ענינים ומכתבים מהצדיק ר' אשר פריינד זי"ע

[פשוט און גראד]

חודש אדר שמח.

הכתוב אומר:
"וְאַתָּה הָרֵם אֶת מַטְּךָ וּנְטֵה אֶת יָדְךָ עַל הַיָּם וּבְקָעֵהוּ וְיָבֹאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּתוֹךְ הַיָּם בַּיַּבָּשָׁה."( שמות ,יד טז)



אמר הרב זצ"ל: ( חברותא 131)

הדרך שאנו הולכים בה הוא דרך של אנשים פשוטים הדבקים אל הרבש"ע מתוך שפלותם בכח האחדות וריבוי התפילה.

אמנם חובה עלינו לדעת שבדרך הזאת מהלכים צדיקים אמיתיים אשר מפיהם אנו חיים ומהם אנו מקבלים את הכח להחזיק מעמד בכל הניסיונות והמשברים ובלעדיהם לא היינו מסוגלים ללכת אפילו צעד אחד.

והוא בחינת הכאת משה על הים.
(כלומר אף שקריעת ים סוף בפועל היה המסירות נפש של נחשון בן עמינדב והאחדות של עם ישראל מכל מקום היו זקוקים לצדיק האמת משה רבינו להכות במטהו על הים).

(חברותא)

[פשוט און גראד]

"כִּי אִם הַחֲרֵשׁ תַּחֲרִישִׁי בָּעֵת הַזֹּאת, רֶוַח וְהַצָּלָה יַעֲמוֹד ליהודים מִמָּקוֹם אַחֵר"


******
בר"ח אדר אחד החברים אמר לו: עכשיו צריכין להיות בשמחה כי אמרו "משנכנס אדר מרבין בשמחה" (תענית כט.)

ענה לו: לא רק באדר אלא תמיד.
הוסיף החבר ושאל: הרי חז"ל אומרים "משנכנס אדר"?
השיב: כאשר נכנס אדר נזכרים מהנס של פורים והיתה ישועת ה', ועל זה אנו שמחים, ומתוך כך אנו מתחילין להרגיש כי תמיד אנו חיים בניסים ונפלאות מהשמים וכך אנו צריכין להיות בשמחה כי הוא שומר עלינו תמיד.

~ **** ~

בליל ש'ק פרשת זכור אמר מישהו להרא"ש: כיצד אני יכול למחוק את העמלק שבקרבי?
אמר לו: אתה חושב שאתה זה אתה ויש עמלק בקרבך, טועה אתה
עמלק זה אתה לגמרי ללא כל פירור של אמונה.

~ ******* ~

אמר לו אחד החברים: שקוראים פרשת זכור ויש לבקש שתהא מפלה לכל העמלקים שונאי ישראל שבדורנו.

אמר הרא"ש: שלמעשה אנו בעצמנו השונאים הכי גדולים לעצמנו, כי אנו עושים את ההיפך ממה שטוב לנו ובידינו ממש אנו גורמים לכל הצרות.
אם היינו מתנהגים כהוגן והיינו נכנעים בביטול גמור לה' - לא היתה תקומה לכל שונאי ישראל.

(אמרי אשר)

[פשוט און גראד]

אמר רבי אלכסנדרי רבי יהושע בן לוי רמי כתיב בעתה וכתיב אחישנה..
זכו אחישנה לא זכו בעתה.


...אחד החברים שאל את רב אושר זצ"ל,
הלא ידוע מהספרים הקדושים שאין לדחות את הקץ.
החבר סיפר מעשה שהיה אצל הרב הקדוש רבי מנחם מנדל מויטעבסק זיע"ע
שהתשתדל להקים יישוב בפקיעין עבור קיבוץ אנשים אשר יתעסקו בכל האמצעים הדרושים לקרב את קץ הגאולה.
כעבור תקופה קצרה חזר בו הרב הקדוש מבויטעבסק מהתוכנית.

כשנשאל מעיקרא מאי קסבר?, ענה שהבעל דבר דיבר איתו קשות ובאזהרה חמורה הזהיר אותו ואמר:
שאם ימשיך להשתדל בדבר קירוב הקץ אזי יעזוב את כל העולם ויתעסק רק בו, וכאשר ראיתי שהבעל דבר נחוש למנוע ממני בכל מחיר, החלטתי לסגת.

רב אושר הקשיב לפרטי הסיפור וכשהחבר הפסיק מלספר הגיב רב אושר ואמר בזו הלשון:
"הלא אין הכוונה שהבעל דבר דיבר ישירות עם הויטעסבקר.
כי למה היה צריך לדבר איתו ישירות (כשני בני אדם הנפגשים ונדברים זה עם זה פנים פנים).
אלא שכוונת הדברים היא שהרב הקדוש מויטעבסק נוכח לראות שיש הרבה מניעות.
ומזה שיש הרבה מניעות הסיק שעדין לא הזמן להתגלות משיח.
ואם לא הגיע הזמן יכולה מהניעה הקטנה ביותר לגרום לעיכוב הגאולה.

אבל כעת הגיע כבר הזמן של התגלות אורו של משיח, ולכך אינני רואה שיהיו מניעות מבחוץ.
ואם יש עיכוב בהתגלות משיח הוא מפני שאנחנו לא מספיק מוכנים לקבל פני המשיח.

ובמה הכנתנו? התחזקות בעבודת השי"ת ובמיוחד בכל הקשור לאחדות ואהבת ישראל.

(חברותא)

[פשוט און גראד]

אתמול הזכרנו את הרה"ק רבי מנחם מנדל מוויטבסק ז"יע
והנה תועלת גדולה למבקש את דרך ה', דרך האמונה הפשוטה.


תשובה כללית לידידי נפשי,
בעסק התורה והעבודה אשר רבים צועקים על המחשבות הזרות והתהוות הסיבה הוא הגדלות שבהם שאינם שמחים בעבודתם, ולא די להם כי אם גדולות ונפלאות מהם, כי הנה כלל גדול בתורה להיות שמח בחלקו גם בעסק התורה ועבודה אם מעט ואם הרבה ויהנה ממנו.
מה שאין כן אם אינו נהנה ושמח והנפש רוצה להנות מתאווה תאווה, וכן המחשבות זרות מפני שאינו שמח בעבודתו ורוצה בגדולות ונפלאות ממנו, דוחים אותו למחשבת חוץ, שכל מחשבה ומחשבה היכל ה' המה, ומי שרוצה לכנוס במקום שאינו ראוי דוחין אותו לחוץ.

הנה אהובי הלא ידע אינש בנפשיה למה יחפצו בגדולות, במה זכה בהם, ודאי מהראוי לומר מתי אגיע למעשה אבותי, ואפילו הכי יהיה שמח מאוד בעסק עבודתו של עכשיו, ובשמחה של מצווה זו יזכה לגדולה ממנה.
ואם יאמר הי תורה והי מצוה שאין לו כלום, זה אינו, והלא פושעי ישראל מלאים מצוות כרימון, אבל אינו שמח ונהנה ממנו.
מה שאין כן כשישמח במעשיו יהי כבוד ה' לעולם, והנה יש לאלוקא מילין בעסק זה, תורה וכחמה עד אין חקר, אבל כללא דמלתא האמונה, והמאמין יחוש מעשהו...

(פרי הארץ - מכתב כ"ב)

[פשוט און גראד]

נשאל רבי אשר בדבר השתדלות לעזור בדבר מצווה.
יש אפשרות לבקש מעסקן חשוב שכנראה יש בידו לעזור, ולהרבה אנשים יהיה תועלת רבה בדבר,
והאם כדאי לדבר איתו, ואולי כדאי לפנות אל העסקן החשוב בשמו (של ר' אשר) ואז הוא ינסה יותר לעזור.

נענה ר' אשר ואמר: תראה אין ביני ובינו ידידות כזאת שאפשר לפנות אליו בשמי ולבקש ממנו.
אך יש לי ידיד נפש שאליו כן תוכל לפנות ולבקש כל מה שאתה צריך, ובהחלט גם בשמי, והוא ייתן לך כל מה שאתה צריך וגם יעשה את
כל הדברים הנצרכים להיעשות.
והידיד הזה הוא ה"ידיד נפש אב הרחמן..."

----00--00--00----

אנו מבקשים מהרבש"ע שנזכה במהרה בימינו שיהיה מחיית עמלק - השבוע (פרשת זכור) זה הרי הזמן של מחיית עמלק - "מחה תמחה את זכר עמלק" ,

וכל ישראל יהיו בעבודה בבחינת מחיית עמלק. שלא כמו במלחמת עמלק שהיה "וידי משה כבדים" שמשה לא יכל למחות את עמלק בגלל שעם ישראל לא נלחמו למחות את עמלק שלהם. רק כשכל היהודים יגיעו לשלימות, ואז לא יהיה "ידי משה כבדים".
ואז נזכה שעמלק בעצמו ימחק, ולא ישפך עוד דם של יהודים, ויהיה שלימות לכולנו, ונאהב אחד את השני, ונגיע לאהבה ואחוה וריעות אמיתית, ונזכה לשבת אחים גם יחד.

אמרי אשר שיחות - פר' תצוה תשל"ב.

(קול אמרי אשר)

[פשוט און גראד]

מכתב ר"ל
ה' אלול תשל"ט

קבלתי לנכון כל מכתביך אשר בהם משתפכת נפשך על מצב בנך היקר... שיחי', וכולנו יחד אתך בתפילה לשוכן מרומים שישרה עליו רוח חדשה, רוח טהרה מלמעלה, לטהר רעיוניו ומעשיו, ויתנוצץ לו ניצוץ הקודש ונפשו תעוררנו לשוב אל דתו ותורתו, לקבל עליו מחדש עול מלכות שמים באהבה וביראה, אכי"ר.

כי מצב בנך היקר, הוא המַרְאָה הכללי של המצב של כלל ישראל , בעוונותינו הרבים, אשר הצרות הנוראות של הגלות הארוכה ורשעת הגויים חברו יחד להכשיל את צעירי הצאן ללכת בשרירות לבם ובסמיות העיניים אחרי ההבל ויהבלו.

וזהו הכאב הגדול והנורא של עם ישראל . כי עדיין לא נגאלנו, ואין איש שָׂם על לב להתגבר כארי ישאג על נווהו כי חרב, ולתת את המסירות-נפש הנדרשה כדי לפרוץ את עול הגלות, על ידי התלכדות במערכות המלחמה לה' בעמלק, המתחילה באמת על ידי המאבק של כל אחד עם עצמו ועם נטיות טבעו המבקשהו להרחיקו ולנתקו מן הקשר של האדם לבוראו.

אשר על זה ציוונו חכמנו ז"ל במאמרם " לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע " (ברכות ה.),
שתמיד יהיה הוא הלוחם אשר בידו שרביט המלחמה וכלי הקרב, אשר עצם נכונותו הנפשית לקרב היא הערובה הנאמנה לתוצאת הנצחון. ולשון הזוה"ק: "מאן נצח דינא, מאן דמנא קרבא בידייהו" (תיקו"ז כט.). מיהו המנצח? זה האיש שכלי מלחמתו בידיו.

ועיקר כלי המלחמה הוא, שיהא תמיד עֵר על משמרתו לירא מאויבו אשר שָׂם מארבו בלתי יודעו. וזעקתו תצילו, כי הקב"ה שולח לו הסיבות לשמרו.
ומכאן יזכה לאמונה הפשוטה והטהורה, למדת הבטחון, ליראה ולאהבה אותו יתברך, והדביקות - אשר זהו עיקר תכליתו של האדם.
ועל ידי כך יתמלא בשמחה גדולה, כי כל העולם כדאי הוא לו.

אני שולח לך איחולים טובים וברכת כתיבה וחתימה טובה, והקב"ה יאזין לקול שוועתך וירפא את נפש בנך נ"י, ותזכה לרוות רוב נחת מכל יוצאי חלצך, אכי"ר.

(אמרי אשר מכתבים חלק ב')

[פשוט און גראד]

ירושלים, ש"ק ויצא, תשנ"ב.

שאלתי אותו כיצד החזיק מעמד יעקב אבינו בקרבת לבן הרמאי ?!

אמר רב אושר זצ"ל:
שכאן אצל לבן הגיע לדרגתו הגבוהה ביותר, בהיפגשו עם לבן הרגיש כעצמו שהוא גם כן לבן !
הוא ביטל את ישותו לגמרי וכך יכול לעבור שם את ה' מבלי להתפעל מהסביבה והקליפה החזקה שפעלה שם.

וזה הכוונה שאמר יעקב "עם לבן גרתי, ותרי"ג מצוות שמרתי" איך שמרתי את המצוות ??
דווקא ע"י שגרתי עם לבן כאשר הרגשתי שגם אני לבן ואין בי שום נקודה חיובית - והכל מהשי"ת הנותן לי חיל לעשות.

והמשיך:
יעקב למד בישיבת שם ועבר י"ד שנה בהתמדה שאין דוגמתה - ועדיין לא הגיע לשלימותו האמיתית אלא בתקופת עבודתו אצל לבן הארמי, שהיו לו שם יסורים וכאבים גדולים להתגבר על הטומאה ששררה שם, ובלילות נדודים אמר פרקי תהלים כמו שאמרו חז"ל, ומזה הגיע לדרגתו יותר ממה שהגיע ע"י לימוד התורה לפני כן.


אמרתי לו הלא דוד המלך אמר ויסד את התהלים, וכיצד נאמר שוה הגיע אצל יעקב?
אמר לי:
אתה חושב שיעקב אבינו לקח נייר ישב וכתב את התהלים שלו כמו שמחברים ספרים!?
לא כך הדבר, היו לו לדוד המלך מכאובים עצומים עד שיצא מזה התהלים שלו שנאמר והתנגן מאליו כמו כנור דוד שהתנגן מעצמו כמ"ש חז"ל (ריש ברכות), הוא אמר "ואני לצלע נכון ומכאובי נגדי תמיד - הגיע מזה ל"שויתי הוי"ה לנגדי תמיד", ויצאו ממנו המלים "ואני תפילה", שהוא בעצמו היתה התפילה הזאת, "בחינת טוב לי כי עוניתי למען אלמד חוקיך".

וכך גם אצל יעקב אבינו שמתוך כל צרותיו וכאביו בתקופת לבן, והוא לא התרעם ולא התמרמר אלא נתן את כל יסוריו להשי"ת וכך יצאו ממנו פרקי תהלים.

(הרג"ס זצ"ל)

[פשוט און גראד]

להתבונן ולהבין, אמונה פשוטה.

***חטא *עץ הדעת****
הָמָן מן התורה מניין?
" *הֲמִן הָעֵץ* אֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ לְבִלְתִּי אֲכָל מִמֶּנּוּ אָכָלְתָּ" ?
ומייד לאחר האכילה... "וַתִּפָּקַחְנָה עֵינֵי שְׁנֵיהֶם *וַיֵּדְעוּ* כִּי עֵירֻמִּם הֵם"

אותו עץ, *עץ הדעת* טוב ורע,
אותו המן, אותו עמלק, שורש אחד להם.
*הדעת*.
ומה בחטא העגל?
וַיַּרְא הָעָם כִּי בֹשֵׁשׁ מֹשֶׁה לָרֶדֶת מִן הָהָר וַיִּקָּהֵל הָעָם עַל אַהֲרֹן וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו קוּם עֲשֵׂה לָנוּ אֱלֹהִים אֲשֶׁר יֵלְכוּ לְפָנֵינוּ כִּי זֶה מֹשֶׁה הָאִישׁ אֲשֶׁר הֶעֱלָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם *לֹא יָדַעְנוּ מֶה הָיָה לוֹ*
שוב, *הדעת*...

אמר הרב זצ"ל - מכתב רס"ט

*ועל ידי זה יתחיל להבין* את מהותו האמיתית, *לחיות עם הסיבות של הקב"ה ולהתבטל אליהן.*
ועל ידי כך *יפקחו עיני שכלו* לראות את הרחמים של הבורא עליו.
ובזה יינצל מן הגאוה והסיפוק העצמי מעשיותיו, שהוא *שורש של חטא עץ הדעת* שמעורב טוב ברע.
ועלינו *לתקן את החטא הזה* על ידי מסירותינו.
ובכך נהיה זוכים ומזכים להאיר את ליבות בני ישראל באור האמיתי של *האמונה הפשוטה*, כדי לקרב את גאולתנו ופדות נפשנו במהרה דידן, אכי"ר.

[פשוט און גראד]

אמר רב אושר זצ"ל זיע"א באחת משיחותיו.

...רבים מבני האדם חושבים שהמושג "*לחיות באמונה*" היינו לחיות בתוך איזה *סערת נפש* כאלו נמצא *במאבק קשה* בחיים, ולכל צעד של התחזקות באמונה צריך להיות במצב של מסירות נפש כאלו עומד בפני הגרדום.

אליבא דאמת *הדבר אינו כן* על פי רוב *לחיות עם אמונה היינו לחיות עם שיא של פשטות ושיא שקטות*

בואו ונחשוב לרגע קט, המאמין יודע שאינו עושה כלום והכל מאתו יתברך שמו, *אם כן מהיכן מגעת סערת הנפש?* אלא מאד יתכן שסערת הנפש באה בגלל שרוצה כל דבר או *שרוצה להבין כל דבר* והוא ההיפך של אמונה דהלא האמונה הוא מציאות של שקטות ושל שלוה *כי בין כה אינו עושה כלום* והכל רבש"ע.

כדי להבין היטב את השקטות ואת השלוה של האמונה, *ניקח את ההרגל*

לדוגמא - הרא"ש הצביע על הנהג ואמר: *תראו את הנהג איך שמסיע את האוטו.*
הנהג צריך להיות זהיר במשך כל הזמן שלא יסטה מן הדרך, *פעם* הוא צריך להגביר את המהירות *פעם* הוא צריך להוריד את המהירות, *פעם* הוא צריך לסובב את ההגה *פעם* הוא צריך לישר את ההגה.

*הנהג צריך לשים לב* מה שקורה ולבדוק אם משהו עוקף אותו או אם משהו משתלב בדרך עם כלי רכב המגיעים מכביש אחר וכו'.
תשאלו את הנהג *האם חושב כל הזמן מה שהוא עושה?*
התשובה של הנהג תהיה *לא!*
כי הוא נהג ותיק ולנהג ותיק יש כבר רגילות לנסוע על הכביש.
*זאת אומרת שיש כח בהרגל להכניס את האדם לשקטות ולשלוה כאלו אינו מסיע כלל...*

(הרי"פ - חברותא)