דער תהלים איד האט געשריבן: ↑מיטוואך אוגוסט 28, 2024 4:40 pm
אלע אנדערע וואס דו ברענגסט, איז ממש פארדרייט זייערע ווערטער מהיפך להיפך, אנטשולדיגט אז כ'האב נישט יעצט די צייט צו ווייזן איינס ביי איינס, קודם האסטו פונעם גאב"ד רבי משה שטערנבוך שליט"א
האמת היא שאין לך מה לענות על כל הגדולים שהבאתי, כי הם כותבים בפשטות
שדת יהודית משתנה, ומה שהיה אסור בעבר וכיום התפשט המנהג, הפך להיות מותר. אין מה לפלפל בדבריהם - הדברים מאוד פשוטים וברורים.
גם דבריו של הגר"מ שטרנבוך ברורים, אלא מאי, יש לך לצטט פה ושם מספריו המאוחרים. וכאן אני כותב דברים שאיני אוהב לכתוב (דברים שאינם לגופו של ענין) אבל ההכרח לא יגונה.
ובכן הגר"מ שטרנבוך כתב את דעתו בבהירות גדולה, שעדיף פאה על מטפחת (חוץ ממאה שערים ששם המנהג מקדמת דנא במטפחת וגם מקפידים לכסות היטב), וכתב גם דברים ברורים, איזו פאה נחשבת לפריצות ואיזו לא (וכנ"ל).
ולא רק בספרו אלא גם בכרוז שפירסם אז (הביא לדפוס הגר"ז שכטר מח"ס בעקבי הצאן, בקובץ אור ישראל כ"א):
"לאור הכרוזים על "איסור" לאשה לצאת בפאה נכרית,
והשמועה שיש נשים ובמיוחד מהספרדים שהורידו הפאה נכרית ולובשות מטפחת, יש בזה מכשול רב מאוד, דמצוי שאינה מכסה כל שערות ראשה, וכן ברשות הרבים לא מספיק מטפחת לבד, וצריכה מעיקר הדין גם רדיד, דהיינו שני כיסויים כמפורש בשו"ע, שלא להיכשל במקצת שערות מגולות, והיות שלא מסכימות לכסות כל השערות, על כן מקצת שערותיהן מגולות, ויש בזה איסור תורה וגילוי ערוה. הריני מודיע דעתי
שכל המהרהר אחר מנהג שנהגו בו רבבות אלפי כשרי ישראל, ובראשם גאונים וצדיקים, ידו על התחתונה, שיש לפאה נכרית יסוד בהלכה במנהגי ישראל וגדולי הפוסקים, ואין לחלק בין אשכנזים לספרדים, שהפוסקים שהתירו סמכו על הגאון הספרדי שלטי גיבורים".
עכ"ל הגר"מ שטרנבוך.
אבל, מעידים בני ביתו הקרובים (וכן מסתבר לפי המציאות כדלהלן), שכאשר התמנה הגר"מ להיות ראב"ד העדה החרדית, התנו עמו שלא יוציא לאור את הספר "דת והלכה", ואכן משנת תש"ל ועד היום הספר לא יצא לאור שוב (למרות שהוא עונה לשואלים בע"פ בדבר הפאה שיעיינו בספר דת והלכה).
כמו כן התנו עמו שאשתו תפסיק ללבוש פאה ותתחיל לכסות במטפחת, וכך הוה (אבל בנות משפחתו ממשיכות עם פאה, כי הן לא היו בכלל התנאי).
כמו כן התנו עמו שמעתה והלאה לא יחזור על הדברים בסגנון שכתב בספר "דת והלכה", אלא אדרבה ידבר על הפאות הפרוצות (שזה בלאו הכי דעתו לאסור) ועל חשש ע"ז, שכבר גילה דעתו בספר דת והלכה שיש לחוש לזה, אבל שם כתב שעדיין עדיף פאה בחשש ע"ז על מטפחת המגלה את השיער שזה בוודאי איסור דאורייתא... וזה לשונו שם: "ומיהו כיון דאיסור משהו בע"ז אינו אלא דרבנן ולא ברור, וכן אי שערות חשיבי ולא בטלי, ויש בזה עוד צדדים וספקות, לא נוכל להורות בזה דאסור... אמנם אף שלענ"ד ראוי להימנע מפאות כאלו, מכל מקום עדיף פאה כי האי ממטפחת רפויה שמתגלין בה מקצת שערות, שבזה אסור מעיקר הדין".
עכ"פ, מאז ועד היום לא הדפיס שוב את ספרו, ובדרשותיו ובכתביו הוא מדבר נגד פאות פרוצות.
אבל אם נתבונן בתשובתו הבהירה בספר דת והלכה הנ"ל שלא חזר בו ממנו מעולם, נראה שני דברים:
א. פאה עדיפה ממטפחת, והמפרסם איסור על פאה גורם מכשול רב ואיסור דאורייתא.
ב. פאה פרוצה היא פאה חריגה ובולטת המושכת תשומת לב רבה, שיסתכלו דוקא על אשה זו (וממילא תלוי הדבר במנהג המקום, ואם הרבה נשים חובשות פאות כאלה - אין כאן שום דבר בולט).
ג. אין לאסור פאה נאה, או הנדמית כשיער טבעי (רק כתב שראוי למנוע שתהיה הפאה כשיער טבעי ממש, וזה חשש לדעת האוסרים, כי אליבא דהמתירים אין שום חשש וכמו שכתב בעצמו) וזה לשונו:
"ומהאחרונים שדנו שגילוי שערות מביא לידי הרהור וכבגדי צבעונין שלה, וזהו שורש חיוב כיסוי הראש באשה, וא"כ אפי' יש עליה פאה נכרית כיון שאינו מכיר מיד שזוהי פאה הלוא בא לידי הרהור, ומהאי טעמא גופא פירשו דלא מהני פאה נכרית, שמחויבת לכסות אפי' הפאה נכרית שלה, מטעם זה אין לאסור בזמנינו כלל.
שאם שורש איסור גילוי שערות מפני שמהרהר בה, בזמננו שכל הנשים פרועות ראש רחמנא ליצלן אינו מהרהר כלל, והוה לן להתיר לגמרי איסור פריעת ראש בזה הזמן... [דהיינו לולא איסור התורה].
ובדרך אחרת יש לומר, שאולי אי אפשר לדמות פאה נכרית לפאה נכרית, ויש מהפוסקים שאסרו רק מפני דהוה בדרך פריצות בשערות מסולסלות,
שנהגו אז בפאה נכרית בצורה ואופן דהוה בזה פריצות, ושפיר צווחו ואסרו הדבר שאינו דת יהודית, אבל אצלינו שיסודה ועיקרה ששערותיה יהיו מכוסות בשיער דוקא שתהא כבעלת שיער,
אף שמתקנת כדרכה בצורה נאה לא נקרא פריצות ואינו נגד דת יהודית, ואולי בזה לא צווחו כ"כ, ואתי שפיר מנהג דילן גם להרבה מהאוסרים".
למעשה הגר"מ שטרנבוך כותב כאן ממש כלשונו של הגרש"ז אויערבאך, שפאה שהיתה פרוצה בעבר, וכעת הפכה להיות מנהג פשוט, אין בה פריצות כלל, ואפילו האוסרים אז יודו להתיר היום.
