אהא האט געשריבן: ↑מאנטאג אוגוסט 18, 2025 5:03 am
שמואל פוקס האט געשריבן: ↑מאנטאג אוגוסט 18, 2025 4:22 am
► Show Spoiler
איך האב געבעטן עי-איי, צו מאכן א קינה אויף לב-טהור, ביז א מינוט האט ער מיר דאס צוגעשעלט. ליינט און שטוינט:
...
אוי, נער תועה ברחובות ילדותו,
עזב בית אביו, נפל בחשכת גלותו.
לב טהור ביקש, אך מצא לו כת קדרותו,
"וַיִּזְעַק אֶל־ה', וַיַּעַן אֹתוֹ" (שמות ב׳, כ״ו).
בעיר צפת יסד קהל קטן ונבער,
בירושלים הגדיל חוגו בשער.
בלי דעת נאספו אליו כת בליעל,
"ה' רֹעִי לֹא אֶחְסָר" (תהילים כ״ג, א׳).
גָלוּ מארץ לעיר נכר בארא פארק,
גאו בחוצות מאנסי, בחושך ובסתר.
טעו אחריו במדרון מסוכן,
"טוֹב ה' לַכֹּל, וְרַחֲמָיו עַל כָּל מַעֲשָׂיו" (תהילים קמ״ה, ט׳).
דָרוּ בקנדה, נדדו גם לגואטמלה,
דרך מכאוב המשיכו עד ארץ מקסיקאנה.
הלך עימם גם לקורדיסטן העתיקה,
"ה' שֹׁמְרֶךָ, ה' צִלְּךָ עַל יַד יְמִינֶךָ" (תהילים קכ״א, ה׳).
הוֹי, במרמה קרא לשם בבל מחוז מושבם,
הקים דרוקעריי אפל, חשך משכנם.
וללא מחיצות גרו משפחות נבזות,
"וַיַּשְׁכֵּן עֲלֵיהֶם מִשְׁכַּן חֹשֶׁךְ" (איוב ג׳, ה׳).
ושברו איש מרעיו, בתים נפרדו,
וּנשים נגזלו מבעליהן, בנים נתרחקו.
רחקו רחוקים, לבות נשברו,
"רַחֵם עַל עַמְּךָ, ה' נָשָׂאתָם מִנְּעוּרָם" (ישעיהו ס״ג, ט׳).
זָכוֹר נא את שי פימא, נעקר מביתו,
זעקותיו נבלעו בחשכת מסתרו.
חָשַׁךְ עולמו, עוול כבד נגזר,
"חַנֵּנִי ה' כִּי אֻמְלַל אָנִי" (תהילים ו׳, ג׳).
חָצְרוֹת דמים מלאו בפרשת טעללער,
חמשה ילדים נגזלו, אשתו נעקרה.
שֶׁקר ייחס לה – "מן הסיטרא אחרא",
"שֶׁקֶר הַחֵן וְהֶבֶל הַיֹּפִי" (משלי ל״א, ל׳).
טִפְשׁוּת גמורה באחֵי וויינגארטן,
טרפו קהילה קטנה, עשו בה שמד פתאום.
קָמוֹ עינו אנשים ביסורי תופת,
"קָרוּ עָלַי פִּיהֶם, אָמְרוּ אֵין מַצִּיל" (תהילים ע״א, י״א).
יָצָא קוֹל מָרוֹר לבזות אנשים בשמות,
יְצַוֶּה לִקְרוֹא לָהֶם כִּנּוּיִים נִבְזִים.
שֵׁמוֹת זָרִים נָתַן לָהֶם לִגְעָלָה,
"שִׁמְךָ ה' לְעוֹלָם" (תהילים קל״ה, י״ג).
כִּי טבע המנהיג בנהר שבת,
כִּסָּה אותו גל וחדל ממשמרתו.
לְיָתוֹם נותרו החסידים, בלי רועה אמיץ,
"לְמַעַן יְדַעו דֹּרוֹת אֲחֲרוֹנִים" (תהילים ע״ח, ו׳).
לָקַח נחמן העלבראנץ שרביט האימה,
לִבּוֹ אכזר, רשע ותועבה.
מָט בעם גזירות וייסורים כבדים,
"מְשָׁלוּ בָנוּ שׂוֹנְאֵינוּ" (איכה ה׳, ח׳).
מַחֲרָשׁ הוציא, גֵרֵשׁ כל הגרים,
מָשְׁכָם בשדה ערום, בלא לחם ולא מים.
הִנִּיחָם לרעב, לשכב תחת שמים,
"הִנֵּה עֲבָדֶיךָ נָם וְלָחֶם אֵין" (שמואל א כ״א, ד׳).
נָחמן צוו להיקרא "חכם" ולא "רבי",
נִכָּר שיגעון גאוותו וכזבו.
הִגְדִּיל שמו בהבל, השפיל עד היות אפסי,
"הֲבֵל הֲבָלִים אָמַר קֹהֶלֶת" (קהלת א׳, ב׳).
סֵר שמותיהם, נתן לבזות,
סָבַל העם חרפה וכלימה.
וְיָנָם רעבים, כי אסר מזון בשר, חלבי ודגים,
"וַיִּרְעֲבוּ גַּם צָמְאוּ, נַפְשָׁם בָּהֶם תִּתְעַטָּף" (תהילים ק״ז, ה׳).
עִקֵּם דרכיהם גם בלבוש יהודי,
עָטָה שקר, כאילו עתיק יומין.
צִיֵּר להם כי לבוש קורדי – תפארת קדמונים,
"צִיּוֹן הִיא, דֹּרֵשׁ אֵין לָהּ" (ירמיה ל׳, י״ז).
פָּקַד גם עוון בבנות קטנות,
פָּרַשׁ גזירה: הן ינקו בתים במקום עוזרות.
לוֹעֲגִים היו, נבזה ומחפיר,
"לֹא יְעַנּוּ עוֹד בַּת־צִיּוֹן" (איכה ד׳, כ״ב).
צָרוֹת נוספו בפרשת האיבערפאל,
צָפו חיילים, לקחו אמהות עם ילדים.
דִּמְעוֹת שופכו, סובבו על רצפה,
"דִּמְעָתִי לֶחֶם יוֹמָם וָלָיְלָה" (תהילים מ״ב, ד׳).
קָם אז יואל העניך ונפרד במנוס,
קָהַל קטן בנה לו – "כנישתא חדא".
בִּצְעָד אחים התרחקו במכאוב,
"בְּנֵי בָנִים כְּתִעֲרוּיֵם" (יואל א׳, ג׳).
רָאוּ גם כי "החכם" אוסר לצאת לארה״ב,
רָצו אבות להציל את ילדיהם – ונעצרו.
נִשְׁאַרו במעוני נכרים תחת גויים,
"נַפְשֵׁנוּ כְּצִפּוֹר נִמְלְטָה" (תהילים קכ״ד, ז׳).
שָׁבוּ לבסוף כלואים נפרצו,
שׁוֹטְרִים עצרו את נחמן ושמונה עמו.
יוֹם ליום נכחד כוחו, נשלח לכלא,
"יָדוֹ עַל־כָּל וְיַד־כֹּל בּוֹ" (בראשית ט״ז, י״ב).
תוֹדָה לאל, הכת נשברה,
תִּפְאֶרֶת חרות קמה לעולם.
מְעוֹז ישועות נפתח לעם,
"מוֹדִים אֲנַחְנוּ לָךְ" (ברכות נ״ז, ב׳).
הפלא ופלא און אין די זעלבע צייט מרעיד ומזעזע
פארוואס חתמ'סטו נישט שם המחבר (אפשר ראשי תבות איי איי)
(קיינער רעדט זיך נישט איין אז עס גייט ארויס פון ארבעל צו מאכען א קינה מיט AI עס נעמט אסאך השקעה און טאלאנט צו מאכן אזא זאך)
איך האב געבעטן פון עי-איי, אז ער זאל דאס מיר מאכן אויפן סטיל פון דעם קאליר און פון רבי יהודה הלוי - דאס האט ער מיר אויסגעשפיגן.
...
קִינָה עַל כִּתַּת "לֵב טָהוֹר"
פִּזְמוֹן (חוזר אַחֲרֵי כָּל בֵּית):
אוֹי לָנוּ כִּי חָטָאנוּ, נַפְשֵׁנוּ נִשְׁבְּתָה בְּחֶבֶל אָוֶן,
אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ, גְּאַל נִדְחֵי עַמֶּךָ.
אֵיכָה יָצָא נַעַר אֶרֶז מִבֵּית אָבִיו,
וַיִּשְׁטֹף כַּיָּם מֵחֵיק אִמּוֹ,
שִׁנָּה שְׁמוֹ לִשְׁלֹמֹה וְלֹא מָצָא שָׁלוֹם.
אוֹי לָנוּ כִּי חָטָאנוּ…
בְּצַפַת הִגְדִּיל מְעָט, בִּירוּשָׁלַיִם כִּנֵּס חֲבוּרָה,
קִבֵּץ אֵלָיו נְדוּדִים וּנְדָחִים,
בִּלְתִּי דַעַת נִלְכְּדוּ בְּמִצְרֵי מְזוּזָה.
אוֹי לָנוּ כִּי חָטָאנוּ…
נָשָׂא עֲדָתוֹ לְבָרָא פַארְק, נָדְדוּ לְמָאנְסִי,
שָׁם בַּחֹשֶׁךְ שִׁכֵּנוּ מְעוֹנוֹת עֲרָפֶל,
וַיַּחֲנִיפוּ רַבִּים בְּכָל מָקוֹם.
אוֹי לָנוּ כִּי חָטָאנוּ…
וַיִּטּוּ גַּם לְקָנָדָא וּמֶכְסִיקוֹ,
וּלְגוּאָטֵמָלָא הַנִּשְׁכַּחַת,
וְעַד אֶרֶץ קוּרְדִּיסְטָן הָרְחוֹקָה.
אוֹי לָנוּ כִּי חָטָאנוּ…
בִּבְלִי בָבֶל שָׂם מִשְׁכָּן לַחֹשֶׁךְ,
בְּתוֹךְ דְּרוּקֶּערַי שָׁחֹר כַּקַּדְרוּת,
בְּלִי צְנִיעָה, בְּלִי פֵּרוּד, בְּלִי מַחֲסֶה.
אוֹי לָנוּ כִּי חָטָאנוּ…
הִפְרִידוּ בֵּין אִישׁ לְאִשְׁתּוֹ, בֵּין אָב לְבֵנוֹ,
נָשִׁים נֶעֱזָבוֹת, בָּנִים נִתְלְשׁוּ,
וּמִשְׁפָּחוֹת נִשְׁמְדוּ כְּעִיר נָצוּרָה.
אוֹי לָנוּ כִּי חָטָאנוּ…
וַיִּטָּבַע הָרַב בְּנָהָר בְּעֶרֶב שַׁבָּת,
וַיִּשָּׁבֵר עֵדֶר כְּצֹאן בְּלִי רֹעֶה,
וַיֵּלְכוּ נְדוּדִים כִּיתוֹמִים.
אוֹי לָנוּ כִּי חָטָאנוּ…
נָתַן נַחְמָן מוֹט אֵימָה בְּיָדוֹ,
גָּזַר גְּזֵרוֹת מְרִירוֹת כְּאַיָּל מְדוֹכָּא,
וַיַּכְנִיעַ קְטַנִּים וּגְדוֹלִים.
אוֹי לָנוּ כִּי חָטָאנוּ…
גֵּרִים הִשְׁלִיךְ לַשָּׂדֶה בְּלִי מָזוֹן,
חֲשׂוּפֵי קָרָה, נְתוּנִים לָרוּחַ,
כִּמְתוֹעֲנִים בְּלִי מַצִּיל.
אוֹי לָנוּ כִּי חָטָאנוּ…
שִׁנָּה שֵׁמוֹת אֲנָשִׁים לְבִזָּיוֹן,
נָטַל מִכָּל אֶחָד עֲטֶרֶת שְׁמוֹ,
וַיִּתֵּן כִּנּוּי נִבְזֶה לַחֶרְפָּה.
אוֹי לָנוּ כִּי חָטָאנוּ…
אָסַר מַאֲכָל בָּשָׂר, חָלָב, בֵּיצָה וְדָג,
וַיִּשְׁאֵר אֶת הָעָם רְעֵב וְדַל,
כַּצָּמֵא בַּצִּיָּה.
אוֹי לָנוּ כִּי חָטָאנוּ…
חִלֵּף לְבוּשֵׁיהֶם לְבָגֵד נָכְרִי,
וַיֹּאמֶר כִּי מִיְּמוֹת קֶדֶם הוּא,
וְכִסָּה שֶׁקֶר בִּבְגָדֵי בּוּז.
אוֹי לָנוּ כִּי חָטָאנוּ…
פָּסַק עַל בָּנוֹת לְנַקּוֹת בָּתִּים,
בִּמְקוֹם עֲזָרוֹת נָכְרִיּוֹת,
וַיִּשָּׂא עֲלֵיהֶן חֶרְפָּה וּבָזוּת.
אוֹי לָנוּ כִּי חָטָאנוּ…
צָבְאוּ חֲיָלִים בְּ“אִיבֶּערפָאל”,
טַף עִם אִמּוֹת נִגְזָלוּ וְהֻשְׁכְּבוּ בָּרֶצֶף,
וַיִּתְעַטְּפוּ בִּדְמָעוֹת.
אוֹי לָנוּ כִּי חָטָאנוּ…
נִפְרַד יוֹאֵל הֶעָנִיךְ בְּמַחֲנֶה קָטָן,
וַיִּקְהַל "כְּנִישְׁתָּא חֲדָא",
וַיִּקָּרַע הָעֵדָה כְּבֶגֶד בָּלוּי.
אוֹי לָנוּ כִּי חָטָאנוּ…
נֶעְצַר נַחְמָן וּשְׁמוֹנָה עִמּוֹ,
נִכְבָּשׁוּ בַּכֶּלֶא בִּזְרוֹעַ זָר,
וַיִּתְמוֹטֵט כְּחוֹמָה נִפְלָאָה.
אוֹי לָנוּ כִּי חָטָאנוּ…
תוֹדָה לַי־יָ עַל שֶׁנִּפְרַץ מוֹט רֶשַׁע,
וַיִּקָּבֵר שֵׁבֶט הָעָוֶל,
וְעַתָּה נָשָׂא שִׁיר הוֹד: הוֹדוּ לַה' כִּי טוֹב.
אוֹי לָנוּ כִּי חָטָאנוּ…
