אידטיש

הדסים האט געשריבן: ↑דינסטאג מערץ 25, 2025 7:04 pm

פשוט און גראד האט געשריבן: ↑דינסטאג מערץ 25, 2025 4:40 pm סיפור .

ר' אשר היה *קורא פעמים רבות מן הספר באור קלוש מאד*.
ביום מן הימים אחד מבאי ביתו קרא מאמר רפואי שנכתב בו *שקריאה באור קלוש מזיק לעיניים,* הוא לקח את המאמר והלך לבית של ר' אשר, מיד בכניסתו הבחין *כי ר' אשר יושב וקורא באור מועט מאד*, הוא נכנס אל החדר והדליק את האור, והגיש לו את המאמר תוך שהוא אומר לו: *"תראה כתוב פה שלקרוא באור חלש זה מזיק לעיניים*"

ר' אשר הזיז לו את היד כמסרב לקחת מידו את המאמר ואמר בנחרצות:
"*מה שמזיק לעיניים זה כאשר מסתכלים היכן שאסור להסתכל, תכבה את האור ותצא מן החדר...*"

(קול אמרי אשר)

וואס איז טאקע פשט אז ער האט געליינט אין דער טונקל?

ווען איך וועל זיין אין זיין מדריגה וועל איך עס אפשר פארשטיין, אפשר נישט.

וואס כ‘טראכט, אז ס‘קען זיין ער האט געלערנט סתרי תורה וכו‘.

כ‘ווייס נישט צו ס‘איז געווען אלעמאל, אדער נאר ביי געוויסע פעלער. וכו‘

קנאה | מחשבות של שקר | להתמודד

תרגום מאידיש
ז' חשון תשמ"ב

במכתבך מופיעים *המחשבות* הקבועות שמקיפים אותך ולוחצים על הנפש שלך, *לחשוב מחשבות לא נכונות* על הבעל המסור שלך.

ואת האמת הלא את יודעת בעצמך שהדבר הזה אינו נכון, שהרי הבעל שלך מסור לך מאד בחיים והוא מוסר את נפשו עבורך, בנוסף לדאגות העמוקות שיש לו להביא פרנסה למשפחה הגדולה כ"כ בלי עין הרע שיחיו.

כאשר *תעשי בעצמך חשבון פשוט* ותציירי לך את התמונה הנכונה תראי כמה מגוכח הרעיון הזה שהשטן מכניס ביניכם.
אלא מה, השי"ת מחפש כל נפש יהודית שתבוא אל התכלית האמיתית של החיים שלה, והתכלית הלא היא הדביקות בבורא יתברך.
ולפי שהבורא הוא בלתי מושג, *ואין יכולת לראות אותו ואף לא להרגיש את מציאותו,* שהרי "לא יראני האדם וחי".
הוא חקק בנפשנו *כל מיני מידות רעות*, ונתן לנו מתנה את *הבחירה* כדי שאנו נילחם בעצמנו עם המידות הרעות שלנו *ונהפוך אותם לטוב,* ודווקא איתם *נעבוד את עבודת ה'.*

לך הוא נתן את *המידה של קנאה, קנאה בבעל שלך*, ובאנשים נוספים, כדי *שבאמצעות המידה הזו תתקשרי אליו,* ע"י שאת תתעמתי עם עצמך ותשכנעי את עצמך *שהמחשבה הזו היא שקר,* והיא באה אליך בגלל שרוצים ממך את ההתלהבות של *קנאת ה'.*
ואז תיווכחי בעצמך לראות שאין כל אשמה בבעל שלך, והוא נקי מכל החשדות, ותתחילי לחיות חיים חדשים, *חיים של אמונה פשוטה*.
והמאבק שלך יביא לך עשירות גדולה בנפש, ובהירות באמונה.
אני מבקש ממך, תני קצת רצון ולב *לרצות לקבל את מה שאני כותב לך*, ויהיה לך טוב בזה ובבא, ויחד עם בעלך שיחי' *יהיה לכם הרבה נחת* מהילדים שלכם שיחיו.


(אמרי אשר חלק ב')

** *פרשת השבוע* **

*וַיָּבִיאוּ אֶת הַמִּשְׁכָּן אֶל מֹשֶׁה* אֶת הָאֹהֶל וְאֶת כָּל כֵּלָיו קְרָסָיו קְרָשָׁיו (בריחו) בְּרִיחָיו וְעַמֻּדָיו וַאֲדָנָיו (לט, לג).

רש"י:
*וַיָּבִיאוּ אֶת הַמִּשְׁכָּן:* שלא היו יכולין להקימו, ולפי שלא עשה משה שום מלאכה במשכן, הניח לו הקב"ה הקמתו, *שלא היה יכול להקימו שום אדם*, מחמת כובד הקרשים שאין כח באדם לזקפן, *ומשה העמידו*, אמר משה לפני הקב"ה, איך אפשר הקמתו על ידי אדם, *אמר לו עסוק אתה בידך, נראה כמקימו והוא נזקף וקם מאליו*, וזהו שנאמר הוקם המשכן, הוקם מאליו. מדרש רבי תנחומא (פקודי י"א).

____

משה רבינו טען לפני הקדוש ברוך הוא שאינו יכול להקים את המשכן *כי הקרשים כבדים ביותר.*

אמר לו הקב"ה: *האם *קֶרֶשׁ קַל אתה כן יכול להקים מבלי שאני נותן לך את הכוח?*
אם כן הכובד לא חשוב כלל, כי בין כך ובין כך *בלעדי לא תוכל להקים ואם בעזרתי הרי אתה מקים את הדבר הכבד ביותר, צריכין רק שתאמין באפסיותך שאתה מצדך לית לך מגרמיה ולא כלום ובאמונה תוכל להקים את המשכן*.

וזה מה שכתוב, בפסוק אחד אומר: "*הוקם המשכן*"
ובפסוק שני: "ויקם משה את המשכן" והרי לכאורה זה סתירה, אלא שאמנם המשכן *הוקם על ידי הקדוש ברוך הוא* אלא שזה בא על ידי *אמונתו של משה* שהוא לא יכול להקים את המשכן, וממילא נקרא שמשה הקימו, *בהכרת האפסיות שלו.*

( קול אמרי אשר - אמרי אשר)

*סיפור מדהים על ר' אשר שכתב יהודי בשם ישראל אהרן קלצקין (אמין):*
עיניו הצופיות למרחוק של רבי אשר
חלק א'

מספר אחד מבאי ביתו של מו"ר ר' אשר זיע"א:
את ר' אשר אני זוכר מנעוריי, הוא היה הולך מביתו שברח' דון יוסף הנשיא לטבול במקוה ביאלא
שברח' האמרכלים ובדרך היה עובר על פני בית הוריי ברח' מנחם.
אמי ע"ה התייחסה אליו בלשון הכתוב שאמרה השונמית על אלישע '*איש קדוש עובר עלינו תמיד*'.
היא ידעה מתי בערך הוא עובר והייתה יוצאת לחצר וכאשר היה עובר, הייתה נוהגת כשולמית לגבי אלישע,
מקדמת פניו ושואלת אותו כל מה שהעיק על לבה *והרבה ישועות היו מנת חלקה וגורלה מפי אותו צדיק.*

כאשר גדלתי והקמתי בית ופתחתי עסק, *הייתי פונה אליו לעצה וברכה*, אך הזמינות כבר לא היתה כמלפנים,
הן מפאת גילו המתקדם ובריאותו והן מפאת *מאות ואלפים ששיחרו לפתחו*, לפעמים היה צריך להמתין שעות רבות או ימים כדי להיכנס אליו.
הדברים ידועים, אבל ראוי לפרסם הדברים, *למען ידעו דור אחרון, כי יש אלקים בישראל ששתל בינינו צדיקים בכל דור ודור.*
אספר בזה מה שאירע לקראת הולדת בתי תחי' לפני 23 שנים.

מורי חמי אירס את בתו ובחישוביו לקבוע תאריך *לחתונה באנטוורפן*, התקשר אל רעייתי לברר *מתי ימלאו ימיה ללדת*,
חמי ציין את התאריך וקבע את מועד החתונה כחודש לאחר אותו תאריך, כדי שרעייתי *תוכל לטוס ולהשתתף בשמחת נישואי אחותה.*
בהגיע המועד, הלכנו לבדיקות *והרופאים טענו שמשקל העובר 3.8 ק"ג ולכן לא מומלץ לחכות יותר והציעו לזרז את העניינים וליזום*, הורי אשתי זירזו אותנו לעשות את המתבקש, כפי שרוב העולם נוהג.

ענין כזה *לא מחליטים לבד*, רציתי כתפיים רחבות, *פניתי לר' אשר והוא אמר לא לעשות כלום ולהמתין בסבלנות*,
הסברתי לו כי הרופאים טוענים שהמשקל 3.8 ק"ג...
*ר' אשר ענה כי הרופאים לא יודעים מה שהם מדברים*, הם טועים בקילו שלם וסתם מבלבלים אתכם, *אל תלכו אליהם*.

הוספתי לומר לו כי במצב כזה, (איחור בתאריך ובפרט עם משקל יתר) התקן הרפואי דורש לבקר במרפאה מדי 3 ימים לבדיקות,
ר' אשר צחק וענה: *אז תגיע לכאן כל 3 ימים*.
אמרתי לו שזה שעות של המתנה והוא ענה: *לא תצטרך להמתין*...

המשך מחר.


(קול אמרי אשר)

*סיפור מדהים על ר' אשר שכתב יהודי בשם ישראל אהרן קלצקין (אמין):*
עיניו הצופיות למרחוק של רבי אשר
מספר אחד מבאי ביתו של מו"ר ר' אשר זיע"א:

**המשך מאתמול**

ר' אשר צחק וענה:
אז תגיע לכאן כל 3 ימים.
אמרתי לו זזה שעות של המתנה והוא ענה *לא תצטרך להמתין*...


בלי חוכמות, כל 3 ימים התייצבנו אצלו, *וכל פעם היו ניסים שמצאתי את עצמי תוך זמן קצר בפנים*, בחלק מהם הגענו כאשר יצא לנסיעה ופגש אותנו בדלת, הוא היה סוקר את רעייתי בעיניו הטהורות ועונה: "*נאך אביסל" ( עוד קצת).*

כך עברו כמעט *3 שבועות*, חמותי לא שקטה, היא מתגוררת באירופה ולא הכירה את הצדיק *וסברה שזה הפקרות מצידי*, גם חמי לא היה רגוע, ושאל אותי האם ישאל את מורו ורבו הגאון ר' שמואל הלוי ואזנער (זצוק"ל)?

אמרתי להם *שאני נצמד למה שכתוב בתורה*, 'היכן כתוב' הם שאלו? עניתי: בפר' בראשית, שם נאמר מפורש: *על כן יעזב איש את אביו ואת אמו וכו' ובמקרה דנן אני מחליט כפי שיורני הצדיק.*
נו, לך תתווכח עם פסוק מפורש בתורה.

פעם *שישית* או *שביעית* שבאנו אליו, אמרתי לו: "את החתונה כבר הפסדנו, המועד קרוב מדי".
והוא גער ברוך: "*אתם תהיו בחתונה*" לא הסתבר לי בדרך הטבע, אבל ידעתי *שרוה"ק מדברת מתוך גרונו* ונצרתי לשוני בדרך ארץ.
'אבל כמה השיעור'? שאלתי.
ואז רעייתי פרצה בבכי ואמרה לו: "אין לי כבר כח לסחוב את זה"
ר' אשר הרים את *עיניו הרחימאות* והסתכל עליה, העביר את ידיו הקדושות ממולה כאילו סורק באולטרה סאונד ואמר: *את כ"כ רוצה? שיהיה, תלכי הביתה ודי.*
למחרת, התפללתי כמדי יום בתפילת ותיקין ע"י הכותל במניינו של יוסי בובה האגדי, ולקראת סוף התפילה (בסביבות השעה 6) *הביפר התחיל לרטוט ונאמר שם שאגיע מיד הביתה.*

חלצתי חיש את התפילין ושעטתי הביתה, *רעייתי כבר המתינה למטה* ויצאנו לכיוון בית הרפואה "*שערי צדק"*...*

המשך מחר

(קול אמרי אשר)

סיפור מדהים על ר' אשר שכתב יהודי בשם ישראל אהרן קלצקין (אמין):
עיניו הצופיות למרחוק של רבי אשר
מספר אחד מבאי ביתו של מו"ר ר' אשר זיע"א:

**המשך מאתמול**

חלצתי חיש את התפילין ושעטתי הביתה, *רעייתי כבר המתינה* למטה יצאנו לכיוון בית הרפואה "*שערי צדק*".

אציין, כי כל הקודמים נולדו בביקור חולים, זה היה נוח, בתוך העיר ובמרחק הליכה לביקור בשבת בעת הצורך, אך הפעם *היא רצתה שינוי.*
יצאתי לדרך וחשבתי בקול, *אולי נעבור דון יוסף הנשיא להתברך?* (הבית של רב אושר זצ"ל)
משהסכימה רעייתי, נסעתי לשם (אירוך של דקה או 2), אני יוצא בעצמי מהרכב, נכנס לבית (שתמיד היה פתוח), *שמוליק הגבאי המסור יושב במבואה שלפני חדר הצדיק*, הוא קם ממקומו ופותח לי את הדלת המיוחלת, ואני נפעם, *פעם ראשונה שאני לא ממתין אפילו רגע*, הוא ישב על מיטתו וכוס קפה לפניו, אומר ברכות השחר ואני עונה אמן, *נראה כאילו ממתין לי ולחץ את ידי ואיחל לידה קלה וכו'.*

מרוב שמיהרתי לא עיכלתי את מה שקרה ורצתי לדלת היציאה ואך עמדתי על מפתן הדלת, הוא קורא לי "*בוא הנה, ר' יונגערמאן, לאן אתה הולך*"??
הסתובבתי וחזרתי אליו והתפלאתי על השאלה, ועניתי: *לאן אני יכול ללכת? לבית החולים, לא?,*

ר' אשר ענה: "*לאיזה?*"
עניתי, "*שערי צדק*",
"*תלך לבי"ח הכי קרוב*"'
הוא הפטיר לעברי.

חזרתי לרכב מהר, *חששתי* איך היולדת תגיב, נתתי גז ואותתתי בוינקער שמאלה לכיוון ביקור חולים, אך אשתי אומרת לי: *מה קרה לך?* ,
*שערי צדק' זה ימינה???*
סיפרתי לה שר' אשר אמר 'לבי"ח הכי קרוב'. *היא התאכזבה*, 'כ"כ רציתי שערי צדק' אבל היה ברור בינינו שיש דברים שאינם נתונים למשא ומתן.
תוך דקות ספורות הגענו ל'ביקור חולים' ואני אומר לאחות המיילדת:
"*את תראי שהמשקל בדיוק קילו פחות ממה שציינתם בגליון*"
, היא גיחכה וטענה שיחס הטעות הוא בין רבע לשליש הקילו ואף פעם לא יותר.
ב"ה הכל עבר במהירות בשלום ובנקל, וכדבר איש האלוקים, *המשקל היה בדיוק קילו פחות* ממה שהם מדדו ושיערו.

משם העבירוה לחדר התאוששות, שם שכבה אשה נוספת לאחר לידה והתאנחה על הבוקר הקשה שעבר עליה, ושמחה שאשתי האזינה לסיפורה בסבלנות, וכה סיפרה:
הבוקר בשש התעוררתי עם חבלי לידה *והזמנתי מונית ונסעתי ל'שערי צדק',* שם נרשמתי, הגעתי לאגף היולדות והמתנתי לא יודעת כמה זמן, ברגעים כאלו כל דקה נראית כנצח, האחות הפקידה התרוצצו אנה ואנה ולבסוף בישרו לי *כי האגף בתפוסה מלאה ומצבי לא מאפשר המתנה, הם הזמינו אמבולנס והעבירו אותי לביקור חולים.*
ואת כל זה *ר' אשר חזה מחדרו הקטן* ברח' דון יוסף הנשיא והורה לי לנסוע לבי"ח הכי קרוב.

אמרתי לאשתי בבדיחות הדעת:
"*את רואה שעם צדיק קדוש לא מתווכחים ולא מתעקשים*, אם לא היית בוכה שאין לך כח לחכות יותר אולי היית יולדת בשעה אחרת או ביום אחר ב'שערי צדק')
*אבל מה עם החתונה שאמורה להתקיים שבוע הבא באנטוורפן ור' אשר הבטיח שהיא תשתתף שם ???*

המשך מחר..

(קול אמרי אשר)

*סיפור מדהים על ר' אשר שכתב יהודי בשם אהרן קלצקין(אמין)*

**סיום**

*אבל מה עם החתונה שאמורה להתקיים שבוע הבא באנטוורפן ור' אשר הבטיח שהיא תשתתף שם?*

אני מצידי לא עשיתי שום השתדלות בענין, כי הבנתי שזה לא הגיוני לסחוב יולדת עם תינוקת בת שבוע ואח"כ עוד לדאוג למטפלת וכו'.

למחרת, *אני מקבל טלפון מאנטוורפן,* ומבשרים לי כי זה לא מזמן נפתחה בית החלמה ליולדות בשם 'בית רייזל' *והכל מוכן*, צוות מקצועי ומסור, אך הפתיחה מתעכבת מחוסר מוכנות של יולדות להיות ה'ראשונה' ומי שמכיר את אנטוורפן יודע כי שום אשה אנטוורפנאית לא תסכים להיות 'ראשונה', ס'פאסט נישט, מה יגידו החברות? היא הסכימה שיתנסו עליה?...

כעת, כאשר איכשהו שמעו על מה שקרה לנו, *הציעו כי נטוס לבריסל, בשדה התעופה ימתין לנו רכב נוח של ביקור חולים (מעין אמבולנס) שיסיע אותה ישירות ל'בית רייזל' והם ידאגו להסיע אותה לחתונה* הלוך וחזור עם המתנה צמודה למקרה שתרצה לעזוב באמצע וכו', והתינוקת כמובן תהיה שמורה מכל משמר בתינוקייה עם תשומת לב של כל הצוות.

ליותר מזה לא יכולתי לאחל לעצמי, *למול עיני צפה הבטחתו של ר' אשר כי נשתתף בחתונה*, ועד היום אשתי מתגעגעת לפינוקים שהרעיפו עליה בתור 'היולדת הראשונה' שחנכה את 'בית רייזל'...

"*מעט הכמות ורב האיכות*"


כתב ר' אושר באחד ממכתביו:

"...כי השאיפה האמיתית של כל בר ישראל צריך להיות *איך לאוקמא שכינתא מעפרא*, וזהו הבחינה של "קול דודי דופק" שהקב"ה מבקש מאתנו שנתעורר מלמטה *לבקש ולחיות את בחינת האמונה הפשוטה*."

(אמרי אשר מכתבים - חלק ב' )