שייטלען אמאל און היינט

[יורה דעות]

בר"ן ד"ה אם כן וז"ל כלומר אם כן דא"ר יוחנן דקלתה אין בה משום פריעת הראש משמע דבלא קלתה מיהא יש בה משום פריעת ראש ואם כן "כולהו נפקן שאין אשה נזהרת בחצרה" עכ"ל,
כולהו נפקן? הרי כולהו נהגו כן!

כולהו נפקן - פירוש הדבר שצריך לגרש את כולן.

וזו תמיהת הגמ', אם תאמר שבחצרה ללא קלתה יש בזה פריעת הראש, א"כ צריך לגרש את כל הנשים כי אין אשה שנזהרת לכסות בחצרה, ואם המנהג הרווח אינו כך - ממילא אין זו דת יהודית!

ונא קרא בעיון מה שכתבתי לפני כן להוכיח מהגמ':

אם דת יהודית לא תלויה במנהג, מאי נפק"מ מה המנהג? בפרט שיש נשים רבות צדיקות שכן מכסות בבית ובחצר (כפי שהוכחתי מיומא)?

יחתמו הרבנים על "קול קורא", איסור מוחלט לפרוע הראש בבית ובחצר, ובא לציון גואל!

ולגבי ר' יוחנן, שאפשר להעמיד שדיבר בזמן אחר, מסתמא היה ידוע להם שגם בדורות שלפניהם היה כך המנהג.

הרי אם תפרש "לא הנחת בת" שאי אפשר לגרש את כולן, למה מכניסים זאת כפירוש לדברי רבי יוחנן?

אדרבה, תעמיד הגמרא שרבי יוחנן דיבר בחצר, אבל "לא הנחת בת" אז אי אפשר לגרש את כולן, ואין מה לעשות!

מה צורך לומר כולהו נפקן, יש לומר פשוט מותר.
וגם איני יודע למה כתבת 'צריך לגרש כל הנשים', לא צריכים, ואינו נוגע בגמרא שלב זה.

וגם ברשב"א שהבאתי לעיל מבואר וז"ל "ונמצא" מוציאן מתחת בעליהן, עכ"ל.

קשה לי להשיב לך בסברות בלשון זה ואם אני יכול אני מעדיף להביא ראיות.

[יורה דעות]

אגב, סליחות מתחיל כחצי שעה...

[דער תהלים איד]

אגב, סליחות מתחיל כחצי שעה...

[יורה דעות]

דרך אגב,
לא עברתי על נושא האם יש חילוק בין נשואה לאינו נשואה, אבל רש"י בפירושו העיקרי מביא ראיה מדין סוטה שהוא אשת איש.
וא"כ אולי בתולות אינם בכלל זה.

[משיב כהלכה]

לא רש"י מביא ראיה מסוטה, אלא הגמ' גופא מביאה ראיה מסוטה. ובשלמא אם מדובר במנהג ישראל המוזכר בתורה, וכעין גזירת הכתוב, אפשר לדחוק שגזירת הכתוב היא דוקא בנשואה, אבל אם תאמר שיש כאן טעם והגיון שהשיער הוא פריצות, מהיכי תיתי לחלק.

[משיב כהלכה]

מה צורך לומר כולהו נפקן, יש לומר פשוט מותר.
וגם איני יודע למה כתבת 'צריך לגרש כל הנשים', לא צריכים, ואינו נוגע בגמרא שלב זה.
וגם ברשב"א שהבאתי לעיל מבואר וז"ל "ונמצא" מוציאן מתחת בעליהן, עכ"ל.

גם כאן, לא הרשב"א והר"ן המציאו ענין זה, אלא גמ' מפורשת היא, "לא הנחת בת", ופשט הדבר: "לדבריך צריך לגרש את כולן, כי כולן עוברות על דת יהודית".

וטענת המקשן היא: לא יתכן שרבי יוחנן דיבר באופן זה, כי המנהג הרווח אינו כך, וא"כ אין בזה עוברת על דת יהודית (כי המושג עוברת על דת הוא שאינה נוהגת כבנות ישראל הכשרות...)

אם תאמר שהפירוש הוא "אם כן צריך לגרש את כולן, ואי אפשר לגרש את כולן", זה לא מובן משתי סיבות:

א. אם כן מדוע נדחקו בפירוש דברי רבי יוחנן, אה"נ רבי יוחנן דיבר לפי המנהג הקדום שכיסו גם בחצר, רק עכשיו אי אפשר לגרש את כולן.

ב. מדוע באמת לא יקוב הדין את ההר, ויחתמו הרבנים על קול קורא לאסור באיסור חמור גילוי ראש בחצר, שזהו איסור דת יהודית מקדמת דנא ולא תשתנה לעולם.

אלא וודאי ש"עוברת על דת" פירושו עוברת על מנהג נשים כשרות האידנא, וזה נקבע לפי מנהג המקום ולא שייך בזה אל תיטוש.

[אתה יכול לכתוב ביידיש מה שאינך יכול לכתוב בלשון הקודש].

[יורה דעות]

מה צורך לומר כולהו נפקן, יש לומר פשוט מותר.
וגם איני יודע למה כתבת 'צריך לגרש כל הנשים', לא צריכים, ואינו נוגע בגמרא שלב זה.
וגם ברשב"א שהבאתי לעיל מבואר וז"ל "ונמצא" מוציאן מתחת בעליהן, עכ"ל.

גם כאן, לא הרשב"א והר"ן המציאו ענין זה, אלא גמ' מפורשת היא, "לא הנחת בת", ופשט הדבר: "לדבריך צריך לגרש את כולן, כי כולן עוברות על דת יהודית".

וטענת המקשן היא: לא יתכן שרבי יוחנן דיבר באופן זה, כי המנהג הרווח אינו כך, וא"כ אין בזה עוברת על דת יהודית (כי המושג עוברת על דת הוא שאינה נוהגת כבנות ישראל הכשרות...)

אם תאמר שהפירוש הוא "אם כן צריך לגרש את כולן, ואי אפשר לגרש את כולן", זה לא מובן משתי סיבות:

א. אם כן מדוע נדחקו בפירוש דברי רבי יוחנן, אה"נ רבי יוחנן דיבר לפי המנהג הקדום שכיסו גם בחצר, רק עכשיו אי אפשר לגרש את כולן.

ב. מדוע באמת לא יקוב הדין את ההר, ויחתמו הרבנים על קול קורא לאסור באיסור חמור גילוי ראש בחצר, שזהו איסור דת יהודית מקדמת דנא ולא תשתנה לעולם.

אלא וודאי ש"עוברת על דת" פירושו עוברת על מנהג נשים כשרות האידנא, וזה נקבע לפי מנהג המקום ולא שייך בזה אל תיטוש.

[אתה יכול לכתוב ביידיש מה שאינך יכול לכתוב בלשון הקודש].

ראשון אני צריך לומר, איני יודע למה אתה כותב בכל עת צריך לגרש את כולם, הר"ן הביא מראב"ד דרק מצוה (וע' בראב"ד גיטין פט., ויש לישב), וגם ר' קרשקש (ריטב"א) גיטין שם, וריטב"א שם.
וא"כ הם לא צריכין לגרש הם רק יכולים לפטר נשיהם בלא כתובה; כולהו נפקן ביאורו, בלא כתובה.

בגמרא גיטין שם יש כלשון הזה לא הנחת וכו', ושם לא שייך לומר שלא יצאו לבעליהן, לענ"ד עכ"פ.

הראשונים אשר מפיהם אנו חיין הם יחליטו היאך ללמוד הגמרא.
הר"ן מבאר הגמרא, ודבריו הסופית על פירוש הקשיא על ר"י , א"כ כולהו נפקן, לדברך הוא צריך להוסיף, וא"כ הרי אינם נופקין מפני שהמנהג אינו כן.

מה שכתבת שרבי יוחנן דיבר לפי המנהג הקדום, זה קשה גם לשיטתך כמו שכתבתי לעיל.

מה שכתבת יקוב הדין את ההר, אדרבה, לשיטתי מזה שלא הקבו את ההר מוכח שמותר.

גם נ"ל אפילו פשט הגמרא לשיטתך אין לך ראיה שהמנהג משתנה מותר, דיתכן שהדין מנהג דת יהודית שיוצאת בלא כתובה, זה תלוי במנהג העכשווית, וזה אמר הגמרא שאינם יוצאין בלא כתובה שהמנהג השתנה, אבל איסור המנהג לא הותרה.
כנ"ל.


וגם נראה החילוק מרדיד לשערות, שהמנהג הלבוש והכסות תלוי באופנה- fashion וזהו כמובן מאליו תלוי במקום,
אבל מנהג השערות עשויה משום צניעות.
כנ"ל.

[יורה דעות]

וגם שם ביד רמה גיטין פט. מבואר שיש בעיה של דת יהודית, וביאר שם בגמרא ונמצאת מוציאן מתחת בעליהן.

[יורה דעות]

תגובתי ביידיש כנראה לא הבנת, אני מנסה בלה"ק.

[יורה דעות]

עכשיו ראיתי שגם בשו"ע נפסק שאין כופין אותו להוציא, ומביאין שם עוד ראשונים שסוברין כן, וגם הרמב"ן שם גיטין סובר כן.

[משיב כהלכה]

זה מה שפסק השו"ע: "בכל אחד מאלו תצא בלא כתובה... ואם רצה לקים אותה אחר כך, אין כופין אותו להוציאה, מכל מקום מצוה עליו שיוציאנה".

וזהו הביטוי השגרתי "תצא בלא כתובה", וזוהי כוונת הגמ' "לא הנחת בת לאברהם אבינו", וזוהי כוונת הראשונים דא"כ כולהו נפקן.

כי המעצור היחיד בפני הגירושין בזמנם היה הכתובה, בפרט אם כתובתה מרובה, וכאשר אין חיוב לשלם כתובה, כל אחד יכול יגרש את אשתו בנקל על כל דבר שלא ימצא חן בעיניו.

[Azoi Tzi Zugen]

הכי קרא שמו @יורה דעות? יורה יורה. איר זעט אויס צו זיין א שיינער תלמוד חכם.

[משיב כהלכה]

הר"ן מבאר הגמרא, ודבריו הסופית על פירוש הקשיא על ר"י , א"כ כולהו נפקן, לדברך הוא צריך להוסיף, וא"כ הרי אינם נופקין מפני שהמנהג אינו כן
בגמרא גיטין שם יש כלשון הזה לא הנחת וכו', ושם לא שייך לומר שלא יצאו לבעליהן, לענ"ד עכ"פ.

לא צריך להוסיף כי זה גופא הפשט.

הגמ' יכלה לומר "לא יתכן שזוהי דת יהודית שהרי המנהג אינו כן", אבל הגמ' דיברה בלשון מליצית, "אם כן לא הנחת בת".

ופירוש הדברים - כולן נוהגות כך, וממילא אין זו עוברת על דת.

ובגיטין השתמשו בלשון מליצית זו כדי לבאר שלא משום זה יוציאה בלא כתובה, "רבי עקיבא אומר משישאו ויתנו בה מוזרות בלבנה אמר לו רבי יוחנן בן נורי א"כ לא הנחת בת לאברהם".

[משיב כהלכה]

מה שכתבת שרבי יוחנן דיבר לפי המנהג הקדום, זה קשה גם לשיטתך כמו שכתבתי לעיל
גם נ"ל אפילו פשט הגמרא לשיטתך אין לך ראיה שהמנהג משתנה מותר, דיתכן שהדין מנהג דת יהודית שיוצאת בלא כתובה, זה תלוי במנהג העכשווית, וזה אמר הגמרא שאינם יוצאין בלא כתובה שהמנהג השתנה, אבל איסור המנהג לא הותרה

זה לא קשה לשיטתי, כי ראה בסוף דבריך מה שכתבת בעצמך, יתכן שרבי יוחנן אסר זאת, רק בפועל לא יוצאת בלא כתובה כי פשט המנהג כך (וכן נוהגים לפסוק היום בבתי הדין, אפילו לגבי היוצאת ללא כיסוי כלל, במגזר החילוני ששם מצוי כך).

ואם כן, מה מקשה הגמרא מהמנהג?

ומה ההכרח לפרש אחרת בדברי רבי יוחנן?

אלא וודאי שהמנהג קובע את האיסור או ההיתר, בכל הנוגע לדת יהודית, ואם נהגו כך, בוודאי שרבי יוחנן לא התכוון לזה.

ויש רשימה ארוכה מאוד של ראשונים שלמדו מגמ' זו הלכה למעשה להתיר פריעת ראש בבית ובחצר.

[משיב כהלכה]

וגם נראה החילוק מרדיד לשערות, שהמנהג הלבוש והכסות תלוי באופנה- fashion וזהו כמובן מאליו תלוי במקום,
אבל מנהג השערות עשויה משום צניעות.

אבל גם רדיד הוא משום צניעות כמבואר בפוסקים, ופשיטא שאשה היוצאת ללא רדיד במקום שנהגו כולן ברדיד, הרי היא פרוצה.

ולשיטתך כיצד התירו לרווקה, וכיצד התירו לנשואה שיער שחוץ לצמתה, הרי יש בזה חוסר צניעות ולא תלוי במנהג.

ועכ"פ, פאה היא כבגד.

[יורה דעות]

לא צריך להוסיף כי זה גופא הפשט.

הגמ' יכלה לומר "לא יתכן שזוהי דת יהודית שהרי המנהג אינו כן", אבל הגמ' דיברה בלשון מליצית, "אם כן לא הנחת בת".

אם הגמרא כותב בלשון מליצית, לא שייך לומר זה גופא הפשט,
וגם למה לא משתמט אף אחד לכתוב שהוא מליצית, הרי הוא חלק יסודי בביאור הגמרא,
הרי הר"ן לא כותב בזה הסוגיא שדת יהודית הוא מנהג ומהיכן צריכין לדעת שמותר עכשיו, והפשט בגמרא הוא מליצית,
הרי צריכין היינו לראות עכ"פ אחד מראשונים או אחרונים, שיכתבו זאת.

[יורה דעות]

מה שכתבת שרבי יוחנן דיבר לפי המנהג הקדום, זה קשה גם לשיטתך כמו שכתבתי לעיל
גם נ"ל אפילו פשט הגמרא לשיטתך אין לך ראיה שהמנהג משתנה מותר, דיתכן שהדין מנהג דת יהודית שיוצאת בלא כתובה, זה תלוי במנהג העכשווית, וזה אמר הגמרא שאינם יוצאין בלא כתובה שהמנהג השתנה, אבל איסור המנהג לא הותרה

זה לא קשה לשיטתי, כי ראה בסוף דבריך מה שכתבת בעצמך, יתכן שרבי יוחנן אסר זאת, רק בפועל לא יוצאת בלא כתובה כי פשט המנהג כך (וכן נוהגים לפסוק היום בבתי הדין, אפילו לגבי היוצאת ללא כיסוי כלל, במגזר החילוני ששם מצוי כך).

סליחה בלבלתי, הקשייתי עליך לשיטתי בביאור לא הנחת,
לשיטתך זה גופא אומר הגמרא.

[יורה דעות]

ויש רשימה ארוכה מאוד של ראשונים שלמדו מגמ' זו הלכה למעשה להתיר פריעת ראש בבית ובחצר.

לא ידעתי למה זה רלבנטי לנושא זה.

[יורה דעות]

וגם נראה החילוק מרדיד לשערות, שהמנהג הלבוש והכסות תלוי באופנה- fashion וזהו כמובן מאליו תלוי במקום,
אבל מנהג השערות עשויה משום צניעות.

אבל גם רדיד הוא משום צניעות כמבואר בפוסקים, ופשיטא שאשה היוצאת ללא רדיד במקום שנהגו כולן ברדיד, הרי היא פרוצה.

העלתי השערה מה היה נקודת התחלת המנהג, ולא אם הוא עכשיו אינו צניעות במקום שנהגו בו.

[משיב כהלכה]

לא ידעתי למה זה רלבנטי לנושא זה.

מוכח מזה שמדובר בהלכה למעשה, שמותרת לפרוע ראשה בחצר, ולא רק שלא תצא מבעלה כי אי אפשר לגרש את כולן.

[משיב כהלכה]

אם הגמרא כותב בלשון מליצית, לא שייך לומר זה גופא הפשט,
וגם למה לא משתמט אף אחד לכתוב שהוא מליצית, הרי הוא חלק יסודי בביאור הגמרא,
הרי הר"ן לא כותב בזה הסוגיא שדת יהודית הוא מנהג ומהיכן צריכין לדעת שמותר עכשיו, והפשט בגמרא הוא מליצית,
הרי צריכין היינו לראות עכ"פ אחד מראשונים או אחרונים, שיכתבו זאת.

ראשית, הראשונים אכן כתבו שדת יהודית היא רק מנהג בעלמא ולא איסור (והיינו דבמקום שלא נוהגים בזה, אין איסור).

בשיטה מקובצת (כתובות עב.) כתב, "דת יהודית. דברים שאינם אסורין מן התורה, אלא מנהג בנות ישראל הם, לצניעותא בעלמא. והיא עוברת על דת המנהג".

וכן כתב בפסקי רי"ד שם, "דת יהודית... פירוש, דבר שאין בו איסור אלא שהנשים נהגו דרך צניעות".

שנית, הראשונים לא היו צריכים לבאר דאיירי בלשון מליצית, כי הוא פשוט לכל מעיין. כי אם הפשט הוא שבאמת אסור, רק שבפועל מבחינה טכנית אי אפשר לגרש את כל הנשים, אז מה ההכרח לפרש בדברי רבי יוחנן שלא התכוון לזה?

אולי התכוון לזה, אבל המנהג היום כך, ואי אפשר לגרש - אבל עדיין יש בזה איסור משום דת יהודית?

(זה קשה גם על כל הפוסקים שלא מצריכים רדיד בימינו, דבשלמא דאין צורך לגרש מחמת זה, אבל מדוע לא יהיה איסור?)

שלישית, אם אכן הפשט הוא כך, כיצד הראשונים למדו מזה הלכה למעשה להתיר פריעת ראש בבית ובחצר? הרי הגמ' רק אמרה שאי אפשר לגרש את כל הנשים...

וכן כתב הריטב"א, הובא בשטמ"ק שם וזה לשונו: "ושלשה דינין בדבר, דבחצר אפילו בלא קלתה אין בה משום פירוע ראש, ובשוק אפילו בקלתה דת יהודית היא, ובמבוי בקלתה אין שלא בקלתה לא. ואמרו בירושלמי: יש חצר שהוא כמבוי, ויש מבוי שהוא כחצר, מבוי שאין הרבים בוקעים בו דינו כחצר, וחצר שהרבים בוקעין בו דינו כמבוי". עכ"ל. והביא רק את סוף דברי הירושלמי להלכה, ולא את תחילתם.

וברא"ש זה עוד יותר מפורש, וכך כתב הרא"ש בתוספות הרא"ש שם: "אלא בחצר, אפי' בלא קלתה נמי אין בה משום פריעת ראש, דא"כ לא הנחת בת לאברהם אבינו".

כיצד הרא"ש לומד שאין דין פריעת ראש בחצר, מזה שלא הנחת בת?

וכן כתב המאירי בכתובות (שם), וזה לשונו: "ובחצרה מיהא אע"פ שהדבר מגונה, אין כאן משום דת יהודית, אפילו בפירוע הגמור".

וכן כתב הגהות אשר"י בשם מהרי"ח, וזה לשונו: "דהיינו דווקא ברשות הרבים, אבל בחצר לא הוי אפילו דת יהודית, אפילו בלא קלתה".

וכן כתב בשו"ת תרומת הדשן (סי' י'), וזה לשונו: "דאמרינן התם דבחצר האשה אינה צריכה שום כיסוי... והיכא דלא שכיחא רבים כגון בחצר אין קפידא".

ומוכרח לומר שהמנהג העכשווי הוא קובע להלכה, מהו דת יהודית, מה מותר ומה אסור (בדברים שהם תוספת ולא מדינא דאורייתא).

[משיב כהלכה]

העליתי השערה מה היה נקודת התחלת המנהג, ולא אם הוא עכשיו אינו צניעות במקום שנהגו בו.

התחלת המנהג ברדיד היא משום קללת חוה שתהא עטופה כאבל.

וגם חובת כיסוי השיער מהאי טעמא, קללת חוה, דהיינו הך.

אבל מה שנפסק להלכה (בגמ' רמב"ם ושו"ע) תוספת דת יהודית ברדיד, פשוט שהוא משום צניעות ולא משום שהיה חם להם והוסיפו להתכסות ברדיד.

[יורה דעות]

ראשית, הראשונים אכן כתבו שדת יהודית היא רק מנהג בעלמא ולא איסור (והיינו דבמקום שלא נוהגים בזה, אין איסור).

אכן כתבו שהוא מנהג, אבל שהמנהג הותרה לא כתבו, ופשט זה בגמרא אף אחד לא כתב.

[יורה דעות]

אם הגמרא כותב בלשון מליצית, לא שייך לומר זה גופא הפשט,
וגם למה לא משתמט אף אחד לכתוב שהוא מליצית, הרי הוא חלק יסודי בביאור הגמרא,
הרי הר"ן לא כותב בזה הסוגיא שדת יהודית הוא מנהג ומהיכן צריכין לדעת שמותר עכשיו, והפשט בגמרא הוא מליצית,
הרי צריכין היינו לראות עכ"פ אחד מראשונים או אחרונים, שיכתבו זאת.

שנית, הראשונים לא היו צריכים לבאר דאיירי בלשון מליצית, כי הוא פשוט לכל מעיין. כי אם הפשט הוא שבאמת אסור, רק שבפועל מבחינה טכנית אי אפשר לגרש את כל הנשים, אז מה ההכרח לפרש בדברי רבי יוחנן שלא התכוון לזה?

אולי התכוון לזה, אבל המנהג היום כך, ואי אפשר לגרש - אבל עדיין יש בזה איסור משום דת יהודית?

ראשית, ר"י בן נורי בגיטין גם כן אמר לא הנחת בת, ושם ברור שאמר, שנמצא שמוציא כולן מתחת בעליהן,
ואפילו תאמר שכאן הדבר שונה,
כבר תירצתי לעיל, שאם כל הנשים תחת בעליהן, ואין כאן לא קול ולא קורא, פשוט שר"י לא אמר זאת, וא"כ אמר אחרת.

[יורה דעות]

(זה קשה גם על כל הפוסקים שלא מצריכים רדיד בימינו, דבשלמא דאין צורך לגרש מחמת זה, אבל מדוע לא יהיה איסור?)

כבר חילקתי לעיל, הגם שאין לי רק השערה, אבל אין גם קשיא,
אם אנו רואים שדבר אחד הותרה ודבר אחד לא הותרה (כמבואר בגמרא) אזי אם יש לחלק אפילו בלי סברא לא קשה אחד על שני.