ושונה ממנהג המקום אסורה כדין בגד אדום, וגם מדין דת יהודית שפורצת גדר המנהג.

אבל מה שאסר פאה הנראית כשיער, זה לא נדון של צניעות כמו שטועים לומר אלא נדון של מראית העין שבזה דנו הפוסקים המתירים והאוסרים, והמתירים קבעו באופן שלא משתמע לשני פנים שיש להתיר גם פאה שאינה ניכרת כלל (וכתבו זאת לפני מאות שנים!) והטעם הוא שהרואה אשה חרדית עם פאה מבין בדעתו שמדובר בפאה ולא בשיער טבעי כיוון שפשט ההיתר בזה.

וכמו אדם שנראה מגולח, שכתבו הפוסקים שאין בזה איסור מראית העין כי הרואה לא חושדו שגילח בתער אלא מלמד זכות שגילח במכונה.

ולכן גם האיסור על קרקפת לבנה וכדומה שכלולים כיו"ב, לא מבעיא שמותר לדעת המתירים, אלא גם האוסרים יודו כיום כאשר פשט המנהג, ולא אסרו אלא כאשר התחיל המנהג במקומם והרואים לא ידעו שקיים כזה דבר פאה נכרית.

וכן האיסור על פאה שמכסה חלק מהפנים, אין לו שורש וענף בדברי הפוסקים ראשונים ואחרונים וכל שכן בחז"ל , ואדרבה משמע שנהגו כך בדורות קדמונים (ששיער הצדעים יורד על פניה). וכל זה המצאות חסרות שחר שכתבו עסקנים והחתימו גדולים, שחלקם חתמו על עצם הרעיון (חיזוק כללי בצניעות) וחלקם לא חתמו כלל.

[דער תהלים איד]

היות שהרב מפשעווארסק שליט"א הינו ת"ח ענק, בלית ברירה נצטרך להגיד, שהרב מפשעווארסק שליט"א אכן יודע את כל העמי הארצות הסובב את הנושא בשווקים וברחובות, ודוקא משום כך לא נכנס לוויכוחים רק כתב מה שכתב.

ואתו עמו גם שאר גדולי הדור גאוני תורה, כמו השבט הלוי זצ"ל, ולהבחל"ח בעל תשובות והנהגות.

[משיב כהלכה]

ליצנות אחת דוחה מאה תוכחות.
ער זאגט אז די דאזיגע זענען אסור אפילו לויט'ן רמ"א ומ"א.

אדרבה, ליצני הדור עושים ליצנות מדבריו של הפרי מגדים שכתב שבפאה אין הרהור, ואומרים בשמו שבוודאי התכוון לפאות זמנו שנראו קש ותבן, אבל בזמננו הרי "חזינן" שיש הרהור...

וכדי לשכנע אותם צריך שהפמ"ג יקום מקברו ויזעק בקול גדול "בפאות אין הרהור!!" וגם אז יאמרו שדבריו שייכים רק לפאות תשפ"ה, אבל בפאות תשפ"ו "חזינן" שיש הרהור...

ומה יענו הליצנים הללו על דברי הראשונים בברכות כ"ד ששיער שרגיל בו אינו מביא הרהור?

יגידו שהראשונים איירי בשיער של פעם, אבל השיער של היום יש בו הרהור?

[דער תהלים איד]

כל גדולי וגאוני ישראל המה ליצני הדור. טוב טוב.

ואגב, מי שאומר שבפאות של היום אין הרהור, צריך רופא מוחי.

[משיב כהלכה]

היות שהרב לייזר שליט"א הינו ת"ח ענק, בלית ברירה נצטרך להגיד, שהרב לייזר שליט"א אכן יודע את כל העמי הארצות הסובב את הנושא בשווקים וברחובות, ודוקא משום כך לא נכנס לוויכוחים רק כתב מה שכתב.
ואתו עמו גם שאר גדולי הדור גאוני תורה, כמו השבט הלוי זצ"ל, ולהבחל"ח בעל תשובות והנהגות.

דוקא בעל תשובות והנהגות ביאר משנתו באריכות מופלגת בספרו דת והלכה (שזה עיקר דבריו בנושא זה ולא מה שהוכרח אחר כך לומר כשנתמנה להיות ראב"ד העדה... כפי שהעידו בני משפחתו. והעידו נאמנה שעד היום הוא מפנה כל שואל לעיין בספרו דת והלכה).

ושם ביאר בבהירות עצומה מהי פאה פרוצה ומדוע אסורה פאה פרוצה.

וגם שבט הלוי לאידך גיסא ביאר משנתו באופן שאפשר לדון בדבריו ולפרוך דבריו.

אבל כל ת"ח שכותב כללים בעלמא ללא טעם ונימוק, אדרבה י"ל שמושפע מכל העמרצות שיש בזה שרוב העולם לא למדו סוגיא זו לעומק, וראה שגדולים חתמו שדבר זה אסור, ופסק כך.

אבל אליבא דאמת גם הגדולים החתומים על איסורים אלה הכחישו חתימתם כמו הגרש"ז אויערבאך, שאמר ששינו הנוסח לאחר שחתם (כידוע שזה דרכם כסל למו) וגם מה שחתם באמת כמו פאת קוקו, לאחר מכן התיר במקום שפשט המנהג כך, כפי שכתבתי לעיל שאין טעם לאסור במקום שפשט המנהג, דליכא בזה פריצות וליכא בזה דת יהודית.

[משיב כהלכה]

כל גדולי וגאוני ישראל המה ליצני הדור. טוב טוב.

אתה עושה חוכא ואיטלולא מעצמך, איזה גדול כתב כן בדעת הפרי מגדים?

[משיב כהלכה]

ואגב, מי שאומר שבפאות של היום אין הרהור, צריך רופא מוחי.

הראשונים כותבים במפורש ששיער שרגיל בו אינו מביא הרהור, ופאה (ככל הידוע לי) היא שיער.

אז מי צריך רופא, אתה או הראשונים?

אלא ודאי שאדם המהרהר בגלל פאות אין זה אלא מחמת שעסוק יומם ולילה בפרסום האיסור החמור, והאיסור גורם הרהור ופשוט (וכן כתב בשו"ת רבי עזריאל חלק א סימן ח).

ופוק חזי, האם יש הרהור באשה מכוערת הלובשת פאה יפה?

[דער תהלים איד]

דוקא בעל תשובות והנהגות ביאר משנתו באריכות מופלגת בספרו דת והלכה (שזה עיקר דבריו בנושא זה ולא מה שהוכרח אחר כך לומר כשנתמנה להיות ראב"ד העדה... כפי שהעידו בני משפחתו. והעידו נאמנה שעד היום הוא מפנה כל שואל לעיין בספרו דת והלכה).

ושם ביאר בבהירות עצומה מהי פאה פרוצה ומדוע אסורה פאה פרוצה.

אין הספר תחת ידי, אדרבה תצטט על מה הככונה, אבל אעשה חוזר חזרה על דבריו הברורים:

[דער תהלים איד]

ואגב, מי שאומר שבפאות של היום אין הרהור, צריך רופא מוחי.

הראשונים כותבים במפורש ששיער שרגיל בו אינו מביא הרהור, ופאה (ככל הידוע לי) היא שיער.

אז מותר לילך בגילוי שער.

אכן?

[משיב כהלכה]

אין שום קשר בין זה לזה, גם אם אינו מביא הרהור - אסור ללכת בגילוי ראש מאיסורא דאורייתא, שהוא מנהג בנות ישראל המוזכר בתורה ונחשב דאורייתא לרוב הפוסקים.

והגמ' בכתובות לא כותבת שהטעם הוא משום הרהור, אלא כך מנהג בנות ישראל (כמובא בפירוש העיקרי של רש"י).

ואם היית לומד תשובת "דת והלכה", היית רואה שהוא כתב במפורש שלולא איסור התורה היה לנו להתיר גילוי ראש בזה הזמן!

[תינוק הבורח]

ואגב, מי שאומר שבפאות של היום אין הרהור, צריך רופא מוחי.

הראשונים כותבים במפורש ששיער שרגיל בו אינו מביא הרהור, ופאה (ככל הידוע לי) היא שיער.

אז מותר לילך בגילוי שער.

אכן?

האיסור של גילוי ראש אינו מחמת הירהור.

[משיב כהלכה]

אין הספר תחת ידי, אדרבה תצטט על מה הככונה, אבל אעשה חוזר חזרה על דבריו הברורים:

כך כתב בספרו דת והלכה סימן א':

"קשה לתאר או לפרש כללים באיזה אופן הוה פריצות או לא, והעיקר שלא לעורר תימהון... אי אפשר לקבוע בזה שום כללים, אלא דבר אחד יש לזכור תמיד, שבצניעות פשוטו כמשמעו שלא תתבלט בתיקון שערותיה שיסתכלו עליה דוקא".

וממילא מובן ופשוט שכל "גדרי הצניעות" בפאה הם גדר אחד ויחיד - שלא תהיה הפאה יוצאת דופן ביחס למנהג המקום, ולא תהיה חריגה ובולטת בצורה מיוחדת, שתגרום לכולם להסתכל עליה דוקא.

וגם מה שהבאת מספר תשובות והנהגות אינו סותר זה.

וכן היא דעת הגר"ח קניבסקי זצ"ל שהביא הרב יעקב צבי בוצ'קובסקי בספר "בנות מלכים" בשם הגרא"ח שצ'יגל שליט"א מח"ס "דולה ומשקה", שאמר לו הגר"ח קניבסקי ש"לגדרי הצניעות בפאה נכרית אין גדר ברור בהלכה, והוא משתנה לפי המציאות".

וכן היא דעת הגרש"ז אויערבאך בספר "ועלהו לא יבול" (תשובות הגרש"ז, חלק ג' עמ' ע'), מעדות נכדו של הגרש"ז:

"בשנה האחרונה לחייו של סבא, פורסמו מודעות בענין צניעות במלבושי נשים, שכתוב בסופן שהמכתב היה למראה עיניו של הגרש"ז אויערבאך. היה נשמע מניסוח הדברים, שכל מה שכתוב במודעה היה בהסכמתו. זכור לי שסבא הקפיד על כך ששינו את מה שאמר, וכתבו שם דברים לאיסור, דברים שחשב ואמר בפירוש שמותר".

"התפרסמו גדרי צניעות בפאות נכריות של נשים, שהתייחסו לצבע הפאות, לאורכן, לצורתן וכו'. גם שמו של הרב הוזכר ביחס לגדרים אלו. שאלתי את הרב ביחס לגדרים השונים שהתפרסמו: האם זה נכון שאסור שפאות נכריות תהיינה בצבע כזה וכזה? וענה: 'אני לא יודע'. המשכתי לשאול אותו על גדרים נוספים שהתפרסמו, האם כך נכון לומר? על הכל ענה לי הרב: 'אני לא יודע, אינני מבין בזה'. לבסוף אמר לי: אני לא יודע לומר לך גדרים בענין פאות נכריות של נשים, אך הכלל הוא שמה שבנות ישראל הכשרות נוהגות - זה בסדר".

"אפשר ללבוש שמלה מאוד יפה, להיפך - כבודה בת מלך. שמלה שכולה אדומה אולי לא ראוי, יש דבר כזה בשו"ע (יו"ד סי' קע"ח סעיף א') אבל מה שכתוב שם לא נוגע לימינו, שם האיסור הוא בגלל החיוב לשנות ממנהג הגויים. אין צורך להיות ראשונים בכל דבר ולהתלבש ע"פ המודה הכי מודרנית. אי אפשר לאסור בגד "רועש" אם נשים כשרות נוהגות ללבשו, אבל בגד ש"מאוד רועש" מסתבר שאסור. אמנם כאשר זה נהפך למצוי שנשים לובשות בגד כזה, נאמר על זה שראשונים קלקלו לעצמם ותקנו לאחרים".

"יש ענין של מנהג נשים כשרות, דהיינו אם כך נוהגות נשים כשרות, יש להחמיר כמותן, ויש גם מקום להקל כמותן. לדוגמא, במקום שנשים כשרות, נשות בני תורה וכדומה, נוהגות ללכת עם שרוולים עד המרפק ממש, זה בסדר, ומותר לנהוג כמותן. כתוב שנשים כשרות נהגו ללכת עם סרט נוסף על כיסוי הראש, ואז זה היה חובה ללכת כך. לעומת זה יש במשנה (חלה פרק ב' משנה ה') "אף הוא קלקל לעצמו ותיקן לאחרים" - לפעמים יש מציאות כזאת שהראשונים שפורצים את הגדר לא נהגו כשורה, אבל סוף סוף השתנה המנהג ונוהגים אחרת, ואי אפשר לחייב את כולם לשוב למנהג הראשון".

[דער תהלים איד]

הראשונים כותבים במפורש ששיער שרגיל בו אינו מביא הרהור, ופאה (ככל הידוע לי) היא שיער.

אז מותר לילך בגילוי שער.

אכן?

האיסור של גילוי ראש אינו מחמת הירהור.

לרוב הראשונים והאחרונים, הטעם מחמת הרהור.

[דער תהלים איד]

פון אנהויב אשכול, בעפאר די ערשטע מאל חזרה...

גערעכט, האט מען טאקע צוויי פריערדיגע פוסקים וואס האבען געלערנט אז די שייטעל נעמט אוועק די פראבלעם פון הרהור

און פארגעס נישט אז מ'רעדט דא פונעם פרמ"ג, וואס אויף אים איז געבויט בכלל דער שווערער היתר אויף פאה נכרית וואס איז נגד "רוב" הפוסקים.

טאמער לערענט מען די מהרי"ל דיסקין און פרמ"ג כהפשטות אז די סיבת כיסוי הראש איז אלס הרהור, איז שווער מיין קשיא פון רווקות און ארוסות, וצ"ע.

דאס איז נישט קיין חידוש פונעם פרמ"ג. וואו מען דרייט זיך נאר אין די סוגיא פון פריעת ראש זעט מען אז דאס איז מחמת פריצות, הרהור, אא"וו. ס'איז א דבר פשוט אז דאס איז נישט קיין גזירת הכתוב, נאר ס'איז ווי א מקום המכוסה באשה, שער באשה ערוה.

איי האסט א קושיא פון רווקות? זייער א גוטע קושיא. זעה דא אין מיין לעצטע שורה פונעם שואל ומשיב, ולכאורה אין כאן המקום להאריך בזה.

------

איך מאך דא א שטיקל ליקוט לשונות פון כמה וכמה ראשונים ואחרונים אינעם טעם כיסוי הראש ביי נשים, דברים ברורים מאוד:

ריטב"א כתובות ע"ב.: דפריעת הראש פריצות הוא לאשה.

תוספות רי"ד שבת נ"ז.: שאין דרכה של אשה לגלות שערה, משום פריצות.

תרומות הדשן ח"א סי' י': דודאי איסור גילוי הראש דהתם, איננו אלא משום פריצות דגברי.

מעלות המדות (ראשון, בעמ"ח תניא רבתי), פרק ט' מידת הפריצות: ואמרו חז"ל מכאן לבנות ישראל שלא תאצינה בפריעת ראש, שכן שערות האשה דבר פריצות וערוה ומרגילים את האדם לידי הרהוא ותאוה.

לבוש אבהע"ז סי' כ"א ס"ב: לא תלכנה בנות ישראל פרועות ראש בשוק... שזה הוא פריצות לאשה (אכן דעת הלבוש שגם פנויות הם באיסור זו).

שו"ת מהר"י הלוי, סי' ט': שגם בתולה ארוסה אינה יוצאת בראש פרוע בחצר וכ"ש למבוי, דבתרווייהו איכא למיחש להרהור. (מזה נראה שטעם שבתולה מותרת היא אכן משום דבזו דליכא הרהור כ"כ, ולדידן גם ארוסה כך)

שו"ת מים רבים (מגדולי ספרד, מלפני 300 שנה) ח"ג, אה"ע סי' כ"ט: וטעם איסור פריעת ראש הוא משום דשיער באשה ערוה והוי פריצותא.

חיד"א בס' כסא רחמים פ"א ד"ה: דמאחר דחוה גרמה שיהי' יצה"ר, צריכה להיות עטופה שלא יתגרה יצה"ר באדם הרואה אותה.

רבי שלמה קלוגר בס' שנות חיים סי' שט"ז: דהרי עיקור האיסור שלא תצא האשה בשערה, מכח שיבוא לידי הרהור דברים בה, ולידי פריצות.

הנ"ל בס' חכמת התורה פ' חיי: כיסוי הצעיף הוי ניכר הצניעות, כי שער באשוה ערוה, וגילוי שערה גורמת תאוה לאיש להתאוות לה, וכיסוי הצעיף גורם מיעוט התאוות לה.

צמח צדק (אדמו"ר השלישי מליובאוויטש) אבה"ע סי' שס"ג: וצריכה להיזהר ולכסות כל שערה, שהרי זהו ערוה ותאוה, ואיך תעורר תאוה לבני אדם.

ישועות יעקב (מגדולי גאליציע לפני 200 שנה) או"ח סי' ע"ה: דהך דיוצאה וראשה פרועה, מטעם פריצות קאתינן עלה.

שואל ומשיב בס' דברי שאול עה"ת פ' נשא: דבאמת השיעור הם ערוה, וכבר נזכר בשיר השירים ענין שיער בתוך שאר עניני נוי האשה וכו' וע"כ לא הותר רק לבתולות הפנויות, אבל לאשת איש נאסר זאת, למען ישמרו מתבערת היצר ולא יתגרו עליהם יצר הרע.

[משיב כהלכה]

הגמ' בברכות כ"ד הדנה בק"ש מול פאה היא נדון אחר לגמרי מהגמ' בכתובות ע"ב הדנה בכיסוי ראש, ולא קרב זה אלא זה, וההוכחה היא פשוטה - הגמ' בכתובות לא מזכירה אפילו ברמז את ענין שיער באשה ערוה, והגמ' בברכות לא מזכירה אפילו ברמז את ענין פריעת ראש דאורייתא משום ופרע.

ואם היה חיוב הכיסוי משום נוי השיער, הרי הראיה הכי פשוטה לשיער באשה ערוה הוא האיסור לצאת כך לרה"ר, אבל הגמ' לא מזכירה זאת כלל אלא מביאה אסמכתא בעלמא מפסוק בשיר השירים שמשבח את יופי השיער.

וכן כתב הגאון רבי בנימין זילבר זצ"ל בשו"ת אז נדברו (חלק ז' סי' פ'), והוסיף עוד:

"הנה ילפינן [כיסוי ראש] מדכתיב ופרע את ראש האשה, ותנא דבי ר' ישמעאל אזהרה לבנות ישראל שלא יצאו בפרוע ראש, ובספרי ופרע וכו' לימד על בנות ישראל שהן מכסות ראשיהן, ובמדרש רבה ופרע למה, שדרך בנות ישראל ראשיהן מכוסות, הרי שעיקר הקפידא שהראש יהיה מכוסה, והדיון בפוסקים הוא אם גם על השערות יש קפידא לכסותן כגון השערות שמחוץ לצמתן שיוצאות מהכיסוי, אם זה מדינא דגמ' צריכין לכסות או רק ע"פ הזוהר.

ומסתבר מאוד שאפי' בדברים כמו אלו לא דרשינן טעמא דקרא ולומר שעיקר מה שהקפידה התורה הוא משום צניעות כי השערות הם עיקר היופי של האשה, ובאשה קרחת הכיסוי מוסיף יופי וחן, לכן אין חיוב כיסוי. אלא אין לך מה שאמרה תורה, והרי אנו רואים שבפנויה אפי' היא ערוה אין [בה] דין של כיסוי הראש".

וכדברי הגר"ב זילבר כתב גם הגאון בעל שו"ת בני בנים (קובץ תחומין י"ג, תשנ"ב): "ולפי הנאמר 'ופרע את ראש האשה' ולא 'את שיער האשה', משמע שגם אם גילחה ראשה היו מגלים את ראשה, ואם כן אסור לאשה לגלות את ראשה אף אם היא קרחת".

וכן הוא במדרש רבה (בראשית פרשה י"ז), "מפני מה האיש יוצא ראשו מגולה והאשה ראשה מכוסה, ובאבות דרבי נתן (פרק ט') "מפני מה האשה מכסה את ראשה ואין האיש מכסה את ראשו. משלו משל למה הדבר דומה לאשה שקלקלה מעשיה והיא מתביישת מן הבריות שקלקלה. כך קלקלה חוה וגרמה לבנותיה שיכסו את ראשיהן".

וכן כתב בחידושי הריטב"א (מועד קטן דף כ"ד), "ולכולי עלמא לדברי כל המפרשים ז"ל עיקר עטיפה הוא כסוי הראש וכדאמרינן התם ומכסה ראשה כאבל".

לרוב הראשונים והאחרונים, הטעם מחמת הרהור.

לא נמצא כדבריך אלא אצל מעט מזעיר מהאחרונים האוסרים פאה, כמו החסד לאברהם שכתב זאת "בדרך אפשר" והעיר על עצמו שזה נגד רש"י:

וזה לשון החסד לאברהם: "אם לא שנתפוס פירוש שני של רש"י ז"ל שפי' שם וז"ל, "אי נמי מדכתיב ופרע מכלל דההוא שעתא לאו פרועה הות שמע מינה אין דרך בנות ישראל לצאת פרועות ראש" ע"כ. ולפי זה י"ל דגזרת הכתוב היא שלא תלך פרוע, ומוכחינן לי מדבעי קרא להתיר פרועת הראש בסוטה, על כרחך דשאר בנות ישראל אין הולכין כן... נראה לפי עניות דעתי לולא פירש"י ז"ל שסיים על פירושו השני "וכן עיקר..."

(ולמרות שהגאון הנ"ל רצה לאסור פאה מטעם זה, לא כיחד מהקורא שזה נגד רש"י מפורש, ולא ניסה להעמיס בדברי שאר הראשונים שכך הם סוברים).

וכן כתב הגאון בעל "מאורי אור" לפני 300 שנה: וגם החוש מכחיש, דשיער אינו [מעורר] הרהור כגילוי שוק וקול זמר. והלא לא אסרו לקרות כנגד פנים יפות. אלא על כרחך שיער [נאסר] מטעם כמוס, שליטת הקליפה, ואינו תימהון דוקא במחובר. וכמו בשיער אשה מונח לפניו, אינו כלום. וכמה דברים שלא נגלו טעמם... אלא טעמם ונימוקם עמם".

וכן הם דברי הגרב"צ אבא שאול: "הסביר רבינו שחובת כיסוי ראש לאשה אינו משום "לפני עיוור" שיש לאנשים יצר הרע ומביאה אותם ח"ו לידי הרהור, שכן לפי זה גם בתולות יהיו חייבות לכסות ראשן, אלא דין מיוחד הוא באשה שנישאת. ולכן אף שיש לשמור על הצניעות הראויה לבנות ישראל, אבל הקובע מה נחשב פרועת ראש אינו מה צנוע או מביא להרהור, אלא אם זה שער ראשה או לא" (תפארת אבות, פניני האור לציון חלק שישי עמ' ל').

וכן כתב הגאון רבי ישראל דוד טאוב שליט"א, האדמו"ר ממודז'יץ ארה"ב, בספרו "יד יחזקאל" (כת"י) להוכיח מהרמב"ם שלדעתו אין איסור לקרוא ק"ש מול שיער אשה, כי אינו מעורר הרהור יותר מהמקומות שאינם צריכים כיסוי, ובכל זאת פסק להלכה שחובה על האשה לכסות ראשה, ומכאן שאין טעם הכיסוי משום הרהור אלא גזירת הכתוב.

וכן הביא בספר "טהרת משה" (עמ' קפ"א) מהגר"י קאפח: "שאלה, מדוע כת"ר מתיר ללכת בפאה, מדוע אין כאן חשש לדברי הרמב"ן "נבל ברשות התורה", כי הרי מטרת הכיסוי משום צניעות - ששערות האשה לא יראו כי הם מושכות את יצר לב האדם, ולכאורה רוח ההלכה אין כאן". תשובה, "מותר גמור לילך עם פאה נכרית, ומשנה שלמה "יוצאה האשה... בין משלה בין משל חברתה בין משל בהמה". ועיין פירוש הרמב"ם שם. ומעולם לא מצאתי אני שחייב אדם לקחת אשתו לדקורטור כדי לבחור לה בגדים המכערים אותה. וכת"ר דריש טעמיה דקרא לפי דעתו, ולית לן בה".

[משיב כהלכה]

לרוב הראשונים

מה שמביאים ראיה מתה"ד שכתב שגילוי ראש הוא פריצותא דגברי, י"ל בפשטות שתרומת הדשן הולך לשיטתו בדעת הרמב"ם שהביא בסי' רמ"ב, שאיסור גילוי הראש עיקרו מדרבנן, ולא גזירת הכתוב, ורבנן אסרו זאת מטעם של פריצות, כי כבר נהגו נשות ישראל לכסות את השיער מדורי דורות, וכיון שנהגו לכסותו, אשה המגלה שערותיה יש בזה פריצות ("דגברי"), ולכן איסור דרבנן הוא רק ברשות הרבים, ששם נהגו ישראל לכסות, ושם שייך טעם זה, ולא בחצר ובבית, שלא נהגו לכסות השיער שם.

ומה שנקט התה"ד בלשונו "דאורייתא", אפשר לפרש כמו שפירש הוא עצמו (בדעת הרמב"ם) בסי' רמ"ב, שכוונתו "רמז דאורייתא יש לה", ואע"פ שדחוק הוא לפרש כך בגמ'. וממילא פריצות שהיא מדרבנן איננה פריצות בעצם, ותלויה בזמן ובמקום, ואם נהגו הנשים לגלות - אין בזה פריצות כלל, וכפי שכתבו אחרונים רבים.

ומה שמביאים ראיה מדכתב בפסקי הרי"ד (שבת נז.), "שאין דרכה של אשה לגלות שערה, משום פריצות", גם בזה כוונתו שלאחר שמנהג כל הנשים (אף הנכריות) מדורי דורות לכסות את הראש, ממילא אשה המגלה את שערה, יש בזה פריצות. כי כל דבר הרגיל להיות מכוסה ועתה הוא מגולה, יש בזה פריצות, ומשיכת עין ולב הרואה.

ומה שמביאים ראיה מדכתב הריטב"א, "מכלל דפריעת הראש פריצות הוא לאשה" (ומתעלמים מהביאור העיקרי ברש"י שגם אותו הביא הריטב"א, ולפיו זו גזירת הכתוב), גם הוא כוונתו שפריעת הראש היא פריצות לאשה ששערה רגיל להיות מכוסה. והיות ודרכן היה לכסות ראשן, ממילא היה בזה פריצות. אבל לימוד הגמ' מכאן הוא על מנהג בנות ישראל דאז, ולא על שהשיער הוא פריצות, שזה אינו נכון כלל כמבואר בכל הראשונים בברכות כ"ד.

והריטב"א כתב זאת בשם רש"י, וככל הנראה היו לפניו דברי רש"י במהדורא קמא, אבל במהדורא בתרא (שלפנינו) שינה רש"י לשונו וכתב "ניוול" וגם שינה סדר דבריו, וכתב שביאור שני עיקר, דהיינו שפריעת ראש היא גזירת הכתוב שכך נהגו בנות ישראל, וכפי שהבין החסד לאברהם בדבריו. ואדרבה יש ללמוד מכך ששינה רש"י לשונו, שאין בזה פריצות אלא ניוול גרידא שמתביישת הסוטה בפריעת שערה, ומכך שמתביישת משמע שהיתה מכוסה מעיקרא, ודרך כל הנשים היה לכסות ראשיהן.

וביאור המושג "ניוול" הוא בושה או צער בגלל דבר מכוער, ולאו דוקא דבר הקשור לצניעות האשה, כדמוכח בחז"ל ובראשונים. במשנה (מועד קטן פרק א משנה ז) איתא "לא תסוד מפני שניוול הוא לה", ומפרש ר' עובדיה מברטנורא: "צער הוא לה", וכן פירשו קרבן העדה ופני משה בירושלמי שם. וכן במסכת נזיר (פרק ד משנה ה) פירש: "דגילוח באשה ניוול הוא", ופירושו שנראית מכוערת. וכן פירש רבינו הלל (על הספרי בפרשת כי תצא), "גילוח הראש ניוול הוא לאשה". ובתוס' יו"ט על הנדון דידן (מסכת סוטה פרק א משנה ה) כתב, "אם היו פורסין סדין בינה לבין האנשים לא היה ניוול כל כך בפני הנשים כמו באנשים, שאין אשה בושה מפני חברותיה".

ועכ"פ כאשר הריטב"א כתב "פריצות הוא לאשה", אין כוונתו שמראה השיער גורם הרהור אלא שזוהי פריצת גדר, וכדכתב הריטב"א במסכת גיטין (דף מ"ה) "פריצות הוא לאשה כשהיא רגילה בנדרים ומטעמא דפריצות אמרו שלא יהא יכול להחזירה", ופשוט שאין שום קשר בין נדרים לבין הרהורים, ואין חסרון בצניעות לאשה הרגילה בנדרים. אלא משמעות המילה פריצות היא פריצת גדר, וכמו בגמ' בעירובין (דף ס"ד) "שבנות ישראל פרוצות בכשפים", והיינו שפרצו גדר בזה, וכך הבין הריטב"א בגמ' דידן שאם ניוול ובושה הוא לה, ממילא משמע שכל הנשים היו מכסות ראשיהן, ואשה המגלה ראשה היא פורצת גדר.

ומה שמביאים ראיה מרש"י במהדורא קמא שהובא בשיטה מקובצת "אפילו קלתה נמי אסור משום צניעות דאי אפשר שלא יראו שערותיה בין הנסרים", אין זה אלא ראיה לסתור, כי יש להוכיח להיפך, ממה שמחק רש"י את הדברים וכתב במהדורא בתרא דברים אחרים לגמרי. אבל בלאו הכי אין ראיה כלל, שהרי פשוט הוא שלאחר שנהגו הנשים לכסות מקדמת דנא, ממילא אשה ההולכת בכיסוי שנראה ראשה בעדו, יש בזה חוסר צניעות. אבל אין זה טעם התורה לאסור מלכתחילה.

כמו כן נראה שמה שהביא הר"י מלוניל והשטמ"ק הוא מהדורא קמא של רש"י, "ואמרינן במסכת סוטה (ח.) היא גלתה לו את ראשה, לפיכך הכהן מגלה את ראשה, אלמא דלא היה לה לגלות את ראשה", וחזר רש"י ותיקן במהדורא שלפנינו "מדעבדינן לה הכי לנוולה מדה כנגד מדה כמו שעשתה להתנאות על בועלה מכלל דאסור", היות ובאמת אין גמרא כזאת. ושם בגמ' סוטה כתוב "היא פרסה לו סודרין נאין על ראשה, לפיכך כהן נוטל כפה מעל ראשה ומניחו תחת רגליה... היא קלעה לו את שערה, לפיכך כהן סותר את שערה".

וכן העיר הראשון לציון הגאון רבי עובדיה יוסף זצ"ל בשו"ת יביע אומר (חלק ד' אה"ע סי' ג'), וזה לשונו: בסוטה (ח' סוף ע"ב), "היא פירסה לו סודרין נאין על ראשה, לפיכך היה הכהן נוטל כיפה מעל ראשה ומניחו תחת רגליה". ע"ש. וע"פ זה גם כן יש לפרש כוונת רש"י, שכיון שהיא כיסתה ראשה בשיראין להתנאות על בועלה, הכהן היה מנוולה ע"י פירוע ראש. והוה ליה מדה כנגד מדה. ומכיון שנחשב לניוול, אלמא דאסור. וכן משמע בתוס' רי"ד". עכ"ל.

ובחר רש"י בביאורו השני שהוא כעין גזירת הכתוב, כי אי אפשר ללמוד משם איסור, וכי נבוא לאסור להתנאות בסודרין נאין על ראשה, וכן שאר הדברים המנויים שם שעשתה להתנאות על בועלה. וגם מפורש בספרי (פרשת נשא) כדברי רש"י בפירושו העיקרי: "לימד על בנות ישראל שהן מכסות ראשיהן".

ואם תאמר שטעם הכיסוי משום שהשיער הוא פריצות, לא מובן מדוע הספרי כותב שכך מנהג בנות ישראל ותו לא, והעיקר חסר מן הספר. וכן בדברי הגמ' בכתובות ע"ב לא מוזכר כלל ענין זה של פריצות, וגם כאשר שוללת הגמ' את חובת הכיסוי בחצר, היא טוענת שכך הוא המנהג ("לא הנחת בת") ולא טוענת שבחצר אין פריצות, והעיקר חסר מן הספר. וכן תחילת המנהג של כיסוי הראש הוא מאז קללת חוה שתהא עטופה כאבל, אבל אם היה בזה פריצות, היה הקב"ה מכליל את כיסוי הראש יחד עם כיסוי הגוף, כאשר "ויעש ה' אלוקים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם" (בראשית ג', כ"א).

ומה שמביאים ראיה מדכתב הרמב"ם (הלכות איסורי ביאה פרק כ"א הלכה א') "כל הבא על ערוה מן העריות דרך איברים או שחיבק ונישק דרך תאוה ונהנה בקרוב בשר הרי זה לוקה מן התורה", וכתב על זה המגיד משנה שמקורו בספר המצוות להרמב"ם (מצות לא תעשה שנ"ג) מה שכתב על מצוות "לא תקרבו לגלות ערוה": "שהזהירנו מקרוב לאחת מכל אלו העריות ואפילו בלא ביאה. כגון חבוק ונשיקה והדומה להם מפעולות הזנות", ובהמשך דבריו כתב הרב המגיד "וכבר אמרו ביוצאה וראשה פרוע שהוא אסור מן התורה", ומזה רצו להוכיח שטעם התורה באיסור פריעת ראש הוא משום קריבה לעריות, כבר העיר על זה הגאון רבי דוד צבי זעהמאן אב"ד דוקלא בספרו מנחת סולת (מצוה קפ"ח): "לא זכיתי להבין איך שייך זה לדין חיבוק ונישוק".

והנה בספר החינוך ביאר מצווה זו, מדכתיב "איש איש אל כל שאר בשרו לא תקרבו לגלות ערוה", ופירושו "כאילו אמר לא תעשו שום קריבה שהיא הגורמת והמביאה האדם לגלות ערוה", דהיינו שאסורה כל נגיעה הגורמת לגילוי ערוה, וכן הוא לשון הרמב"ם שם: "כאילו יאמר לא תקרבו מהן קירוב יביא לגלות ערוה", וכדכתב ה"יצחק ירנן" על הרמב"ם שם, "דוקא דרך תאוה שנהנה בקירוב בשר".

אבל אין שום קשר לפריעת ראש, שאיננה פעולה של קריבה ונגיעה, ועל כיו"ב כתב ספר החינוך בהמשך דבריו שם במצווה קפ"ח: "מדיני המצוה מה שאסרו חז"ל בזה לגדר, והוא שלא יקרוץ אדם בידיו וירמוז בעיניו לאחת מן העריות, ושלא לשחוק עמהם כלל, ואפילו להריח בשמים שעליהם אסרו, ושלא להביט בנשים כלל ואפילו בפני כלה בכוונת הנאה, ואפילו באצבע קטנה שלהן אסרו להסתכל". שכל הדברים הללו אסורים מדרבנן שגדרו גדר, אבל לא יעלה על הדעת לומר שאסורים מדאורייתא משום הפסוק "לא תקרבו", וגם אין הוכחה מזה לאסור לאשה גילוי אצבע קטנה.

וכן העיר הגאון בעל שו"ת בני בנים (חלק א' סימן ל"ט) בענין לחיצת יד לאשה: "בעיקר הערת כבודו תמך יתדותיו בלשון התרגום לספר המצוות (לא תעשה מצוה שנ"ג), שהביא הרמב"ן שם והמגיד משנה בהלכות איסורי ביאה פרק כ"א הלכה א', וז"ל: "שנמנענו מלהתעדן וכו' כגון חיבוק ונישוק והדומה להם מפעולות המעמיקות בזימה" עכ"ל, והבין כבודו שפעולות המעמיקות בזימה הן עניין כללי, וכל פעולה המביאה להתקרבות היא בכלל זה... אין דבריו נכונים, כי מוכח מכל לשונות הרמב"ם בפירוש המשניות ובמשנה תורה, וכן מהנוסח שלנו בספר המצוות וכל שכן מהתרגום החדש מן הערבית, שכוונת הרמב"ם אחת היא לאותן פעולות שהן חלק ממעשה אהבה והתעלסות אף שאינן ביאה... ולהוציא פעולות כמו אחיזת ידיים, שאף אם הן פעולות התקרבות כללית, אין להן עניין עם מעשה ביאה".

ובסי' ל"ז שם הביא את לשון תרגום הגר"י קאפח לספר המצוות: "האזהרה שהוזהרנו מהתענג באחת מכל העריות ואפילו בלא ביאה, כגון החיבוק והנישוק וכיוצא בהן ממעשי ההתעלסות".

וכן יש סתירה לדבריהם מהרמב"ם עצמו, כי הרמב"ם דיבר על "אחת מכל העריות" ובכל זאת פסק "לא תלכנה בנות ישראל פרועות ראש בשוק, אחת פנויה ואחת אשת איש", והכיצד אסר גילוי הראש לפנויה שאיננה נדה משום קריבה לעריות, כשהיא אינה בכלל עריות?

וכן אם נאמר שחוסר צניעות אסור משום "לא תקרבו", כיצד כתב הרמב"ם (הלכות אישות פרק כ"ד הלכה י"ב) שהמגלה זרועותיה או משחקת עם בחורים או מתנהגת כדרך הגויות הפרוצות, עוברת על דת יהודית שהוא מנהג בעלמא שנהגו בנות ישראל, והרי הרא"ש (כתובות פ"ז סי' ט') כתב "ודת יהודית משום 'חציפותא' ומשום חשד זנות הוא דמפסדא", עכ"ל, והמאירי (כתובות עב.) כתב "ואח"כ פירש פרטים שבדת יהודית וכולם ענינים של צניעות, ומתוך שהם דברים של 'פריצות' ויוצאים מהם דרכים ושבילים לזנות", וא"כ אסורים משום "לא תקרבו"?

ועוד קשה לדבריהם, מדוע נקט הרמב"ם דוקא חיבוק ונישוק ולא נקט פריעת ראש, שלוקה מן התורה?

ועוד קשה לדבריהם, מדוע הגמ' בכתובות ע"ב לומדת איסור פריעת ראש מ"ופרע את ראש" ששם הלימוד בדרך אגב, במקום ללמוד מ"לא תקרבו"?

מכל זה נראה בפשטות שאין כוונת המגיד משנה שם לומר שפריעת ראש היא מאיסור "לא תקרבו" או שזהו טעם האיסור, אלא בא לומר שלא תתמה כיצד חיבוק ונישוק בעריות הוא איסור דאורייתא אע"פ שלא בא עליה ממש, שהרי אפילו פריעת ראש באשה נחשב לאיסור דאורייתא.
ופשוט שאע"פ שיסוד המנהג שאשה אינה פורעת ראשה הוא מקללת חוה, אבל לאחר שפשט המנהג הפך זה לענין של צניעות, ככל טפח הרגיל להיות מכוסה, שאם מתגלה יש בו פריצות. וכיוון שהוזכר בתורה באגב, נחשב זה לאיסור דאורייתא (ואע"פ שאין הכרח לזה, וכן דעת תרומת הדשן שלפי הרמב"ם פריעת ראש היא איסור דרבנן, ומכונה דת משה כי הוזכרה בתורה).

ומה שמביאים ראיה מדכתב הרא"ש (כתובות פרק ז' סימן ט') ענין פריעת הראש, ואחר כך כתב משום חציפותא ומשום חשד זנות, זהו זיוף, כי כל דבריו אמורים לגבי דת יהודית שהיא מדרבנן, ופתח ב"איזו היא דת יהודית יוצאה וראשה פרוע", וכוונתו כפי שביארה הגמ' שיוצאת בקלתה, שהוא טוב מדאורייתא אך מדין דת יהודית אינו מספיק, וסיים "ודת יהודית משום חציפותא ומשום חשד זנות הוא דמפסדה", וכל זה דרבנן ואין לו קשר לטעם התורה.

ומה שמביאים ראיה מדכתב בספר מעלות המדות (פרק ט') "ופרע את ראש האשה, ואמרו חז"ל מכאן לבנות ישראל שלא תצאנה בפריעת הראש, שכן שערות האשה דבר פריצות וערוה ומרגילים את האדם לידי הרהור ותאוה", הרי לאחר מכן הוא כותב את אותו הלשון על דת יהודית שהוא מדרבנן: "וכן האשה שטווה בשוק, הוא דבר פריצות... שמא יתאוו לה ותבוא לידי עבירה". ואין כוונתו לטעם התורה אלא דיבר לפי המציאות העכשווית שמנהג ישראל לכסות, וכאשר מתגלה השיער הוא מביא את הרואה לידי הרהור.

וכל זה אינו אלא לרווחא דמילתא, על מנת לצאת ידי חובת כל הראשונים והאחרונים. אבל גם אם נניח שיש שניים או שלושה ראשונים הסוברים שטעם התורה לאסור גילוי הראש משום שהשיער הוא פריצות בעצם, עדיין רוב הראשונים חולקים ע"ז וסוברים שזה תלוי ברגילות, ומשום הכי התירו לבתולות לגלות שערן, והתירו השיער שחוץ לצמתה, וכן ברש"י בפירושו העיקרי משמע שגילוי הראש הוא גזירת הכתוב.

[משיב כהלכה]

פון אנהויב אשכול, בעפאר די ערשטע מאל חזרה...

דו"ק בדבריי ותראה שאין ביהמ"ד בלא חידוש.

[דער תהלים איד]

@משיב כהלכה איך האף איר וועט נישט ברוגז זיין אז איך גיי זיך נישט פארהערן אויף אייערע לומדות'ן וויאזוי איר ווילט טראכטן פשט צו פארענטפערן ראשונים אדער אחרונים כך וכך.

מ'קען אזוי מתיר זיין כמעט אלע איסורים, מדאורייתא ומדרבנן.

מיר האבן גדולי ישראל, בעלי הוראה, וועלכע האבן אונז שוין געזאגט פשט נאך בעפאר יעדער ת"ח וגם ע"ה האט געקענט רעדן צו די וועלט.

[משיב כהלכה]

אני לא התרתי שום איסור, לא מדאורייתא ולא מדרבנן.

אני רק הצגתי את שיטות הפוסקים המתירים, והבוחר יבחר.

גם לא באתי לשנות את מנהגו של מאן דהו, חלילה, אני דן רק להלכה, והענין שלי הוא שידעו את הסוגיא ולא יהיו עמי הארצות.

[דער תהלים איד]

טוב.

רק לציין, אין פוסקים (מקובלים) שמתירים.

[משיב כהלכה]

הבאתי הרבה פוסקים מקובלים לעיל בדפי האשכול, וגם בעמוד זה.