ענינים ומכתבים מהצדיק ר' אשר פריינד זי"ע

[פשוט און גראד]

ליל שישי - *סיפורים*.

פעם כשהיינו *בשבת במירון* ניגש אלי מנחם מור שזה היה לו הפעם הראשונה במירון עם רב אושר, ורצה שאספר לו *מהמופתים של הרב*. ברגע שחשבתי לספר לו על איזה מעשה נאמר לנו שהרב עורך סעודת מלווה מלכה,
אז אמרתי למנחם מור ״בוא לסעודה ואחר כך אספר לך״
היינו כשלושים איש מסביב לשולחן ועל השולחן היתה *חלה אחת וכמה חתיכות לחם שנשארו משבת*,
לכולם היה ברור שזה לא יספיק אפילו ל 5 אנשים מכיוון שכולם היו *רעבים*.

והנה.. לפני שאכלו את הפרוסה האחרונה *מישהו מצא חלה והביא אותה לרב*.
הרב פרס את החלה בשמחה והפרוסות נבלעו מיד, *ושוב נשנה המחזה ומישהו אחר אמר שמצא חלה*
והביא אותה לרב, והרב בשמחה גדולה פורס גם את החלה הזאת
וכך נשנה כמה פעמים עד שכולם צחקו ואמרו לרב ״*מאיפה אתה מביא את החלות האלה*?״
הרב השיב שזאת היתה *סעודת אמונה ושהקב״ה זימן לנו את החלות האלה*״
אז אמרתי למנחם מור..
״זכית לראות במו עיניך מופת״

(ר' ר"ז זצ"ל)

**********************************************************

*נוהגים תמיד כשנוסעים* למירון בשבת מברכין לשאול את רב אושר כמה חלות לקנות .
פעם אחת כשיצחק טוקצ'ינסקי שאל את הרב כמה חלות לקנות, ענה לו הרב "*תקנה 100 חלות*".
אמר לו יצחק שמבני ברק יבואו הרבה חברים והוא מסופק אם 100 חלות יספיקו והציע שיקנו 130 חלות.
ענה לו הרב: "*אם אתה רוצה אז תקנה 130 חלות*" וכך היה.

*במוצאי שבת* שהתכוננו לעלות למיניבוסים לחזור לירושלים ניגש הרב לשלחן עכשיו מניחים תמיד את החלות ובנוכחות החברים ויצחק וטקצ'ינסקי התחיל הרב לספור את החלות הנותרות, *היו שם 30 חלות במספר*...

(ר' ר"ז זצ"ל)

[פשוט און גראד]

-מוסדות יד עזרה- שיחת חברים.
(נאמר בפני צעירי החבורה מוצ"ש פר' תולדות ב' כסליו תשפ"ב)
*חלק ג'*

ועל ידי שאדם *מרגיל את עצמו* לא ללכת *בשרירות ליבו*, וכאשר יש לו קושי מסוים לעשות את תפקידו *הוא לא נשבר מהקושי ולא נכנס להפקרות*, אלא נכנס למלחמה עם עצמו להתחבר לתפקיד שלו למה שהוא צריך לעשות על ידי היסח הדעת *שהוא מסיח את הדעת מהרצון שלו מהמחשבות שלו ומתגבר ועושה מה שצריך*, זה גם מביא את האדם *ליראת שמים*, שהרי האדם היות והוא אין, הוא מקבל דרך הבחירה שיש לו, במקום שהוא בחר להיות קשור ולקבל את היניקה, *זה מה שממלא אותו*, אז אם הוא בחר להתגבר *ולהתאבק ולא לפנק את עצמו ולא להיכנס להפקרות* ולעשות מה שצריך וגם כשיש קשיים בכל זאת *להיכנע ולעשות את מה שצריך*, ולזכור שזה לא המשגיח ולא כל סיבה אחרת אלא *הבורא מדבר איתו לטובתו* שאם הוא ייכנע ויעשה את מה שצריך אז הוא התחבר לטוב ל"ובחרת בחיים";

ואם הוא התחבר להיפך הקדושה *ובחר ללכת עם המחשבות שלו והרגשות שלו ועם הדעות שלו* ולזלזל בדברים שהם חובתו, ולהחליט *שאני כאן בעל הבית* ועכשיו לא בא לו לעשות את המוטל עליו אלא משהו אחר, אז הוא כבר בחר להשתייך לרשות האחרת שזה רשות הקליפה וזה לא מלכות הקדושה זה מלכות הרשעה, ואז הוא מקבל משם את החשיבה ואת הראייה ואת ההרגשות ואת ההתנהגות והוא כבר נמצא במקום אחר.

*ולהיות בן אדם זה להיכנע ולעשות מה שצריך*, שזה ללכת לישון בזמן ולקום בזמן ולשעבד את המציאות של הטבע למסגרת ולכללים של הקדושה *וללימוד התורה הקדושה.*


(קול אמרי אשר)

[פשוט און גראד]

-מוסדות יד עזרה- שיחת חברים.
(נאמר בפני צעירי החבורה מוצ"ש פר' תולדות ב' כסליו תשפ"ב)
*חלק ד'* אחרון.

..אם אדם *נותן לעצמו* להתמלא עם כל מיני שטויות של העולם והבליו ועם תאוות ועם כל מיני מחשבות של *רכילות ולשון הרע ופוליטיקה וכל מיני שטויות*, איך עם אותו מוח שנתמלא בשטויות ובזבל ובטינופת של העולם שזה מביא לאטימות הלב איך אפשר אחרי זה *להבין את הלימוד ?* אולי אפשר לדקלם את הלימוד, אבל לקבל *להתחבר* לתורה ו"לאהבה וליראה את שמך" זה לא הולך ביחד.

*לרכוש אמונה זה חוש* ולא ידע, יכולים לדבר את הדיבורים של דרך האמונה הפשוטה הדיבורים של ר' אשר ושל הצדיקים של כל הדורות, אך אם לא ניכנס *לפרקטיקה* ולהרגיל את המוח שלנו *לחשוב אמונה* ולהתעקש עם עצמנו ולחשוב שכל דבר זה הריבונו של עולם *ולא להיכנע לרגשות* ולדעות ולטבעיים של האדם, אלא להתעקש לשעבד את הכל לדברים שהשם יתברך רוצה שוב ושוב, *וגם אם לא הולך* וגם אם יש כישלונות *ללמוד מזה ולהמשיך הלאה* כי "שבע יפול צדיק וקם" (משלי, כד, טז), ו"לא עליך המלאכה לגמור, ולא אתה בן חורין להבטל ממנה", אז צריכים בשביל זה מסירות נפש ועקשנות.

*ומי שבאמת ייתעקש על נקודות במקומות שיש לו קושי* שהקושי הזה בא לומר לו שהריבונו של עולם רוצה *שניפגש אתו*, ואם האדם לא נשבר מן הקושי ומתעקש עם עצמו ומתפלל על זה ומתעקש עם הרבש"ע שיעזור לי *כי הוא ברא לו את החולשה הזאת* שמביאה לו עכשיו קושי *והוא שלח לו את הניסיון* בשביל שיצעק אליו האדם "*אבא תעזור לי אני לא יכול להחזיק מעמד*, אל תטשני ואל תעזבני אלוקי ישעי" ולהתגבר ולהמשיך ולעשות מה שצריך ומי שיתעקש כך למסור את עצמו על זה הדרך *הוא יראה ישועות ויהיה לו חיים טובים.*

בואו נודה להשם יתברך ולר' אשר עבדו ונבקש שיהיה המשך לשבת ושנזכה באמת לעשות רצונו בלבב שלם.


(קול אמרי אשר)

[פשוט און גראד]

*ירושלים, ת"ו, ב' תמוז* תשמ"ז.

אתמול ראש חודש תמוז, שלפי שיטה אחת חל בראש חודש יום הילולא של יוסף הצדיק, נסענו לקברו אשר בשכם, גם הרא"ש זצ"ל נלווה איתנו, וזה אחרי מספר שנים שלא נסע בכלל שום נסיעה עם החברה בגלל חולשתו, הפעם עשה מאמץ ונסענו יחד *ושם אמר איתנו הרבה מזמורי תהילים לפי הסדר שלו.* והתפללנו מנחה.

אחר כך אמר לנו *כי קברו של יוסף הוא בטוח שזהו המקום, אבל קברו של דוד המלך לא ודאי שהוא במקום שהעולם אומרים שהוא נקבר, כי הוא בבחינת משה רבינו שלא נודע מקום קבורתו*, אלא שזה נמצא בסביבה זאת היינו בהר ציון. אחר כך אמר *שיוסף הצדיק הוא המשיח הפרטי של כל אחד ואחד שזוכה לאורו של משיח בהיותו דבוק בהשם*, ודוד הוא *משיח של כלל ישראל שיבוא ויגאלנו במהרה אמן.*

אחר כך דיבר על ההבדל *לגבי הניסיון* של יוסף ושל דוד, כי דוד ביקש בעצמו את הניסיון באמרו בחנני ונסני ולכן לא עמד בו, ויוסף יכול לעמוד כי הוא לא ביקש בחנני ובסופו של דבר *זעק אל השם שיציל אותו מהניסיון וניצל.*

אחר כך נסענו, בפעם הראשונה אל קברו של *יהושוע בן נון* בכפר חרס וגם שם אמרנו תהילים בקיצור והוא המשיך וביתו ואנו לקברו של שמואל הנביא, *יהי רצון שיתקבלו תפילותינו*.

(הרג"ס)

[פשוט און גראד]

*הוֹלֵךְ אֶת חֲכָמִים יֶחְכָּם*, וְרֹעֶה כְסִילִים יֵרוֹעַ. (משלי יג')


...כן נזכרתי מלפני מיותר מעשר שנים שהלכו על קברו של רבי עקיבא מטבריא, *ושם יש הר משופע וגבוה.*

*אמר לנו מדוע קשה ללכת על הר*??

*כי העינים מורמות כלפי הגובה וזה מטיל כבדות* ולכן קשה ההליכה למעלה, אבל אם האדם *יתן עיניו למטה* ואז כמובן לא רואה את הגובה המשופע, אלא אדמה ישרה *ולא מרגיש שום פחד בעליתו להר*, ואז יותר נוחה עליה, העיקר שלא יחשוב ולא יסתכל על הקשיים וילך ואט את דרכו. פתאום ירגיש שעומד כבר על ההר.

לשם *המחשת דבריו* אמר לנו *להסתכל למטה ולעלות להר.*
עשינו כך ועלינו כרבע שעה.
פתאום הרגשנו את עצמינו במקום גבוה *מבלי להרגיש שום כבידות ועייפות.*

אמר לנו דעו לכם *גם בעבודת השם כך הוא טבע הדברים*, לא צריכים להסתכל למעלה, אלא העינים למטה מבלי להרגיש ולא לחשוב שעולים, וכך אפשר ללעלות ולהתעלות ואין זה כל כך קשה כמו שחושבים, *העיקר לא לשאוף להתעלות, ונפשי כעפר לכל תהיה*.
כך יכולים להגיע לדרך נכונה.


(אמרי אשר - הרג"ס)

[פשוט און גראד]

https://whatsapp.com/channel/0029Vaemb4uFMqrSzhorYV37


ליל שישי ערב ש"ק פ' בלק - *סיפורים*


...סיפר לי דוד פריינד, אחיו של רב אושר, שיום אחד הוא ראה את השכנה שלו עצובה ומדוכאת ושאל אותה מדוע היא כל כך עצובה?
והיא השיבה לו שיש לה את המחלה ההיא, וכי היא גייסה סכום גדול של כסף ונתנה לרופא מומחה שיעשה לה ניתוח והרופא לא מבטיח אחרי כן שהיא תבריא לגמרי, ומשום כך היא מודאגת מאוד.

אז דוד פריינד אמר לה שהוא מכיר צדיק אחד והוא מוכן לקחת אותה אליו ושהם יעזור.

היא כמובן הסכימה לבוא ונתקבלה אצל הרב לשיחה.
הרב אמר לה *שאין לה מה לדאוג ושלא תעשה את הניתוח*. אז היא אמרה לרב שהיא כבר נתנה לרופא את הכסף והרב אמר *שזה יהיה כפרה*, רק ביום הניתוח עליה לעשות בדיקות.

ביום המועד היא הלכה לרופא ואמרה לו שהיא רוצה שיעשה רק בדיקות. אחרי הבדיקות *אמר לה הרופא שהגידול נעלם וכי היא בריאה.*
הדבר עודד אותה מאוד, *אולם היא נשארה עצובה*, דבר שהפליא את דוד פריינד והוא אמר לה כי ברוך השם שהיא בריאה ואין צורך בניתוח והיא בריאה *ואינו מבין מדוע היא עצובה?*

היא השיבה לו שאמנם היא נחלצה מצרה, אבל יש לה בת שהיא נבהלה מאוד פעם אחד ומאז היא מגמגמת וצולעת על רגל אחת, אמר לה דוד פריינד "*בואי ונלך שוב פעם אל אותו צדיק*" בלי שיגיד לה שרב אושר הוא אחיו.

באו לרב ורב אושר דיבר עם הילדה ביחידות כחצי שעה *וכשיצאה מחדרו הלכה ישר בלי לצלוע ולא גמגמה יותר*.

(ר' ר"ז זצ"ל, שבט תשמ"ד - יד עזרה ירושלים)

[פשוט און גראד]

ווער ס’וויל די סחורה, אין ער האט וואטסעפ, קען זיך אויפסיינען מיט די לינק בילאו.

https://whatsapp.com/channel/0029Vaemb4uFMqrSzhorYV37

כ’העל טרייען גאוואר צו ווערען אויב זיי שיקען ביי אימעיל, אויב יא וועל מיר עס אי"ה פאוסטען דא

הצלחה וכט"ס

[פשוט און גראד]

Test

[פשוט און גראד]

טעסט

[שאינו יודע לשאול]

טעסט

דהיינו?

[פשוט און גראד]

ליל שישי, שיחת חברים מקור הרוך ירושלים .*פ' פנחס - חלק א׳*


*מידה כנגד מידה*

ידוע כי דבר טוב המגיע לאדם לאורך זמן, *הוא הדבר צריך להגיע ע"י תפילה*, התפילה היא היסוד הבלתי ניתן לערעור שעל ידה *נפתח לאדם צינור השפע לקבל הישועה*.
התפילה החזקה ביותר היא זאת הנובעת מתוך כאב, מכאבים שיש לאדם ומעברים שונים שהוא חווה וע"י *שהוא מכוון את הכאב בהכנעה כלפי מעלה לתפילה,* צומחת לה הישועה שנאמר '' *וממנה ייוושע*".
הכאב הוא מושג שכולנו חווים אותו על בשרנו ונפשנו, באמצעות הכאבים שנשלחים לנו ממרום על ידי ה', אנו זוכים להכיר *במציאות הרחמים* של האין סוף ברוך הוא שזה ״ *מבשרי אחזה אלו-ה*״ *בהתבוננות על הסיבות* ומעשה הנבראים, *אפסיותם וחוסר יכולתם* לעמוד בפרץ כנגד הבורא יתברך.

עלינו לדעת ולחקור שהכאב שמגיע אלינו הוא *רפואה לנפשנו* אשר על ידו אנו מתקרבים לתכלית בריאתנו שהיא *להכיר את האור אין סוף ברוך הוא.*

בפרשה שלנו , פ׳ פנחס,
מובא שפנחס זכה דווקא לכהונה ולא ומתנה אחרת וכל זאת ועוד *מפני שקינא לה' צבאות על מעשה זימרי בן סלו*.
ויתרה מזאת, אומר רש"י בפירושו "יבוא פנחס וייטול *הראוי לו*" . דהיינו - *לפי הדין - לא מתנת חינם.*
הרי כל מה שניתן לפנחס הכל נעשה *מידה כנגד מידה* כמו שמובא במדרש, שזכה למתנות כהונה זרוע לחיים וקיבה כנגד מעשה זמרי וכן על זה הדרך כמובא במדרש.
ועוד יש לתהות, שהרי *פנחס זה אליהו* שיבוא ויבשר את הגאולה העתידה,
אז עד לאן הגיע שכרו?

*מ ה ה ו א ע ש ה !?*

[פשוט און גראד]

ליל שישי, שיחת חברים מקור הרוך ירושלים .*פ' פנחס - חלק ב'*

"חַיֵּי בְשָׂרִים לֵב מַרְפֵּא *וּרְקַב עֲצָמוֹת קִנְאָה*"
(משלי יד ל)


מה היה *הצד השני* שעבורו זכה פנחס דווקא למתנת כהונה? ברית שלום? וחיי נצח?
*היכן הייתה קנאתו של פנחס שגרמה לפרץ קנאה אדיר כזה*?,
קנאות אמיתית לשם שמים שעל ידה זכה להתכהן לו ולזרעו עד עולם?
*איפה המידה כנגד מידה*? היכן מצינו קנאה אצל פנחס לפני כן, שבמידה זו ה׳ שילם לו שנאמר *״וְהָיְתָה לּוֹ וּלְזַרְעוֹ אַחֲרָיו בְּרִית כְּהֻנַּת עוֹלָם תַּחַת אֲשֶׁר קִנֵּא לֵאלֹהָיו וַיְכַפֵּר עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל*״


אלא ברחמי השי״ת התשובה בבחינת "שאלת חכם חצי תשובה" בדרך של הרב זצ"ל שאלתי *לפי הכאב ולפי הקנאה.. כך היא המידה כנד מידה*

פנחס היה בנו של אלעזר *הכהן*, סביו אהרון *הכהן*, דודיו נדב אביהו ואיתמר, כולם *כהנים* משוחים בשמן המשחה., אחיו ובני דודיו הקטנים ממנו נולדו ישירות *לכהונה*, כינו אותם בשם "*פרחי כהונה*" *אבל פנחס לא היה כהן*….
כל משפחת אהרון המורחבת היו לומדים ומקיימים הלכות נשיאת כפיים, טהרת מצורע, עבודות המקדש, תרומה גדולה, תרומת מעשר, פדיון הבן, אכילת קדשים וכל הדינים שקשורים *לכהנים*, אחריותם על כלי המקדש, חפינת הקטורת, הטבת הנרות, שקלה וטריא *בדיני כהונה*.

*אבל פנחס לא היה כהן*
בביתו, בכלים שהוא אוכל, בחרם שעם ישראל מחרים לה' *לפנחס אסור לגעת… כי פנחס לא כהן…*

ופנחס בן אלעזר בן אהרון הכהן *לא זכה לכך*, *לא זכה* לאכול קדשים, לא ללמוד איתם הלכות *ולקיימם*, כל משפחתו הם תחילת נצר של שושלת עתיקת יומין מפוארת השייכת לה', *פנחס* אמנם הבן של אלעזר הכהן בנו של אהרון ראשון הכהנים, *אבל פנחס לא כהן.*

נתאר לעצמנו כמה רבה הייתה *הקנאה המפעמת בקרבו* וזורמת בעצמותיו *שמה הוא שונה מאחיו?!*!! ומה הוא שונה מכל כהן אחר *שנולד להיות כהן*, וכי הוא פחות טוב? *בן פחות טוב* של אלעזר הכהן?!? *נכד סוג ב' של אהרון?!*
כמה *קנאה ובלבול ותחושת כאב נוראה*, למה זה מגיע לי ? *מה אני עשיתי לא טוב ?* *וכי אני לא ראוי *בעייני ה'* שלא זכיתי להיות כהן *?
השאלות הרבות *והכאב החודר למעמקי הלב הציף פנחס מעבר לכל שיעור*, הרי הוא חי יום יום עם *כהנים*, קם בבוקר והלך לישון עם *כהנים* ולמרות שהוא *בן של כהן*, הוא לא כהן, *פנחס לא כהן*

*אפילו חלום* שאולי אי פעם הוא יתגשם, שיזכה גם להיות כהן בכלל *לא היה שייך*, כי הכהונה ניתנה *ופנחס לא כהן…*

[פשוט און גראד]

ליל שישי, שיחת חברים מקור הרוך ירושלים .פ' פנחס - חלק ג'

אמר הרב במכתב צ"ג - אמרי אשר:

הכלל הוא שאין אדם מישראל מתייאש מן הרחמים לעולם, אף כי ירבה להפציר, אין הקב"ה מואס בה, אדרבה גונזה בבית אוצרו להשתעשע לפניו ולהשפיע על ידה שפע רב לעם קודש.
כי התפילה צורך העולם הוא כמו שששנו חכמים על ג' דברים העולם עומד ואחד מהם עמוד העבודה, שהיא התפילה, אשר כל יסודה היא ההכנעה שבלב לגזירות הבורא ברוך הוא, וזו היא מדריגת ישראל שהיא למעלה ממדרגת המלאכים שאין להם צער, וייסורים לא שייך אצלם.

תפילה זכה זו הבאה ע"י זיכוך של אדם הישראלי מתוך ייסורי נפשו וצרת הכלל, עקב גלות השכינה הקדושה ממקומה זה שנות אלפיים,
ואילו הייתה נתונה הרשות לאדם לראות עד היכן הדבר מגיע, לא היה פוסק כל היום מלהתפלל לפני אלוקי מרום.


****המשך מאתמול*****.

לפי הטבע אמור היה פנחס לתעב את כל מה שקשור לכהונה, לשנוא את הכהונה מתוך הקנאה העזה שהייתה לו אליה, והקנאה הזאת הייתה מוציאה וטורדת אותו מן העולם, כמו ששנינו בפרקי אבות "הקנאה התאווה והכבוד מוציאין את האדם מן העולם"
הכיצד מסוגל היה לשאת את הכאב הגודש את ליבו על כך שה' לא בחר בו לכהונה, כביכול ה׳ דילג עליו, ״פנחס, נמצאת לא מתאים לכהונה״
וכך הלאה על זו הדרך.. שהיצר כתש אותו במחשבות אינספור של ייאוש, תסכול ועצבות.

אלא מאי ?
אבל פנחס לא בחר להתנגד וללכת נגד הסיבות ונגד מה שגזר הרצון העליון אלא אדרבה פנחס למרות הקנאה הגדולה שהייתה לו לכהונה והכאב הגדול שנגרם לו כתוצאה מכך,
הוא הפנה את כל מאווייו כלפי ה' יתברך, כלפי מי שאמר והיה העולם וביקש רחמים, אבא תרחם, תרחם עלי, רחמים גדולים שיעזרו ויקיפו וימלאו את הכלי הריק שאני, ויתנו לי את הכוח והעוז והגבורה ללחום מלחמות ה', מלחמת האמונה הפשוטה.

בכך שהוא מקריב את עצמו דהיינו את הנפש הבוערת בתוכו לה' בלי הבנה, בלי חכמה, "לא לנסות להבין למה" למה זה מגיע לי? מה אני לא טוב ?,
אלא בהכנעה פשוטה לבורא יתברך שנאמר "בהמות הייתי עמך".

[פשוט און גראד]

ליל שישי, שיחת חברים מקור הרוך ירושלים .*פ' פנחס - חלק אחרון'*

"במידה שהאדם מודד - *בה* מודדים לו"
(סוטה, פ"א, משנה ז')


עתה, כולי האי ואולי אפשר לבאר את הקושיות ששאלנו בהתחלה, *מהי המידה כנגד מידה* שעשה ה',
*ויבוא פנחס וייטול את הראוי לו*, לפי הדין , *יבוא קנאי* שהקנאה הייתה *חלק ממנו* והוא זכה *והעלה אותה לה׳ בתפילות*,בעבודת המידות, ויזכה ללבוש את מידת *הקנאה של ה'*,
"*בְּקַנְא֥וֹ אֶת-קִנְאָתִ֖י בְּתוֹכָ֑ם*"

פנחס קינא לכהונה על כן הוא זוכה *למידה כנגד מידה*, *זוכה לכהונה*.
*קריינא דאיגרתא איהו למהווי פרוונקא*'
מתוך הכאב והחושך הנורא שעבר עליו *הוא זוכה לישועת עולם* לברית שלום ולכפר על בני ישראל,*אותו כאב עצמו הפך לאור נערב* פנחס *הקריב את עצמו לגמרי לה'*, בלי שכל, בלי הבנה, ערום לגמרי, *כליל תקטר לקדוש ברוך הוא* *ועל כן זכה לחיי נצח*, מבוטל כולו לה', *לקדושה*.
ובזכות העבודה הכבירה שהוא עבד על עצמו זכה לכפר על בני ישראל שנאמר "*וְהָ֤יְתָה לּוֹ֙ וּלְזַרְע֣וֹ אַחֲרָ֔יו בְּרִ֖ית כְּהֻנַּ֣ת עוֹלָ֑ם תַּ֗חַת אֲשֶׁ֤ר קִנֵּא֙ לֵֽאלֹהָ֔יו וַיְכַפֵּ֖ר עַל-בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל* " מידה כנגד מידה.

על כן נמצאים למדים, שעיקר עבודת האדם בזה העולם הוא *לגלות את האור אין סוף ברוך הוא ע"י עבודה המידות*, להתבונן בגדולת ה' ובמעשיו ובהנהגותיו, לבקש את ה' בכל עת, *אבא תרחם עלי, אבא האר נא את דרכי אליך באהבה ומתיקות שמתוך שלא לשמה אבוא לשמה.*


ה' ישפיע על כל הקוראים שפע רב מהטוב הנעלה והנגלה בבחינת *והריקותי לכם ברכה עד בלי די עד שיבלו שפתותיכם מלומר די* אמן כן יהי רצון.*

[פשוט און גראד]

ליל שישי, סיפורים פ' פנחס התשפ"ד.

סיפר ר.ז. שהוא סבל הרבה זמן מכאבי בטן בלתי פוסקים.
הוא בא אל הרב אושר ואמר לו "רבי, אני רוצה שאתה תרפא אותי בכוח האמונה".
אמר לו הרב שהוא צריך ללכת לרופא. אך הוא התעקש ואמר לרב "אני לא רוצה טיפול של רופא".

אז אמר לו הרב שבכדי לשבור את הקליפה צריך ללכת לרופא, לתת סכום כסף, ואז בעזרת השם הוא יבריא.
הוא עשה כעצת הרב, הלך לרופא שהרב שלח אותו אליו ואמר לו "אני באתי אליך במצוות הרב, אני לא רוצה שתטפל בי רק תאמר לי מה דעתך על מצב בריאותי".
הרופא אמר לו ממה הוא סובל לדעתו. הוא שילם לרופא עבור הביקור והלך לביתו וברוך השם,
כמה ימים לאחר מכן חלפו הכאבים והוא לא סובל יותר מכאבי בטן.


-----------------------------------------------------------------------------------------------------------------------


יום אחד כשהיינו עסוקים בחלוקת מצרכים באזור מאה שערים בירושלים הגענו לבית אחד שבו גרה אשה אחת עם בנה יחידה.
סיפרו לי החברים שהבן הזה הוא מופת של הרב אושר והמעשה שהיה כך היה:

האשה היתה עקרה שנים רבות. היא וחברתה הלכו מספר פעמים לרב אושר ואף פעם לא קבלו ממנו כל הבטחה שתהיה להן ישועה.
יום אחד הם באו לרב וראו אותו במצב רוח מרומם. הן כמובן בקשו שוב שייושעו, אז הרב אמר לשתיהן "תראו, בכיסי הימיני יש לי בנים ובכיסי השמאלי יש לי בנות, מה אתם רוצים? וכמה?"

האשה ממאה שערים אמרה לו "רבי אני רוצה אחר רק אחד".
אז אמר לה הרב "תקחי" והכניס ידו לכיסו הימיני ועשה חנועה שהוא נותן לה.
לאשה השניה שגרה בגבעת שאול אמר הרב "מה את רוצה? וכמח?" ענתה לו "זאת היא ודאי עת רצון, אז אני רוצה עשרה בנים".
הרב הכניס את ידו לכיסו הימיני ועשה תנועה שהוא נותן לה. וכך היה:

האשה ממאה שערים ילדה בן יחיד והאשה האחרת מגבעת שאול ילדה עשרה בנים.
כשסיפרתי את הסיפור ללאה קלירס בתו של הרב אמרה שהיא מכירה את האשה עם עשרת הילדים.

(אחד מהחברים - יד עזרה)

[פשוט און גראד]

https://whatsapp.com/channel/0029Vaemb4uFMqrSzhorYV37



*אמר ר' אשר שכתוב בשם המקובלים* כי כ"ד אלף תלמידי רבי עקיבא שמתו בימי ספירת העומר הם המה נשמות *כ"ד אלף שמתו במגיפה* (במדבר כה, ט),

שאל אחד את ר' אשר: מה השייכות לתלמידי ר' עקיבא שהעוון שלהם היה *שלא נהגו כבוד זה בזה* (קידושין נז.)
ואילו כאן בפרשת בלק המדובר *בניאוף.*

*אמר לי*: הם היינו הך כי *הפירוד והמחלוקת עם הניאוף הם ממקור אחד - שהאדם עושה ללא שום תועלת אלא לסיפוק היצר לרגע*.

(אמרי אשר)

[פשוט און גראד]

"*כִּי הִנֵּה כַּגַּרְזֶן בְּיַד הֶחָרָשׁ*
בִּרְצוֹתוֹ דִּבֵּק לָאוּר וּבִרְצוֹתוֹ פֵּרַשׁ
*כֵּן אֲנַחְנוּ בְיָדְךָ תּוֹמֵךְ עָנִי וָרָשׁ*
לַבְּרִית הַבֵּט וְאַל תֵּפֶן לַיֵּצֶר"
(סליחות אשכנז)


זימן ה' לנו והיינו בקרבת כמה חברים *מיד עזרה*, שהיו מקרובים לרב אושר זצ"ל עשרות רבות בשנים.
ואכתוב את אחד הסיפורים ששמעתי, מכלי ראשון.

*סיפר החבר:*
רב אושר זיע"א רצה ויזם ודחף אותנו להקים מקום למתמודדי נפש, אנשים שאנו לא קוראים להם חולים, אלא "*מתמודדים*"
ואכן כך היה, המקום קיים עד היום, ומטופלים בו עשרות מתמודדים.

באחד הפעמים שהגיע רב לאושר למקום, *הייתי לידו*, וראיתי אותו שהוא עושה פרצוף שכאילו *אין ריח טוב במקום*,
מחזיק את האף, אין פה ריח טוב, פנים חמוצות.
שאלתי: *יש ריח לא טוב? ריח רע? חוץ מכבודכם ריח לא נעים..?*

אמר לי רב אושר זצ"ל: " *אני לא מריח פה את הריבונו של עולם, אין פה בורא עולם...*
אנשים שמגיעים לכאן, צריכים להרגיש *שיש פה בורא עולם*, שיבינו וידעו *שכל המקום הזה זה ריבונו של עולם אחד גדול*".
ואיך יריחו וירגישו האנשים שיש פה ריבונו של עולם ?? *שתכיר שכל העשייה שלך זה כלום*, הכל הריבונו של עולם עושה, *אתה כלום*.

ולאחר מכן, אמר לי החבר בחיוך חכם,
הלא כתוב: "*וַהֲרִיחוֹ בְּיִרְאַת ה' וְלֹא לְמַרְאֵה עֵינָיו יִשְׁפּוֹט וְלֹא לְמִשְׁמַע אָזְנָיו יוֹכִיחַ*"


(חבר וותיק - יד עזרה)

[שאינו יודע לשאול]

"*כִּי הִנֵּה כַּגַּרְזֶן בְּיַד הֶחָרָשׁ*
בִּרְצוֹתוֹ דִּבֵּק לָאוּר וּבִרְצוֹתוֹ פֵּרַשׁ
*כֵּן אֲנַחְנוּ בְיָדְךָ תּוֹמֵךְ עָנִי וָרָשׁ*
לַבְּרִית הַבֵּט וְאַל תֵּפֶן לַיֵּצֶר"
(סליחות אשכנז)

איז עס נישט וואס מען זאגט יוה"ק אויפדערנאכט?

[פשוט און גראד]

המשיך החבר מיד עזרה וסיפר:

*רב אושר זיע"א* שלח אותי ללמוד לנגן על כלי נשיפה, קלרינט, להקים תזמורת עם תופים, אקורדיון ועוד כלי נגינה,
לשמח אנשים בשמחות שלהם, לשמח אנשים שבמצוקה, בבתי חולים, מתמודדי נפש וכו' וכך עשינו *בסיעתא דשמיא*.

בכדי להתאמן על הנגינה שלי, *הייתי הולך הולך לפעלד בלילה*, זו הייתה שעת כושר עבורי ללמוד ולנגן ולחזור ולנגן.
הייתי הולך ליער *בלילה*, *איפה שהיום נמצאת שכונת הר נוף*, פעם זה לא היה נראה כך, הכל היה רק יערות ויערות, *בתקופה שלפני 40 שנה בערך*.
באחד הפעמים בלילה, הייתי לבד, התחלתי לנגן, *וראיתי רכב מגיע לאיזור*, ולא התייחסתי, כי האמת שלא פחדתי, לא כונן בליבי שום *פחד* משום מה, והמשכתי לנגן,
ותוך כדי ראיתי *2 דמויות יוצאים מן הרכב ומתחילות לצעוד לכיווני* ועדין המשכתי בניגוני, והם צועדים בכיווני, התקרבו... *דעתי הוסחה* והפסקתי לנגן, הם ממש היו כמה מטרים ממני, לא יכולתי לזהות אותם, היה *חושך מוחלט*, ואז ראיתי מי הם, *זה היה רב אושר זצ"ל* ועוד חבר יקר מיד עזרה.

שאל אותי הרב: "*אתה לא מפחד להיות פה לבד* ?
עניתי לו בכנות: " לא, אני לא, אין בי פחד"
אמר הרב: "אם אתה לא מפחד, אז תמשיך"
שאלתי: "צריך לפחד?
אמר הרב: *לא צריך לפחד, אלא כשיש לך פחד, לא צריך להשאיר אותו אצלך, אלא להעלות אותו למעלה לריבוינו של עוילם*
כי הוא הביא לך את הפחד הזה *שתעלה אותו אליו חזרה בתפילה*, להחזיר לו את היראה הנפולה *ליראת אלוקים*.
,"*וְהָאֱלֹהִים עָשָׂה שֶׁיִּרְאוּ מִלְּפָנָיו*" (קהלת ג').

(חבר וותיק - יד עזרה)

[פשוט און גראד]

*סיפור קצר.*

סיפר אחד החברים

פעם אחת שנכנסתי אליו בצהריי היום, ר' אושר היה ספון בחדרו יושב בכורסתו ליד השולחן הקטן , כשמעל ראשו בדירה שמעליו ערכו שיפוצים וקדחו ב- *קונגו* שהשמיע קדיחות אימתניות שאי אפשר היה לשמוע מילה אחת, אני לא שמעתי את עצמי, וכל שכן את לא את ר'אושר.

ניסיתי כמה פעמים, לשווא, *ר' אושר חייך אל מול המבוכה שלי, שהתרעמתי, מה זה הרעש הנורא הזה?*
והוא, מחייך אלי בשיא המתיקות, מרים את ידיו *בתנוחת הכנעה* ומצביע למעלה לכיוון השמיים, כמי שאומר, *מה אפשר לעשות, זה משמיים!*...


&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&

ולקראת חודש אב..


עיר הקודש ירושלים ת״ו, *ב׳ מנחם אב *תשמ״ז* מבין המיצרים יזרח אור לישרים.

החום הלוהט השורר בארץ זה שבוע ימים ונמשך עוד, השפיע על בריאותו של רב אושר זצ״ל, וזה כמה ימים לא יכול לצאת החוצה.
בליל שבת קודש דיבר על *שאיננו זזים* כמלא נימה לקרב את הגאולה, *אם כי זה מאוד תלוי בנו*.
שאלו אותו, והלא היו צדיקים גאונים בדורות שעברו, והייתכן שהם לא יכלו להביא את הגאולה בזכות קדושתם וצדקתם, כמו למשל הבעש״ט הקדוש ותלמידיו וכו׳,
ענה רב אושר: *השי״ת רוצה את העם, את היהודים הפשוטים* ועל זה הוא מחכה לביאת המשיח ואם הימצא תימצא בי כנישתא חדא שכולם יכוונו לבם לשמים מתוך ביטול גמור *ובלי אינטרסים פרטיים נוכל להחיש את פדיון נפשנו.*

(אמרי אשר)

[משזר עריכה]

עס איז מיר געווען אינטערסאנט צו הערן פון ר' אברהם לייב בורנשטיין אז ר' אשר האט נישט געהאלטן פון נוצן דיספאזעבע"ל (חד פעמי) עסצייג.

[פשוט און גראד]

שיחת הרב אברהם הררי שליט"א.

"*ההכנעה* לעשות מה שצריך, תהיה לנו ולכל עם ישראל יהיה לעזר גדול ברגע שיגיעו הזמנים הקשים, ואף אחד שלא יחלום חלומות שהולך להיות קל, וזה ימשיך כך,
*הרבש"ע לוחץ ומתכוון ברצינות* וכל אחד שילך בשכל ישר יבין שהמצב לא פשוט.

אבל אין מה להיות בייאוש ובפחד אם אנחנו נשים את *כל מבטחנו בה' יתברך ורב אושר עבדו*, ובזכות כל הצדיקים האמיתיים, והאבות והאימהות הקדושים, *ובוחרים בדרך הזו של האמונה הפשוטה שהיא דרך ה'*, אז באלוקים נעשה חיל *והוא* יבוס צרינו."

רצ"ב השיחה.
שבת שלום ומבורך.

[פשוט און גראד]

בס"ד ירושלים ת"ו, י לחודש הרחמים והסליחות תשמ"ח

לכבוד ידידנו....

שלומים מרובים ושפע ברכות על בלי די,
כתבתי כבר לכם כי הרא"ש זצ"ל לאחרונה כמעט שממעט בדיבורים, אלא מעורר אותנו *לתפילות בקשת הרחמים.*

בימים האחרונים הנהיג ללכת בהמון רב {בתפילה האחרונה ביום חמישי העבר היו שם כמאה וחמישים איש}
במקום רחוק, *יער קנדי בעיקר בחצות הלילה כל יום שני וחמישי, אומרים תהילים* לפי הוראת הרב ואח"כ עוברים לשירה וריקודים ומזמרים מן המיצר קראתי יה, יבנה המקדש וכו והרא"ש בעצמו משתתף בזה.

הוא טוען *שאנו זקוקים לרחמים מרובים כי אנו עומדים ממש בעקבתא דמשיחא* ועלינו לזעוק ולהריע {ביה"ר שאחרי התהילים תוקעים בשופרות}
שהמלחמה לא תהא עקובה מדם ח"ו אלא *ברחמים גדולים אקבצך.*

וממילא כל הדיבורים שלו סובבים הולכים על נקודה זו, ולכן לא הי מה לכתוב לכם ואתו הסליחה.

בכ"ז אמרתי אלקטה שבלים מהשדה.
אמר בליל ש"ק " *אני לדודי ודודי לי* " הכוונה *אם אני מסוגל לבטל את עצמי לגמרי כדי להשיג אלקות* ואני מקושר לדודי השי"ת-דודי לי,
הוא מתגלה אלי *והשכינה שורה אתי.*

הרב ג"ס זצ"ל.

[פשוט און גראד]

*להיכנס בסוד באמונה*


*מכתב קכח חלק א'*
לכבוד ידידי וחביבי...

שמחתי לקבל מכתבך בו אתה מביע ערגון נפשך *לידיעת דרך האמונה הפשוטה* ועל דרך המאבק לקנותו ושתכלית ידיעתה שלא נדע. כי מי אשר ימלאו לבבו להתברך לאמר כי הנה ידעתי ובאתי שעריה, *הרי ברור הוא הדבר שלא בא בכלל שעריה וכי לא נגע אפילו אפס קצהו.*

*כדי להכיר את האמונה כדי לעמוד על סודה* ולהיות אתה, חייב האדם קודם כל *להכיר את עצמו את מהותו העצמי את האין שלו*, וכי הוא חשוף לכל מיני סכנות של טבעו המוליכו שולל *בדמיונות שווא ושם חושך לאור ולהיפך*, כמאמר הכתוב "*מבשרי אחזה אלו-ה*".
מהבשר הזה רדוף תענוגות וחומר עכור אכיר את בוראי שיצרני להיות לבוש כדי להגיע אליו, דרך המאבק הבלתי פוסק עם עצמו ועם נטיותיו הטבעיים שבא עמם בשעה שיצא לאוויר העולם.

וניתן לאדם לעלות על דרך המאבקים עם עצמו, ע"י אותו כוח *שמסר לנו הקדוש ברוך הוא* בפי חכמינו ז"ל, "*פתחו לי פתח כחודו של מחט ואני אפתח לכם פתח כפתחו של אולם*".
האדם אינו מסוגל לעשות *אלא להטות לבבו לנקודת הבחירה לבחור בטוב* בכל אמיתות לבו, כל השאר *נעשה מעצמו* ע"י מי שבראהו ע"י הסיבות הוא מתגלה בהן חדשים לבקרים, "כי לא יראני האדם וחי", "ופני לא יראו".

ועל דבר זה עצמו ניתן *לאנוש* הבחינה של *הבחירה*, בשעה שעושה ופועל פעולותיו ואף יהיו מעשים טובים בעצם מהותם, הסכנה הצפונה בהם *שמא ייחס זאת לעצמו לכשרונו וגדלותו*, ואם אפילו יתברך בלבבו לאמר כי ה' עזר לו בפעולותיו, אין אלו אלא מס שפתיים מתוקות, כי אז ידמה בדעתו כי גם פעל פעולותיו מתוך שפלות שאינה אלא שפלות מדומה ותרמית יצרו.
כי הוא *רק מדבר ממציאות הרחמים* והנה הוא *נפרד* ממציאות הקדושה והוא מגשם את פעולותיו מתוך שחי תמיד כמעט בלא יודעין עם גדלותו *ולא מתוך שפלות האמיתי* היא השפלות הפשוטה שהוא מרגיש בכל רגע מחייו ובכל מאמצי חייו את מציאות הרחמים, בבחינת מה שאמר דוד המלך ע"ה "לולא ה' עזרתה לי כמעט שכנה דומה נפשי".

(אמרי אשר - מכתבים)

[פשוט און גראד]

"שָׁ֤ם פָּ֣חֲדוּ *פָ֑חַד* כִּֽי־אֱ֝לֹהִ֗ים בְּד֣וֹר *צַדִּֽיק*" (תהלים נ"ג)

מכתב קכח חלק ב'.


ובכל נשימה ונשימה שהוא חי הוא מפחד פחד עולם שלא ינתק ברגע קט קשרו עם מציאות בוראו שחי עמו "כגמול עלי אמו כגמול עלי נפשי" אשר כך ביטא דוד מלכא משיחא דביקותו בבורא יתברך.

*וזו היא בחינה האמונה הפשוטה* *בחינת התפשטות הגשמי ע"י הפחד*. הפחד בעצמו הוא התפשטות הגשמי ועל ידו יזכו למדרגות הגדולים שחיו כך במשך כל ימי חייהם שתמיד התייראו שלא ינותקו ממציאות הבורא שהיא *האמונה הפשוטה שכל כולה בהעלמה.*

אני מלא תקווה *שאם יהיה רצונך חזק ותבקש את האמונה* כמי שמבקש את החיים תמצאה בוודאי, כי הקב"ה בכבודו ובעצמו יזמין אותה אליך הלא לתכלית זאת בראך להיטיב עמך ולקרבך אליו להיות נושא מרכבת השכינה ע"י שאווה להיות לו דירה בתחתונים דייקא.

ו"גם שם ידך תנחני", *גם באמריקה הרחוקה* אם תרצה באמת, תזכה לכל המדרגות של הגדולים שחיו כך והיו מקושרים עם בוראם והתענגו על נועם זיוו בלי שום מסך מבדיל.

ומקרב לב אני מאחל לך שיהיה לך הדעת השלימה ושלימות דעת נכונה באמת שתילחם עם עצמך והמלחמה הזאת אינה נפסקת לעולם, כי על ידה תזכה לחיי נפש מלאים "ואז תבין יראת ה' " *עד שתגיע דרך כל הדרגות לאהבה של אין סוף ויראת הרוממות של אין סוף*, ובכל ליבי אני מתפלל שתזכה להגיע לכך.

(אמרי אשר - מכתבים)