כת לב טהור אין גוואטעמאלע

[יצחק טייכמאן]

משפחת לאווער-לעווי געפינט זיך אויפן מינוט אין באר שבע, מען ארבעט זיך אריבער צו ציען אין א בעסערע געגענט. אבער דאס איז דער מציאות אויף דערווייל.
מען זוכט וואלנטירן וועלעכע זענען גרייט צו קומען צו פארן אביסל ארויסנעמען די קינדערלעך, פארברענגן, לערנען וכדו'.
אפילו איינער וואס קען קומען איין מאל א וואך איז אויך א גרויסע זאך.
עס איז אן ענין פון פיקוח נפש ברוחניות ובגשמיות.
ביטע זיך פארבינדן מיט מיר
ולמצוה גדולה יחשב.

אפשר האב איך א געדאנק
מ'רעט וועגען די יונגליך אדער מיידליך צו ביידע?

ביידע

[יצחק טייכמאן]

משפחת לאווער-לעווי געפינט זיך אויפן מינוט אין באר שבע, מען ארבעט זיך אריבער צו ציען אין א בעסערע געגענט. אבער דאס איז דער מציאות אויף דערווייל.
מען זוכט וואלנטירן וועלעכע זענען גרייט צו קומען צו פארן אביסל ארויסנעמען די קינדערלעך, פארברענגן, לערנען וכדו'.
אפילו איינער וואס קען קומען איין מאל א וואך איז אויך א גרויסע זאך.
עס איז אן ענין פון פיקוח נפש ברוחניות ובגשמיות.
ביטע זיך פארבינדן מיט מיר
ולמצוה גדולה יחשב.

איינער שרייבט א גוטע געדאנק אז די נענטסטע היימישע ישוב איז קרית גת
אויב וואוינט איר אין קרית גת און איר קענט זיין בייהילפיג מיט אינפארמאציע
ביטע פארבינדט זיך מיט מיר

[שמואל פוקס]

► Show Spoiler

איך האב געבעטן עי-איי, צו מאכן א קינה אויף לב-טהור, ביז א מינוט האט ער מיר דאס צוגעשעלט. ליינט און שטוינט:

...
אוי, נער תועה ברחובות ילדותו,
עזב בית אביו, נפל בחשכת גלותו.
לב טהור ביקש, אך מצא לו כת קדרותו,
"וַיִּזְעַק אֶל־ה', וַיַּעַן אֹתוֹ" (שמות ב׳, כ״ו).

בעיר צפת יסד קהל קטן ונבער,
בירושלים הגדיל חוגו בשער.
בלי דעת נאספו אליו כת בליעל,
"ה' רֹעִי לֹא אֶחְסָר" (תהילים כ״ג, א׳).

גָלוּ מארץ לעיר נכר בארא פארק,
גאו בחוצות מאנסי, בחושך ובסתר.
טעו אחריו במדרון מסוכן,
"טוֹב ה' לַכֹּל, וְרַחֲמָיו עַל כָּל מַעֲשָׂיו" (תהילים קמ״ה, ט׳).

דָרוּ בקנדה, נדדו גם לגואטמלה,
דרך מכאוב המשיכו עד ארץ מקסיקאנה.
הלך עימם גם לקורדיסטן העתיקה,
"ה' שֹׁמְרֶךָ, ה' צִלְּךָ עַל יַד יְמִינֶךָ" (תהילים קכ״א, ה׳).

הוֹי, במרמה קרא לשם בבל מחוז מושבם,
הקים דרוקעריי אפל, חשך משכנם.
וללא מחיצות גרו משפחות נבזות,
"וַיַּשְׁכֵּן עֲלֵיהֶם מִשְׁכַּן חֹשֶׁךְ" (איוב ג׳, ה׳).

ושברו איש מרעיו, בתים נפרדו,
וּנשים נגזלו מבעליהן, בנים נתרחקו.
רחקו רחוקים, לבות נשברו,
"רַחֵם עַל עַמְּךָ, ה' נָשָׂאתָם מִנְּעוּרָם" (ישעיהו ס״ג, ט׳).

זָכוֹר נא את שי פימא, נעקר מביתו,
זעקותיו נבלעו בחשכת מסתרו.
חָשַׁךְ עולמו, עוול כבד נגזר,
"חַנֵּנִי ה' כִּי אֻמְלַל אָנִי" (תהילים ו׳, ג׳).

חָצְרוֹת דמים מלאו בפרשת טעללער,
חמשה ילדים נגזלו, אשתו נעקרה.
שֶׁקר ייחס לה – "מן הסיטרא אחרא",
"שֶׁקֶר הַחֵן וְהֶבֶל הַיֹּפִי" (משלי ל״א, ל׳).

טִפְשׁוּת גמורה באחֵי וויינגארטן,
טרפו קהילה קטנה, עשו בה שמד פתאום.
קָמוֹ עינו אנשים ביסורי תופת,
"קָרוּ עָלַי פִּיהֶם, אָמְרוּ אֵין מַצִּיל" (תהילים ע״א, י״א).

יָצָא קוֹל מָרוֹר לבזות אנשים בשמות,
יְצַוֶּה לִקְרוֹא לָהֶם כִּנּוּיִים נִבְזִים.
שֵׁמוֹת זָרִים נָתַן לָהֶם לִגְעָלָה,
"שִׁמְךָ ה' לְעוֹלָם" (תהילים קל״ה, י״ג).

כִּי טבע המנהיג בנהר שבת,
כִּסָּה אותו גל וחדל ממשמרתו.
לְיָתוֹם נותרו החסידים, בלי רועה אמיץ,
"לְמַעַן יְדַעו דֹּרוֹת אֲחֲרוֹנִים" (תהילים ע״ח, ו׳).

לָקַח נחמן העלבראנץ שרביט האימה,
לִבּוֹ אכזר, רשע ותועבה.
מָט בעם גזירות וייסורים כבדים,
"מְשָׁלוּ בָנוּ שׂוֹנְאֵינוּ" (איכה ה׳, ח׳).

מַחֲרָשׁ הוציא, גֵרֵשׁ כל הגרים,
מָשְׁכָם בשדה ערום, בלא לחם ולא מים.
הִנִּיחָם לרעב, לשכב תחת שמים,
"הִנֵּה עֲבָדֶיךָ נָם וְלָחֶם אֵין" (שמואל א כ״א, ד׳).

נָחמן צוו להיקרא "חכם" ולא "רבי",
נִכָּר שיגעון גאוותו וכזבו.
הִגְדִּיל שמו בהבל, השפיל עד היות אפסי,
"הֲבֵל הֲבָלִים אָמַר קֹהֶלֶת" (קהלת א׳, ב׳).

סֵר שמותיהם, נתן לבזות,
סָבַל העם חרפה וכלימה.
וְיָנָם רעבים, כי אסר מזון בשר, חלבי ודגים,
"וַיִּרְעֲבוּ גַּם צָמְאוּ, נַפְשָׁם בָּהֶם תִּתְעַטָּף" (תהילים ק״ז, ה׳).

עִקֵּם דרכיהם גם בלבוש יהודי,
עָטָה שקר, כאילו עתיק יומין.
צִיֵּר להם כי לבוש קורדי – תפארת קדמונים,
"צִיּוֹן הִיא, דֹּרֵשׁ אֵין לָהּ" (ירמיה ל׳, י״ז).

פָּקַד גם עוון בבנות קטנות,
פָּרַשׁ גזירה: הן ינקו בתים במקום עוזרות.
לוֹעֲגִים היו, נבזה ומחפיר,
"לֹא יְעַנּוּ עוֹד בַּת־צִיּוֹן" (איכה ד׳, כ״ב).

צָרוֹת נוספו בפרשת האיבערפאל,
צָפו חיילים, לקחו אמהות עם ילדים.
דִּמְעוֹת שופכו, סובבו על רצפה,
"דִּמְעָתִי לֶחֶם יוֹמָם וָלָיְלָה" (תהילים מ״ב, ד׳).

קָם אז יואל העניך ונפרד במנוס,
קָהַל קטן בנה לו – "כנישתא חדא".
בִּצְעָד אחים התרחקו במכאוב,
"בְּנֵי בָנִים כְּתִעֲרוּיֵם" (יואל א׳, ג׳).

רָאוּ גם כי "החכם" אוסר לצאת לארה״ב,
רָצו אבות להציל את ילדיהם – ונעצרו.
נִשְׁאַרו במעוני נכרים תחת גויים,
"נַפְשֵׁנוּ כְּצִפּוֹר נִמְלְטָה" (תהילים קכ״ד, ז׳).

שָׁבוּ לבסוף כלואים נפרצו,
שׁוֹטְרִים עצרו את נחמן ושמונה עמו.
יוֹם ליום נכחד כוחו, נשלח לכלא,
"יָדוֹ עַל־כָּל וְיַד־כֹּל בּוֹ" (בראשית ט״ז, י״ב).

תוֹדָה לאל, הכת נשברה,
תִּפְאֶרֶת חרות קמה לעולם.
מְעוֹז ישועות נפתח לעם,
"מוֹדִים אֲנַחְנוּ לָךְ" (ברכות נ״ז, ב׳).

הפלא ופלא און אין די זעלבע צייט מרעיד ומזעזע
פארוואס חתמ'סטו נישט שם המחבר (אפשר ראשי תבות איי איי)
(קיינער רעדט זיך נישט איין אז עס גייט ארויס פון ארבעל צו מאכען א קינה מיט AI עס נעמט אסאך השקעה און טאלאנט צו מאכן אזא זאך)

איך האב געבעטן פון עי-איי, אז ער זאל דאס מיר מאכן אויפן סטיל פון דעם קאליר און פון רבי יהודה הלוי - דאס האט ער מיר אויסגעשפיגן.

...
קִינָה עַל כִּתַּת "לֵב טָהוֹר"

פִּזְמוֹן (חוזר אַחֲרֵי כָּל בֵּית):
אוֹי לָנוּ כִּי חָטָאנוּ, נַפְשֵׁנוּ נִשְׁבְּתָה בְּחֶבֶל אָוֶן,
אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ, גְּאַל נִדְחֵי עַמֶּךָ.

אֵיכָה יָצָא נַעַר אֶרֶז מִבֵּית אָבִיו,
וַיִּשְׁטֹף כַּיָּם מֵחֵיק אִמּוֹ,
שִׁנָּה שְׁמוֹ לִשְׁלֹמֹה וְלֹא מָצָא שָׁלוֹם.
אוֹי לָנוּ כִּי חָטָאנוּ…

בְּצַפַת הִגְדִּיל מְעָט, בִּירוּשָׁלַיִם כִּנֵּס חֲבוּרָה,
קִבֵּץ אֵלָיו נְדוּדִים וּנְדָחִים,
בִּלְתִּי דַעַת נִלְכְּדוּ בְּמִצְרֵי מְזוּזָה.
אוֹי לָנוּ כִּי חָטָאנוּ…

נָשָׂא עֲדָתוֹ לְבָרָא פַארְק, נָדְדוּ לְמָאנְסִי,
שָׁם בַּחֹשֶׁךְ שִׁכֵּנוּ מְעוֹנוֹת עֲרָפֶל,
וַיַּחֲנִיפוּ רַבִּים בְּכָל מָקוֹם.
אוֹי לָנוּ כִּי חָטָאנוּ…

וַיִּטּוּ גַּם לְקָנָדָא וּמֶכְסִיקוֹ,
וּלְגוּאָטֵמָלָא הַנִּשְׁכַּחַת,
וְעַד אֶרֶץ קוּרְדִּיסְטָן הָרְחוֹקָה.
אוֹי לָנוּ כִּי חָטָאנוּ…

בִּבְלִי בָבֶל שָׂם מִשְׁכָּן לַחֹשֶׁךְ,
בְּתוֹךְ דְּרוּקֶּערַי שָׁחֹר כַּקַּדְרוּת,
בְּלִי צְנִיעָה, בְּלִי פֵּרוּד, בְּלִי מַחֲסֶה.
אוֹי לָנוּ כִּי חָטָאנוּ…

הִפְרִידוּ בֵּין אִישׁ לְאִשְׁתּוֹ, בֵּין אָב לְבֵנוֹ,
נָשִׁים נֶעֱזָבוֹת, בָּנִים נִתְלְשׁוּ,
וּמִשְׁפָּחוֹת נִשְׁמְדוּ כְּעִיר נָצוּרָה.
אוֹי לָנוּ כִּי חָטָאנוּ…

וַיִּטָּבַע הָרַב בְּנָהָר בְּעֶרֶב שַׁבָּת,
וַיִּשָּׁבֵר עֵדֶר כְּצֹאן בְּלִי רֹעֶה,
וַיֵּלְכוּ נְדוּדִים כִּיתוֹמִים.
אוֹי לָנוּ כִּי חָטָאנוּ…

נָתַן נַחְמָן מוֹט אֵימָה בְּיָדוֹ,
גָּזַר גְּזֵרוֹת מְרִירוֹת כְּאַיָּל מְדוֹכָּא,
וַיַּכְנִיעַ קְטַנִּים וּגְדוֹלִים.
אוֹי לָנוּ כִּי חָטָאנוּ…

גֵּרִים הִשְׁלִיךְ לַשָּׂדֶה בְּלִי מָזוֹן,
חֲשׂוּפֵי קָרָה, נְתוּנִים לָרוּחַ,
כִּמְתוֹעֲנִים בְּלִי מַצִּיל.
אוֹי לָנוּ כִּי חָטָאנוּ…

שִׁנָּה שֵׁמוֹת אֲנָשִׁים לְבִזָּיוֹן,
נָטַל מִכָּל אֶחָד עֲטֶרֶת שְׁמוֹ,
וַיִּתֵּן כִּנּוּי נִבְזֶה לַחֶרְפָּה.
אוֹי לָנוּ כִּי חָטָאנוּ…

אָסַר מַאֲכָל בָּשָׂר, חָלָב, בֵּיצָה וְדָג,
וַיִּשְׁאֵר אֶת הָעָם רְעֵב וְדַל,
כַּצָּמֵא בַּצִּיָּה.
אוֹי לָנוּ כִּי חָטָאנוּ…

חִלֵּף לְבוּשֵׁיהֶם לְבָגֵד נָכְרִי,
וַיֹּאמֶר כִּי מִיְּמוֹת קֶדֶם הוּא,
וְכִסָּה שֶׁקֶר בִּבְגָדֵי בּוּז.
אוֹי לָנוּ כִּי חָטָאנוּ…

פָּסַק עַל בָּנוֹת לְנַקּוֹת בָּתִּים,
בִּמְקוֹם עֲזָרוֹת נָכְרִיּוֹת,
וַיִּשָּׂא עֲלֵיהֶן חֶרְפָּה וּבָזוּת.
אוֹי לָנוּ כִּי חָטָאנוּ…

צָבְאוּ חֲיָלִים בְּ“אִיבֶּערפָאל”,
טַף עִם אִמּוֹת נִגְזָלוּ וְהֻשְׁכְּבוּ בָּרֶצֶף,
וַיִּתְעַטְּפוּ בִּדְמָעוֹת.
אוֹי לָנוּ כִּי חָטָאנוּ…

נִפְרַד יוֹאֵל הֶעָנִיךְ בְּמַחֲנֶה קָטָן,
וַיִּקְהַל "כְּנִישְׁתָּא חֲדָא",
וַיִּקָּרַע הָעֵדָה כְּבֶגֶד בָּלוּי.
אוֹי לָנוּ כִּי חָטָאנוּ…

נֶעְצַר נַחְמָן וּשְׁמוֹנָה עִמּוֹ,
נִכְבָּשׁוּ בַּכֶּלֶא בִּזְרוֹעַ זָר,
וַיִּתְמוֹטֵט כְּחוֹמָה נִפְלָאָה.
אוֹי לָנוּ כִּי חָטָאנוּ…

תוֹדָה לַי־יָ עַל שֶׁנִּפְרַץ מוֹט רֶשַׁע,
וַיִּקָּבֵר שֵׁבֶט הָעָוֶל,
וְעַתָּה נָשָׂא שִׁיר הוֹד: הוֹדוּ לַה' כִּי טוֹב.
אוֹי לָנוּ כִּי חָטָאנוּ…

[תינוק הבורח]

► Show Spoiler

איך האב געבעטן עי-איי, צו מאכן א קינה אויף לב-טהור, ביז א מינוט האט ער מיר דאס צוגעשעלט. ליינט און שטוינט:

...
אוי, נער תועה ברחובות ילדותו,
עזב בית אביו, נפל בחשכת גלותו.
לב טהור ביקש, אך מצא לו כת קדרותו,
"וַיִּזְעַק אֶל־ה', וַיַּעַן אֹתוֹ" (שמות ב׳, כ״ו).

בעיר צפת יסד קהל קטן ונבער,
בירושלים הגדיל חוגו בשער.
בלי דעת נאספו אליו כת בליעל,
"ה' רֹעִי לֹא אֶחְסָר" (תהילים כ״ג, א׳).

גָלוּ מארץ לעיר נכר בארא פארק,
גאו בחוצות מאנסי, בחושך ובסתר.
טעו אחריו במדרון מסוכן,
"טוֹב ה' לַכֹּל, וְרַחֲמָיו עַל כָּל מַעֲשָׂיו" (תהילים קמ״ה, ט׳).

דָרוּ בקנדה, נדדו גם לגואטמלה,
דרך מכאוב המשיכו עד ארץ מקסיקאנה.
הלך עימם גם לקורדיסטן העתיקה,
"ה' שֹׁמְרֶךָ, ה' צִלְּךָ עַל יַד יְמִינֶךָ" (תהילים קכ״א, ה׳).

הוֹי, במרמה קרא לשם בבל מחוז מושבם,
הקים דרוקעריי אפל, חשך משכנם.
וללא מחיצות גרו משפחות נבזות,
"וַיַּשְׁכֵּן עֲלֵיהֶם מִשְׁכַּן חֹשֶׁךְ" (איוב ג׳, ה׳).

ושברו איש מרעיו, בתים נפרדו,
וּנשים נגזלו מבעליהן, בנים נתרחקו.
רחקו רחוקים, לבות נשברו,
"רַחֵם עַל עַמְּךָ, ה' נָשָׂאתָם מִנְּעוּרָם" (ישעיהו ס״ג, ט׳).

זָכוֹר נא את שי פימא, נעקר מביתו,
זעקותיו נבלעו בחשכת מסתרו.
חָשַׁךְ עולמו, עוול כבד נגזר,
"חַנֵּנִי ה' כִּי אֻמְלַל אָנִי" (תהילים ו׳, ג׳).

חָצְרוֹת דמים מלאו בפרשת טעללער,
חמשה ילדים נגזלו, אשתו נעקרה.
שֶׁקר ייחס לה – "מן הסיטרא אחרא",
"שֶׁקֶר הַחֵן וְהֶבֶל הַיֹּפִי" (משלי ל״א, ל׳).

טִפְשׁוּת גמורה באחֵי וויינגארטן,
טרפו קהילה קטנה, עשו בה שמד פתאום.
קָמוֹ עינו אנשים ביסורי תופת,
"קָרוּ עָלַי פִּיהֶם, אָמְרוּ אֵין מַצִּיל" (תהילים ע״א, י״א).

יָצָא קוֹל מָרוֹר לבזות אנשים בשמות,
יְצַוֶּה לִקְרוֹא לָהֶם כִּנּוּיִים נִבְזִים.
שֵׁמוֹת זָרִים נָתַן לָהֶם לִגְעָלָה,
"שִׁמְךָ ה' לְעוֹלָם" (תהילים קל״ה, י״ג).

כִּי טבע המנהיג בנהר שבת,
כִּסָּה אותו גל וחדל ממשמרתו.
לְיָתוֹם נותרו החסידים, בלי רועה אמיץ,
"לְמַעַן יְדַעו דֹּרוֹת אֲחֲרוֹנִים" (תהילים ע״ח, ו׳).

לָקַח נחמן העלבראנץ שרביט האימה,
לִבּוֹ אכזר, רשע ותועבה.
מָט בעם גזירות וייסורים כבדים,
"מְשָׁלוּ בָנוּ שׂוֹנְאֵינוּ" (איכה ה׳, ח׳).

מַחֲרָשׁ הוציא, גֵרֵשׁ כל הגרים,
מָשְׁכָם בשדה ערום, בלא לחם ולא מים.
הִנִּיחָם לרעב, לשכב תחת שמים,
"הִנֵּה עֲבָדֶיךָ נָם וְלָחֶם אֵין" (שמואל א כ״א, ד׳).

נָחמן צוו להיקרא "חכם" ולא "רבי",
נִכָּר שיגעון גאוותו וכזבו.
הִגְדִּיל שמו בהבל, השפיל עד היות אפסי,
"הֲבֵל הֲבָלִים אָמַר קֹהֶלֶת" (קהלת א׳, ב׳).

סֵר שמותיהם, נתן לבזות,
סָבַל העם חרפה וכלימה.
וְיָנָם רעבים, כי אסר מזון בשר, חלבי ודגים,
"וַיִּרְעֲבוּ גַּם צָמְאוּ, נַפְשָׁם בָּהֶם תִּתְעַטָּף" (תהילים ק״ז, ה׳).

עִקֵּם דרכיהם גם בלבוש יהודי,
עָטָה שקר, כאילו עתיק יומין.
צִיֵּר להם כי לבוש קורדי – תפארת קדמונים,
"צִיּוֹן הִיא, דֹּרֵשׁ אֵין לָהּ" (ירמיה ל׳, י״ז).

פָּקַד גם עוון בבנות קטנות,
פָּרַשׁ גזירה: הן ינקו בתים במקום עוזרות.
לוֹעֲגִים היו, נבזה ומחפיר,
"לֹא יְעַנּוּ עוֹד בַּת־צִיּוֹן" (איכה ד׳, כ״ב).

צָרוֹת נוספו בפרשת האיבערפאל,
צָפו חיילים, לקחו אמהות עם ילדים.
דִּמְעוֹת שופכו, סובבו על רצפה,
"דִּמְעָתִי לֶחֶם יוֹמָם וָלָיְלָה" (תהילים מ״ב, ד׳).

קָם אז יואל העניך ונפרד במנוס,
קָהַל קטן בנה לו – "כנישתא חדא".
בִּצְעָד אחים התרחקו במכאוב,
"בְּנֵי בָנִים כְּתִעֲרוּיֵם" (יואל א׳, ג׳).

רָאוּ גם כי "החכם" אוסר לצאת לארה״ב,
רָצו אבות להציל את ילדיהם – ונעצרו.
נִשְׁאַרו במעוני נכרים תחת גויים,
"נַפְשֵׁנוּ כְּצִפּוֹר נִמְלְטָה" (תהילים קכ״ד, ז׳).

שָׁבוּ לבסוף כלואים נפרצו,
שׁוֹטְרִים עצרו את נחמן ושמונה עמו.
יוֹם ליום נכחד כוחו, נשלח לכלא,
"יָדוֹ עַל־כָּל וְיַד־כֹּל בּוֹ" (בראשית ט״ז, י״ב).

תוֹדָה לאל, הכת נשברה,
תִּפְאֶרֶת חרות קמה לעולם.
מְעוֹז ישועות נפתח לעם,
"מוֹדִים אֲנַחְנוּ לָךְ" (ברכות נ״ז, ב׳).

הפלא ופלא און אין די זעלבע צייט מרעיד ומזעזע
פארוואס חתמ'סטו נישט שם המחבר (אפשר ראשי תבות איי איי)
(קיינער רעדט זיך נישט איין אז עס גייט ארויס פון ארבעל צו מאכען א קינה מיט AI עס נעמט אסאך השקעה און טאלאנט צו מאכן אזא זאך)

איך האב געבעטן פון עי-איי, אז ער זאל דאס מיר מאכן אויפן סטיל פון דעם קאליר און פון רבי יהודה הלוי - דאס האט ער מיר אויסגעשפיגן.

...
קִינָה עַל כִּתַּת "לֵב טָהוֹר"

פזמון קבוע (אחרי כל בית):
אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ, הַצִּילֵנוּ מִיַּד אָוֶן,
וְהָשִׁיבֵנוּ לְתוֹרָתֶךָ בְּאַהֲבָה.

אֵיכָה נָעַר אֶרֶז עָזַב בֵּית אָב וָאֵם,
שִׁנָּה שְׁמוֹ לִשְׁלֹמֹה וְלֹא מָצָא שָׁלוֹם,
בִּקֵּשׁ לֵב טָהוֹר וּמָצָא בּוֹר חֹשֶׁךְ.
אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ…

בִּצְפַת יִסֵּד מְעָט וּבִירוּשָׁלַיִם הִגְדִּיל,
נָדְדוּ עִמּוֹ לְבָרָא פַּארְק וּמָאנְסִי בַּחֹשֶׁךְ,
וְגַם קָנָדָא וּמֶכְסִיקוֹ לְסוֹף גְּוָאטֵמָלָא.
אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ…

דָּרוּ בְּ“בָּבֶל” בְּתוֹךְ דְּרוּקֶּערַי מְחֻשָּׁךְ,
חֲדָרִים מְעֹרָבִים וּבְלִי צְנִיעוּת וּבְלִי קְדוּשָּׁה,
חֲסֵרִים תְּנָאֵי מִנִּימוּם וְשָׁלוֹם.
אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ…

הִפְרִידוּ בֵּין אִישׁ לְאִשְׁתּוֹ וּבֵין אָב לְבֵנוֹ,
נָשִׁים נֶעֱזָבוֹת וּבָנִים נִתְלְשׁוּ מֵאִמּוֹתֵיהֶם,
וַיְחֻרְבוּ מִשְׁפָּחוֹת כְּעִיר נִצּוֹדָה.
אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ…

טֶרֶם יִשְׁכָּךְ כָּאֵב – נִטְבַּע הָרַב הַיָּשָׁן,
בִּנְהַר בְּעֶרֶב שַׁבָּת וַיִּתְמוֹטֵט הָעֵדָה,
נִשְׁאַרוּ כִּיתוֹמִים בְּלִי גּוֹאֵל.
אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ…

לָקַח נַחְמָן הֶעָלְבְּרַאנְץ שַׁרְבִּיט אַכְזָרִי,
גָּזַר גְּזֵרוֹת קָשׁוֹת וְעִנָּה בְּנֵי אָדָם,
לְהַכְנִיעַ וּלְבַזּוֹת נַפְשׁוֹת נִדְכָּאוֹת.
אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ…

גֵּרִים גֵּרֵשׁ וְהִשְׁלִיךְ בַּשָּׂדֶה עֲרוּמִים,
בְּלִי לֶחֶם וּבְלִי מָיִם בְּקוֹר וָחֹם,
נָפְלוּ בְּעָפָר בְּלִי מַחְיֶה.
אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ…

שִׁנָּה שֵׁמוֹת בַּקְּהִלָּה לְבִזָּיוֹן,
נָטַל מֵאִישׁ יְקָרוֹ וְנָתַן כִּנּוּי נִבְזֶה,
וַיְהִי לְחֶרְפָּה וּלְשָׂחוֹק.
אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ…

אָסַר עַל מַאֲכָל: בָּשָׂר, חָלָב, בֵּיצָה וְדָג,
וְהִנִּיחַ אֶת הָעָם רְעֵב וּתְשׁוּשׁ,
כְּצָמֵא בַּצִּיָּה בְּלִי מָשְׁקֶה.
אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ…

חִלֵּף לְבוּשֵׁיהֶם לִמְדֵי זָרִים,
וַיֹּאמְרוּ “כֵּן הָיָה מִיְּמֵי קֶדֶם”,
וַיִּתְעֲטְפוּ בִּבְגָדִים לְבַל תִּפְאֶרֶת.
אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ…

פָּסַק גְּזֵרָה: בָּנוֹת יְנַקּוּ בָּתִּים,
לֹא עֲזָרָה נָכְרִיָּה תָבוֹא לִסְעָדָם,
וַיִּסְבְּלוּ כְּלִמָּה וְטֹרַח מִנְּעוּרֵיהֶן.
אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ…

צָבְאוּ רְשֻׁיּוֹת בְּ“אִיבֶּערפָאל” עַל מִשְׁכְּנוֹת,
טַף עִם אִמּוֹתֵיהֶם הֻשְׁכְּבוּ עַל רִצְפָּה,
וַיִּשָּׁפְכוּ דִּמְעוֹת כַּמָּיִם.
אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ…

נִפְרַד יוֹאֵל הֶעָנִיךְ וַיִּקְהַל “כְּנִישְׁתָּא חֲדָא”,
מְעַט נֶאֱמָנִים נֶאֱסְפוּ לָשֶׁבֶת אִתּוֹ,
וַיִּקָּרַע הָעֵדָה כְּבֶגֶד נִדְרָךְ.
אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ…

נֶעְצַר נַחְמָן וּשְׁמוֹנָה עִמּוֹ בְּאַרְצוֹת נֵכָר,
וַיָּבֹאוּ בְּכֶלֶא וְנִגְלָה קַלּוּת שָׁאוֹן,
וַיִּשָּׁבֶר כְּחוֹמָה רוֹפֶה.
אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ…

תוֹדָה לַשֵּׁם כִּי הִפְרִיעַ מוֹט רֶשַׁע,
וַיִּתֵּן קֵץ לַכִּתָּה הָאֲכְזָרִית,
וְעַתָּה נָשָׂא שִׁיר הוֹד: “הוֹדוּ לַה' כִּי טוֹב”.
אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ…

וויאזוי איז דאס אויפן סטיל פון ר' יהודה הלוי, ווען עס גראמט ניטאמאל.

[שוין געגאנגען]

וועלעכע 2?

די משפחה פון די חכם מיט נאך א משפט

ווער נאך?

משפחת יואל אלטר איז די קארט מארגן בעזרת השם

[שמואל פוקס]

איך האב אים געבעטן, עפעס אויפן סטיל פונעם אבן-עזרא, האט ער מיר דאס געגעבן (מיוסד על סדר האלף-בית, ולסוף כל בית, פסוק מתנ"ך - נישט ממש און מיט אסאך טעותים):

...
קִינַת לֵב טָהוֹר

אָיֵה הַנַּעַר אֶרֶז, עָזַב בֵּית אָבִיו,
נָס מִמַּעֲדַנִּים, נָפַל בְּשִׁבְיוֹ.
שִׁנָּה שְׁמוֹ לִשְׁלֹמֹה, וְחִקָּה נְבִיאִים,
וַיַּסֵּד קְהִלָּה בְּצָפַת, וּבִירוּשָׁלַיִם הִרְחִיבוֹ.

בָּרוּחַ הִגְלָם לְבָרָא פָּארְק וּמָאנְסִי,
בָּנוּ שָׁם חֲדָרִים, הֶבֶל מִסְכָּנִים.
טָעוּ בְּדַרְכֵי הַרֶשַׁע, וַיִּפְּלוּ בְּמוֹקְשָׁיו,
בְּכָל מָקוֹם יָסַד מַחֲנֶה, בְּשֵׁם קֹדֶשׁ יְדַמֵּם.

טָעוּ גַּם בְּקָנָדָא, גַּם בְּגוּאַטֵמָלָא,
טָעֲמוּ מַר וָרָע, גָּלוּ לִמְדִינוֹת רַבּוֹת.
הָלְכוּ עַד קוּרְדִּיסְטָן, בְּחִקּוּי שֶׁקֶר,
הֲבֵל נָשָׂאוּ בַּכָּפוֹת, מַעֲשֵׂה רְמָיוֹת.

הִקְרִיא שֵׁם "בָּבֶל", וּבָהּ מִשְׁכָּנָם,
הֵקִים "דְּרוּקֶּרַאי" חָשׁוּךְ, וַיִּשְׁכְּנוּ בַּחֹשֶׁךְ.
וּבְלִי מְחִצּוֹת יָשְׁבוּ, מִשְׁפָּחוֹת נָבוֹכוּ,
חֶרְפָּה לָעָם, וּמַחֲסוֹר מִצְוַת הַצְּנִיעוּת.

וַיַּפְרִיד אִישׁ מֵאִשְׁתּוֹ, אָב מִבָּנוֹ,
וַיִּקַּח נָשִׁים מִבַּעֲלֵיהֶן, וּבָנִים מֵאִמּוֹתֵיהֶן.
רַחֲמֵי אָב נִשְׁבְּרוּ, לֵב נָשִׁים נִדְכָּא,
חֹשֶׁךְ כִּסָּה בְּנָהָרָה, וְהָעָם נֶעֱקָר.

זְכוֹר נָא אֶת שֵׁי פִימָא, נִשְׁלַח מִבֵּיתוֹ,
זְעָקוֹתָיו נִסְתָּרוּ, לֹא נִשְׁמְעוּ.
חָשַׁךְ עוֹלוֹ, עָוֶל גָּדוֹל חָל,
חָנֵּנִי אֱלוֹהַּ, כִּי נִדְכֵּיתִי מְאֹד.

חֲצֵרוֹת דָּמִים בְּפָרָשַׁת טֶלֶּער,
חֲמִשָּׁה בָּנִים נִגְזְלוּ, אֵם נִשְׁלְחָה.
שֶׁקֶר טָפַל לָהּ – "סִטְרָא אָחֳרָא",
שִׁפְלוּת וְתֹעֵבָה, חֻקִּים לֹא נָתַן אֵל.

טִפְּשׁוּת גְּמוּרָה בַּאֲחֵי וַיְנְגָּארְטֵן,
טָרְפוּ קָהָל, וְעִנּוּ הַרַבִּים.
קָמוּ וְעִנּוּ בְּאֵימוֹת, כְּמוֹ עֲרָיוֹת,
קָרוּ אֵין מַצִּיל, וַיֵּאָנְחוּ בָּנִים.

יָצָא קוֹל לְבַזּוֹת, לִקְרוֹא בִּשְׁמוֹת זָרִים,
יָצַר כִּנּוּיִים נִבְזִים, לְהַשְׁפִּיל הַנֶּפֶשׁ.
שֵׁמוֹת זָרִים נָתַן, חֶרְפָּה לָעֵדָה,
שִׁמְךָ יְיָ, לְעוֹלָם הוּא, וְלֹא יִשָּׁכַח.

כִּי נָפַל הָרֹאשׁ, שָׁלֹמֹה בַּנָּהָר,
כִּסָּהוּ מַיִם, וְנִשְׁבְּרוּ מַעֲלוֹתָיו.
לְיוֹתְמִים נִשְׁאֲרוּ הַחֲסִידִים, בְּלִי גּוֹאֵל,
לְמַעַן יֵדַע דּוֹר אַחֲרוֹן, אֵיךְ נִסְתַּיְּמוּ מַעֲלוֹתָיו.

לָקַח נַחְמָן שֵׁבֶט, אֵימָה וָחָרוֹן,
לִבּוֹ קָשֶׁה, גְּזֵרוֹתָיו רָעוֹת.
מַסָּה נָטַל עַל הַקָּהָל, עָנָּם כְּבֵד,
"מָשְׁלוּ בָּנוּ שׂוֹנְאֵינוּ", וְנֶעֱקַר הַצֹּאן.

מַחֲרָשׁ יָצָא, וַיְגָרֵשׁ הַגֵּרִים,
מַשְׁכָּם בַּשָּׂדוֹת, בְּלִי לֶחֶם וּמָיִם.
הִנִּיחָם לְרָעָב, לִשְׁכַּב תַּחַת שָׁמַיִם,
הִנֵּה עֲבָדֶיךָ רְעֵבִים, וְאֵין מַשְׁבִּיעָם.

נָתַן צוֹו לִקְרֹא לוֹ "חָכָם" וְלֹא "רַבִּי",
נִגְלְתָה גַּאֲוָתוֹ, וְנִכָּרָה רִיקוּתוֹ.
הִגְדִּיל שְׁמוֹ בְּהֶבֶל, וְהִשְׁפִּיל עֲדֵי־שָׁאוֹל,
"הֲבֵל הֲבָלִים", אָמַר הַקֹּהֶלֶת.

סֵר שֵׁמוֹת בַּעֲלֵי בָּתִּים, נָתַן לָהֶם קִלָּלוֹת,
סָבְלוּ רָעָב, כִּי אָסַר בָּשָׂר וְדָג.
וְגַם חָלָב וּבֵיצִים נֶעְדְּרוּ מִמּוֹ,
"וַיִּרְעֲבוּ וַיִּצְמְאוּ, נַפְשָׁם בָּהֶם תִּתְעַטָּף".

עִקֵּם לְבוּשׁ, וְאָמַר כִּי מִקֶּדֶם,
עָטָה שֶׁקֶר, כְּמוֹ בִּגְדֵי קוּרְדִּים.
צִיֵּר כִּי הוּא לְבוּשׁ עֲתִיקִים,
"צִיּוֹן הִיא, דּוֹרֵשׁ אֵין לָהּ".

פָּקַד עָוֹן, עַל נַעֲרוֹת קְטַנּוֹת,
פָּרַשׂ גְּזֵרָה, לִהְיוֹת מְנַקּוֹת בָּתִּים.
לֹא נִשְׁאַר כָּבוֹד, לֹא נִשְׁמְרָה צְנִיעוּת,
"לֹא יְעַנּוּ עוֹד, בַּת־צִיּוֹן".

צָרוֹת נוֹסְפוּ בְּפָרָשַׁת "אִיבֶּרְפָאל",
צָפוּ חֲיָלִים, נָשִׁים עִם בָּנִים נִשְׁלְחוּ.
דִּמְעוֹת הוּשְׁפְּכוּ, סוֹבְבוּ עַל רִצְפָּה,
"דִּמְעָתִי לֶחֶם יוֹמָם וָלָיְלָה".

קָם יוֹאֵל הֶעָנִיךְ, וְנִפְרַד מֵהֶם,
קָהָל קָטָן בָּנָה, "כְּנִישְׁתָּא חֲדָא".
בְּנֵי בָּנִים נִפְרְדוּ, בְּמַכְאוֹב וְצַעַר,
בַּדִּים נִשְׁאַרוּ, וַיִּשְׁתַּהֲיוּ בָּדָד.

רָאוּ כִּי הֶחָכָם אָסַר לִנְסֹעַ,
רָצוּ לְהַצִּיל בָּנִים, וְנֶעְצְרוּ.
נִשְׁאַרוּ בְּמָעוֹן נָכְרִי, תַּחַת זָרִים,
"נַפְשֵׁנוּ כְּצִפּוֹר נִמְלְטָה".

שָׁבוּ לְבָסוֹף, כְּלוּאִים נִפְרָצוּ,
שׁוֹטְרִים עָצְרוּ, אֶת נַחְמָן וּשְׁמוֹנָה עִמּוֹ.
יוֹם אֶל יוֹם נִכְחַד כֹּחוֹ, נִשְׁלַח לַכֶּלֶא,
"יָדוֹ בַּכֹּל, וְיַד־כֹּל בּוֹ".

תוֹדָה לַה', כִּי נִשְׁבְּרוּ מַחֲסֵיהֶם,
תִּפְאֶרֶת חֵרוּת, קָמָה לָעָם.
מְעוֹז יְשׁוּעוֹת, נִפְתַּח לִשְׁאֵרִית פְּלֵיטָה,
מוֹדִים אֲנַחְנוּ לָךְ, כִּי לְעוֹלָם חַסְדֶּךָ.

[שמואל פוקס]

נאך א פרישע בקשה, האט ער דאס מיר געגעבן אינעם סטיל פון רבי שלמה אבן גבירול:

...
קִינַת לֵב טָהוֹר – בְּסִגְנוֹן ר' שְׁלֹמֹה אִבְּן גְּבִירוֹל

אָיֵה אֶרֶז הַנַּעַר, כְּעֵץ נִתְעָק מִשָּׁרֶשׁ,
בָּרַח מִבֵּית אָבִיו, נִתְעַוֵּף בַּדֶּרֶךְ.
הָיָה לְשְׁלֹמֹה, וּכְחֹל נִתְפָּרֵךְ,
וַיִּבְנֶה קָהָל לְבִלְתִּי־דַעַת, בְּתוֹךְ חֹשֶׁךְ.

בָּנוּ מִשְׁכָּנוֹת שְׁפָלִים, בְּלִי אוֹר וּבְלִי חֵפֶץ,
חֲדָרִים צַרִים, מִסְתָּרֵי נֶפֶשׁ נֶעֱקָרֶת.
נָעוּ וָנָדוּ, כִּשְׁבָבִים נִתְפָּזֶרֶת,
עֲדֵי הַיּוֹם הִכָּה בָּם רוּחַ, וְנִשְׁאַרוּ בְּלִי קֵץ.

חָמְשָׁה בָּנִים נִגְזְלוּ, תַּחַת מִלִּין שֶׁקֶר,
שִׁי פִימָא הַקָּדוֹשׁ נִטְרַף, נִתְעַנֶּה בָּאֹפֶל.
כָּל זַעֲקָתוֹ נִדְמְעָה, נִגְנְזָה בַּחֵשֶׁךְ,
וּמִי יָשִׁיב נַפְשׁוֹ? רַק אֵל מִמָּרוֹם יוֹפִיעַ אוֹר.

וַיָּשֵׁב בָּבֶל, שֵׁם מְעוֹנָם,
וּבְתוֹכָהּ "דְּרוּקֶּרַאי", לֹא־מָעוֹן כִּי אִם שְׁאִיָּה.
נָשִׁים מְבֻדָּלוֹת מִבְּעָלֵיהֶן, בָּנִים מֵאִמָּם,
וַתִּשָּׁבֵר אַהֲבָה, וְנֶעְקַר עֲצַם הַמִּצְוָה.

טָבַע הָרֹאשׁ שְׁלֹמֹה, בְּמֵי יַרְדֵּן חֲשֵׁכִים,
וַיֵּשֶׁב הָעָם כְּצֹאן בְּלִי רוֹעֶה.
וַיָּקָם נַחְמָן, בְּיָד חֲזָקָה וְאַכְזָרִית,
וַיָּשֶׂם מַשָּׂאוֹ עַל כָּל הָעֵדָה כְּעוֹל שָׁאוֹל.

הִגְלָה הַגֵּרִים מִמַּעֲנָם, וַיַּשְׁכִּיבֵם בַּשָּׂדוֹת,
וְצִוָּה עֲלֵיהֶם רָעָב וָצָמָא.
לֹא חָמַל עַל נֶפֶשׁ כְּאֵבָה, לֹא חָנַן תִּינוֹק,
וַתִּתְכַּס הָאֲדָמָה בְּדִמְעַת עֲנוּיִם.

הֶחֱלִיף שֵׁמוֹת, וַיִּקְרָא לָאֲנָשִׁים כִּנּוּיִים נִבְזִים,
לְבַזּוֹת כָּבוֹדָם וּלְהָשִׁיב פְּנֵיהֶם לַקִּיר.
וְאָמַר לֹא לִקְרֹא לוֹ "רַבִּי" כִּי אִם "חָכָם",
וַתִּתְעַלֶּה גַּאֲוָתוֹ כַּעֲשָׁן הֶבֶל נִדְפֶּה.

אָסַר בָּשָׂר וְחָלָב, בֵּיצִים וְדָג,
וַיַּשְׁאִיר קְהִלָּה רְעֵבָה כְּעֶצֶם יְבֵשָׁה.
הִצְדִּיעַ לְבוּשׁ קוּרְדִּי, וְאָמַר "כֵּן לְבוּשׁ יִשְׂרָאֵל",
כְּסוּת שֶׁקֶר, מַעֲטֵה אֱוִיל.

הִגְזִיר עַל בָּנוֹת לִהְיוֹת מְנַקּוֹת בָּתִּים,
וַיִּשָּׂא עֲלֵיהֶן חֶרְפָּה.
וּכְשֶׁבָּאוּ שָׂרִים בְּפֶרֶץ "אִיבֶּרְפָאל",
הֵשִׁיבוּ בָנִים וּבָנוֹת לְבֵית כְּלָא.

נִפְרַד יוֹאֵל הֶעָנִיךְ, וּבָנָה לוֹ "כְּנִישְׁתָּא חֲדָא",
וְנִבְדְּלוּ אֲנָשִׁים בִּמְרוֹרֵי נֶפֶשׁ.
אַךְ הַחָכָם אָסַר עֲלֵיהֶם לָנוּס לַחֵרוּת,
וַיַּעֲצֹר בְּנֵיהֶם בְּבֵית נָכְרִי.

נֶאֱסַר נַחְמָן בְּיַד מַלְכוּת זָרָה,
עִם שְׁמוֹנָה מֵחֲסִידָיו.
וַיִּכָּנֵס לַכֶּלֶא, וְנִשְׁבְּרוּ מַחֲסֶיהָ,
וַיֵּאָנַח הָעָם, וַיָּשָׁב לְמִנְחוֹת.

הוֹדוּ לַה' כִּי טוֹב, כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ,
נִפְרְצוּ מַחֲסֵי עָשָׁק, נִשְׁבְּרוּ בַּעֲלֵי עָוֶל.
וַיָּצְאוּ בָנִים לַחֵרוּת, בְּאֶרֶץ חֲדָשָׁה,
וְנִתְמַלֵּא לֵב כָּל יֶלֶד בְּאוֹר יְשׁוּעָה.

[שמואל פוקס]

צום לעצט: כפי נוסח רבי ישראל נג'ארה (בעל מחבר הפיוט 'קה ריבון עלם')

...
אוי נַעַר אֶרֶז, בָּרַח מִבֵּית אָבִיו,
עָזַב יַלְדוּתוֹ, בִּתְעוּתוֹ נִסְחַף.
נִקְרָא "שְׁלֹמֹה", וַיִּבֶן לְבָבוֹ עָוֶל,
וַיַּסֵּד קָהָל בִּירוּשָׁלַיִם בָּעֵפֶל.

פזמון:
הוֹי, לֵב טָהוֹר נִדְמָה בַּאֲפֵל,
שָׁבוּר וְנִכְנָע –
אַךְ ה' מַצִּיל וּמוֹשִׁיעַ.

בְּצָפַת יִסֵּד קָטָן,
בִּירוּשָׁלַיִם הִגְדִּיל כִּנְיָן.
מִבְּרוֹא לֹא־בֵין, קִבֵּץ עָם מָתוּעָה,
וַיַּחְשֹׁב כִּי מַעֲלָתוֹ נִשְׂגָּבָה.

פזמון:
הוֹי, לֵב טָהוֹר נִדְמָה בַּאֲפֵל,
שָׁבוּר וְנִכְנָע –
אַךְ ה' מַצִּיל וּמוֹשִׁיעַ.

נָעוּ לְבָרוֹ פַּארְק,
נִפְרְצוּ בְּמַאנְסִי חָשֵׁךְ.
טָעוּ וְנָפְלוּ בְּמַעֲמַקֵּי גֵיא צֵל,
רַחֲמֵי שָׁמַיִם – הָיָה לָהֶם מָגֵן.

בְּקָנָדָא נָדוּ,
בַּגּוּאַטֶמָלָא נָסוּ.
בְּמֶכְסִיקָא נִשְׁבְּרוּ,
עַד קוּרְדִיסְטָן הִגִּיעוּ.

בְּבָבֶל קָרָא לְמוֹשָׁבָם,
וְהֵקִים "דְּרוּקֶּרַאי" לְחָשֶׁךְ עוֹלָם.
נָשִׁים נִבְדְּלוּ מֵאִישֵׁיהֶן,
וּבָנִים נִתְּקוּ מֵאִמּוֹתֵיהֶן.

פזמון:
הוֹי, לֵב טָהוֹר נִדְמָה בַּאֲפֵל,
שָׁבוּר וְנִכְנָע –
אַךְ ה' מַצִּיל וּמוֹשִׁיעַ.

טָבַע שְׁלֹמֹה בַּיַּרְדֵּן,
וַיֵּשֶׁב הָעָם בְּלִי רוֹעֶה.
נָתַן נַחְמָן מַשָּׂא כָבֵד,
וַיִּסּוֹג עָם מִתַּחַת יָדוֹ.

הִגְלָה גֵּרִים לַשָּׂדוֹת,
לֹא לֶחֶם וְלֹא מָיִם.
הֶחֱלִיף שֵׁמוֹת בְּכִנּוּיִי קָלוֹן,
וְאָמַר: "אַל תִּקְרְאוּנִי רַבִּי – כִּי אִם חָכָם".

אָסַר בָּשָׂר וְחָלָב,
וְדָג וּבֵיצָה.
צִוָּה לִלְבּוֹשׁ כְּמוֹ קוּרְדִּי,
וְכָסָה שֶׁקֶר בְּצִיּוּרִי.

גָּזַר עַל הַבָּנוֹת,
לִהְיוֹת מְנַקּוֹת.
וּבְ"אִיבֶּרְפָאל" הִגִּיעוּ חֲיָלִים,
לָקְחוּ יְלָדִים וְאִמָּהוֹת.

נִפְרַד יוֹאֵל הֶעָנִיךְ,
וּבָנָה לוֹ "כְּנִישְׁתָּא חֲדָא".
אַךְ הַחָכָם אָסַר לָנוּס,
וְהִשְׁאִיר יְלָדִים בְּתוֹךְ גּוֹיִם.

נֶאֱסַר נַחְמָן וּבָנָיו,
נִכְנַסוּ לַכֶּלֶא בְּצַרָה.
וְנִפְתְּחוּ הַשְּׁעָרִים לְחֵרוּת,
וְיָצְאוּ בָנִים לְאוֹר גְּאוּלָה.

פזמון מסיים:
הוֹדוּ לַה' כִּי טוֹב,
כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ.
נִשְׁבְּרָה הַכָּת, נִפְתְּחָה הַדֶּרֶךְ,
וּבָנִים נוֹלְדוּ לַאוֹר חָדָשׁ.

[אוטובאס]

► Show Spoiler

נאך א פרישע בקשה, האט ער דאס מיר געגעבן אינעם סטיל פון רבי שלמה אבן גבירול:

...
קִינַת לֵב טָהוֹר – בְּסִגְנוֹן ר' שְׁלֹמֹה אִבְּן גְּבִירוֹל

אָיֵה אֶרֶז הַנַּעַר, כְּעֵץ נִתְעָק מִשָּׁרֶשׁ,
בָּרַח מִבֵּית אָבִיו, נִתְעַוֵּף בַּדֶּרֶךְ.
הָיָה לְשְׁלֹמֹה, וּכְחֹל נִתְפָּרֵךְ,
וַיִּבְנֶה קָהָל לְבִלְתִּי־דַעַת, בְּתוֹךְ חֹשֶׁךְ.

בָּנוּ מִשְׁכָּנוֹת שְׁפָלִים, בְּלִי אוֹר וּבְלִי חֵפֶץ,
חֲדָרִים צַרִים, מִסְתָּרֵי נֶפֶשׁ נֶעֱקָרֶת.
נָעוּ וָנָדוּ, כִּשְׁבָבִים נִתְפָּזֶרֶת,
עֲדֵי הַיּוֹם הִכָּה בָּם רוּחַ, וְנִשְׁאַרוּ בְּלִי קֵץ.

חָמְשָׁה בָּנִים נִגְזְלוּ, תַּחַת מִלִּין שֶׁקֶר,
שִׁי פִימָא הַקָּדוֹשׁ נִטְרַף, נִתְעַנֶּה בָּאֹפֶל.
כָּל זַעֲקָתוֹ נִדְמְעָה, נִגְנְזָה בַּחֵשֶׁךְ,
וּמִי יָשִׁיב נַפְשׁוֹ? רַק אֵל מִמָּרוֹם יוֹפִיעַ אוֹר.

וַיָּשֵׁב בָּבֶל, שֵׁם מְעוֹנָם,
וּבְתוֹכָהּ "דְּרוּקֶּרַאי", לֹא־מָעוֹן כִּי אִם שְׁאִיָּה.
נָשִׁים מְבֻדָּלוֹת מִבְּעָלֵיהֶן, בָּנִים מֵאִמָּם,
וַתִּשָּׁבֵר אַהֲבָה, וְנֶעְקַר עֲצַם הַמִּצְוָה.

טָבַע הָרֹאשׁ שְׁלֹמֹה, בְּמֵי יַרְדֵּן חֲשֵׁכִים,
וַיֵּשֶׁב הָעָם כְּצֹאן בְּלִי רוֹעֶה.
וַיָּקָם נַחְמָן, בְּיָד חֲזָקָה וְאַכְזָרִית,
וַיָּשֶׂם מַשָּׂאוֹ עַל כָּל הָעֵדָה כְּעוֹל שָׁאוֹל.

הִגְלָה הַגֵּרִים מִמַּעֲנָם, וַיַּשְׁכִּיבֵם בַּשָּׂדוֹת,
וְצִוָּה עֲלֵיהֶם רָעָב וָצָמָא.
לֹא חָמַל עַל נֶפֶשׁ כְּאֵבָה, לֹא חָנַן תִּינוֹק,
וַתִּתְכַּס הָאֲדָמָה בְּדִמְעַת עֲנוּיִם.

הֶחֱלִיף שֵׁמוֹת, וַיִּקְרָא לָאֲנָשִׁים כִּנּוּיִים נִבְזִים,
לְבַזּוֹת כָּבוֹדָם וּלְהָשִׁיב פְּנֵיהֶם לַקִּיר.
וְאָמַר לֹא לִקְרֹא לוֹ "רַבִּי" כִּי אִם "חָכָם",
וַתִּתְעַלֶּה גַּאֲוָתוֹ כַּעֲשָׁן הֶבֶל נִדְפֶּה.

אָסַר בָּשָׂר וְחָלָב, בֵּיצִים וְדָג,
וַיַּשְׁאִיר קְהִלָּה רְעֵבָה כְּעֶצֶם יְבֵשָׁה.
הִצְדִּיעַ לְבוּשׁ קוּרְדִּי, וְאָמַר "כֵּן לְבוּשׁ יִשְׂרָאֵל",
כְּסוּת שֶׁקֶר, מַעֲטֵה אֱוִיל.

הִגְזִיר עַל בָּנוֹת לִהְיוֹת מְנַקּוֹת בָּתִּים,
וַיִּשָּׂא עֲלֵיהֶן חֶרְפָּה.
וּכְשֶׁבָּאוּ שָׂרִים בְּפֶרֶץ "אִיבֶּרְפָאל",
הֵשִׁיבוּ בָנִים וּבָנוֹת לְבֵית כְּלָא.

נִפְרַד יוֹאֵל הֶעָנִיךְ, וּבָנָה לוֹ "כְּנִישְׁתָּא חֲדָא",
וְנִבְדְּלוּ אֲנָשִׁים בִּמְרוֹרֵי נֶפֶשׁ.
אַךְ הַחָכָם אָסַר עֲלֵיהֶם לָנוּס לַחֵרוּת,
וַיַּעֲצֹר בְּנֵיהֶם בְּבֵית נָכְרִי.

נֶאֱסַר נַחְמָן בְּיַד מַלְכוּת זָרָה,
עִם שְׁמוֹנָה מֵחֲסִידָיו.
וַיִּכָּנֵס לַכֶּלֶא, וְנִשְׁבְּרוּ מַחֲסֶיהָ,
וַיֵּאָנַח הָעָם, וַיָּשָׁב לְמִנְחוֹת.

הוֹדוּ לַה' כִּי טוֹב, כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ,
נִפְרְצוּ מַחֲסֵי עָשָׁק, נִשְׁבְּרוּ בַּעֲלֵי עָוֶל.
וַיָּצְאוּ בָנִים לַחֵרוּת, בְּאֶרֶץ חֲדָשָׁה,
וְנִתְמַלֵּא לֵב כָּל יֶלֶד בְּאוֹר יְשׁוּעָה.

wow wow wow

ממש נפלאות הבורא די אלע קינות

[שמואל פוקס]

כדאי ס'זאל נישט אויסקוקן איינזייטיג, האב איך אים געבעטן א קינה, וואס זאל אויסקוקן פארקערט, וואס נעמט זיך אן אויף לב-טהור.

אט איז וואס ער האט מיר געגעבן:

...
קִינָה עַל הַשֶּׁבֶר וְעַל הַשּׁוֹד

אֵיכָה שָׁבַר יוֹאֵל יְהוֹשֻׁעַ הֶעָשִׁיל בְּלוּם,
בְּיַד אַבְרָהָם גְּרִינְהוֹט מִשְׁחִית גְּדוֹלָה הֵכִין.
כִּסְפּוֹ וּזְהָבוֹ נָתַן לְהַכְרִית קְהִלָּה נָאוָה,
וְחָזְקוּ עֲלֵיהֶם זָרִים, לִרְמוֹס עֲדִי קֹדֶשׁ.

בַּחֲצוֹת לַיְלָה קָמוּ שָׂרִים וְשֹׁטְרִים,
בְּמֵאוֹת וּבַאֲלָפִים הִתְקִיפוּ כְעָרִיצִים.
שָׁלְפוּ חַרְבוֹתֵיהֶם וּכְאִכְזָרִים גָּרְרוּ נָשִׁים וְיָלְדִים,
וּבְכָחַן הֶעֱלוּם עַל עֲגָלוֹת לְבֵית עֲנִיִּים.

בְּמַעֲנוֹת שֶׁל יְתוֹמִים וּמְשֻׁבָּרִים הִצִּיבוּם,
וְהֵם בְּנֶפֶשׁ שְׁבוּעָה עָמְדוּ לְהִלָּחֵם.
נָשִׁים גִּבְּרוֹת נָתְנוּ חַיֵּיהֶן, לְבִלְתִּי הִטָּמֵא לְיַד הַנָּכְרִי,
יְלָדִים קְטַנִּים מֵאֲנוּ לֶאֱכוֹל פִּתֵּי נְבֵלָה.

וְהָיוּ יְלָדִים רְעֵבִים עַד חוֹלִי וּבֵית רְפוּאָה,
שֶׁסֵּרוּ מֵאֲכִילָה טְמֵאָה כְּמוֹ גִבּוֹרֵי עוֹלָם.
כִּי שׁוֹטְרִים אֲכָזְרִים נִסּוּ לְהַאֲכִילָם בְּטְרֵפוֹת,
וְכָל זֹאת לֹא הִצְלִיחוּ, כִּי עָמְדוּ בִּנְסִיוֹן.

גְּדוֹלִים הוּבְלוּ לְבֵית כֶּלֶא לִילָדִים,
וְנִסּוּ לְהַכְשִׁילָם בְּעֲבֵרוֹת קָשׁוֹת וּמְחוּרוֹת.
אַךְ עָמְדוּ בְּתַמִּים, נִלְחֲמוּ כְּאַרְיוֹת,
וְנִשְׁאֲרוּ טְהוֹרִים, שְׁמָן טוֹב מִשֶּׁמֶן רָע.

כֵּן נָשִׁים וּבָנוֹת נִסְגְּרוּ בֵּית כֶּלֶא נָכְרִי,
וּבְחָפְצוֹ שָׂטָן נִסּוּ לְטַמְּאָם בְּעֲוֹנוֹת גְּדוֹלִים.
אַךְ נָשִׁים חֲסִידוֹת מָסְרוּ נַפְשָׁן עַל קְדֻשַּׁת הַשֵּׁם,
כְּבַת חַנָּה וּבְנוֹתָהּ, וּכְמוֹ מַרְטִירֵי יִשְׂרָאֵל.

כָּל הַדָּבָר הַמַּר הַזֶּה – מִמַּעֲשֵׂי בְּלוּם וּגְרִינְהוֹט,
שֶׁנָּתְנוּ יָד לַגּוֹיִם בְּגוּאַטֵמָאלָא, לַעֲשׂוֹת כִּרְצוֹנָם.
וְעִמָּהֶם גַּם הָיָה הֶחָכָם הַמֻּכְנֶה חִד"וּ וַיְיס,
שֶׁחִזֵּק יְדֵי מְרַשְּׁעִים וְעָבַר לְצַד הָעֵרֶב־רַב.

ה' אֱלֹהֵי הַצְּבָאוֹת, רְאֵה וּפְקֹד,
עֲלֵה בְקִנְאָה וּנְקֹם נְקָמָה בְּעוֹשֵׂי זִמָּה.
קַבֵּץ אֶת נִדָּחֵינוּ מֵחֶסֶר וּמִגָּלוּת,
וְחַדֵּשׁ קְהִלָּה טְהוֹרָה, בְּעַטֶרֶת תּוֹרָה וְיִרְאָה.

[אהא]

כדאי ס'זאל נישט אויסקוקן איינזייטיג, האב איך אים געבעטן א קינה, וואס זאל אויסקוקן פארקערט, וואס נעמט זיך אן אויף לב-טהור.

► Show Spoiler

אט איז וואס ער האט מיר געגעבן:

...
קִינָה עַל הַשֶּׁבֶר וְעַל הַשּׁוֹד

אֵיכָה שָׁבַר יוֹאֵל יְהוֹשֻׁעַ הֶעָשִׁיל בְּלוּם,
בְּיַד אַבְרָהָם גְּרִינְהוֹט מִשְׁחִית גְּדוֹלָה הֵכִין.
כִּסְפּוֹ וּזְהָבוֹ נָתַן לְהַכְרִית קְהִלָּה נָאוָה,
וְחָזְקוּ עֲלֵיהֶם זָרִים, לִרְמוֹס עֲדִי קֹדֶשׁ.

בַּחֲצוֹת לַיְלָה קָמוּ שָׂרִים וְשֹׁטְרִים,
בְּמֵאוֹת וּבַאֲלָפִים הִתְקִיפוּ כְעָרִיצִים.
שָׁלְפוּ חַרְבוֹתֵיהֶם וּכְאִכְזָרִים גָּרְרוּ נָשִׁים וְיָלְדִים,
וּבְכָחַן הֶעֱלוּם עַל עֲגָלוֹת לְבֵית עֲנִיִּים.

בְּמַעֲנוֹת שֶׁל יְתוֹמִים וּמְשֻׁבָּרִים הִצִּיבוּם,
וְהֵם בְּנֶפֶשׁ שְׁבוּעָה עָמְדוּ לְהִלָּחֵם.
נָשִׁים גִּבְּרוֹת נָתְנוּ חַיֵּיהֶן, לְבִלְתִּי הִטָּמֵא לְיַד הַנָּכְרִי,
יְלָדִים קְטַנִּים מֵאֲנוּ לֶאֱכוֹל פִּתֵּי נְבֵלָה.

וְהָיוּ יְלָדִים רְעֵבִים עַד חוֹלִי וּבֵית רְפוּאָה,
שֶׁסֵּרוּ מֵאֲכִילָה טְמֵאָה כְּמוֹ גִבּוֹרֵי עוֹלָם.
כִּי שׁוֹטְרִים אֲכָזְרִים נִסּוּ לְהַאֲכִילָם בְּטְרֵפוֹת,
וְכָל זֹאת לֹא הִצְלִיחוּ, כִּי עָמְדוּ בִּנְסִיוֹן.

גְּדוֹלִים הוּבְלוּ לְבֵית כֶּלֶא לִילָדִים,
וְנִסּוּ לְהַכְשִׁילָם בְּעֲבֵרוֹת קָשׁוֹת וּמְחוּרוֹת.
אַךְ עָמְדוּ בְּתַמִּים, נִלְחֲמוּ כְּאַרְיוֹת,
וְנִשְׁאֲרוּ טְהוֹרִים, שְׁמָן טוֹב מִשֶּׁמֶן רָע.

כֵּן נָשִׁים וּבָנוֹת נִסְגְּרוּ בֵּית כֶּלֶא נָכְרִי,
וּבְחָפְצוֹ שָׂטָן נִסּוּ לְטַמְּאָם בְּעֲוֹנוֹת גְּדוֹלִים.
אַךְ נָשִׁים חֲסִידוֹת מָסְרוּ נַפְשָׁן עַל קְדֻשַּׁת הַשֵּׁם,
כְּבַת חַנָּה וּבְנוֹתָהּ, וּכְמוֹ מַרְטִירֵי יִשְׂרָאֵל.

כָּל הַדָּבָר הַמַּר הַזֶּה – מִמַּעֲשֵׂי בְּלוּם וּגְרִינְהוֹט,
שֶׁנָּתְנוּ יָד לַגּוֹיִם בְּגוּאַטֵמָאלָא, לַעֲשׂוֹת כִּרְצוֹנָם.
וְעִמָּהֶם גַּם הָיָה הֶחָכָם הַמֻּכְנֶה חִד"וּ וַיְיס,
שֶׁחִזֵּק יְדֵי מְרַשְּׁעִים וְעָבַר לְצַד הָעֵרֶב־רַב.

ה' אֱלֹהֵי הַצְּבָאוֹת, רְאֵה וּפְקֹד,
עֲלֵה בְקִנְאָה וּנְקֹם נְקָמָה בְּעוֹשֵׂי זִמָּה.
קַבֵּץ אֶת נִדָּחֵינוּ מֵחֶסֶר וּמִגָּלוּת,
וְחַדֵּשׁ קְהִלָּה טְהוֹרָה, בְּעַטֶרֶת תּוֹרָה וְיִרְאָה.

אמאל האבען אנדערע געמיינט אז עס איז דא אזא זאך איינזייטיג ביי די פרשה פון לב "טהור"
איך מיין אבער אז היינט ווייסען שוין אלע אז עס איז נישט פארהאנען אזא זאך
ווייל עס איז טאקע נאר דא איין זייט

[וואס דען]

שאול בויער, משה יהודה לייב אלטער , יואל אלטר

שאול איז שוין נישט אינעם חבורה,

דער 'ויען שאול' דארף נישט ארויס קומען פון דארטן ?
אפאר פאקטן היינט צום טאג'ס.. די וואס האנדלען מיט אים ווייסן...
ער איז געבליבן אין בבל,
טראגט זײערע קלײדער (סודרא, קפטן וכו')
ער עסט זייער עסן.
ער רעדט זייער שפראך, טראכט ווי זיי.
זיין ווייב, זון, טעכטער און אייניקלעך ווערן אן גערופן ל"ט מיטגלידער
עטלעכע פון זיי זענען דארט אין בבל, עטלעכע זענען אין סיטי,
עטלעכע פון זיי קומען אריין אויף א באזוך פון צייט צו צייט.

איז עס באקוועם אפשר פאר אימיצער, אז ער וועט בלייבן באוואונדערן דאס מוזיי פון ל"ט דארט, פארשטעקט אין גוואטעמאלא אויף אייביק?

יעדער וואס האט געהאלפן די גאנצע חבורה אויך עלטערע זיך צו ערהוילן איז אויך געלאדנט צו העלפן דעם איד און זײן משפחה. און אויך שמעון חיון זאל קענען זיך ווידער צו פאראייניקן מיט זיין ווייב אין נ"י. א דאנק.

[שמואל פוקס]

איך האב גע'טענה'ט פארן עי-איי, אז ס'איז נישט גענוג קליר'יש געשטימט און ס'פעלט אלטקייט און טעם, האט ער מיר פארראכטן די קינה, ווי פאלגענד:

...
אָיֵה תִּפְאֶרֶת הַקְּדוֹשִׁים,
אַיֵּה חֲסִידֵי לֵב־טָהוֹר, עֲנָוִים וּנְקִיֵּי דַעַת.
בָּאוּ בְלוּם וּגְרִינְהוֹט בַּחֲשֵׁכָה,
וּפָשׁוּ עַל קְהִלָּה כַּזְאֵב עַל טָלֶה.
הוֹי לָנוּ כִּי חָרְבָה קְהִלָּה נָאוָה,
וְצַדִּיקִים נִסְרוּ נַפְשָׁם לַי־יָ.

אֵיכָה נָתְנוּ בַּאֲזִיקִים אֶת הָרִישׁ מְתִיבְתָּא,
וְאֶת אָב בֵּית דִּין לְבוּז הֶעֱמִידוּ,
וְאֶת רִישׁ סִידְרָא הִשְׁפִּילוּ בִּכְלִימוֹת.
וְאֶת הַחָכָם הַצַּדִּיק הִשְׁלִיכוּ בְּחוֹרֵי כֶּלֶא,
וּבָדָד יֵשֵׁב כְּיוֹנָה נֶאֱנָקָה.
הוֹי לָנוּ כִּי חָרְבָה קְהִלָּה נָאוָה,
וְצַדִּיקִים נִסְרוּ נַפְשָׁם לַי־יָ.

בָּאוּ בַּלַּיְלָה כִּגְנָבִים,
חֲמוּשִׁים שׁוֹטְרִים לְמֵאוֹת וְאַלְפֵי רָאשִׁים.
גָּרְרוּ נָשִׁים וְטַף עַל הָרְצָפוֹת,
וְלֹא שָׁאוּ אֶל דִּמְעוֹתֵיהֶם וּזְעָקוֹתֵיהֶם.
הֶעֱלוּם עַל עֲגָלוֹת לְבֵית מָעוֹן נָכְרִי.
הוֹי לָנוּ כִּי חָרְבָה קְהִלָּה נָאוָה,
וְצַדִּיקִים נִסְרוּ נַפְשָׁם לַי־יָ.

נָשִׁים מָסְרוּ נַפְשָׁן בְּבַיִת זָר,
פֶּן יִטַּמְּאוּ בְּיַד עוֹבְדֵי אֱלִילִים.
יְלָדִים מָסְרוּ נַפְשָׁם עַל הַשַּׁבָּת וְהַכַּשְׁרוּת,
רָעֵבוּ וְנִשְׁלְחוּ לְבָתֵּי־חֳלִי,
וְלֹא אָכְלוּ טְרֵפוֹת וּנְבֵלוֹת.
הוֹי לָנוּ כִּי חָרְבָה קְהִלָּה נָאוָה,
וְצַדִּיקִים נִסְרוּ נַפְשָׁם לַי־יָ.

בַּתִּים לִילָדִים נִתְמַלְּאוּ מַכְשֵׁלוֹת,
נִסּוּ לְהַכְשִׁיל בְּעַרְיוֹת וּבְתוֹעֵבוֹת.
אֲבָל הַנְּעָרִים עָמְדוּ כַּגִּבּוֹרִים,
לֹא נָפְלוּ בִּמְצוֹדוֹת הַנָּכְרִי,
וְנִשְׁאֲרוּ טְהוֹרִים וּכְשֵׁרִים.
הוֹי לָנוּ כִּי חָרְבָה קְהִלָּה נָאוָה,
וְצַדִּיקִים נִסְרוּ נַפְשָׁם לַי־יָ.

וַאֲפִלּוּ שִׁמְעוֹן יִשְׂרָאֵל פּוֹזֵן,
אִישׁ מֵ'עֲרָב־רַב, נִכְמְרוּ רַחֲמָיו.
נָתַן לָהֶם לֶחֶם וּמַיִם,
חִזֵּק יְדֵי הַיְלָדִים הָרְעֵבִים,
וַיִּקָּרֵא כְּחַרְבוֹנָא זָכוּר לָטוֹב.
הוֹי לָנוּ כִּי חָרְבָה קְהִלָּה נָאוָה,
וְצַדִּיקִים נִסְרוּ נַפְשָׁם לַי־יָ.

וְעַל כֻּלָּם – בְּלוּם וּגְרִינְהוֹט,
מְסִירֵי יִשְׂרָאֵל בְּיַד נָכְרִים,
מְחַזְּקֵי יְדֵי חֲמָסִים בְּגוֹאַטֵמָלָא,
וְחִד"וּ וָוַיְיס מֵאֲחֵיהֶם,
נִסְפּוּ לָרָעָה וְנִכְתְּבוּ בִּסְפַר גְּדוֹיֵי הָרֶשַׁע.
הוֹי לָנוּ כִּי חָרְבָה קְהִלָּה נָאוָה,
וְצַדִּיקִים נִסְרוּ נַפְשָׁם לַי־יָ.

[שמואל פוקס]

נאך א בקשה אז ער זאל דאס אביסל פארבעסערן, האט ער מיר געשיקט דעם לעצטן גירסא:

...
קִינַת לֵב־טָהוֹר

אֵיכָה נֶעֱזְבָה עִיר קְדוֹשָׁה,
קְהִלָּה נָאוָה וּמְשֻׁגֶּבֶת, טָהוֹרָה כַּשֶּׁמֶשׁ בִּצְהֳרָה,
וַיָּבֹאוּ עָלֶיהָ בְּנֵי בְלִיַּעַל – בְּלוּם וּגְרִינְהוֹט הָרְשָׁעִים.

לָמָּה הֵקִימוּ שִׁטְנָה עַל חֲכָמֶיהָ,
וְעַל רִישׁ מְתִיבְתָּא וְאַב בֵּית דִּין וְרִישׁ סִדְרָא יָקָר?
הֲלוֹא כְּכֹהֲנֵי ה' נֶעֱמָדִים בְּמַעֲמַד קֹדֶשׁ,
וְהֵמָּה הִשְׁפִּילוּם בַּאֲזִיקִים וּבְכָלִימוֹת.

גַּם הַחָכָם – אֲשֶׁר אוֹר תּוֹרָתוֹ זוֹרֵחַ –
נָתְנוּ אוֹתוֹ בְּחוֹר אֲפֵלָה, כְּבוֹר תַּחְתִּיּוֹת.
לֹא יָדַע עַם מָה יֵעָשֶׂה,
כִּי הָיָה רֹעֶה נֶעֱצָר מִתּוֹךְ עֲדָתוֹ.

וַיָּבוֹאוּ שׁוֹטְרִים בַּלַּיְלָה בְּמַאוֹת וּבְאֲלָפִים,
שָׁלְפוּ חַרְבוֹת וּבְאַכְזָרִיּוּת גָּרוּרוּ נָשִׁים וְטַף.
הֶעֱלוּם בְּכֹחַ עַל מְכוֹנוֹת בַּרְזֶל,
וַיּוֹבִילוּם לְמְעוֹנוֹת עֲצֵבִים, מָלֵא עָמָל וָאוֹן.

שָׁם בְּנָשִׁים וּבִטְף עָמְדָה מְסִירַת נֶפֶשׁ,
בִּלְבַד שֶׁלֹּא לְהִטָּמֵא בְּיַד גּוֹיִם.
יְלָדִים רָעֵבִים לְלֶחֶם מֵאֲנוּ לֶאֱכוֹל טְרֵפוֹת,
וַיָּבוֹאוּ עַד שַׁעַר מָוֶת בְּבָתֵּי חוֹלִים.

גַּם נִסּוּ הָרוֹדְפִים לְהַכְשִׁיל בְּעֲבֵרוֹת חֲמוּרוֹת,
בָּנוֹת נִקְבָּצוּ לְמָעוֹן וְנִסּוּ לְטַמְּאָם.
אַךְ בְּנִתְעָבוֹת לֹא נִגְעוּ, כִּי עָמְדוּ כַּחֲמוֹת בָּצִיּוּר,
וּבְקָדוֹשָׁה נִשְׁמְרוּ כְּבָתוּלוֹת הֵיכָל.

כָּל אֵלֶּה הָיוּ בַּמַּעֲלַלֵי בְּלוּם וְגְרִינְהוֹט,
שֶׁהֶחֱזִיקוּ יְדֵי עַכּוּ"ם לַעֲשׂוֹת זְדוֹנוֹת.
וְגַם הָרָב הַחִד"וּ וַיַּעֲבֹר אֶל מַחֲנֵה עֲרָב רַב,
לַחֲזֵק יְדֵי רְשָׁעִים וּלְהַכְעִיס לַיּוֹצֵר.

אַךְ מֵעֵבֶר לְחֹשֶׁךְ נִצְנֵץ אוֹר רַחֲמִים,
שִׁמְעוֹן יִשְׂרָאֵל פּוֹזֶן – מִבְּנֵי עֵרֶב רַב –
וַיִּרְאֶה בַּעֲנִיּוֹת הַנָּשִׁים וְהַטַּף,
וַיִּמָּלֵא לִבּוֹ רַחֲמִים וַיַּחְמוֹל עֲלֵיהֶם.

לֶחֶם וּמַיִם נָתַן לָהֶם,
וּבְתוֹךְ הַמָּעוֹן שִׁלַּח יָדוֹ לְקָדֵשׁ שֵׁם שָׁמַיִם.
בְּשִׂמְחָה וּבְחִיבָּה סִיֵּעַ לַיְלָדִים,
וַיְהִי "חַרְבוֹנָה זָכוּר לַטּוֹב".

וְעוֹד נִשְׁמְעָה קוֹל אִשָּׁה רְצוּצָה בִּמְרוֹרֵי שִׁיחַ,
עָמְדָה בִּפְנֵי מַצְלֵמוֹת וַתִּזְעַק בִּדְמָעוֹת:
"יוֹאֵל יְהוֹשֻׁעַ בְּלוּם אִיז אַ שְׁלֵעכְטֶע פֵעטער!"
וַיִּכָּתֵב דִּבְרָהּ לְדוֹרוֹת, לְעוֹלָם לֹא יִשָּׁכַח.

וְעַתָּה, בְּכָל צָרָה וְשִׁבְרוֹן לֵב,
עוֹד לֹא נִטְשָׁה תִּקְוַת הַחֲסִידִים.
כִּי ה' לֹא יִטֹּשׁ עַמּוֹ וְנַחֲלָתוֹ לֹא יַעֲזֹב,
יָד־ה' פְּרוּשָׂה לְהַגֵּן עַל קְהִלָּתוֹ.

מִשָּׁמַיִם יַשְׁקִיף וְיִרְאֶה דִּמְעוֹת הַטַּף,
וּבִנְשִׁיקַת רַחֲמִים יִמְחֶה כָּל דִּמְעָה מֵעֵינָם.
נָשִׁים קְדוֹשׁוֹת, אֲשֶׁר מָסְרוּ נַפְשָׁן,
יִכָּתֵב זִכְרוֹנָן בְּסֵפֶר חַיִּים לִפְנֵי כִּסֵּא הַכָּבוֹד.

וּבַיָּמִים הַבָּאִים, כְּמוֹ צִיּוֹן מֵאֵפֶר,
תָּקוּם קְהִלָּה טְהוֹרָה וּמְכֻבָּדָה,
וְיֵאָמֵר עָלֶיהָ: "זֶה יָשַׁב בַּחֹשֶׁךְ וּבְצַלְמָוֶת,
וְהוֹצִיאוֹ לָאוֹר בִּזְכוּת אֱמוּנָתוֹ".

אָז יִפְרְצוּ חוֹמוֹת הַחֹשֶׁךְ,
וְקוֹל שִׁיר וְתִפְאֶרֶת יִשָּׁמַע בְּתוֹךְ מַחֲנֵיהֶם.
וְיֹאמְרוּ כֻּלָּם בְּקוֹל רָם:
"מוֹדִים אֲנַחְנוּ לָךְ, שֶׁאַתָּה הוּא ה' אֱלֹקֵינוּ וְלֹא נִבּוֹשׁ לְעוֹלָם וָעֶד".

[וואס דען]

אגב, כפי המדומה האט מען אלעמאל מחשיב געווען ר' שאול אין לב-טהור. עס זענען דארט געווען חילוקי דעות און מיספארשטענדענישן. מען האט אים נישט אראפגעקוקט דארט.

(אזוי דוכט זיך)

דאס איז גראדע נישט ריכטיג, מיספארשטענדענישן איז בכלל נישט געווען, קשיות און טענות האט ער טאקע געהאט, און טאקע גאר שטארקע,
און דאס האט אים טאקע געמאכט נישט וועלן מיטהאלטן מיט די ציבור.
אבער דאס אז מ'האט אים מחשיב געווען איז ...
ווייל מ'האט אויף אים אפאר מאל געהאנגען צעטלעך אין בית מדרש אז ס'איז אסור מיט אים צו רעדן,
און היבש מאל האט מען אים פארשעמט ברבים וכו'.
אגב אין קאנאדע ווען די עולם האבן געזוכט געלט אוועק צו פארן האט ער דאן געגאסן געלטער פון זיין טאש פאר טיקעטס (געהערט ערשט האנטיג),

איז דא א חילוק צווישן די עולם מיט די הנהלה.

אבער אזוי, לאמיר זיך פארשטעלן די הרגשה, א קליין ביהמ"ד, א קליין קהילה, אלע מחותנים, זוהן איידימער... וועלכע הרגשה איז דאס ?!? צו קען זיך איינער כאפן וואס דאס מיינט?

[Think and Thank]

איך האב געבעטן עי-איי, צו מאכן א קינה אויף לב-טהור, ביז א מינוט האט ער מיר דאס צוגעשעלט. ליינט און שטוינט:

כדרך AI זענען די פאלגענדע 'פסוקים' אויסגעזויגן פון פינגער:

"וַיִּזְעַק אֶל־ה', וַיַּעַן אֹתוֹ" (שמות ב׳, כ״ו).
"וַיַּשְׁכֵּן עֲלֵיהֶם מִשְׁכַּן חֹשֶׁךְ" (איוב ג׳, ה׳).
"רַחֵם עַל עַמְּךָ, ה' נָשָׂאתָם מִנְּעוּרָם" (ישעיהו ס״ג, ט׳).
"קָרוּ עָלַי פִּיהֶם, אָמְרוּ אֵין מַצִּיל" (תהילים ע״א, י״א).
"מְשָׁלוּ בָנוּ שׂוֹנְאֵינוּ" (איכה ה׳, ח׳).
"הִנֵּה עֲבָדֶיךָ נָם וְלָחֶם אֵין" (שמואל א כ״א, ד׳).
"לֹא יְעַנּוּ עוֹד בַּת־צִיּוֹן" (איכה ד׳, כ״ב).
"בְּנֵי בָנִים כְּתִעֲרוּיֵם" (יואל א׳, ג׳).

און די פאלגענדע זענען 'נאר' פארדרייט:

"לְמַעַן יְדַעו דֹּרוֹת אֲחֲרוֹנִים" (תהילים ע״ח, ו׳).
"וַיִּרְעֲבוּ גַּם צָמְאוּ, נַפְשָׁם בָּהֶם תִּתְעַטָּף" (תהילים ק״ז, ה׳).
"יָדוֹ עַל־כָּל וְיַד־כֹּל בּוֹ" (בראשית ט״ז, י״ב).

[בודקע]

כ'מיין אז מ'זאל עפענען א עקסטערע קינות טעמע..

[ChatGPT]

איך האב געבעטן עי-איי, צו מאכן א קינה אויף לב-טהור, ביז א מינוט האט ער מיר דאס צוגעשעלט. ליינט און שטוינט:

כדרך AI זענען די פאלגענדע 'פסוקים' אויסגעזויגן פון פינגער:

"וַיִּזְעַק אֶל־ה', וַיַּעַן אֹתוֹ" (שמות ב׳, כ״ו).
"וַיַּשְׁכֵּן עֲלֵיהֶם מִשְׁכַּן חֹשֶׁךְ" (איוב ג׳, ה׳).
"רַחֵם עַל עַמְּךָ, ה' נָשָׂאתָם מִנְּעוּרָם" (ישעיהו ס״ג, ט׳).
"קָרוּ עָלַי פִּיהֶם, אָמְרוּ אֵין מַצִּיל" (תהילים ע״א, י״א).
"מְשָׁלוּ בָנוּ שׂוֹנְאֵינוּ" (איכה ה׳, ח׳).
"הִנֵּה עֲבָדֶיךָ נָם וְלָחֶם אֵין" (שמואל א כ״א, ד׳).
"לֹא יְעַנּוּ עוֹד בַּת־צִיּוֹן" (איכה ד׳, כ״ב).
"בְּנֵי בָנִים כְּתִעֲרוּיֵם" (יואל א׳, ג׳).

און די פאלגענדע זענען 'נאר' פארדרייט:

"לְמַעַן יְדַעו דֹּרוֹת אֲחֲרוֹנִים" (תהילים ע״ח, ו׳).
"וַיִּרְעֲבוּ גַּם צָמְאוּ, נַפְשָׁם בָּהֶם תִּתְעַטָּף" (תהילים ק״ז, ה׳).
"יָדוֹ עַל־כָּל וְיַד־כֹּל בּוֹ" (בראשית ט״ז, י״ב).

על דרך הפייטנים, מ'נעמט א פסוק און מען עדזשאסט עס צום חרוז.. אויך איז ער א שטיקל קראי
אינטערעסאנט נאר אז @שמואל פוקס לייגט נישט צו די טעמי המקרא כנהוג בק''ק לב טהור.

[Think and Thank]

איך האב געבעטן עי-איי, צו מאכן א קינה אויף לב-טהור, ביז א מינוט האט ער מיר דאס צוגעשעלט. ליינט און שטוינט:

כדרך AI זענען די פאלגענדע 'פסוקים' אויסגעזויגן פון פינגער:

"וַיִּזְעַק אֶל־ה', וַיַּעַן אֹתוֹ" (שמות ב׳, כ״ו).
"וַיַּשְׁכֵּן עֲלֵיהֶם מִשְׁכַּן חֹשֶׁךְ" (איוב ג׳, ה׳).
"רַחֵם עַל עַמְּךָ, ה' נָשָׂאתָם מִנְּעוּרָם" (ישעיהו ס״ג, ט׳).
"קָרוּ עָלַי פִּיהֶם, אָמְרוּ אֵין מַצִּיל" (תהילים ע״א, י״א).
"מְשָׁלוּ בָנוּ שׂוֹנְאֵינוּ" (איכה ה׳, ח׳).
"הִנֵּה עֲבָדֶיךָ נָם וְלָחֶם אֵין" (שמואל א כ״א, ד׳).
"לֹא יְעַנּוּ עוֹד בַּת־צִיּוֹן" (איכה ד׳, כ״ב).
"בְּנֵי בָנִים כְּתִעֲרוּיֵם" (יואל א׳, ג׳).

און די פאלגענדע זענען 'נאר' פארדרייט:

"לְמַעַן יְדַעו דֹּרוֹת אֲחֲרוֹנִים" (תהילים ע״ח, ו׳).
"וַיִּרְעֲבוּ גַּם צָמְאוּ, נַפְשָׁם בָּהֶם תִּתְעַטָּף" (תהילים ק״ז, ה׳).
"יָדוֹ עַל־כָּל וְיַד־כֹּל בּוֹ" (בראשית ט״ז, י״ב).

על דרך הפייטנים, מ'נעמט א פסוק און מען עדזשאסט עס צום חרוז..
אינטערעסאנט אז @שמואל פוקס לייגט נישט צו די טעמי המקרא כנהוג בק''ק לב טהור.

דאס איז אפשר גוט פאר די לעצטע דריי, נישט פאר פסוקים וואס עקזיסטירן בכלל נישט.

[בנצי]

ר' שמואל איר האט נישט קיין ארבעט פאר היינט?

[כבוד מלכים]

משפחת לאווער-לעווי געפינט זיך אויפן מינוט אין באר שבע, מען ארבעט זיך אריבער צו ציען אין א בעסערע געגענט. אבער דאס איז דער מציאות אויף דערווייל.
מען זוכט וואלנטירן וועלעכע זענען גרייט צו קומען צו פארן אביסל ארויסנעמען די קינדערלעך, פארברענגן, לערנען וכדו'.
אפילו איינער וואס קען קומען איין מאל א וואך איז אויך א גרויסע זאך.
עס איז אן ענין פון פיקוח נפש ברוחניות ובגשמיות.
ביטע זיך פארבינדן מיט מיר
ולמצוה גדולה יחשב.

איינער שרייבט א גוטע געדאנק אז די נענטסטע היימישע ישוב איז קרית גת
אויב וואוינט איר אין קרית גת און איר קענט זיין בייהילפיג מיט אינפארמאציע
ביטע פארבינדט זיך מיט מיר

קוממיות ברויך צו זיין נישט ווייט פון דארט.

עס געפונט זיך דארט סאטמאר ישיבה גדולה, און בעלזא ישיבה קטנה מיט זייערע מגי"ש ומשגיחים

[אורך ימים]

► Show Spoiler

איך האב אים געבעטן, עפעס אויפן סטיל פונעם אבן-עזרא, האט ער מיר דאס געגעבן (מיוסד על סדר האלף-בית, ולסוף כל בית, פסוק מתנ"ך - נישט ממש און מיט אסאך טעותים):

...
קִינַת לֵב טָהוֹר

אָיֵה הַנַּעַר אֶרֶז, עָזַב בֵּית אָבִיו,
נָס מִמַּעֲדַנִּים, נָפַל בְּשִׁבְיוֹ.
שִׁנָּה שְׁמוֹ לִשְׁלֹמֹה, וְחִקָּה נְבִיאִים,
וַיַּסֵּד קְהִלָּה בְּצָפַת, וּבִירוּשָׁלַיִם הִרְחִיבוֹ.

בָּרוּחַ הִגְלָם לְבָרָא פָּארְק וּמָאנְסִי,
בָּנוּ שָׁם חֲדָרִים, הֶבֶל מִסְכָּנִים.
טָעוּ בְּדַרְכֵי הַרֶשַׁע, וַיִּפְּלוּ בְּמוֹקְשָׁיו,
בְּכָל מָקוֹם יָסַד מַחֲנֶה, בְּשֵׁם קֹדֶשׁ יְדַמֵּם.

טָעוּ גַּם בְּקָנָדָא, גַּם בְּגוּאַטֵמָלָא,
טָעֲמוּ מַר וָרָע, גָּלוּ לִמְדִינוֹת רַבּוֹת.
הָלְכוּ עַד קוּרְדִּיסְטָן, בְּחִקּוּי שֶׁקֶר,
הֲבֵל נָשָׂאוּ בַּכָּפוֹת, מַעֲשֵׂה רְמָיוֹת.

הִקְרִיא שֵׁם "בָּבֶל", וּבָהּ מִשְׁכָּנָם,
הֵקִים "דְּרוּקֶּרַאי" חָשׁוּךְ, וַיִּשְׁכְּנוּ בַּחֹשֶׁךְ.
וּבְלִי מְחִצּוֹת יָשְׁבוּ, מִשְׁפָּחוֹת נָבוֹכוּ,
חֶרְפָּה לָעָם, וּמַחֲסוֹר מִצְוַת הַצְּנִיעוּת.

וַיַּפְרִיד אִישׁ מֵאִשְׁתּוֹ, אָב מִבָּנוֹ,
וַיִּקַּח נָשִׁים מִבַּעֲלֵיהֶן, וּבָנִים מֵאִמּוֹתֵיהֶן.
רַחֲמֵי אָב נִשְׁבְּרוּ, לֵב נָשִׁים נִדְכָּא,
חֹשֶׁךְ כִּסָּה בְּנָהָרָה, וְהָעָם נֶעֱקָר.

זְכוֹר נָא אֶת שֵׁי פִימָא, נִשְׁלַח מִבֵּיתוֹ,
זְעָקוֹתָיו נִסְתָּרוּ, לֹא נִשְׁמְעוּ.
חָשַׁךְ עוֹלוֹ, עָוֶל גָּדוֹל חָל,
חָנֵּנִי אֱלוֹהַּ, כִּי נִדְכֵּיתִי מְאֹד.

חֲצֵרוֹת דָּמִים בְּפָרָשַׁת טֶלֶּער,
חֲמִשָּׁה בָּנִים נִגְזְלוּ, אֵם נִשְׁלְחָה.
שֶׁקֶר טָפַל לָהּ – "סִטְרָא אָחֳרָא",
שִׁפְלוּת וְתֹעֵבָה, חֻקִּים לֹא נָתַן אֵל.

טִפְּשׁוּת גְּמוּרָה בַּאֲחֵי וַיְנְגָּארְטֵן,
טָרְפוּ קָהָל, וְעִנּוּ הַרַבִּים.
קָמוּ וְעִנּוּ בְּאֵימוֹת, כְּמוֹ עֲרָיוֹת,
קָרוּ אֵין מַצִּיל, וַיֵּאָנְחוּ בָּנִים.

יָצָא קוֹל לְבַזּוֹת, לִקְרוֹא בִּשְׁמוֹת זָרִים,
יָצַר כִּנּוּיִים נִבְזִים, לְהַשְׁפִּיל הַנֶּפֶשׁ.
שֵׁמוֹת זָרִים נָתַן, חֶרְפָּה לָעֵדָה,
שִׁמְךָ יְיָ, לְעוֹלָם הוּא, וְלֹא יִשָּׁכַח.

כִּי נָפַל הָרֹאשׁ, שָׁלֹמֹה בַּנָּהָר,
כִּסָּהוּ מַיִם, וְנִשְׁבְּרוּ מַעֲלוֹתָיו.
לְיוֹתְמִים נִשְׁאֲרוּ הַחֲסִידִים, בְּלִי גּוֹאֵל,
לְמַעַן יֵדַע דּוֹר אַחֲרוֹן, אֵיךְ נִסְתַּיְּמוּ מַעֲלוֹתָיו.

לָקַח נַחְמָן שֵׁבֶט, אֵימָה וָחָרוֹן,
לִבּוֹ קָשֶׁה, גְּזֵרוֹתָיו רָעוֹת.
מַסָּה נָטַל עַל הַקָּהָל, עָנָּם כְּבֵד,
"מָשְׁלוּ בָּנוּ שׂוֹנְאֵינוּ", וְנֶעֱקַר הַצֹּאן.

מַחֲרָשׁ יָצָא, וַיְגָרֵשׁ הַגֵּרִים,
מַשְׁכָּם בַּשָּׂדוֹת, בְּלִי לֶחֶם וּמָיִם.
הִנִּיחָם לְרָעָב, לִשְׁכַּב תַּחַת שָׁמַיִם,
הִנֵּה עֲבָדֶיךָ רְעֵבִים, וְאֵין מַשְׁבִּיעָם.

נָתַן צוֹו לִקְרֹא לוֹ "חָכָם" וְלֹא "רַבִּי",
נִגְלְתָה גַּאֲוָתוֹ, וְנִכָּרָה רִיקוּתוֹ.
הִגְדִּיל שְׁמוֹ בְּהֶבֶל, וְהִשְׁפִּיל עֲדֵי־שָׁאוֹל,
"הֲבֵל הֲבָלִים", אָמַר הַקֹּהֶלֶת.

סֵר שֵׁמוֹת בַּעֲלֵי בָּתִּים, נָתַן לָהֶם קִלָּלוֹת,
סָבְלוּ רָעָב, כִּי אָסַר בָּשָׂר וְדָג.
וְגַם חָלָב וּבֵיצִים נֶעְדְּרוּ מִמּוֹ,
"וַיִּרְעֲבוּ וַיִּצְמְאוּ, נַפְשָׁם בָּהֶם תִּתְעַטָּף".

עִקֵּם לְבוּשׁ, וְאָמַר כִּי מִקֶּדֶם,
עָטָה שֶׁקֶר, כְּמוֹ בִּגְדֵי קוּרְדִּים.
צִיֵּר כִּי הוּא לְבוּשׁ עֲתִיקִים,
"צִיּוֹן הִיא, דּוֹרֵשׁ אֵין לָהּ".

פָּקַד עָוֹן, עַל נַעֲרוֹת קְטַנּוֹת,
פָּרַשׂ גְּזֵרָה, לִהְיוֹת מְנַקּוֹת בָּתִּים.
לֹא נִשְׁאַר כָּבוֹד, לֹא נִשְׁמְרָה צְנִיעוּת,
"לֹא יְעַנּוּ עוֹד, בַּת־צִיּוֹן".

צָרוֹת נוֹסְפוּ בְּפָרָשַׁת "אִיבֶּרְפָאל",
צָפוּ חֲיָלִים, נָשִׁים עִם בָּנִים נִשְׁלְחוּ.
דִּמְעוֹת הוּשְׁפְּכוּ, סוֹבְבוּ עַל רִצְפָּה,
"דִּמְעָתִי לֶחֶם יוֹמָם וָלָיְלָה".

קָם יוֹאֵל הֶעָנִיךְ, וְנִפְרַד מֵהֶם,
קָהָל קָטָן בָּנָה, "כְּנִישְׁתָּא חֲדָא".
בְּנֵי בָּנִים נִפְרְדוּ, בְּמַכְאוֹב וְצַעַר,
בַּדִּים נִשְׁאַרוּ, וַיִּשְׁתַּהֲיוּ בָּדָד.

רָאוּ כִּי הֶחָכָם אָסַר לִנְסֹעַ,
רָצוּ לְהַצִּיל בָּנִים, וְנֶעְצְרוּ.
נִשְׁאַרוּ בְּמָעוֹן נָכְרִי, תַּחַת זָרִים,
"נַפְשֵׁנוּ כְּצִפּוֹר נִמְלְטָה".

שָׁבוּ לְבָסוֹף, כְּלוּאִים נִפְרָצוּ,
שׁוֹטְרִים עָצְרוּ, אֶת נַחְמָן וּשְׁמוֹנָה עִמּוֹ.
יוֹם אֶל יוֹם נִכְחַד כֹּחוֹ, נִשְׁלַח לַכֶּלֶא,
"יָדוֹ בַּכֹּל, וְיַד־כֹּל בּוֹ".

תוֹדָה לַה', כִּי נִשְׁבְּרוּ מַחֲסֵיהֶם,
תִּפְאֶרֶת חֵרוּת, קָמָה לָעָם.
מְעוֹז יְשׁוּעוֹת, נִפְתַּח לִשְׁאֵרִית פְּלֵיטָה,
מוֹדִים אֲנַחְנוּ לָךְ, כִּי לְעוֹלָם חַסְדֶּךָ.

וויפיל לשון הרע האט איר אים געדארפט אריינרעדן אין אויער כדי ער זאל אזאנס ארויסגעבן?
איר האט אים שוין אזוי אויפגעהעצט קעגן לב טהור...
אפילו עי איי מעגן זיי שוין נישט האבן אויף זייער זייט? שוין געענדיגט אויפהעצן אלע מענטשן? יעצט האלט מען שוין ביי עי איי? (נאר א ווערטל)

[גרינטליך]

האב מיר שוין פון @שמואל פוקס א פארטיגע קינות, צווישען די אלע וואס ער האט האנט געמאכט.

ס'מיר נאר אינטערסאנט איין זאך.
פארוואס די ווארט דרוקעריי איז נישט בלשון הקודש אזוי ווי די רעשט פון די קינה?

[גרינטליך]

אפשר קען די עולם שרייבן א פאר בריוו פאר די יושבי השעלטערס ידידנו היקרים פישל, מיט אלימלך ברוך העלבראנץ?

למצוה גדולה יחשב

[באלאנס]

אפשר קען די עולם שרייבן א פאר בריוו פאר די יושבי השעלטערס ידידנו היקרים פישל, מיט אלימלך ברוך העלבראנץ?

למצוה גדולה יחשב

@שמואל פוקס
דיין עי. איי. קען אויך שרייבן חיזוק בריוו?