ענינים ומכתבים מהצדיק ר' אשר פריינד זי"ע

[פשוט און גראד]

אריינגעסיינט צו וויזן איך בין אויכעט דאהי צום לאמפ רעדט איר אודאי נישט

יישכ.

[פשוט און גראד]

ס’איז באמת דיימאנט ווערטער וואס פאר ווער ס’רעדט צו איהם איז עס א מציאה יקר מאד

[פשוט און גראד]

https://chat.whatsapp.com/Gxls3ALsZBYC84mTcibtIz



שיחת הרא"ש תשרי תשכ"ה – נכתב ע"י הרי"פ הבנתו
המשך מאתמול.



כדי שהאדם יוכל לצאת מה"אני" ולהגיע ל"לך" צריך להיות ב"דומיה". דומיה איז שוויגין און שוויגין איז שוויגין (דומיה זה לשתוק לשתוק לשתוק) *ולשתוק היינו לא להתרעם ולא לכעוס לא על עצמו ולא על אחרים ולא על הרבש"ע, אלא פשוט להיות ב"דומיה".*

כלומר להיות *במאבק עם עצמו לא להגיב על כל דבר* ולא לראות כל דבר בחומרה רבה, *אלא ללמוד להבליג ולשתוק* אף אם נראה לו שעשו לו את העוול הגדול ביותר שיכול להיות בחיים, ואף עם יכול להצביע באצבע מאשימה על משהו שהוא זה שגרם לו את הצרות שיש לו, *בכל זאת להבליג ולשתוק*.


ה"דומיה" הזאת תעזור לאדם לצאת מה"אני", כלומר לצאת *מבית הסוהר של עצמו* ולהיות עם הרבש"ע – עם ה"לך ה' הגדולה והגבורה".
ה"לך" וה"דומיה" הולכים ביחד, אם יש ה"לך" יש ה"דומיה" ואם יש ה"דומיה" יש את ה"לך".
ולא ייתכן שהאדם יחיה את ה"אני" ויהיה לו הדומיה, ומאידך, לא ייתכן שהיה בסערת נפש ובדיכאון מלא דאגות ותסכולים ויחיה את ה"לך".
אחד קשור בשני, כי מי שחי עם הרבש"ע הוא יוצא מה"אני" ומי שיוצא מה"אני" *משתחרר מכל התסכולים* שסובבים אותו ונמצא ב"דומיה" בשקט בשלוה בשמחה ובחדוה.


*המשך מחר*. (חלק אחרון)




להצטרפות לערוץ
https://whatsapp.com/channel/0029Vaemb4uFMqrSzhorYV37

למכשירים כשרים
https://chat.whatsapp.com/FEEUzbuGzIrKiP8KRase0l

[פשוט און גראד]

שיחת הרא"ש תשרי תשכ"ה –
נכתב ע"י הרי"פ הבנתו
(חלק אחרון)



" לך דומיה-תהלה"

כשיש השילוב בין ה"לך" ל"דומיה" אז נמצאים במציאות של "תהלה".
אין ואס איז דאס תהלה ? תהלה לה' ! (ומה זה תהלה ? תהלה לה'! )
כשדוד המלך אמר תהלה הרי זה תהלה לה'.
האם בכלל שייך לומר תהלה ולא התכוון תהלה לה' ? איך בין דאך גורנישט (הלא אני כלום)
ואת מי מהללים? רק את ה'.

דוד המלך אמר: תהלה לדוד ארוממך אלקי המלך ואברכה שמך לעולם ועד (תהלים קמ"ה)
את מי הלל דוד – את עצמו ?
ודאי שלא! לא שייך להלל את עצמו, ואת מי הלל?
את הקב"ה!
כך שהמושג הילול הוא רק לרבש"ע.
כשיש לך דומיה מגיעים לתהלה לה' ',
ממש לעבין מיט דעם רבש"ע
(ממש לחיות עם הרבש"ע)

התהלה לה' הוא כל כך פשוט והוא כל כך חזק שלא מרגישים את עצמם כלל ורק הלול לה'.
כי באם יש לך רק תהלה לה' ולא לאני – והאני הוא רק אני ה' אלקיכם - ממילא הכל לה'.

[פשוט און גראד]

https://chat.whatsapp.com/Gxls3ALsZBYC84mTcibtIz

ירושלים,חשון תשמ"ב.
לכבוד...

*במוצאי שמחת תורה* דיבר והדגיש כי הקב"ה רצה *שקַיִן ישוב אליו בתשובה אמיתית על הריגת הבל אחיו,* ואיזה תשובה יעשה?
זה נזכר ברש"י וזה לשונו בפסוק ט' "אי הבל אחיך" *להכנס עמו בדברי נחת* אולי ישיב ויאמר "*אני הרגתיו וחטאתי לך* !"
אילו היה קין אומר כך "*חטאתי*" היתה זאת *התשובה הגמורה שלו*, וכך *עלינו* לדעת "וחטאתי נגדי תמיד" ולומר *חטאתי לך*, וזה היה עצם החטא של אדם הראשון *שלא אמר מיד "חטאתי*" אלא התנצל ואמר תירוץ על מעשיו *"האשה אשר נתת לי היא נתנה לי ואוכל"*.
וממילא לא יכול *לתקן את חטא עץ הדעת.*

אלא שבסופו של דבר הוריד מאלף שנות חייו שבעים שנה למען *דוד בן ישי* שהיה ניצוץ של אדם *ובת-שבע* ניצוץ של חוה, *ודוד תיקן* אז את חטא עץ הדעת ע"י שאמר "*חטאתי*".
את זה עלינו ללמוד מפרשה זו.


בליל ש"ק הרגיש עצמו חלש מאד ולא יכול לדבר, אלא שאמר כשהוא אומר לנו "גוט שבת" *אתם צריכים להתעורר* כי *הצרות הן גדולות* ויש להתחיל בפשטות גמורה לדעת *שאנו תוהו ובוהו היינו אפס מוחלט* וממילא נזכה למציאות הוי"ה *שתופיע עלינו* וכך *ניגאל*.

אבל אם *אנו מציאות* ומה שלומדים תורה זה שייך אלינו *אנו מנותקים מהקדושה ח"ו* לכן יש לעבוד בנקודה זו.


(הרג"ס זצ"ל)


להצטרפות לערוץ
https://whatsapp.com/channel/0029Vaemb4uFMqrSzhorYV37

למכשירים כשרים
https://chat.whatsapp.com/FEEUzbuGzIrKiP8KRase0l

[אהבת עולם]

וואס זענען די אלע **** אינעם מאמר?

@פשוט און גראד

[פשוט און גראד]

וואס זענען די אלע **** אינעם מאמר?

@פשוט און גראד

It is typed it should be bold. But the affect is not happening on this platform

[פשוט און גראד]

https://chat.whatsapp.com/Gxls3ALsZBYC84mTcibtIz

"עׇזְרֵ֤נוּ  אֱלֹ֘הֵ֤י יִשְׁעֵ֗נוּ עַֽל־דְּבַ֥ר *כְּבֽוֹד־שְׁמֶ֑ךָ* וְהַצִּילֵ֥נוּ וְכַפֵּ֥ר עַל־חַ֝טֹּאתֵ֗ינוּ *לְמַ֣עַן שְׁמֶֽךָ׃*"



אמר רב אושר זצ"ל
(נכתב ע"י א"ק)

בכל מעשה שאדם עושה בעולם העשי'ה *הוא צריך לדעת שכל העולם תלוי בזה.* הוא יכול להזיק לכולם והוא יכול להטיב עם העולם.

כשיש גזירה רעה ח"ו על עם ישראל ובשמיים יושבים ודנים את העולם, ומידת הדין שולטת אז, אז אין בידי הקב"ה לשנות מאומה.
משום שבית דין של מעלה שואל את הקב"ה האם אנו לא דנים כפי שאתה פסקת? אם אתה רוצה תשנה, אבל אנו דנים כפי שאתה פוסק.
*ומהצער הזה הקב"ה נכנס לעולמות נעלמים ונסתרים, ובוכה כנאמר "במסתרים תבכה נפשי"* ואפילו תפילה על קברי צדיקים גם לא יכול לעזור כי אין בידיהם לשנות מאומה.

*רק בידי האנשים שנמצאים בעולם העשי'ה שבו יד את מידת הרחמים, במעשים הטובים שלהם שייך לשנות, ולבטל את הגזירה.*
כי ברגע *שאדם עושה מעשה טוב*, *הקב"ה לוקח* את המעשה הטוב, ובא לפני בית דינו ואומר *תעצרו את מידת הדין*, המעשה הזה שיש בידי משנה את הגזרות הרעות,
כמו שמצינו אצל יונה הנביא שהוא בא לנינוה ואמר להם בעוד ארבעים יום הקב"ה יהפוך את נינוה והם חזרו מדרכיהם הרעות ועשו תשובה ומעשים טובים אז אפילו שהדין היה שנינוה יהפך, *השתנה הדין ובטלה הגזרה.*

וצריך לדעת שכל מה שמבקשים מהצדיקים בקבריהם זה לעורר רחמים *במעשים הטובים שאנשים עושים בעולם הזה.*
לכן אנו *צריכים לדעת ולזכור* כשאדם עושה מעשה וחושב שהוא מרוויח בזה, הוא בעצם לא יודע שבהנאה שיש לו רגע אחד הוא עושה נזק כזה גדול שכל העולם יכול לסבול בגללו, ולהפך, *לפעמים אדם נותן נקודה קטנה בזה שהוא מוותר או שהוא שותק או כל פעולה טובה אפילו שהוא שוכח מזה, אבל בזכותו כל העולם מרוויח.*


(חברותא)


להצטרפות לערוץ
https://whatsapp.com/channel/0029Vaemb4uFMqrSzhorYV37


למכשירים כשרים
https://chat.whatsapp.com/Gxls3ALsZBYC84mTcibtIz

[פשוט און גראד]

https://chat.whatsapp.com/Gxls3ALsZBYC84mTcibtIz


מכתב ק"ע - חלק א'
(ערש"ק פורים תשל"ד)

לכבוד...
*דע, חבר יקר, כי להיות חבר נאמן זה דבר קשה מאד*, ומי שרוצה להגיע למדרגה כזו צריך להתעקש מאד ולחיות במלחמה תמידית ולא בהתרופפות.
אבל הרי התכלית היא להגיע לשלימות כזו *שכל הפעולות שאתה עושה - שבהם ומהם אתה חי - יבואו ממציאות האין שלך.*
ואז נהפך הגוף, שהוא אַיִן, *לנשמה שהיא נצח.*

והרי הנשמה היא היא תכלית הבריאה של מציאות בורא העולמים, שרוצה שנחיה חיי נצח בזכות הנשמה, והגוף יהיה כלה מאליו.
*וה' ברוב רחמיו יתן לך רחמים שתוכל לחגור חרבך כגבור הודך והדרך, ותגיע לשלימות.*
ה' ישלח מלאכיו לשומרך בכל מחשבה ומחשבה היוצאת ממך שלא תינזק על ידי השליחים הגורמים לך לבוא לשלימותך בבחינת בחירה. זאת אומרת הבחירה היא מציאות שעל ידה *אנו מגיעים למסקנה שהמציאות שלנו היא המידות הרעות*,
והקב"ה נתן לנו כוח בחירה להתאמץ ולהתגבר עם *מציאות רחמיו באהבה ויראה, שזה פחד*, והפחד מביא את האדם לכך שיחלשו מגמותיו להרע.

*כי כאשר מביא הקב"ה ניסיון על האדם*, הרי *אין זה יתכן* כי במציאות האנוש הוא *יוכל להתגבר*, שהרי השטן ממש בוער ויוקד בעצמותיו, ומי הוא שיעמוד כנגד הסערה, עד *כי אין לאדם ברירה* אלא לבצע את מזימות הרשע.

אלא *שהקב"ה חפץ* לבל ידח מבני ישראל נדח הביא בלב האדם ברגע הקשה של הניסיון *איזו סיבה שהיא*, כמו פחד, או דפיקה בדלת, או כלב שרודף אחריו, או חבר שפגע בכבודו, *כדי שהפחד או הסיבה האחרת תהיה גורם לתפנית* ולהחלשת הרצונות לבצע את מזימות השטן.
יוצא מכל זה, *שעל ידי הפחד יכול האדם להגיע לאהבה וליראה את שמך.*



(אמרי אשר מכתבים - חלק ב')


להצטרפות לערוץ
https://whatsapp.com/channel/0029Vaemb4uFMqrSzhorYV37


למכשירים כשרים
https://chat.whatsapp.com/Gxls3ALsZBYC84mTcibtIz

[פשוט און גראד]

https://chat.whatsapp.com/Gxls3ALsZBYC84mTcibtIz


מכתב ק"ע - חלק ב'
(ערש"ק פורים תשל"ד)


...כי *כשיעשה חשבון נפשו* יראה את מציאותו ואפסיותו, ואיך זה יתכן כי בא לידי ניסיון ולא הוציא מחשבתו לפועל?

ואיך זה יתכן שכבר היתה בידו הגניבה אבל הוא החזיר אותה, היינו לא לקח אותה? אמת הדבר *כי מישהו הפחיד אותו לפי דמיונו* באמצע הגניבה בשומעו דפיקה בדלת, אבל ממתי אני הגיבור מפחד מדפיקות בדלת.

מה גם שבדקתי וראיתי שכל הדפיקה בדלת היתה *רק דמיון*, ולפחות לאחר שנבהלתי יכולתי לקחת בחזרה את הגניבה שהיתה בידי קודם לכן.

אבל הקדוש ברוך הוא ברחמיו העצומים על האנוש, *נתן בליבנו* אפשרות לדעת כי זה שהחזרתי את הגניבה *בא ממציאות האמונה*. שאני מאמין *שאין בכוחי להתגבר*, וכל ידיעותי בבורא העולם ובבריאותיו *אין בכוחם* לעצור בעדי מלעשות הרע בעיני ה'.
כי לא ידיעותיי כידיעת השם, ולא מחשבות האדם כמחשבות שחשב ה' לעשות.

ומאחר שידע האלוקים מיעוט ערכנו וקוצר כוחנו לעמוד ולהתגבר על אף הידיעה שלנו, *לפיכך צימצם עצמו על ידי אמונה פשוטה*, ומופיע בפנינו בשעת הניסיון *בלבוש של פחד ויראה.* ופחד זה מחליש את סערת הפגם שלי, ונותן לי משקפיים לראות שלמעשה *אין אני יכול לעמוד בכל ניסיון*. ואמונה זו שאין באפשרותי להתגבר על יצרי, היא אשר מונעת ממני לבצע את זממו של היצר.

*ואשריך שזכית לעבודה כזו,* שמזה תזכה לחיות במציאות *הנצח* עם הבורא שהוא *חי לנצח*, ותזכה לחיות עם הצדיקים שנהנים מזיו השכינה. אשריך וטוב לך.
ואני מקווה שה' יזכה אותך בשידוך טוב בקרוב כאוות נפשך ולבך. ואם תשאל למה הדבר מאחר לבוא, זה מפני שרצון הבורא *כי תקבל המושג מה זה אהבה ויראה*, כדי שהשידוך הטוב לא יהיה בבחינת אהבת הגוף, אלא שממנה ועל ידה תגיע לאהבה שאליה הגיעו אלה שהפכו את *גופם לנפשם*, וחיו עם בחינת *אהבת נפש ויראת הרוממות* של האין סוף.
ורק מזה אפשר להגיע לשלימות האמורה "אהבת עולם אהבתיך" (ירמיה לא, ב).

*אני מאחל לך הצלחה בכל מעשה ידיך, ושימלאו כל משאלות לבך לטובה,* ושתגיע למצב של "קדש את שמך על מקדישי שמך, קדש שמך בעולמך".
ולזה מגיעים כאשר הופכים את הגוף לנפש.


(אמרי אשר מכתבים - חלק ב')


להצטרפות לערוץ
https://whatsapp.com/channel/0029Vaemb4uFMqrSzhorYV37


למכשירים כשרים
https://chat.whatsapp.com/Gxls3ALsZBYC84mTcibtIz

[פשוט און גראד]

recording from R' usher says gashem

reach out in ishi for link

[פשוט און גראד]

מכתב קצ"ט

י"ט חשון תשל"ט
[תרגום מאידיש]

את מכתבך קראתי בתשומת לב מרובה, זהו מכתב הנוגע עד הלב, עם זאת שמחתי לראות מתוך השורות שקבלתם הבנה עמוקה בדרכי האמונה הפשוטה, מה שלא יתכן לקנותה מבלי יסורים, כמו שדוד המלך ע"ה אמר "טוב לי כי עוּנֵיתי למען אלמד חוקיך".

ועכשיו חשוב מאד לא לעצור, להמשיך הלאה ויותר גבוה.
נכון, הדרך מלאה במכשולים, עליות וירידות, ולפעמים גם נפילות נוראות ומרות, ודווקא שמה "גם שָׁם ידך תנחני ותאחזי ימינך".
ארוכה היא הדרך אל התכלית האמיתית של האדם, ארוכה כל-כך כאורך כל ימי חייו, אבל העבודה שהוא יתן תביא אותו בודאי אל התכלית, אל הדביקות בה', שזו היא המדריגה הכי גבוהה והכי חשובה שאדם מסוגל ויכול להגיע.

השי"ת הוא טוב לכל, טוב ומיטיב, הרצון שלו הוא להשפיע שפע רב מהאוצרות שלו, השאלה היא רק כיצד אנו מכשירים את עצמנו להיות כלים לקבל את השפע-קודש הזה.

ולפעמים מוליכים את האדם מן השמים - באמצעות כל מיני סיבות - בדרך של יסורים וכאבים, כדי שיוכל להיות כלי ראוי לקבל.
וכאשר האדם זוכה להכיר בכך, הוא נהיה שמח מהבהירות על תכליתו האמיתית בחיים.

וכאשר האדם רוצה לתת את הרצון האמיתי להעמיד את החיים שלו על יסוד האמונה הפשוטה, הוא מקבל סייעתא דשמיא בכל הענינים שלו, ובעסקים, אפילו ענינים כאלו שנוגעים אל הגוף בגשמיות - כדי לקבל השראת הנפש.

כי כל אלה באים לשמש את התכלית האמיתי של אחדות השלימות של כללות הבריאה כאשר עלה במחשבתו לברוא את העולם.
אז נהיה אצלו הבחינה של "תורתו עיקר ומלאכתו טפל".
תורת-החיים שלו עצמו נהיית אצלו העיקר, כיצד לעבור את החיים שלו בתוך הקוצים והברקנים שהמדבר שממה של הטבע והתכונות שלו מצמיח ללא הרף, וממילא עניני הפרנסה נעשים בקלות כמו "קל כנשר", כי מן השמים מרחמים עליו ועושים כל חפציו, וממלאים כל משאלות לבו לטובה בבני חיי ומזוני רויחי, אמן כן יהי רצון.

אני מברך אתכם מקרב לב ונפש, שאתם וב"ב החשובים תזכו לעלות על דרך האמונה הפשוטה, ועי"ז תזכו להוושע בזרע של קיימא במהרה דידן, מתוך רוב נחת והרחבת הדעת, אמן כן יהי רצון.


(אמרי אשר חלק ב'- מכתבים)

[פשוט און גראד]

מכתב נט
אדר תשל"ח.
לכבוד...

אני מצטער מאוד על ייסורי הנפש העוברים עליכן, כאשר המחשבות והדמיונות מדריכות מנוחתכן בלי הרף.
הרי כל המחשבות נובעות מ-"רבות מחשבות בלב איש" והאיש אינו מתאבק דיי שאצלו ישרור "עצת ה' היא תקום".

טבע האדם מושך אותו תמיד אל היסוד שלו, יסוד העפר, יסוד העצבות וזה מתלבש בדמיונות שונות, אפילו מחשבות שאין להעלותן על הדעת.
כאשר האדם רוצה לעשות לו דין וחשבון, מדוע באות אלי מחשבות מרות כאלה, מדוע אני מהרהר עליהן כל היום?
אם כי יודע הוא היטב כי המחשבות הללו הן מזיקות לו ביותר והן מביאות ממש לידי אסון לעצם קיומו.
כדי שתוכל להשתחרר מהמחשבות הרעות, עליך ראשית להכיר שכל הדמיונות על הזולת הן שווא ושקר, לצאת במאבק אדיר כנגד יצר הרע המחדיר בקרבך מחשבות כחש כאלה!
לזעוק מעומק הלב להקב"ה שיעזור לך במאבקך, ואם תרצה באמת לצאת המיצר, אז השי"ת ברחמיו המרובים ישחרר אותך מהצבת של הטבע הרוצה לבלוע אותך וליטול ממך את הכול בגלל שאתה נותן לו להשתלט עליך בעד שנייה אחת של הנאה של ייאוש ושברון.

אבל הרבש"ע, הוא בעל הרחמים, ושומע תפילת כל פה, הוא מצפה על תפילותינו כאשר תתחננו אליו באמת להיפטר מהמחשבות הרעות, ואם תרצה לשים לב לזה ולתת לכך שלימות הרצון שיעזור לכם השי"ת ותבריאו ויהא לך כוח לדאוג על המשפחה בלי עין הרע.
כדי שהייסורים לא יהיו לשווא, וכדי שתגיעו למטרה האמיתית להגיע לשלימות בחינת "מבשרי אחזה אלוה", עליך להתבונן על עצמך ולחשוב כיצד אני מחזיק מעמד בתוך ים הייסורים – בטח יש כוח המחיה אותי ברחמים גדולים.

זה מדריגה גדולה, שעם הייסורים הגדולים יכולים לחיות עם הבורא יתברך שמו, כגמול על אימו ואז לא יחסר מאומה, כי הוא נמצא בחיק אימו.

נכון, זה לוקח הרבה זמן עד שמגיעים למדרגה זו אבל האדם צריך להתחיל, וכאשר מתחיל באה עזרה מהשמים שיגיע לכך.
הוא מוכרח להיאבק ולהילחם מלחמה מרה, שלא יהא נעלם במדבריות השממה חלילה, ולא יהא נפרד מהקדושה ר"ל.
לפיכך אני מפציר, אנא תרחמו על עצמך ועל משפחתך ועל הילדים שיחיו, תנו את המאבק בעד הקדושה, שתיכנס לביתכן שלוות החיים והשלום בין איש לאשתו, אז השכינה תהא שורה ביניכם ויחד עם בני ביתכם תגדלו את ילדיכם לתורה ולחופה ולמעשים טובים.

אני לא יכול לעזור לכם במאומה.. כי זה תלוי רק בך, אצלך הבחירה שיהא לך טוב, את צריכה לתת את העבודה, זולתכם אף אחד לא יכול לעשות משהו בשבילכם, אם תרצו לפעול – ערב אני על הסיעתא דשמיא שתהא לכם.
אבקשכם עוד הפעם, תרחמו על עצמכם ותזכו לרחמים.
ואם יבוא ח"ו גל של סערה על בני ביתכם שיחיו, והיצר הרע לוחץ עליכם שתשפכו כעסכם עליהם – עליך לדעת שזה הניסיון שלך, כי מנסים אותך מן השמים ומצפים שתעמדו בניסיון ותלחצו על עצמכן להרים את העיניים והלב בתפילה ותחנונים להשי"ת שייתן לכן רחמים והדעת האמיתית וכוח לנהל את ביתכם בשלום ושלוה על מי מנוחות, שיהא בית של תורה וגדולה מתוך נחת והרחבת הדעת אמן כן יה"ר..

(אמרי אשר - מכתבים)

[פשוט און גראד]

ירושלים ת"ו,חשון תשמ"ח.


שאלתי אותו על הפסוק "ויקרא אברהם שם הנער אשר ילדה הגר ישמעאל"
אומר רש"י: ששרתה עליו רוה"ק וידע לתת שם זה.
אבל זה פלא מדוע בכלל נתן את השם ?? הלא המלאך דיבר עם הגר ואמר לה "וקראת שמו ישמעאל" שהיא תקרא את שמו ולא אחר ומדוע הזדרז אברהם לעשות כך.

אמר לי הרא"ש מיד: אוי ואבוי היה לנו אילו הגר היתה קוראת שמו ישמעאל והיתה מתכוונת שישמע א-ל לקול בנה ישמעאל, והיו יוצאות צרות מזה לישראל, לכן אמר אברהם שמו והמתיק את הענין, שלא לכל בקשותיו ישמע א-ל. וממילא שרתה עליו רוה"ק מי וגם מן השמים הסכימו לכך.


ועוד,
וירא אליו ה' וכו' והוא יושב פתח האהל כחום היום.
אמר הרא"ש זצ"ל:
צדיק אמת כאשר זוכה להתגלות אלוקית, אינו נכנס לגדלות, ומוסיף להרגיש שטרם נכנס לעבודת ה' כראוי.
"וירא אליו ה'" כאשר נתגלה לאברהם אבינו, "והוא יושב פתח האהל" הוא מרגיש שממשיך עוד לשבת על יד הפתח ולא עשה אפילו צעד אחד בפנים, וזה "כחם היום" אפילו בהתלהבות הגדולה ביותר.


(אמרי אשר)

[פשוט און גראד]

עבודת המידות - הַזּוּלָת כְּמַרְאָה

פרשת ויצא תשנ"ב (1991)

בליל ש"ק אמר הרב זצ"ל:
דלמה עשה הרבש"ע שיעקב אבינו יהיה לבן הארמי חמיו ,
ויצטרך לבלות אצלו כ"ב שנים, למה לא קיבל איזה חותן כמו שם ועבר שהיו צדיקים??
ותירץ:
דשלחוהו לשם מהשמים, כדי שיעקב יראה שהוא עצמו ג"כ לבן גדול, כי כשאדם נמצא במקום הסכנה והוא רואה שהוא עצמו ג"כ היה עושה כמעשיו של לבן, אך הוא לא עושה כי הוא צעק להשי"ת, וה' שומר עליו שלא יגיע לידי מעשה, וזה רחמים של הקב"ה ולכן אינו גונב לעצמו כלום מהצדקות שלו.

אח"כ דיבר הרב זצ"ל מענין חוצפה כלפי שמיא מהניא, והסביר דדבר זה נוהג רק באדם שנפל רבבות פעמים עד שהגיע להכרה דאם לא נפל זה מהרבש"ע, והוא מבוטל לרבש"ע, כי רואה כל הזמן איך שהרבש"ע שומר עליו שלא יחטא, ואם רואה שבאה אליו איזה צרה מיד צועק לרבש"ע, הרי אתה הוא המחייה אותי, וא"כ מה אתה בא להפחידני ולעשות כאילו זה לא אתה, הרי אתה הוא המהווה אותי ואת הסיבה שבאה לצערני, וא"כ אל תסתתר, גלה עצמך ואל תצערני.

וזה כמו שהרבש"ע צועק על עצמו, או כמו שיד אדם רוצה להכות ידו השניה, דהאדם יילחם על זאת בכל כוחו שיד אחת לא תזיק השניה, כן גם כאן באדם כזה שהוא בטל לרבש"ע, דהוא - חסר - חבל על דאבדין -.

(חברותא)

[פשוט און גראד]

סיפור מרב אושר זצ"ל –
אתה רק דוור (נכתב ע"י א.ק)


נכנס אליו אדם עם כסף לצדקה ותיאר לו כמה קשה הוא עובד
ובאיזה מאמץ ועמל הוא השיג את הכסף, והמשיך לספר לו גם את כמה מעשים טובים הוא עושה.

אמר לו רב אושר זצ"ל, אספר לך סיפור:
נפגשתי פעם עם אדם אחד שהיה מאוד מסכן, הוא לא עבד, היה רב עם אנשים, בביתו לא היה שקט, לא הסתדר עם אף אחד, וכל דבר שלא טוב היה נדבק בו.

היה רחמנות מאוד גדולה עליו, חשבתי שאולי כדאי שאטפל בו ואכניס אותו לביתי ואנסה לעזור לו.
אתן לו כל מיני עבודות קלות.
וכך היה, ובמשך הזמן חל בו שינוי. וראיתי שאפשר לסמוך עליו ושלחתי אותו לשליחויות רבות ובהם להעביר כסף לצדקה לאנשים, והוא נהיה בן אדם חדש.
ככה המשיך הדבר זמן רב עד שביום אחד כשחזר משליחות הוא סיפר לי:

" היום נתתי הרבה כסף לצדקה וכולם יודעים שאני מחלק כסף רב לצדקה"
הסתכלתי עליו וחשבתי, האם אתה נתת כסף לצדקה? הרי בסך הכל אתה שליח שלי, למה אתה מספר שאתה נותן ?? ובכלל האם שכחת מה היה איתך?? איך אתה מדבר ככה, ולאן הגעת !?

המשיך רב אושר ואמר: אתה יודע מי הוא האיש הזה ?? אתה בעצמך!
ככה אתה מתנהג לבוראך?? שהוא ברא אותך וכשאדם נולד הוא ייצור מסכן, לא יכול לעשות כלום, רב עם אנשים, מתלכלך בזבל, וברחמיו הרבים מזכה אותו ה' יתברך לכל מיני פעולות שהוא יכול לחיות ולהיות בין אנשים, ולהרוויח כסף.
וכשאדם נותן כסף לצדקה, נעמד לפני הבורא ואומר: "כמה כסף אני נותן, כמה מעשים טובים אני עושה" ובעצם הוא שוכח שהוא סך הכל שליח ואין לו שום חלק במעשיו כי ה' מחיה את כולם וכל המעשים שהוא עושה זה סך הכל דרכים איך למצוא את הקב"ה.

כמו שהוא נותן לעני עניות, בכדי שהוא ימצא אותו כשהוא מוצא מחיה.
כך האדם, כל תפקידו, הוא לראות שהוא כמו הדוור שעובד בשליחויות בדואר.

כשהדוור מביא מכתב אם יש בזה שיק גדול, כל אחד מבין שלא הוא נתן את זה, או כשמביא בשורה רעה גם מבינים שאין לכעוס עליו.
גם האדם הוא שליח של הקב"ה,
כי כמו שהקב"ה נותן לו כסף הוא יכול לתת מייד לאותו האדם שחסר לו, ואם הוא נותן לך לתת, זה בשביל שתמצא אותו יתברך.
ואם כך חי האדם שרואה שאין לו חלק. אלא שה' אחד ושמו אחד,
בזה הוא מגיע לדביקות בה'.

[פשוט און גראד]

דרך הלימוד התורה הקדושה.
מכתב רל"ג - חלק א'
לכבוד הבחור היקר... י"ב אלול תשל"ט

קיבלתי קראתי דברי מכתבך בתשומת לב יתרה, וראיתי בין שורותיו איך שנפש רכה מישראל מתרפקת ומבקשת מפלט לה מסערת הטבע והזמן, כי תשש כוחה מאוד ממאבק האיתנים עם הבשר ודם, אשר בדורנו אנו גבר מאד חוזק הטבע המושך את האדם לרשת פרושה על כל פני החיים, ה' ירחם.

ובשכר הליכות האמונה של אבותינו, אהב אותנו הקב"ה ובחר בנו מכל העמים, ונתן לנו את תורתו תורת אמת להיות תבלין חזק ומועיל כנגד יצר מעללי איש, אשר בעוסקו בה 'מגני ומצלי' אף לאחר עוסקו בה (סוטה כא.). כי קנה על ידה קנין בנפש אשר מתגדלת בשיעור קומתה הרוחנית, שבכוחה להתגבר כנגד צר ומשטין המבקש לטורדו משני העולמות.
וסגולת התורה הזאת המגדלת ומרחבת נפשו של אדם עד שהיא סוככת עליו מפני שונאו בנפש, היא דווקא התורה הזאת שלומדים אותה באופן הנאות לה, ובהרכנת הנפש לקראתה לקבל עולה באהבה, כאדם המקבל את פני מגינו ומצילו.
עד שעל ידה יכיר את נותן התורה להתקשר עמו, ולא יהיה ניתוק בין כלי השכל ומקום מסתרי הנפש, אשר שָׁם היצר עומד על שני מפתחי הלב להסיתו ולהדיחו מחי החיים.


(אמרי אשר חלק ב')

[פשוט און גראד]

דרך הלימוד התורה הקדושה.
מכתב רל"ג - חלק ב'
לכבוד הבחור היקר... י"ב אלול תשל"ט


..ואי אפשר להגיע לכך, אלא כשיתבהר לו היטב היטב ויתחיל לחיות כך - שכל התורה כולה לא ניתנה אלא לתקן את המידות ולשעבדם לקדושה, עד שכל אהבותיו של אדם יתהפכו להיות לאהבה אחת - לאהבה את הבורא יתברך, וכל פחדיו ויראותיו יביאוהו ליראה אחת - ליראה את ה', וגם כל שאר מידותיו יהיו משכנות להשראת הנפש.

ובכך יהיה סמוך על שולחן המלך מלכו של עולם, וכלום חסר דבר אצל המלך?
ואין זו עבודה קלה, כי היא נמשכת על כל אורך החיים.
אבל אי אתה רשאי להיפטר ממנה, וכל יום צריכים להתחיל מחדש בהתגברות נוראה.
וכך אמר לנו רבי יהודה בן תימא: "הוי עז כנמר, קל כנשר, רץ כצבי, וגיבור כארי" (אבות ה, כ). ואין דרך אחרת.

ואל תאמר בלבבך מתוך פיתוי היצר שדברים הללו שאני כותב אליך הם רק בשביל אנשים גדולים בעלי מדרגות, אבל בשבילי צעיר פשוט בישראל איני בעל יכולת ובעל כוח לעבודה כזו.
דע לך כי שקר העיד בך היצר, ומשטה הוא בך, משום שאינו רוצה לשחרר אותך משביו אשר צד אותך נפש יקרה מישראל. ועל ידי כך מתארכת הגלות של ישראל עד אין קץ.



(אמרי אשר חלק ב')

[פשוט און גראד]

דרך הלימוד התורה הקדושה
מכתב רל"ג - חלק ג'



...ויסוד המידות הרעות אשר על ידו יש לו ליצר שליטה על כל האדם, הוא מידת הגאווה.
כי הוא מדמיין לו לאדם בדמיונות של גַּדְלוּת, ואחר כך כשהאדם נכשל ונופל ממדרגתו - כי כך הוא טבע אנוש שהוא בבחינת נופל כי ה' הוא ה'סומך נופלים' - הרי הוא נופל למידת הייאוש והעצבות.

כי אחרי היותו בעל-גאווה גדול אין הוא מסוגל לעמוד בנפילתו, וממהר להתייאש, וכל העולם חרב בעדו.
ועל ידי כך נטרד ח"ו מן העולם, ומאור הנפש לוקה וחסר.
וזהו גלות השכינה. כי אין מי שיעשה לה חפצה להקימה מעפרה.

ובאמת מבקשת התורה ללמד לאדם העוסק בה את מציאות האמונה הפשוטה, שבא לעולם רק להיות כלי-שרת לפני הקב"ה, בבחינת כלי ריק וצינור חלול אשר נשפך בו מים של תורה, ואין לו בה שום חלק.

כי מה שייך לצינור או כלי לחשוב שהוא בעל המים, הרי אם לא יתנו בו מים מהיכן יהיה לו מים? כך הוא האדם, הוא בבחינת צינור גרידא, שהקב"ה ברוב חסדו וטובתו נותן לו היכולת לעסוק בתורת ה' תמימה כדי ללמדו דעת, עד שיכיר כי "תכלית הידיעה שנדע שלא נֵדָעַךָ".
אלא זאת בלבד היא הבחירה - לירא ולפחד תמיד פן יקום עליו אויב ואורב על ידי שישכח ח"ו את צור לבבו ושורש חייו.

[פשוט און גראד]

דרך לימוד התורה הקדושה
מכתב רל"ג - חלק אחרון



...ובאהבתו אותנו נתן לנו וחנן אותנו את הדעת לעסוק בתורה כדי לרשת שני עולמות.
כי "רבות מחשבות בלב איש" (משלי יט, כא) - מעורבות בטוב ורע, והמבוכה כי רבתה מציקה לאדם.
אבל "עצת ה' היא תקום" (שם), כשיבקש את עצת ה' המסתתרת בכל דבר ובכל זמן ובכל מקום, כי 'לית אתר פנוי מניה' - היא תקומה לו.

כי עצת ה' אחת היא, יחידה כיחידו של עולם. ידבק בה, ועל ידי כך יתנער מכל הפסולת ומכל הסיגים הסובבים אותו, ויקבל את שלוות הנפש.
ויזכה שתתקבל תפילתו, כי יעשה אותה תחנונים לפני המקום לזכות ללמוד וללמד לשמור ולעשות.
כי יגיע להבחינה של "מבשרי אחזה אלו-ה" (איוב יט, כו). כלומר, אחרי שיגיע להכרה זאת כי הוא מעצמו אינו מסוגל ללמוד, כי במצב של עוצם וחוזק הטבע איך הוא יכול להתגבר, אלא שכאן מתגלית לפניו גודל רחמנותו של הבורא עליו שיוכל להיות זוכה ומזכה ליהנות מזיוה של תורה.

ועתה בני, כדי שתוכל להיכנס לדרך האמונה הפשוטה, קודם כל ערוך נא בדק נפשך, הכר נא לדעת מה הם מידותיך הטבועות בך, למוד אותן, ובקש רחמים שהקב"ה ישלח לך הסיבות לשמרך שתוכל לעמוד בניסיונות המתרגשות עליך תדיר.
ואז הקב"ה יאזין לתפילת עני, ויעמוד לימינך לעודדך לחזקך ולאמצך.
אני מאחל לך ברכה והצלחה בלימודיך ובכל מעשי ידיך, ותזכה לצאת מאפילה לאורה.
ואני מברך אותך בכתיבה וחתימה טובה, ונזכה לשמוע ממך תמיד בשורות טובות, אמן כן יהי רצון.

(אמרי אשר חלק ב')

[פשוט און גראד]

חינוך ילדים, יותר נכון, חינוך הורים...


"תדע לך שכך לא מחנכים ילדים"
שנה רב אושר באזני האב שהיכה את בנו.
איך מחנכים?
שאל האב, אני אספר לך אמר רב אושר.
היה כאן יהודי בירושלים שבנו הבחור התפקר ויצא לתרבות רעה.
מידי שבת כשהאבא עמד לעשות קידוש, הבן פתח את הרדיו בקולי קולות, להכעיס.
האב צעק על בנו והבן צעק על אביו, האב היכה את בנו והבן היכה את אביו.
שולחן השבת הפך לגיהינום.
כך היה מידי שבת בשבתו.
בא אלי האב ובכה לפני, "קצתי בחיי!"
עניתי לאב, "לא זו הדרך. הבן שלך פתח את הרדיו? אל תצעק עליו. הוא מחכה לזה! אמור לו בנועם ובספר פנים יפות: אני עושה קידוש, אתה יכול להצטרף".
הגיעה השבת, האב חרק את שיניו, אבל עשה כעצתי. הבן התפלא, מה פתאום אביו מקרב אותו..? אבל נהנה מהחיבה היתרה והצטרף לשולחן שבת לראשונה אחרי שבועות רבים. זו הייתה תחילת המפנה. כיום הוא מטובי האברכים בירושלים.
ככה מחנכים ילדים.." אמר רב אושר.

(הרב הגאון רבי אלימלך וסרמן זצ"ל
מתוך הספר רב אושר מפי תלמידיו)

[פשוט און גראד]

שיחת הרא"ש זיע"א
(נכתב ע"י מ.מ)


איך יכול יצור אנוש להשיג את הבורא? לא רק לדבר אודותיו, אלא להרגיש את מציאותו?
האדם אינו יכול להשיג את מציאות הבורא אלא ממנו בעצמו ("פון זיך אליין").

האדם הוא יצור שמרמה את עצמו, כך הוא טבעו שבו נברא, ובכדי למצוא את הבורא עליו לחיות באותה בחינה של הבורא, שהוא יחיד בעולמו וחי לעצמו.
ולזה יוכל לבוא רק אם יתגבר על טבעו ולא ירמה את עצמו. אך האדם אינו רוצה לבטל את עצמו כליל.
תמיד הוא רוצה להשאר במשהו.
וזו הסיבה שעדיין לא זכינו לגאולה.

כולם אומרים "ה' יעזור", "שיבוא המשיח", אך אינם חושבים על מה שאומרים. באופן שהם מחכים לביאת המשיח, לא יבוא המשיח.

לחכות לביאת המשיח זה כמו אמא שמחכה ללידה, היא סובלת את צער ההריון, ולבסוף את יסורי הלידה, ורק אחרי כל זה היא זוכה לאור - לראות את התינוק שנולד.
בכדי להגיע למשיח צריך לעבור מלחמת גוג ומגוג. יסורים כאלו שהחושך יכסה ארץ, תוהו ובוהו, ומתוך החושך הגדול הזה ניכר האור - יתרון האור מן החושך.

וזו הסיבה שלמרות שסבלנו הרבה חשכויות לאורך שנות הגלות, עד ש-שש מליון יהודים שנהרגו, ומאז דם ישראל נשפך כאן בארץ ללא הפוגה.
למרות שעברנו כל כך הרבה חושך האור לא התגלה, ולא זכינו להתגלות האור מתוך החושך הגדול.
מכיון שהאדם תמיד מרמה את עצמו.

המשך מחר.

(חברותא)

[פשוט און גראד]

שיחת הרא"ש זיע"א
(נכתב ע"י מ.מ)

...לאמיתו של דבר כל המידות הרעות נמצאות בכל אחד.
כל אחד נברא במידה רעה וכאשר הוא מתפתה אחריה והולך בדרכה, הוא משחית את כל המידות הטובות שיש בו.

וכל אחד ואחד, מהרשע הגדול עד הצדיק הגדול ביותר, צריך לעבור את ימי חייו עם המידה הרעה שטבועה בו.

אל לו לאדם להשלות את עצמו שיוכל אי-פעם להשתחרר מהמידה הזו בה הוא נברא, כי זה טבעו מברייתו.
וכשם שהתפוח לא יכול להיות לימון והלימון לא יכול להיות תפוח, כך האדם לא יכול לצאת מן המידה הטבועה בו מעצם בריאתו.
עם המידה הזאת הוא נולד, ולעולם לא יכולים להתנער ממנה.
*ולמה?
כי מי ברא אותו עם מידה של גנב, זה שברא את העולם, ברא אותו במדה רעה זו, הוא זה שמגרה אותו לגנוב.
וכנגד זה הוא לא יוכל לשנות מאומה.

הרבש"ע נתן לו את הרגש הזה לרע כדי שבאותו רגש יעבוד אותו על ידי המנעותו מלבצע בפועל את זממו.

אך אם כן הוא, שהוא לא יכול לשנות את זה, צריך להבין: וכי הרבש"ע רוצה שיגנוב? ואם כן למה בא עמו בטרוניא על הרע שלו?

אכן, אנו רואים אצל יוסף הצדיק שהרבש"ע גירה בו את אשת פוטיפרע, וכאשר הוא היה בשיא המיצר שלח לו "סיבה", את דמות דיוקנו של אביו, מכח הסיבה של דמות דיוקנו של אביו נחלשה התאווה.

וזה מה שהרבש"ע רוצה מן האדם. ברגע שהרבש"ע שולח לו סיבה שמחלישה את התאווה, באותו רגע יש לו לאדם בחירה, ועל זה ה' תובע אותו - שבאותו רגע שמקבל את הבחירה יעצור את עצמו...

המשך מחר.

[פשוט און גראד]

שיחת הרא"ש זיע"א
(נכתב ע"י מ.מ)
חלק ד


...אלא שכאשר הרבש"ע מגרה את האדם לגנוב למשל, הוא שולח לו מיד סיבה של אדם שעובר שם ומיד עובר רתת בליבו של הגנב, הוא מפחד שהלה מביט בו.
למרות שהלה אינו חושב מאומה, הגנב מפחד ממנו או מתבייש מפניו.

המצב הזה ממחיש לנו יותר מכל מה הוא האדם, שמעצמו אינו יכול להתגבר על התאווה לגנוב, אינו מתבייש מעצמו ואינו מפחד מה', ואילו כאשר יש לו דמיון שמישהו מסתכל עליו הוא מתבייש ומפחד ונמנע מלגנוב.

על זה שאלו המלאכים "מה אנוש כי תזכרנו".
ובדיוק בשביל זה הרבש"ע שולח לו את התאוה הזו. הוא נטע בו את הרצון לגנוב, בכדי שעל ידי זה יווכח שאין בו את הכח לעמוד נגד התאווה הזו.

ולהראות לו במה הוא מתחזק? בדמיון של הפחד או הבושה מבן אדם שעובר.

כל זה בא כדי ללמד, שהאדם הוא כלום, מיוזמת עצמו ומהבנתו אינו בורח אבל מפני דמיון של פחד הוא בורח, והכל הוא הרבש"ע שמוליך אותו.

אין זה מקרה שבדיוק ברגע שהולך לגנוב עובר לפניו אדם, ובדיוק מפניו הוא בורח, לא קודם. ומזה אנו יכולים למצוא את הרבש"ע, לחיות איתו, ולהדבק בו,
לא כמו שאומרים דרך שִׁגְרָה "הרבש"ע יעזור", אמירה שנאמרת מתוך הרגל, ממה שהאמא הרגילה אותו בקטנות, ואין בה את הרצינות של הגדולים שגם הם נולדו באותו טבע רע ועבדו על עצמם.

(חברותא)

[פשוט און גראד]

מסופר על רבן יוחנן בן זכאי, לפני פטירתו באו תלמידיו לבקרו:

... ולא עוד אלא שיש לפני שני דרכים: אחת של גן עדן ואחת של גיהינום, ואיני יודע באיזו מוליכים אותי, ולא אבכה?!

אמרו לו: רבנו, ברכנו

אמר להם: יה"ר שיהא מורא שמים עליכם כמורא בשר ודם.

אמרו לו תלמידיו: עד כאן?
אמר להם: ולואי! תדעו כשאדם עובר עברה אומר שלא יראני אדם.
(ברכות כח:)


שיחת הרא"ש זיע"א
(נכתב ע"י מ.מ)
חלק אחרון


...וזה היה הענין בדוד המלך, שהקב"ה קראו "עבדי" כמו שנאמר "מצאתי דוד עבדי בשמן קדשי משחתיו", שעבד על עצמו והפך את טבעו, עד שחשב הרגתי את היצר הרע ואמר "וליבי חלל בקרבי".

היה נדמה לו שהוא כבר הרג את המידה הרעה ואיננו צריך שה' ישלח לו סיבה, דהיינו שיעבור איזה אדם ויפחד ממנו וינצל מן החטא, הוא הרגיש שהוא כל כך חזק, שיכול בעצמו להתגבר ולא לחטוא, והאהבה שהקב"ה שולח לו יש לו אליו ולא....

ולכן אמר לרבש"ע "בחנני ונסני". והקב"ה שלח לו את הנסיון של בת שבע שלא יכל לעמוד בו, ומזה הוא נוכח לדעת שהוא כל כך אין, עד שיכול אפילו לחשוב שהוא משהוא. הרבש"ע רצה להראות לו שהוא "אין"... הרבש"ע שהוא בחינת "אין".

ע"י הנסיון הזה ראה שהאדם הוא כלום, ואין אפילו ממי לדבר.
ועל ידי זה הגיע לבחינת "דוד מלך ישראל חי וקיים" כמו הבורא שהוא חי וקיים. והגיע למדריגה יותר גבוהה ממלאך, שיכול לברוא עולמות.