אידטיש

סיפור מסכת חייו הנפלאים של רבי נחמן מברסלב; סיפורם של פחות מארבעים שנה, שחוללו מהפכה רוחנית בעולם, ושקולם נשמע ומתחזק מאז, ועד עצם היום הזה. סיפור שלא נגמר.

קצרים היו חייו של רבנו, רבי נחמן מברסלב, זכותו יגן עלינו. מעטים היו ימיו הגשמיים עלי אדמות. אך בנגוד לחייו הקצרים פעל גדולות ונצורות. מסכת חייו היתה דלה בכמות, אך עשירה ונשבה באיכותה.

רבנו מלא בשלמות את תפקידו עלי אדמות בשמונה ושלשים שנות חייו. באחת משנות חייו האחרונות התבטא רבנו: "ברצון הייתי כבר מפשיט כתנתי (הגוף) מעלי" הצדיק הקדוש והטהור הרגיש כי מלא כבר את תפקידו בעולם, ועל-כן יכול הוא להשיב נשמתו ליוצרה!…

ענינו של רבנו היה לתקן ולקרב נפשות ישראל לצור מחצבתם. בכל תקופות חייו ובכל מקום בואו, התעסק בדבר זה – תקון נפשותיהם של ישראל.

רבים צבאו על דלתו מעצמם, למצוא תיקון לנפשם, אל אחרים נאלץ ללכת, להגביהם מן הבוץ לתוכו שקעו. מעמקי תהום דלה ומשה את נפשות החוטאים, "גרד" את הזוהמא שנדבקה בהם, והעלם על הדרך הישרה בכל מיני אפנים ודרכים.

♦ ♦ ♦
כאשר נתבונן בחיים קצרים אלו, רבים ועשירים בתכן ובמעש, נוכל להבחין בתקופות שונות ומתחלפות: תקופה תקופה ומעשיה, תקופה תקופה ופעולותיה הכבירות למען כלל ישראל.

בתיקון הכלל החל רבי נחמן מברסלב משחר נעוריו, שאז החל לתקן נפשות טועות ולהחזירן תחת כנפי השכינה.

אולם, רבים בדורו לא השיגו גדולתו ולא הבינו דרכיו. מסיבה זו – כמו גם משום ש"ברית כרותה ללשון הרע" שתתקבל – חלקו עליו רבים. אחרים, כמו דודו, רבי ברוך ממז'בוז', חלקו עליו משום ש"נשמה גבוהה כמוהו, לא תהא לה אחיזה בעולם השפל הזה אם לא יחלקו עליה", כפי שאמר רבי ברוך לנכדו, ומעשה שהיה כך היה: בעת שהיה נכד זה צעיר לימים, היה פעם אצל דודו. באותה שעה, התכנסו אצל דודו כמה מצדיקי אותו דור, בתוך דבריהם, החלו הם לדבר על רבינו, ובתוך דבריהם, היו גם מי שזלזלו בו ודברו בו סרה. רבי ברוך שמע – ושתק.

"אם לא המחלוקת, אין לו אחיזה בעולם…"
לאחר שהלכו, שאלו נכדו על אמיתות דברי הגנאי ששמע על רבי נחמן. ענה לו סבו, רבי ברוך: "מה שלרבי נחמן יש בכפות רגליו, אין להם בראשם.", אם כן, שאל הנכד, מדוע שתקת? ענה לו רבי ברוך: נשמה כה גבוהה כנשמתו, אין לה אחיזה בעולם הזה אם לא שיחלקו עליה.

גדולי דורו שהכירוהו, וזכו להכיר מעלתו, התבטאו עליו נפלאות. כך אמר, למשל, "פאר הדור", רבי לוי יצחק מברדיטשוב: "נוסע אני בעולם ורואה אני, היכן שיש משהו טוב – חטף אותו רבי נחמן" או: "לו היו שומעים לי, הייתי מרים קולי בעולם ומכריז, שמי שרוצה להיות צדיק, ילך לרבי נחמן; אולם יודע אני שלא ישמעו לי", וכך אמר עליו רבי נחום מטשרנוביל: "הוא יפה עינים" (והוא השבח הנאמר על דוד המלך: "יפה עינים").

כאשר מכריז הבורא על נשמה קדושה שתפקידה הצלת הדור לרדת לעולם, בא היצר הרע ושואל את הבורא: "על מה שווא בראתני?" אם ירד זה לעולם, אין לי מה לעשות. עונה לו הבורא "אל תדאג. עוד תסתיר אותו ואת תפקידו אש המחלוקת.

ומשום כך, עתידה המחלוקת לגבור, ולהסתיר – לדורות! – את קדושת וגדולת רבינו הקדוש מאת העם אותו נשלח להציל, ועלינו לשבור את חומות ההסתרה ואת הרי המחלוקת, ולהתקרב אל הצדיק, למען גאולת נפשינו, ולמען תיקונינו הנצחי.

♦ ♦ ♦

ימי ילדות – מז'בוז'
את ימי ילדותו עשה רבינו הקדוש בבית זקנו הבעל שם טוב, שם נולד בראש חודש ניסן בשנת תקל"ב, ושם החל את מסכת חייו. ביתו של הבעל שם טוב, שעבר בירושה לביתו אדל, וממנה לאם רבינו, ביתה פיגא, היה בית ועד לצדיקי וגדולי תנועת החסידות שבאותו דור, תלמידי המגיד ושרידי תלמידי הבעל שם טוב. בצילם גדל רבי נחמן, ומהם קיבל; שם היה מצוי בצילם של גדולים וענקים, שנהגו להתכנס שם בנסיעותיהם ומדרך חייהם ואוצר תורתם למד וקיבל.

עודו ילד, ורבינו מתחיל להתייגע בעבודת ה'. עובד, נופל – וקם. לעולם לא מתייאש, מתחיל תמיד מהתחלה, מתפלל ומתבודד לה' שיזכה לעבדו באמת וללכת בדרכו; משתטח רבות על קבר זקנו הבעל שם טוב ושופך שם את צקון לחשו לפני בורא עולם שיוליכהו בדרך המיועדת לו – דרך עבודת ה' באמת.

שם, בעודו ילד, החל רבינו לעצב את דמותו הרוחנית, שלאחר שנים עתידה להתגלות בעולם כדמות שאין שניה לה, כבעל השדה, כשליחו של בורא עולם להצלת הדור ההוא והדורות הבאים אחריו.

נישואין – הוסיאטין
בגיל שלש עשרה, נכנס רבינו בברית הנישואין עם ביתו של רבי אפרים מכפר הוסיאטין, צדיק ותלמיד חכם, שגם בביתו נהגו להתאכסן צדיקי אותו דור בעת עברם שם בנסיעותיהם.

שם, בחדר מיוחד לו – ובשדות המקיפים את הכפר – עובד רבינו את בוראו בחשאי, בעבודות עצומות ובהסתרה מוחלטת. מלבד רעייתו, אותה השביע שלא לגלות את סודו לאיש, לא ידע איש על עבודותיו ועלייתו בדרגות העבודה וההשגות.

חמיו, שגם הוא לא ידע על דרגת חתנו, עד כי חשב שטעה בלקיחתו לחתן, התלונן פעם בפני אחד מאורחיו הצדיקים, שהוכיח לאחר מכן את רבינו ואף סטר לו, על ה"בושה" שהוא גורם לזקנו, הבעל שם טוב. רבינו פרץ בבכי, אולם לא גילה מאום.

לאחר מכן, כאשר יצא אותו צדיק לביתו, מצא את רבינו ביער, בעבודתו. הוא ביקש את סליחת רבינו, שהסכים לסלוח לו בתנאי שלא יגלה לאיש את אשר ראה. אותו צדיק הסכים, אולם שב לבית חותן רבינו ואמר לו שיניח לחתנו: "איננו מבינים כלום בנכדי הבעל שם טוב", אמר לו.

עתידה לעבור עוד תקופה טרם יגלה רבי אפרים את מדרגת חתנו, ובנתיים מתבודד רבינו שעות ארוכות בסבך היערות המקיפים את הכפר, ושם, בטבע הנושא קולו לשבח לה' בכל רגע, עובד רבינו את בורא בהסתר, ומבלה שם את מרבית זמנו.

לאחר התגלותו, עתיד רבינו לומר למשמשו ולראשון תלמידיו, רבי שמעון, שהתקרב אליו ביום חתונת רבינו, כמה הוא מתגעגע לאותה תקופה, כאשר כתפיו היו פנוים מעול ההנהגה והפרסום; כאשר יכול היה להתבודד בהסתר, לעבוד את ה' בהשקט ובשלווה בלא טרדות: "כמה היה טוב לפני בכאן… כי בכל פסיעה ופסיעה הרגשתי טעם גן-עדן. הלא כאן היה טוב לפני מאד…"

את העבודות והיגיעות העצומות בעבודת ה', קיבל רבינו על עצמו בין גיל שלש-עשרה לגיל שמונה-עשרה. בשנים אלה הרבה להסתגף, לצום משבת לשבת ולזכך את גשמיות הגוף בכל מיני דרכים וסיגופים.

התנוצצות האור – מאהליב
עוד טרם עזב רבינו את הוסיאטין החל אורו להתפרסם. בהוסיאטין עצמה, בעקבות כמה סיפורי מופתים, ובמאהליב, שם שהה חמיו בתקופת נישואיו השניים. בתקופת החתונה, שהתקיימה בעיר מאהלוב, היה שם גם רבינו, שהתגורר בביתו של אחד מתלמידי רבי ברוך ממז'בוז', שכיבד את אורחו, נכד הבעל שם טוב, מאוד, וערך לכבודו סעודה, בה הגישו לאורח כוס יין. ומשנכנס יין יצא סוד, ורבינו החל דורש ומגלה תורות נפלאות, לתדהמת הנוכחים, שמעולם לא ראוהו קודם דורש בציבור…

משסיפרו זאת, לאחר החתונה, לרבי בר מזסלב (מגדולי תלמידי המגיד ממזריטש), ענה ואמר: "אברך זה עוד יהיה חידוש גדול בעולם".

ואולם, אם גם בתקופת הוסיאטין כבר חיזק רבינו נפשות נשברות והתחיל שמו להתפרסם, הרי שהתגלותו ממש הייתה בעיר מדבדיבקא.



ההתגלות של רבי נחמן – מדוודיבקה
שנים מספר לאחר חתונתו, נפטרה חמותו של רבינו, וחמיו נישא בזיווג שני. ויהי היום, וכאשר חזר רבינו לבית חמיו, גילה כי אשת חמיו לקחה את החדר שהיה מיוחד לו לעבודת ה' בבית חמיו, וצירפה אותו לשאר חדרי הבית. משכך, החליט רבינו לעזוב את בית חמיו – ועבר לעיר מדוודיבקה.

אם קודם השתדל רבינו להצניע לכת ולהסתיר את דרגתו ככל יכולתו, להעלים את עצמו ואת עבודותיו מעיני סובביו, הרי שכעת הגיע הזמן להתגלות לפי רצון ה'.

ואכן, שם, בעיר מדוודיבקה, עתיד רבינו להתחיל בהנהגתו; שם החלה גדולתו להתפרסם, ותלמידים החלו לשחר לפתחו, ושם החל רבינו להשפיע מאורו על מקורביו ועל הבאים להסתופף בצילו.

במדוודיבקה החלה הדרך החדשה בעבודת ה' להסלל, הדרך אודותיה אמר רבינו הקדוש "אני אוליך אתכם בדרך חדשה לגמרי, ואף על פי כן היא ישנה, שכבר הלכו בה אבותינו, אברהם יצחק ויעקב"…



הנסיעה לארץ ישראל
ציור "הקרב על הפירמידות" ממלחמות נפוליאון
"הקרב על הפירמידות", ממלחמות נפוליאון, ציור של Louis-François Lejeune
הנסיעה לארץ ישראל, תפסה מקום מכובד בחיי רבינו הקדוש. רבינו הרבה לדבר בשבחה של ארץ ישראל ולשוחח על מעלותיה ועל הדרגות העצומות שאדם יכול לרכוש לעצמו על ידי ארץ ישראל.

התקופה הרת גורל היתה. המהפכה הצרפתית בעיצומה, אירופה שסועה במלחמות, וקצין צרפתי אחד, שעוד עתיד ליתן אי אלו שינוים בדברי הימים, נמצא היה במזרח התיכון, נלחם עם הבריטים והטורקים. נפוליון בונפרט היה שמו.

העולם סער, עשן התותחים וכדורי הרובים נפוצים היו באירופה ובעולם הישן כולו. כדרכם, נעו צבאות והותירו אחריהם נתיבים של שממה, הרס וחורבן.

למרות המלחמה – רבי נחמן יוצא לדרך
ואז, בתקופה הזו, בהיותו בן עשרים ושש, יצא רבינו לדרכו הארוכה, לחונן את עפרה של ארץ הקדוש.

"אני רוצה לנסוע איך שיהיה, אפילו בלי מעות", אמר רבינו והמשיך: "מי שרוצה לרחם עלי, יתן לי מעות להוצאות הנסיעה".

והבעל דבר אינו נח. מניעות רבות הוא מעמיד בדרכו, למנוע ממנו את הנסיעה ואיתה את ההתעלות והשלמות אותם חפץ רבינו להשיג בנסיעתו, עד כי העיד רבינו כי נסיעה זו מצריכה מסירות נפש ממש על כל צעד ושעל.

אולם רבינו שובר את כל המכשולים ומגיע ארצה, להגשים את שאיפותיו הרוחניות הקדושות. ואכן, השיג רבינו דרגות עצומות בנסיעתו.

בארץ ישראל נפגש רבינו עם גדולי תלמידי המגיד ממזריטש, רבי אברהם מקליסק, ר' זאב מטשרני-אוסטראה וחבריהם. אלו קיבלו אותו באהבה גדולה והשתעשעו עמו בדברי תורה ועבודת ה'.

זמן קצר שהה רבינו בארץ הקודש ובתחילת שנת תקנ"ט שב רבינו וחזר לביתו.

כפי שנשגבים מדעתינו כל מעשיו של רבינו, כך גם נשגבה מדעתינו נסיעתו לארץ ישראל, מטרתו בנסיעה, שהייתו הקצרה בה – ושובו לחוץ לארץ.

המחלוקת…
בשובו לביתו, החלה תקופה קשה בחיי רבינו: המחלוקת הגדולה וההתנגדות העיקשת לדרכו החלו.

רבינו הרבה לשוחח בשבח קבלת יסורי המחלוקת באהבה, ואת אשר אפשר להשיג על ידי שתיקה זו.

פעם, כאשר שפכו לפניו כמה ממקורביו את צערם עקב רדיפות המחלוקת הבלתי פוסקות, נענה רבינו ואמר להם: האמינו לי, יכולתי לפעול לבטל כליל את ההתנגדות והמחלוקת כנגדינו, אך מה אעשה, וישנם היכלות ודרגות אליהם אפשר להגיע רק על ידי הסבלנות וקבלת יסורי המחלוקת… מי לנו כמשה רבינו, הרועה הנאמן, שהנהיג והדריך את כלל ישראל, ובכל זאת קמו נגדו מתנגדים ורדפוהו, וכל זאת – מהטעם הנזכר.

מענין לציין, כי ככל שהתפשטה המחלוקת והתרחבה, כך התרחבה והתפשטה גם דרכו של רבינו, והתקרבו אליו עוד ועוד מקורבים, ורבינו אינו מפסיק לעודד ולחזק את אנשיו: העולם הזה משול לגשר צר מאוד, ששומה עלינו לעברו. הדרך אמנם צרה ומרתיעה, כמה קשה לעברה!, אך העיקר: לא לפחד כלל!

"כל העולם כולו גשר צר מאוד, והעיקר לא להתפחד כלל!"




תיאור ארוך
בברסלב בוערת אש: בית הקברות בעיירה ברסלב. ברקע: נהר הבוג
ברסלב – התקרבותו של רבי נתן
בשנת תקס"ב, נטע רבינו את דירתו בברסלב. באותו זמן, התקרב אליו מי שעתיד להיות גדול תלמידיו, סופרו וממשיך דרכו בעולם לאחר הסתלקותו, הצדיק רבי נתן מברסלב. רבינו העריכו וחיבבו מאוד, ואף התבטא אודותיו כי אלמלא הוא – לא היה נשאר מרבינו אפילו דף אחד…

רבי נתן ביטל עצמו לחלוטין בפני רבינו, וכפי שאמר: הניח את שכלו לחלוטין, וכל דיבור של רבינו היה עבורו "עוד חתיכת שכל". הוא הקדיש את כל כוחותיו והשתדל בכל מרצו לכתוב, להדפיס ולהפיץ בעולם את תורת רבינו ואת דעתו הקדושה. פירותיה של התאמצות זו, הן הנושאות עד היום הזה את השם "ברסלב" בקרב יותר ויותר אנשים ברחבי העולם…

"הוא החזיקני וקירבני…"
אודות התקרבותו לרבינו, כתב רבי נתן: "בשנת תקס"ב, בחודש אלול, זכיתי להתקרב לרבינו הקדוש והנורא, הצדיק והרבי האמיתי, מורינו הרב רבי נחמן, זכותו יגן עלינו. הוא החזיקני וקירבני ברוב רחמיו כאשר ישא האומן את היונק".

באותה תקופה התפרסם שם רבינו בעולם יותר ויותר, ורבים וטובים התקרבו אליו והפכו לחסידיו.

שם, בעיר ברסלב, נטע רבינו את שמה של דרכו: חסידות ברסלב, בעקבות מעשה נסתר:

ליל שבת, זמן קצר אחר כניסת רבינו לעיר ברסלב. מוזגים לרבינו כוס יין לקידוש, והנה, הכוס מתהפכת. היין נשפך – ורבינו פותח פיו ואומר: היום ניטע שמינו – חסידי ברסלב, ושם זה לא ישתקע לעולם".



בזה אני חזק ביותר: רבי נחמן מגלה את התיקון הכללי
בשנת תקס"ה החל רבינו לגלות את ענין "תיקון הכללי". אולם, אז גילה רק את עצם הענין, ולא אמר מה הם העשרה מזמורים.

ארבע שנים לאחר מכן, בחורף שנת תקס"ט, בעת ששהה רבי נתן בביתו, קרא רבינו לרבי נפתלי ורבי אהרן, רבה של ברסלב, גילה להם את את עשרת המזמורים ואת סדר אמירתם, ויחד אותם לעדים על כך ואמר: "ואני חזק מאוד בכל הדברים שלי, אך בזה אני חזק ביותר, שאלו העשרה מזמורים מועילים מאד מאד". ואמר "שגם אם ימלאו ימיו, אזי אחרי הסתלקותו, מי שיבוא על קברו ויאמר שם אלו העשרה מזמורים ויתן פרוטה לצדקה, אפילו אם גדלו ועצמו עוונותיו וחטאיו מאוד מאוד חס ושלום, אזי אתאמץ לאורך ולרוחב להושיעו ולתקנו".

תקופת נסיעותיו.
בין השנים תקס"ז – תקס"ט, נדד רבינו בארצות שונות ובערים שונות: נבריץ', זסלב, אוסטראה, ברוד, לבוב (למברג) ועוד. בשנים אלו, כמעט ולא שהה בעיר מגוריו, אלא נסע ממקום למקום במטרה אחת: לפרסם שם השם יתברך ודרכו הטהורה בין יושבי תבל. מלבד סיבה זו, הגלויה, היו לנסיעותיו מטרות נסתרות ונעלמות, לכל נסיעה ונסיעה, אותם אין איש יודע ואין איש משיג.

הדפסת ליקוטי מוהר"ן
באותה עת, בשנת תקס"ח, נדפס ספרו הקדוש – ליקוטי מוהר"ן חלק א – לראשונה ונתפרסם בעולם.

לפני שיצא הספר לאור, שלח רבי נחמן את תלמידו, רבי זלמן (המכונה "רבי זלמן הקטן" לשליחות לצדיקים דורו, ולה שתי מטרות: לקבל הסכמות על ספרו; וחלק נוסף ונסתר. על נסיעתו ושליחותו תוכלו לקרוא במדור "פרקים" – "שליחות נעלמה"

באותו זמן, בשנת תקס"ז, חלה רבינו במחלה ממנה עתיד להסתלק כעבור שלשה וחצי שנים: מחלת השחפת, שהיתה אז חשוכת מרפא.

שגם אם ימלאו ימיו, אזי אחרי הסתלקותו, מי שיבוא על קברו ויאמר שם אלו העשרה מזמורים ויתן פרוטה לצדקה, אפילו אם גדלו ועצמו עוונותיו וחטאיו מאוד מאוד חס ושלום, אזי אתאמץ לאורך ולרוחב להושיעו ולתקנו

ניצני הסתלקות – אומן
בראש חודש אייר, ליל שבת קודש, בעוד רבינו עורך שולחנו, פרצה שריפה עצומה בעיר ברסלב. כאשר הגיעה השריפה לבית רבינו, החלו האנשים לנסות להציל מה שאפשר, בעוד רבינו יוצא לכיוון היציאה מהעיר. רבינו עבר את הנהר החוצה את העיר, ישב שם והסתכל על העיר ועל ביתו. רבי נתן, שהיה איתו שם, מציין כי רבינו היה בשמחה גדולה אז.

עוד טרם חלה במחלה ממנה עתיד להסתלק, כבר דיבר רבי נחמן מברסלב על העיר אומן (גם בשל קידוש השם העצום ומסירות נפשם של קדושי אומן). הן בנסיעתו לגור בברסלב, אז, כשעברו ליד בית הקברות העתיק של אומן אמר רבינו "כאן מקום טוב לשכב", והן בהזדמנויות נוספות.

"כי שם באומן נסתלק"
"בתוך כך," מספר רבי נתן, "הגיע אחד מאנשי שלומינו מטפליק והודיע שאנשי שלומינו באומן מבקשים שרבינו יבוא לשם." כששמע רבינו ההזמנה, "אדמו פניו הקדושות עד מאוד". "ואז," ממשיך רבי נתן, "לא ידעתי מה זה. אך אחר כך הבנתי למפרע כי זה מחמת שזה היה קריאה להסתלקותו, כי שם באומן נסתלק".

בה' באייר הגיע רבינו לאומן, שם השתכן בדירתו של נחמן נתן.

רמזים…
משך כל הקיץ, רמז רבי נחמן מברסלב לתלמידיו כי הסתלקותו קרובה, אולם הם, שהיו קשורים בו בכל ליבם ונפשם, מיאנו להבין. לא עלתה בדעתם אפשרות שכזו, שרבינו יעזבם כה מהר. ואמר "אני רוצה להשאר ביניכם ואתם תבואו על קברי". גם לפני ראש השנה האחרון לימי חייו, דיבר עם אנשיו ואמר להם "שכבר הוא אצלו שלש שנים לאחר הסתלקותו, כי מעת שבא עליו החולאת, הוא נחשב בעיניו כמי שכבר נסתלק מן העולם. ואמר שאינו יודע באיזו זכות הוא חי בנס כל שלש שנים האלו."

תלמידיו המזועזעים החלו לדבר עמו "והיו מתאנחים מאוד, כי מה נעשה ועל מי יעזוב אותנו". ענה להם רבינו "רק אתם תחזיקו עצמכם ביחד, אז תהיו אנשים כשרים. ולא כשרים בלבד, אלא אפילו צדיקים וטובים תהיו … כי בעזרת ה' גמרתי ואגמור כרצוני בעזרת ה' יתברך".



כל ענייני: ראש השנה האחרון של רבי נחמן מברסלב
כל אותו הקיץ, ציפה רבינו מאוד שחסידיו יהיו אצלו בראש השנה. "כי העיקר אצלו הוא ראש השנה ואמר שכל עסקו הוא ראש השנה".

בערב ראש השנה דיבר רבי נחמן מברסלב על שני אנשים שלא יהיו בראש השנה: רבי אהרן הרב של ברסלב, ואדם נוסף, מפשוטי החסידים. ואמר "ומה אומר לכם, אין דבר גדול מזה – היינו מלהיות אצלו על ראש השנה", ואמר אז "אהר'לה (רבי אהרן מברסלב) איננו, ובער'לה (מפשוטי החסידים) איננו" (היינו: שלענין ראש השנה שווים כולם, הגדולים כפשוטים).

בכל אותם ימים, ימי ראש השנה, דיבר רבי נחמן – ורמז – רבות על חשיבות מעלת הראש השנה אצלו. ואמר ורמז כי גם אחר הסתלקותו יש להמשיך להתקבץ אצלו, וכי אין דבר גדול מזה.




תיאור ארוך
על מקום הבית הזה עמד הבית בו נפטר רבי נחמן
האש שלי תוקד: ימים אחרונים
ביום חמישי, יום לפני ערב סוכות, התגברה מחלתו של רבינו, רבי נחמן מברסלב, והוא נחלש מאוד. בלילה שלאחר מכן, ליל ערב סוכות, סדר רבינו צוואה לפני רבי נתן ואמר לו לתת שלש-מאות אדומים (סוג מטבע, לנישואיה) לבתו חיה, ולאשתו – הכתובה. ושאל את רבי נתן "יש עוד מה לומר?" ענה לו רבי נתן "גם זה אין אתם צריכים לומר. כי אתם בעצמכם תשיאו את ביתכם". ענה לו רבינו "אצל ה' יתברך הכל אפשר" והוסיף: "אלו השלש שנים חייתי בנס".

בליל שלישי, נתן לרבי נפתלי ורבי שמעון (רבי נתן ישן אז) שעמדו לפניו, מפתח לארונו, ואמר להם שמיד כשיסתלק, עוד לפני קבורתו, ישרפו כל הכתבים שישנם בארונו. הם, שנבהלו מהכנותיו לפטירה, התלחשו ביניהם מבוהלים. אמר להם רבינו: "מה אתם מתלחשים? אתם רשאים לדבר מהסתלקותי בפני, כי איני מתפחד מזה כלל". אחר כך הוסיף: "אפשר אתם מדברים אודותיכם? מה יש לכם לדאוג? מאחר שאני הולך לפניכם! ומה אלו הנשמות שלא הכירו אותי כלל, הם מצפים על תיקונים שלי, מכל שכן אתם!".



ותשחק ליום אחרון
הגיע היום האחרון.

"אבל לא ידעתי כי באותו היום לוקח ה' את אדוננו, אדרבא נדמה לי אז שיחיה עוד.

וכשהאיר היום התחילו לקום משנתם המשרת וכיוצא, שהיו רגילים לעמוד לפניו, ועמדו לפניו. אז הלכתי אל המקוה להכין עצמי לתפילה.

וזה היה יום שלישי, רביעי דסוכות. ובחזרתי מהמקוה באתי לחדרו ומצאתיו יושב על מטתו, יושב ולא שוכב, ומעוטף בטליתו ומתפלל. ואחר כך לקח האתרוג והלולב ומיניו ואחזם בידו מעוטף בטליתו ויושב על מיטתו וסדור של האר"י זכרונו לברכה היה מונח על ברכיו הקדושים וגמר את ההלל עם הארבעה מינים ואמר הושענות בקול רם קצת."

[…]

"אחר כך בשעה קלה ראיתי שחיותו מועט מאד ואי אפשר לו לשבת על הכסא כלל חזרתי וציוויתי לשאת אותו על מטתו, ואז שתק ולא אמר לא הן ולא לאו. ולקח אותו האיש מטראוויצע על זרועו ונשא אותו והשכיב אותו על מטתו." (שם סג)

"איני עוזב אתכם"
ושם שכב [רבי נחמן מברסלב], במיטתו, עד שנפטר, שלש שעות לאחר מכן. ובתוך כך, פרצה שריפה בעיר. רבי נתן רץ לשם, ובדרכו שבו אנשים והודיעו לו כי השריפה כבתה. כשחזר רבי נתן לבית רבינו, שהיה מלא אנשים, דומה היה שרבינו מסתלק מן העולם. והתחילו האנשים לומר הפסוקים שאומרים בעת ההסתלקות. רבי נתן, שנחרד, התחיל לצעוק "רבי, רבי, על מי עזבתם אותנו", רבינו סובב פניו אליו כאומר: "איני עוזב אתכם, חס ושלום".

ואחר כך לא נתמהמה הרבה ויגווע ויאסף אל עמיו בקדושה ובטהרה גדולה, נקי וזך וצח בלי שום בלבול כלל ובלי שום תנועה משונה, בישוב הדעת נפלא ונורא.

האוהל שעמד על ציון רבי נחמן מברסלב עד שנת תש"ד
האוהל שעמד על ציון רבינו עד שנת תש"ד
פטירתו של רבי נחמן: בלי שום בלבול כלל
"ואחר כך לא נתמהמה הרבה, ויגווע ויאסף אל עמיו בקדושה ובטהרה גדולה, נקי וזך וצח בלי שום בלבול כלל ובלי שום תנועה משונה, בישוב הדעת נפלא ונורא. וכל העומדים שם רוב אנשי ה"חברא קדישא", וכל גדולי השמשים העוסקים בזה, כולם אמרו שכבר ראו כמה שמתו בנקיות ובדעת, אבל הסתלקות כזה לא ראו מעולם. וכל זה היה לפי דעתנו אבל בעצם הסתלקותו אין לנו פה לדבר כי לית מחשבה תפיסא בזה כלל [=אין המוח משיג זאת כלל] ומי שיבין מעט מגדולתו, על ידי ספריו הקדושים והשיחות והספורים ששמענו ממנו וכו' וכו', יבין שאי אפשר לדבר כלל מהסתלקות פלא וחידוש נורא כזה אשר לא היה כמוהו ולא יהיה כמוהו כאשר אמר בפרוש כנרשם במקום אחר (חיי מוהר"ן רמו). מה נאמר ומה נדבר מה אשיב לה' שזכיתי להיות בשעת יציאת נשמתו הקדושה אלמלא אתינא לעלמא אלא בשביל דא די." (שם סד)

"ןנסתלק בשלום"
"ונסתלק בשלום ביום שלישי, רביעי דסוכות, ח"י תשרי תקע"א. ואני לא רציתי לזרז שיוציאו אותו לקבורה מיד, כי היה צר לי מאד פרידתו, וגם כי מבואר בשלחן-ערוך שעל אביו ורבו אין הזריז משובח. ונתגלגל הדבר עד שנחשך היום, ואמרו כולם שאין להוציא אדם גדול בחשכת לילה, ונתעכב עד למחרתו ביום רביעי.

"ונקבר בשלום"
ונקבר בשלום ביום רביעי, חמישי דסוכות, באומן, העיר אשר בחר בה בחיים חיותו להקבר שם, כאשר נשמע מפיו הקדוש פעמים אין מספר, שאמר לפני כמה אנשים שקהילת אומן הוטבה בעיניו להקבר שם, מחמת שהיו שם קדושים הרבה וכו' כנרשם מעט מזה במקום אחר (לעיל מ"ו). ובשביל זה היה העיקר שבא לאומן חצי שנה קודם הסתלקותו. והשם יתברך עזרו ורצון יראיו יעשה, ויבוא בשלום וינוח על משכבותיו בשלום, כי שם המקום המוכן לו מששת ימי בראשית, לעסוק שם בתקון העולם לדורות, לכל מי שיבוא אליו לשם ויאמר העשרה קפיטל תהלים הידועים אצלנו, כאשר הבטיח בחיים חיותו אשרי הזוכה לזה. (שם סו)



תמו ונשלמו חייו – בעולם הזה, הגשמי – של הנחל הנובע, רבינו הקדוש רבי נחמן מברסלב. גופו נטמן בעפר, במקום אותו איווה למושב לו, ונשמתו הסתלקה לגנזי מרומים.

אולם רק גופו הוא שנסתלק מאיתנו. יצירת חייו – התנועה הברסלבית, דרך חיים שלמה, עודנה איתנו. וכהבטחתו: יוקדת אישו ובוערת, מלהיבה ומבעירה נפשות, מחיה בני אדם – ומכניסתם תחת כנפי השכינה.



כי רבינו לא מת. חי הוא בינינו, והוד רוחו ותפארת דרכו הינם כעמוד האש שהלך לפני מחנה ישראל במדבר, להאיר להם, להפוך להם ההרים והבקעות למישור, ולהוליכם בדרך הסלולה אל בית ה'.

זכותו תגן עלינו.

בתחילת התקרבותו של הרה"ק רבי נתן שטרענהארץ - תלמידו המובהק של רבי נחמן, סיפר לו רבי נחמן שלשה סיפורי מעשיות, כשהמעשה השני הוא אודות אדמו"ר הזקן, וזה תוכנו: "מעשה מהרב ר' שניאור זלמן מלאדי ז"ל שהי' לו תלמיד[1] שאמר שמונה שנים תורה על תורה אחת מהרב ובזה רמז מיד על מוהרנ"ת [=מורנו הרב ר' נתן] ז"ל שירבה מאד לחדש בתורתו הקדושה"[2].

באחת מן השנים אמר רבי נחמן לתלמידיו בראש השנה שאין ללמוד ספרי חקירה, אלא רק את אלו המיוסדים על פי דברי רז"ל בגמרא, מדרשים ספר הזוהר וכתבי האריז"ל, והספרים שחוברו על פי דברי הבעל שם טוב שהם ספריו של רבי יעקב יוסף מפולנאה, וספר "ליקוטי אמרים"[3]. הבית רבי[4] הביא בשם אחד מ"נכדי רבינו"[5] שכוונתו של רבי נחמן באמירתו ספר "ליקוטי אמרים" היא לתניא, ולא לספר אחר שמלקט את תורת המגיד שכונה בשם זה.

אדמו"ר הזקן העריכו והפליא את יראתו[6].

כאשר התחילה המחלוקת בינו לבין הסבא משפולי אמר עליו אדמו"ר הזקן: כל הפוגע בו הרי זה כמו שפגע בי[7].

רבי נחמן היה מחותן של אדמו"ר הזקן, מכיון שהרה"ק רבי אהרן זסלבסקי מקרעמנטשוג, בנה של הרבנית פריידא, בתו של אדמו"ר הזקן, נשא את בתו חיה. לאחר שהתאלמנה מבעלה הראשון[8]. ובקרמנצ'וג היו דרים נכדיו, שהיו נכדי רבנו הזקן ונכדי הרה"ק מחסידות ברסלב. רבי אהרן זסלבסקי היה גם חתן אדמו"ר האמצעי, ולא ידוע את מי נשא קודם.

ישנם ששמעו מפי הרבי בעת ביקורו של שז"ר, שהוא צאצא של רבי נחמן מברסלב[9].


במהלך ביקורו בארץ ישראל, הוא נפגש מספר פעמים עם ר' אברהם מקאליסק בקשר למחלוקת שהתחילה באותה תקופה בין ר' אברהם לאדמו"ר הזקן לכספי הצדקה עבור יהודי ארץ ישראל, ובאחת מן הפגישות הבטיח לר' אברהם שבחזרתו מארץ ישראל ייסע לדבר עם אדמו"ר הזקן.

כפי שהבטיח לר' אברהם, לאחר הביקור בארץ הקודש לא עצר בביתו כלל והמשיך בדרכו לאדמו"ר הזקן. בפגישתם ביקש אדמו"ר הזקן מרבי נחמן שיאמר דברי תורה אך הוא לא רצה, אז החל אדמו"ר הזקן לומר מאמר חסידות במשך שמונה שעות. את המאמר סיים אדמו"ר הזקן באמרה ""רחמיך רבים ה'" - רחמנות גדולה היא עליך רבונו של עולם"[10] ואמר על זה רבי נחמן שאדמו"ר הזקן קלע למטרה[11], על אמרה זו חזר רבי נחמן פעמים רבות באזני תלמידיו[12].

לאחר חגי חודש תשרי תק"ע ערך אדמו"ר הזקן מסע ארוך שנמשך חודשים רבים בכל רחבי אוקראינה ("מסע ברדיטשוב") לצורך מטרות רבות. בנוסף לאיסוף צדקה עבור יהודי ארץ ישראל, אחת מהמטרות המרכזיות שבמסע היה הדיבור עם ר' ברוך ממז'יבוז' על מנת להגיע לעמק השווה במחלוקת שהתגלעה ביניהם באותם שנים, ובדרך למקום מושבו של רבי ברוך בטולטשין עצר אדמו"ר הזקן בברסלב הסמוכה על מנת להפגש עם רבי נחמן.

רבי נחמן יצא לקראת אדמו"ר הזקן בלווית רבים מאנשיו ואמר להם: "תנו כבוד לשר האלף"[13]. כשנכנסו לביתו של רבי נחמן פנה לגביר משה חינקעס שהיה מאנשיו ואמר לו "תן צדקה לתלמיד חכם אמיתי", ולא עזבו עד שהניח על השולחן סכום עצום של עשרה מטבעות זהב[14].

לאחר מכן שאל רבי נחמן את אדמו"ר הזקן האם נכונה השמועה שיש לו שמונים אלף חסידים. בתשובה לשאלה זו נמצאו גרסאות שונות[15] אך התוכן של כולן שווה, שעל ידי שהחסידים המלמדים מניחים בכליהם קופות צדקה של אדמו"ר הזקן, ואוספים מהנערים ומהיהודים באזורם כסף עבור אדמו"ר הזקן[16] - מקשרים אותם בכך לרבי, ועושים אותם לחסידים שלו במובן מסוים[17].

יש האומרים שבפגישה זו רמז רבי נחמן לאדמו"ר הזקן על כך שצאצאיהם ישתדכו זה בזה, דבר שאכן התקיים מספר שנים לאחר מכן[18].

לאחר סיום הפגישה נסעו שני הצדיקים יחד בעגלת אדמו"ר הזקן, אותה ליוו קהילת ברסלב ליציאת אדמו"ר הזקן מן העיר.

המשך קשריו עם אדמו"ר הזקן בעל התניא זיע''א



1בואר שזה היה רבי אהרן מסטרשלה.
2 כוכבי אור, אבני"ה ברזל, אות ו.
3חיי מוהר"ן ב, ע' 38 (ירושלים תשכ"ה).
4עמ' ס"ו.
5 "בדרך כלל מכונה הספר בשם זה". הרב שלמה שניאור זלמן שניאורסון ששימש כאדמו"ר בקאפוסט).
6 נשיאי חב"ד ובני דורם מפי הרמ"ל שפירא.
7 נכתב על ידי אחד החסידים שהיה בבית הרבי הרש"ב ושמע איך הרבנית אמו של הרבי הרש"ב מספרת לבנה הרבי הרש"ב את הסיפור (שבחו של צדיק עמ' קט"ו בשם הרב עזריאל זעליג סלונים ובשם הרבנית רבקה אשת אדמו"ר המהר"ש.)
8ימי מהרנ"ת חלק ב' אות נא. גידולי הנחל. שיח שרפי קודש חלק ד' אות תשי"ד.
9'מבשר טוב' לרשד"ב וולפא. ועיין גם בדף השיחה כאן.
10במקור באידיש:" עס איז שוין אויף דיר ג-א-ט אליין א גרויס רחמנות."
11בדומה למה שכתב אדמו"ר הזקן באגרת התשובה - פרק ז' "וישוב אל הוי' וירחמהו" - פירוש, לעורר רחמים על השפעת שם הוי' ב"ה שנשתלשלה וירדה תוך היכלות הסט"א הטמאים להחיותם.
12'כוכבי אור' (לרבי אברהם ב"ר נחמן חזן) חלק ששון ושמחה, תפילה ז, הערה ט (ועל פי הדברים האלו כתב בתפילה זו "אנא ה' רחם עליך ועלינו".
13כוכבי אור ברסלב, (לרבי אברהם ב"ר נחמן חזן) ב"ב תשכ"א. להעיר שביטוי זה נאמר בנ"ך לגבי דוד המלך. שמואל א'-יח,יג.
14 'שיח שרפי קודש' ב', ע' מב-מג.
15 מכתב ר' נחמן שטרנהרץ (נכד רבי נתן - תלמידו המובהק של רבי נחמן), שיח שרפי קודש (ברסלב) ח"ב ע' רי"ג, מחנים, אבני"ה ברזל,
16 או בשביל צדקת ארץ ישראל - לחלק מהגרסאות
17 לחלק מהגרסאות: אדמו"ר הזקן התבטא: בכך כשיגדלו הם לא יחלקו עלי.

זייער שיין!

וזרח השמש

תקל"ב - ר"ח ניסן, אין שבת קודש פרשת תזריע (ולמס April 4) איז געבוירן געווארן די הייליגע רבי, רבינו נחמן מברסלב צו זיין טאטע שמחה (בן ר' נחמן הורדענקער) און צו זיין מאמע הצדיקת פיגא (בת אדל בתו של הבע"ש הק') אין די שטאט מעז'ביש, אינעם הויז פון די זיידע די בעל שם טוב.

די ברית איז פארגעקומען אין שבת הגדול, ביים ברית האט איהם זיין פעטער ר' ברוכ'ל ממעזבוש (זיין מאמע'ס ברודער) געבענטשט, ווען אינמיטן איז די מאמע צוגעקומען צו אים און געבעטן אז ער זאל אויך בענטשן אז מ'זאל נישט קריגן אויף אים, האט ער גע'ענטפערט דאס קען נישט זיין, עס איז פארפאלן מען מוז קריגן אויף אים.

ביי זיי אין שטוב, זייענדיג די בעש"ט'ס א הויז, האבן זיך דארט געדריידט אסאך מתלמידי המגיד ווי אויך די איבערגעבליבענע פון די תלמידי הבעל שם, ווי ער האט אסאך מקבל געווען פון זיי אין עבודת השם.

אלץ קינד ביים זיצן פאר זיין מלמד, האט ער פראבירט א גאנצע צייט זיך צו מצייר זיין שויתי השם לנגדי תמיד ווי ער האט זיך נישט געהעריג קאנצעטרירט אויפן לערנען, און די מלמד האט זיך זייער גערעגט אויף אים, אבער מיט דעים אלעם האט ער זיך געהעריג ארומגעשפילט אלץ קינד.

ער האט זיך מורא'דיג געפלייסט אין לערנען שוין אלץ קינד. פון אנהייב האט ער שווער פארשטאנען דאס לערנען און ער האט אסאך געוויינט צום אייבערשטן אויף יעדע זאך וואס ער האט נישט פארשטאנען, און זיך כסדר מחזק געווען, ביז די אייבערשטער האט געהאלפן אז ער זאל פארשטיין, ווי אויך האט ער צוגעצאלט געלט פאר די מלמד (אחוץ די געהעריגע שכר לימוד וואס זיין טאטע האט געצאלט) פאר א יעדע דף וואס די מלמד לערנט פריוואט מיט איהם.

אלץ יונג קינד האט ער זיך אסאך מתבודד געווען אויף די בערג ווי אויך אויף זיין טאטע'ס בוידעם, ער פלעגט זאגן אסאך תהילים און אלע מיני תפילות ובקשות, ער פלעגט איך צולייגן זיינע אייגענע ווערטער אין אידיש נאך די תפילות, און זיך אסאך אויסטענה'ן מיטן אייבערשטן אז ער וויל זוכה זיין צו עבודת השם, ווי אויך פלעגט ער אסאך זיך משתטח זיין על קברו פון זיין זיידע די בעש"ט, און אפי ער האט געזעהן אז ס'גייט דורך יארן וואס ער זעהט נישט קיין שינו האט ער זיך כסדר מחזק געווען.

די הויז ווי די רבי איז אויפגעוואקסן, די בית המדרש פון די בעל שם טוב.

תקל"ח בערך - זייענדיג זעקס יאר אלט, האט ער מחבר געווען די ערשטע חלק פון ספר המידות (ספר האלף-בית), ווי ער האט שפעטער געזאגט אז די ספר האט איהם געמאכט פאר א יוד.

ביי די זעקס יאר. האט ער שוין גע'ארבעט אויף תאוות אכילה, אבער ער האט געשפירט אז ער קען נישט אויפהערן עסן דאס וואס ער איז צוגעוואוינט, האט ער מחליט געווען אז ער גייט נישט קייען קיין עסן נאר אראפשלינגען די עסן גאנצערהייט, נישט צו שפירן די טעם דערפון, דאס האט אבער גורם געווען אז זיין האלז זאל ווערן אויפגעשוואלן, ווי אויך פלעגט ער שוין אלץ קינד ארבעטן אויף כל מיני פרישות ומידות.

תקמ"ה - איז געווען זיין בר מצוה. אין די טאג פון די בר מצוה האט איהם זיין פעטער די דגל מחנה אפרים אריבערגערופן און געגעבן א מוסר דרשה, וואס איז געווען גאר טייער אין זיין אויגן.

תקופת אויסיאטין

נאך די בר מצוה האט ער חתונה געהאט אין די שטאט מעדוועדיווקע מיט זיין ווייב סאשיה בת הר"ר אפרים פון הוסיאטין. רבי אפרים איז געווען א גרויסע צדיק און ת"ח, און ווי אויך איז ער געווען א גרויסע מכניס אורח ארייננעמענדיג ביי זיך אין שטוב אסאך צדיקים - און די טאג פונעם חתונה איז נתקרב געווארן צו איהם די ערשטע תלמיד ומשמש ר' שמעון. נאכן חתונה האט זיך זיין שווער אריבערגעצויגן קיין אוסיאטין ווי ער געוואוינט ביי זיין שווער. ער פלעגט אויך פארן קיין מעזביזש פון צייט צו צייט.

ביי זיין שווער האט ער באקומען א חדר מיוחד, ווי ער פלעגט זיך דארט אסאך מתבודד זיין און דינען די אייבערשטער, ווי אויך פלעגט ער זיך אסאך מתבודד זיין אין די פעלדער ארום די שטאט, ווי אויך פלעגט ער פארן אויף א שיף זיך צו מתבודד זיין, דאס אלעס האט ער געטוען באהאלטערנערהייט, אן דעים וואס איינער זאל וויסן דערפון, די איינציגסטע וואס האט יא געוויסט פון זיינע עבודות איז געווען זיין ווייב. זיין שווער וואס האט אויך נישט געוויסט זיינע מדריגות, אויף אזוי ווייט, אז ער האט שוין חרטה געהאט אויפן שידוך, און זיך אמאל אויסגערעדט צו איינע פון די צדיקים וואס זענען איינגעשטאנען ביי איהם, יענע צדיק איז געגאנגען און אויסגעמוסרט די רבי, און איהם אפי' געשלאגן פארוואס ער פירט זיך אזוי אויף, זאגענדיג אז ער איז גורם א בושה פאר זיין זיידע די בעש"ט, די רבי האט אויסגעבראכן און א געוויין אבער גארנישט גע'ענפערט, שפעטער ווען יענע צדיק האט איהם געטראפן אין וואלד דינען די אייבערשטער, האט ער איהם געבעטן מחילה, אויף וואס די רבי ער האט גע'ענטפערט אז ער איז איהם נאר מוחל אויב ער גייט נישט מגלה זיין פאר קיינעם זיינע עבודות, יענע צדיק האט מסכים געווען, אבער ער איז געגאנגען זאגן פאר זיין שווער אז ער זאל איהם אפלאזן וויבאלד מ'קען נישט פארשטיין די דרכים פון די בעל שם טוב'ס אייניקלעך.

און יענע יארן צווישן 13 און 18 האט ער זיך אסאך מסגף געווען ווי פאסטן משבת לשבת ועוד סיגופים. ווי אויך פלעגט ער כסדר מעורר זיין מענטשן לעבודת השם.

ער האט זיך קודם געוואלט פירן בהסתר אז קיינער זאל קיינמאל נישט וויסן פון זיינע עבודות, אבער בערך ביי די אכצן יאר האט ער אנגעהויבן נתפרסם ווערן, און ווי ער האט זיך אבער אויסגעדרוקט פאר זיין תלמוד ר' שמעון, אז ער בענקט זיך צו די צייט וואס קיינער האט נישט געוואוסט פון איהם, און ער האט געקענט דינען די אייבערשטער רואיגערהייט.

תקמ"ז - איז געבוירן זיין עלסטע טאכטער (1) אדל.

תקופת מעדוועדיווקע

תק"נ - האט ער זיך געצויגן צום שטאט מעדוועדיווקע וואס איז נאנט צום שטאט טשערין, (צוליב דעם וואס זיין שוויגער איז נפטר געווארן, און זיין שווער האט נאכאמאל חתונה געהאט מיט א נייע פרוי, און איין טאג האט די רבי געזעהן אז די שטיף שוויגער האט גענומען די שטוב וואס איז איהם געווען מיוחד לעבודת השם האט ער מחליט געווען זיך אוועקצוציען) דארט האט ער זיך אנגעהויבן פירן אפציעל ווי א רבי, און יענע תקופה האט זיך אויך אנגעהויבן די מחלוקת פון אנדערע רביים אקעגען איהם.

תק"נ - איז געבוירן זיין טאכטער (2) שרה.

תקנ"ב - איז געבוירן זיין טאכטער (3) מרים.

תקנ"ז - איז געבוירן זיין טאכטער (4) וואס איז אוועק גלייך נאכן געבורט.

נסיעתו לארץ ישראל

תקנ"ח - ביי די 26 יאר, האט ער מחליט געווען צו באזוכן ארץ ישראל, (די נסיעה קיין ארץ ישראל האט ביי איהם תופס געווען א שטארקע מקום, ווי ער האט אסאך ארומגערעדט איבער די גרויסקייט פון ארץ ישראל, און וואסערע מדרגות מ'קען דארט קונה זיין).

קודם איז ער געפארן קיין קאמעניץ, ווי עס איז געווען א געזעץ אז א איד מעג נישט דארטן איבער שלאפן, און תיכף נאך ער איז אוועק געגאנגען פון דארט איז די געזעץ וואונדערליך בטול געווארן.

ווען ער איז ארויסגעקומען פון מקוה ערב פסח האט ער געזאגט, אז דאס יאר גייט ער בוודאי זיין אין ארץ ישראל, ווען זיין ווייב האט דאס געהערט, האט זי געפרעגט, וויאזוי קענסטו אונז איבערלאזן? ווער וועט אונז מפרנס זיין? ווי ער האט געענטפערט אז פארן קיין ארץ ישראל מוז זיין, אפי ער ווייסט אז ס'גייט זייט גאר שטארקע מניעות ועיכובים.

בי"ח אייר איז ער ארויסגעפארן פון מדוודוקה צו דו פארט שטאט ניקולייב, ווי פון דארט איז ער געפארן קיין איסטנבול, אופן וועג קיין איסטנבול איז געווען גאר שווערע שטורם ווינטן, אבער נאך פיר טעג איז ער בעזר השם אנגעקומען קיין איסטנבול, אין איסטנבול איז ער אסאך אדורך, ווי ער האט געמיינט אז ער וועט שוין דארט נסתלק ווערן, אבער בחסדי השם איז ער דאס אריבער.

ערב ליל זכור ברית איז ער אנגעקומען מיט א שיף קיין חיפה, ווי זיין שמחה איז געווען גאר גרויס, אז ער האט דאס זוכה געווען צו טרעטן די ערד פון ארץ ישראל, ווי ער האט געזאגט אז אין די ערשע ד' אמות האט ער שוין משיג געווען אלעס וואס ער האט געוואלט משיג זיין.

גלייך נאך ר"ה האט ער שוין געוואלט אהיימפארן, אבער זיינע ארומיגע האבן זיך איינגעבעטן ער זאל נאך פארן קיין טבריה, ווי אויך האבן די גדולי טבריה זיך איינגעבעטן ער זאל קומען, מיט דעים אלעם ער האט קודם נישט געוואלט גיין, ער האט זיך אבער פארזוימט אין חיפה ביז נאך שמחת תורה, ווי נאך שמחת תורה האט ער מחליט געווען יא צו פארן קיין טבריה.

דארטן אין טבריה איז ער געווען פאר ארום א האלבע יאר, ווי ער האט זיך דארט געטראפן מיט רבי אברהם מקליסק, ר' זאב מטשרני-אוסטראה וחבריהם. ער איז געווען דארט ביים ציון פון זיין זיידע רבי נחמן מהורדנקא. ווי אויך איז ער געווען באזוכן צפת, און מירון. שפעטער ווען ער האט געוואלט צוריקפארן איז עס געווען זייער שווער האט ער געדארפט פארן גאר שווערע און געדרייטע וועגן דורך איטאליע און רומעניע, אויפן וועג האט ער געמאכט א סטאפ ביים בעל התניא (ווי ער האט פראבירט צו מפשר זיין צווישן איהם און ר' אברהם מקאליסק ווי ער איז געווען אין א"י) ווי אויך איז ער געווען ביי הרב מנעשכיז אפאר טעג פאר ער איז אוועק, ביז ער איז צוריק אנגעקומען קיין מדוודיבקה אוקריינע. (בשנת תקנ"ט)

אויפן וועג אהיים פון ארץ ישראל האט ער א שידוך געטוען מיט זיין עלסטע טאכטער אדל

תקופת זלאטיפליע

תק"ס - בחודש אלול האט די רבי חתונה געמאכט זיין טאכטער אדל אין חמלניק, (ביי די חתונה האט זיין מאמע פייגא געזעהן די בעש"ט בעת החופה) גלייך נאך די חתונה האט ער זיך נשתדך געווען מיט זיין טאכטער מרים (זי איז דאן געווען ארום 8 יאר אלט), אויפן וועג אהיים פון די חתונה האט ער זיך באזעצט אין די שטאט זלאטיפליע אהן קיין שום צוגרייטונג נאר געדינגן דארט א דירה, ווי די שטאטס לייט דארט האבן איהם אויפגענומען בכבוד גדול.

תקס"א - יום כיפור - האט אויסגעבראכן די מחלוקה צווישן רבינו און די שפאלער זיידע, צוליב געוויסע לשון הרע'ס (עי חי' מוהרן קיד).

תקס"א - איז געבוירן זיין טאכטער (5) חיה.

תקופת ברסלב

תקס"ב - בחודש אלול אויף שבת כי תצא, האט ער זיך אריבערגעצויגן צו ברסלב, בהסכמת זיין פעטער הרה"ק רבי ברוך ממעזביזש.
די ערשטע שבת אין ברסלב ביים אנגיסן די כוס פאר קידוש, האט זיך די כוס איבערגעדרייט און די וויין האט זיך אויסגעגאסן, ווי ער האט זיך אנגערופן: "היינט איז אונזער נאמען איינגעפליינצט געווארן 'ברסלבר חסידים' וואס דיע נאמען וועט קיינמאל פארגעסן ווערן".

דארט אין ברסלב איז ר' נתן נתקרב געווארן צום רבין (אלול תקס"ב) - אין יענע תקופה האט זיך די חסידים געפירט צו גיין דריי מאל א יאר צום רבין, ראש השנה, שבת-חנוכה, און שבועות, און די רבי פלעגט דריי מאל א יאר פארן צו די חסידים שבת-שירה, שבת נחמו קיין טשערין און איין שבת אין ווינטער קיין טירהאוויצא.

תקס"ג - איז געבוירן זיין טאכטער (6) פיגא, (זי איז נפטר געווארן זומער תקס"ד).

דאנערשטאג ר"ח ניסן תקס"ג איז געווען די חתונה פון זיין טאכטער שרה און מעדוועדיווקע (הגם ער האט שוין געוואוינט אין ברסלב).

יענע יאר איז ער געפארן קיין טולטשין באזוכן זיין פעטער די רבי ר' ברוכל ממעזבוז, בתוך דבריו האט די רבי געזאגט אז ער איז שוין געקומען למדרגת הבעל שם טוב זייענדיג אינגאנצן דרייצן יאר אלט, ווען ר' ברוך האט דאס געהערט האט ער אים געגעבן א שטיפ, פון וואס ער איז כמעט אראפגעפאלן א שטאק, אבער בדרך נס האט איהם זיין מאמע פיגא מעולם העליון נישט געלאזט פאלן, און דעמאלטץ האט זיך אנגעהויבן די ממחלוקה צווישן די צוויי.

תקס"ה - אין חודש חשוון איז געווען די חתונה פון זיין טאכטער מרים אין ק"ק וואלטשיסק.

צווישן פסח און שבועות איז ער געפארן קיין שאריגראד ווי ער איז געווען פאר צוויי וואכן, ער איז אבער פלוצלינג אוועק געפארן פון דארט ווי ער האט געזאגט אז ער אנטלויפט ווי פון פייער, נאכדעים איז טאקע געווען דארטן גרויסע פייער'ס.

ארום חודש ניסן איז געבוירן בנו הקדוש (7) שלמה אפרים.

יענע יאר האט ער אנגעהויבן מגלה זיין די ענין פון תיקון הכללי (אבער נאכנישט די סדר פון די קאפיטלעך) נאר שפעטער תקס"ט האט ער מגלה געווען די קאפיטלעך פאר ר' נפתלי און ר' אהרן און געזאגט ער זיך לייגן און די לענג און אין די ברייט וכו'.

תקס"ו אין חודש סיון איז אוועק הילד שלמה אפרים (ממחלת שחפת), די רבי האט זיך אויסגעדרוקט אויף אים אז ער האט געהאט נשמת משיח.

תקס"ז - איז געבוירן זיין זוהן (8) יעקב. (בערך א האלבע יאר נאך שלמה אפרים'ס פטירה), זיין ברית איז געווען שבת פאר חנוכה, (ער איז נפטר געווארן אלץ קינד).

תקס"ז - איז ער ארומגעפארן פאר א האלבע יאר צו נאווריטש, זאסלאב, אוסטראה, דובנא, בראד, און נאך פלעצער צו מתקן זיין נשמות און מקרב זיין אידן לשם יתברך. אין זאסלאב (פרילינג צייט) איז זיין ווייב אוועק זייענדיג דארטן פאר רפואה (ממחלה שחפת), יענעם זומער האט ער זיך משדך געווען מיט זיין צווייטע פרוי פון בראד, מיט די טאכטער פון ר' יחזקאל טרכטנברג (דעמאלטץ איז ער קראנק געווארן, און פון דארט און וויטער געלעבט אויף ניסים) ווי זיי האבן חתונה געהאט בחודש אלול (אבער האבן נישט געהאט קיין קינדער).


תקס"ח - נאך סוכות איז ער געפארן קיין לבוב פאר רפואה ווי ער איז דארט געווען פאר אכט חדשים אבער די דאקטורים האבן אים נישט געקענט העלפן, - צווישן פורים און פסח האט ער זייער געוויינט אז ער מוז פארברענען די ספר הנשרף כדי ער זאל נאך קענען לעבן אפאר יאר, - אויפן וועג אהיים איז ער געווען און יאנוב ווי אויך אין בראד פאר צוויי וואכן, ער איז אהיימגעקומען קיין ברסלב א' בלק.

אין יענע יאר איז צום ערשט געדרוקט געווארן ליקוטי מוהר"ן חלק א, ווי די ער האט געשיקט זיין תלמוד ר' זלמן הקטן צו די צדיקי הדור צו מקבל זיין זייערע הסכמה.

תקופת אומאן

תק"ע - בר"ח אייר ליל שב"ק ביים אפרעכטן טיש האט אויסגעבראכן א גרויסע פייער אין די שטאט ברסלב ווי די זיין הויז איז אינגאנצן פארברענט געווארן, נאך די פייער אין ה' אייר האט זיך די רבי געצויגן קיין אומאן, ווי ער איז איינגעשטאנען ביי איינעמס דירה ביז אסרו חג שבועות, נאך שבועות האט אים איינער געאפערט א הויז פאר אומזיסט, אבער ער האט נישט געוואלט נאר איז געגאנגן וואוינען פאר אפאר וואכן ביי זיין תלמיד ר' יוסף שמואל ביז אנהייב חודש אב, וואס דאן האט ער זיך אריבערגעצויגן צו די אומזיסטער דירה.

אין יענע תקופה אין אומן האט ער אנגעהויבן דערציילן די סיפורי מעשיות, ווי אויך האט זיך דארט באפריינדעט מיט די משכיל הירש בער.

א גאנצע זומער האט ער שוין מרמז געווען אז זיין פטירה איז נאנט, ווי אויך האט ער אסאך גערעדט איבער זיין ביי אים ר"ה.

תקע"א - הסתלקותו

דאנערשטאג א טאג פאר ערב סוכות האט זיך די מחלה שטארק פארערגערט ווי ער איז זייער שוואך געווארן, יענע נאכט האט ער מסדר געווען זיין צוואה ווי ער האט באפוילן ר' נתן צו געבן דריי הונדערט אדומים פאר די חתונה פון זיין טאכטער חיה און פאר די כתובה פון זיין ווייב.

מאנטאג נאכט חוה"מ סוכות האט ער געגעבן פאר ר' נפתלי און ר' שמעון די שליסלעך צו זיין סעיף און געזאגט אז גלייך נאך זיין פטירה נאך פארן באערדיגן, זאלן זיי פארברענען אלע כתבים וואס ליגט דארט.

ח"י תשרי - הגיע יום האחרון

דינסטאג די פערטע טאג סוכות האט ער געדאווענט, דערנאך האט ער גענומען די אתרוג און לולב זיצענדיג אויפן בעט מיט די סידור האר"י אויף זיין שויס, אזוי האט ער גע'ענדיגט הלל מיט הושענות מיט אביסל א הויעך קול.

אביסל שפעטער זיצענדיג אויפן בענקל איז ער געווארן גאר שוואך און ער האט שוין נישט געהאט כוחות צו זיצן, האט מען איהם געפרעגט, צו מ'זאל איהם טראגן צו זיין בעט אבער ער האט נישט געענטפערט, האט איהם איינער פון די מענטשן דארט אויפגעהויבן און איהם געלייגט אויף זיין בעט.

דארט אויפן בעט איז ער שוין געליגן ביז צום הסתלקות דריי שעה שפעטער, בעת ס'האט אויסגעזעהן אז ס'שוין דערנאך האט זיך מוהרנ"ת צושריגן רבי רבי, אויף וועם האסטו אונז איבערגעלאזט? האט זיך די רבי אויסגעדרייט ווי צו זאגן, איך לאז ענק נישט איבער ח"ו.

אביסל נאכדעים איז די ריינע און הייליגע נשמה ארויף בגנזי מרומים.

די קבורה האט זיך אויפגעהאלטן ביז די נעקסטע טאג מיטוואך (צוליב וואס ס''איז מבואר אין שו"ע אז ביי רבי איז אין הזריז נשכר, און ס'האט זיך פארזוימט ביז ס'איז געווארן ביינאכט, און ביינאכט טראגט מען נישט ארויס א אדם גדול), ווי ער איז געקומען לקבורה און אומאן. ווי ער האט שוין אסאך געזאגט אז דארט וויל ער ליגן.

זכותו הגדול והקדוש יגן עלינו