די כשרות פון א שופר אויף ראש השנה

[המברך יתברך]

פארשידענע מנהגים און מסורות לגבי דעם שופר וואס מיר ניצן אום ראש השנה

די מצוה פון תקיעת שופר
מיר אלע ווייסן וועגן דעם הייליגן יום טוב פון ראש השנה וואס קומט אט צו גיין, אבער ווייניג לייגן צו קאפ צום אינטערעסאנטן נאמען מיט וואס די תורה (במדבר כ"ט, א) רופט אן אנזער פארכטיגן יום טוב: יום תרועה יהיה לכם, עס זאל ענק זיין א טאג פון שאלונג. אין אנדערע ווערטער, ס'זאלן זיך הערן שופר פייפערייען פון פארשידענע סארטן. אלזא, דער טאג איז נישט בלויז מיוחד צו אנטון א קיטל און וואונטשן "לשנה טובה", נאר עס איז אויך דא היינט א ספעציעלע מצוה וואס מיר קענען נישט מקיים זיין קיינמאל אנדערש ווילאנג די יאר איז, היינט בלאזן מיר מיט א שופר.
און מיר באגעניגן זיך נישט מיט בלויז איין בלאז צו מקיים דער מצוה און פערטיג, מיר שטעלן אהער א גאנצע קייט פון בלאזערייען, איינס נאך דאס אנדערע, תקיעה... שברים... תרועה...
אלע שטייען מיט אן אימה און פחד, נישט וויסנדיג פינקטליך וועלכע שווערע גזירות עס לויערן אויף אונזער קאפ. אבער נישט געזארגט, אלעס ווערט צעבלאזן ווי א זייפן בלאז, דורך אונזער תקיעה...

דער מאוימ'דיגער שופר
דער בעל תוקע אונזערער, איז נישט צופרידן מיט אבי א שופר וואס איז כשר פאר דער מצוה אפילו לויט די בריסקע חומרות, נאר ער זוכט זיך אויס דעם לענגסטן שופר אין געשעפט. די מבינים ווייסן, אז א לאנגער שופר איז נישט בלויז רבי'ש און גוט צוגעפאסט צו דינען זיין שליחות פון דער חשוב'ער קהילה, נאר ווי לענגער דער שופר איז, אלץ בעסער קומען די תקיעות ארויס. עס קאסט פיל ווייניגער כח פאר'ן בעל תוקע, און עס ברענגט פיל א שטערקערער און קלארערע שטימע פאר'ן עולם. פארשטייט זיך אז פאר אזא שופר, וועט מען באצאלן א טייערערן פרייז. און ווען איר גייט אריין אין סיי וועלכע ספרים געשעפט, וועט איר גלייך באמערקן, אז דער פרייז פונעם שופר ווערט באשטימט בעיקר דורך זיין לענג, ווי איידער לויט סיי וואס אנדערש.
אבער צי איז עס כשר?
עס זענען דא מפקפקים וואס זענען בכלל נישט צופרידן פון אונזערע לאנגע שופרות. לויט זיי קען מען בכלל נישט מקיים זיין דער מצוה פון שופר, נאר דווקא מיט אזעלכע תימנ'ע שופרות, די וואס ווערן אנגערופן "שופרות טבעיים" אדער לאנדאנע שופרות, וואס זייער אויסזען איז ווי א האלבע לבנה, אדער גאר ווי א שווארצע באנאנע.

די לאנדאנע שופרות
די דאזיגע חומרא'דיגע שופרות טראגן מיט זיך פילע נעמען, אבער עס איז נישט דווקא אזא חילוק ווער ס'האט עס געמאכט אדער וואספארא נאמען ס'טראגט, ווען דער עיקר איז אז ס'זאל זיין א נאטירליכער הארן, וואס אויסער ארויסגענומען די מארך, האט מען גארנישט אנדערש געטון דערמיט.
פאוואליע. וואס טוען מיר יא מיט'ן שופר וואס זיי זענען נישט צופרידן? און וויאזוי קענען זיי אהערשטעלן א שופר אן די פעולות וואס מיר טוען?
א שופר איז דער אויסעווייניגסטער הארן-שיכט פון א חיה אדער בהמה, וואס פארשטייט זיך אז עס דארף ווערן אפגעשניטן פונעם בהמה'ס קאפ כדי צו קענען ניצן, אבער אפילו דערנאך איז עס נישט ממש פארטיג. דער שופר וואקסט, ווען זיין ברייטער זייט איז מחובר צום קאפ, און ממילא ווי נאר מ'שניידט עס אפ, אנטפלעקט זיך פאר אונז דער אויבערשטער חלק שופר אלס אנגעפילט מיט מארך. עס זענען דא פארשידענע פאטענטן אויף אויסצוהוילן דער שופר און ארויסצונעמען דעם מארך, ווען דער חלק דארף נישט זיין אזוי שווער. אבער דער שופר איז נאך מיט דעם בכלל נישט גרייט צו בלאזן, ביי זיין שמאלן זייט איז ער גענצליך פארשטאפט!!
(המשך יבוא? בעז"ה!)

[המברך יתברך]

LedY10229496.jpg (23.79 KiB) געזען געווארן 533 מאל

PikiWiki_Israel_18899_Male_Sheep_in_the_Negev.JPG (311.13 KiB) געזען געווארן 533 מאל

2005_04_27_1582_Dall_Sheep.jpg (380.02 KiB) געזען געווארן 533 מאל

אן "איל", א ווידער, מיט זיינע הערנער, פון וואס אונזערע שופרות ווערן געמאכט.

[המברך יתברך]

איז בקיצור, ביי אונזערע שופרות גלייכט מען אויס דעם דינעם חלק, און מ'בויערט אריין א לאך דערינען. מה שאין כן אין די שופרות טבעיים, געט מען א האק אפ דעם פארשטאפטן חלק, און מ'פאנגט אן צו בלאזן, דארט וואו ס'איז שוין יא דא דער נאטירליכער לאך. יענע סארט שופרות האבן א זייער דיקן "באַס-קול" און ס'איז געפערליך שווער צו בלאזן דערמיט.

אבער ווער זענען די מפקפקים? צי זענען זיי גערעכט?

און נאך א קושיא, צי איז נישט דער תימנ'ער שופר א לאנגער געדרייעטער שופר וואס שטאמט פון א קודו?

(ווער ס'ווייסט עפעס, מעג ענטפערן).

[צווייטער]

כ׳האב הנאה! זיי ממשיך!

[מירון]

הערליך!

מיר ווארטן אויף אייער ענטפער.

[המברך יתברך]

קרני פרה.jpg (48.25 KiB) געזען געווארן 462 מאל

קרני פרה 1.jpg (156.88 KiB) געזען געווארן 462 מאל

דאס זענען שופרות פון א קוה, און זיי זענען נישט כשר פאר די תקיעות. איינער ווייסט פארוואס?

[המברך יתברך]

כל השופרות כשרין חוץ משל פרה, מפני שהוא קרן.

אמר רבי יוסי, והלא כל השופרות נקראו קרן, שנאמר (יהושע ו), במשוך בקרן י היובל.


תוכן עניינים
1 משנה מנוקדת
2 נוסח הרמב"ם
3 פירוש הרמב"ם
4 פירוש רבי עובדיה מברטנורא
5 פירוש תוספות יום טוב
6 פירוש עיקר תוספות יום טוב
7 מלאכת שלמה (שלמה עדני)
8 תפארת ישראל
9 פירושים נוספים
משנה מנוקדת
[עריכה]

כָּל הַשּׁוֹפָרוֹת כְּשֵׁרִין,

חוּץ מִשֶּׁל פָּרָה,
מִפְּנֵי שֶׁהוּא קֶרֶן.
אָמַר רַבִּי יוֹסֵי:
וַהֲלֹא כָּל הַשּׁוֹפָרוֹת נִקְרְאוּ קֶרֶן,
שֶׁנֶּאֱמַר (יהושע ו): "בִּמְשֹׁךְ בְּקֶרֶן הַיּוֹבֵל":
נוסח הרמב"ם
[עריכה]

כל השופרות - כשרים,

חוץ - משל פרה,
מפני - שהוא קרן.
אמר רבי יוסי:
והלוא - כל השופרות נקראו קרן,
שנאמר: "והיה במשוך בקרן היובל,
כשומעכם את קול השופר" (יהושע ו ה).
פירוש הרמב"ם
[עריכה]

קריאת קרן של פרה קרן, הוא למה שאמר הכתוב "בכור שורו הדר לו, וקרני ראם קרניו"(דברים לג, יז).

וחכמים טוענים על רבי יוסי ואומרים, והלא כל השופרות נקראו קרן ונקראו שופר, ושל פרה נקרא קרן ולעולם לא נקרא שופר.

ואין הלכה כרבי יוסי:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא
[עריכה]

שהוא קרן - ואינו קרוי שופר, דכתיב (דברים לג) בכור שורו ט הדר לו וקרני ראם קרניו. וגבי ר"ה שופר כתיב (ויקרא כה) והעברת שופר תרועה, וגמרינן ר"ה מיובל:

בקרן היובל - ויובל דכרא הוא, דאמר רבי עקיבא כשהלכתי לגליא היו קורין לדכרא יובלא, אלמא אפילו שופר של איל נקרא קרן. ורבנן אמרי כל השופרות אקרו קרן ואקרו שופר יא. דפרה, קרן איקרי שופר לא אקרי. והלכה כחכמים:

פירוש תוספות יום טוב
[עריכה]

חוץ משל פרה. כתב הר"ב דכתיב בכור שורו וכו' בגמ'. ונ"ל דתנא נסיב פרה ולא שור. כדכתיב בקרא דלא תטעה לומר דוקא של שור אבל של פרה לא. ומהר"ר משה כ"ץ יצ"ו תירץ דקמ"ל דלא תימא יובל דוקא של זכר. קמ"ל דשל פרה דוקא לא. הא של שאר נקיבות כשירות. וכתב הר"ן בשם התוספות. דהא דלא מפיק נמי של ראם מפני שהוא קרן כדכתיב וקרני ראם קרניו ולא אשכחן דאקרי שופר. היינו משום דלא אצטריך למעוטי אלא אותן שהן חלולים. אבל אותן שאינן חלולין כגון של ראם וצבי לא אצטריך ליה למעוטי דפשיטא דלא מקרו שופר אלא אותן שהן חלולים מלשון שפופרת עכ"ל. ושל פרה קרי ליה קרן אע"ג דיש לו זכרות ונקבות הכתוב הוציאו מכלל הכשרין והכניסו בכלל הפסולין. וכתב עוד הר"ן וא"ת דתיש ליתסר דלא איקרי שופר ומקרי קרן דכתיב (דניאל ח') והצפיר קרן חזית בין עיניו איכא למימר דתיש וכבש חד מינא הוא ובחד שמא מקרו כדכתיב (דברים י"ד) שה כשבים ושה עזים. א"נ דהתם במראה הנבואה היה נראה לנביא כדי להראותו תקפו של צפיר שלא היה בה נקבות אלא זכרות ולפיכך קראה קרן עכ"ל. ומ"ש הר"ב וגמרינן ר"ה מיובל. מפורש במשנה ה' וכלומר דהאי קרא דוהעברת ביובל הוא דכתיב:

שנאמר במשוך בקרן היובל. ביהושע ו'. וכתבו התוס' תימה דלא מייתי קרא דיצחק דכתיב (בראשית כ"ב) בסבך בקרניו ואע"ג דההוא קרא מחיים דה"נ קרא דבכור שורו כו' י"ל דנ"ל לאתויי האי משום דכתיב ביה בשמעכם קול השופר:

בקרן היובל. כתב הר"ב ורבנן אמרי כל השופרות אקרו קרן ואקרו שופר. פירש"י אקרו קרן כדאמרן [במשוך בקרן היובל] ואקרו שופר דכתיב במתן תורה במשוך היובל וגו' (שמות י"ט) וכתיב (שם) ויהי קול השופר. וכתבו התוס' אבל מהאי קרא דמתניתין א) אין ראיה דאדרבה מיניה מוכח דשופר אקרי קרן. ועוד צריך להוכיח דבעלמא אקרו שופרות [בלא] ב)קרן ע"כ. [ובסדר המשנה שבירושלמי מסיים להדיא להך סיפא דקרא]:

פירוש עיקר תוספות יום טוב
[עריכה]

(ט) (על הברטנורא) בגמרא. ונ"ל דתנא נסיב פרה ולא שור כדכתיב בקרא. דלא תטעה לומר דוקא של שור אבל של פרה לא. ומוהר"מ כ"ץ תירץ דקמ"ל דלא תימא יובל דוקא של זכר קמ"ל של פרה דוקא לא. הא של שאר נקבות כשרות. ועתוי"ט:

(י) (על המשנה) בקרן. תימא דלא מייתי קרא דיצחק דכתיב בסבך בקרניו כו'. י"ל דנ"ל לאתויי האי משום דכתיב ביה בשמעכם קול השופר. תוספ':

(יא) (על הברטנורא) פירש"י אקרי קרן כדאמרן ואקרי שופר דכתיב במתן תורה במשוך היובל וכתיב ויהי קול השופר. וכתבו התוספ' אבל מהאי קרא דמתניתין אין ראיה דאדרבה מניה מוכח דשופר אקרי קרן ועוד צריך להוכיח דבעלמא אקרי שופרות בלא קרן:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)
[עריכה]

כל השופרות כו': ביד ר"פ א' דהלכות שופר:

חוץ משל פרה: וכתוב בספר החנוך וכל השופרות כשרין חוץ משל פרה מפני שהוא קרן פי' כל מה שהוא שופר כלומר שהוא לשון חלול שלשון השופר הכי משמע לעולם דבר שיש בו חלל כגון השופר של כבש שיש לו חלל שהזכרות בתוכו וכל שופר בעולם שיש לו חלל כמו שפירשנו כשר לתקוע בו בר"ה לאפוקי קרני ראם ושאר חיות שקרניהם אינם נכללין בלשון שופר כלל לפי שאין בהן דבר חלול אלא הזכרות לבד אבל קרן הפרה אע"פ שהוא בכלל שופר שהרי יש לו נקבות וזכרות אינו כשר מפני שהכתוב כללו עם הפסולים שקראו קרן וכתיב בכור שורו וגו' וקרני ראם קרניו נמצא לפי פירושנו זה שכל הקרנות שבעולם פסולים לתקוע בהן בר"ה חוץ מקרני הכבשים והרחלים וגם התישים ועזים לפי שלא מצינו בעולם קרנות חלולים חוץ מאלו ושל פרה כי קרני כל החיות אינם חלולים ונמצא שאינם בכלל לשון שופר שצותנו התורה לתקוע ושל פרה ג"כ הכניסו הכתוב עם כלל כל הפסולים מפני שקראו בשמם ואל יקשה בעיניך לדברינו אלה שהרי הכתוב קורא שופר התישים בלשון הפסולים כדכתיב והצפיר קרן חזות בין עיניו שהענין ההוא היה במראה הנבואה והודיע הכתוב שהיה נראה לנביא לרוב תוקף הצפיר כאילו היה לו קרן הפסולים כלומר שהיה חזק מבלי נקבות ואין הענין שיכניסנו הכתוב עם הפסולים כלל כי אם בהפך לכל מבין והארכתי לך מעט בני בכאן לפי שהפירוש הזה נתחדש במשנה זו מזמן קרוב ואשר היו לפנים פירשוה בענין אחר ע"כ וקצת מזה תמצא כתוב בפי' הר"ן ז"ל:

א"ר יוסי והלא כל השופרות כלן נקראו קרן וכו': ירושלמי הוון בעיין מימר ולא פליגין אשכח תני ר' יוסי מכשיר בשל פרה וחכמים פוסלין ע"כ:

בסוף פי' ר"ע ז"ל ורבנן אמרי כל השופרות איקרי קרן ואיקרו שופר ע"כ. אמר המלקט מפרש בגמ' איקרו קרן כדאמרן ואיקרו שופר דכתי' במתן תורה במשוך היובל וגו' וכתיב ויהי קול השופר ור' יוסי אמר לך דפרה נמי איקרי שופר דכתיב ותיטב לה' משור פר אם שור למה פר ואם פר למה שור אלא מאי שור פר משופר פי' תיטב לפניך תפלתי יותר טוב משופר. ורבנן אמרי מאי שור פר שהוא כפר זהו שורו של מעשה בראשית. עולא אמר היינו טעמא דרבנן לפי שאין קטיגור נעשה סניגור ועוד מפני שהוא קרן ור' יוסי אמר לך דקאמרת אין קטיגור נעשה סניגור ה"מ מבפנים והאי שופר מבחוץ הוא ודקא אמרת מפני שהוא קרן כל השופרות נקראו קרן אביי אמר היינו טעמייהו דרבנן שופר אמר רחמנא ולא שנים ושלשה שופרות והאי דפרה כיון דקאי גלדי גלדי מיתחזי כשנים שלשה שופרות וחדא ועוד קאמר ור' יוסי אמר לך דקאמרת שופר אחד וכו' כיון דמחברי אהדדי חד הוא ודקא אמרת מפני שהוא קרן כל השופרות נמי נקראו קרן וכתבו תוס' ז"ל איקרי קרן איקרי שופר פי' הקונטרס איקרי קרן כדאמרינן ואיקרי שופר דכתיב במתן תורה במשוך היובל וגו' וכתיב ויהי קול השופר. יש מקשים ואמאי לא הביא האי קרא דמתני' במשוך בקרן היובל כשמעכם את קול השופר להוכיח דכל שופרות איקרו שופר שטות להקשות וקל להבין דאדרבה מהאי קרא מוכח דשופר איקרי קרן ועוד צריך להוכיח דבעלמא שופרות איקרו קרן ע"כ: ונראה שר"ל שופרות סתם איקרו שופרות בלא לווי דקרן ותוספת י"ט הגיה דבעלמא איקרו שופרות בלא קרן ואני לא מצאתיו מוגה בתלמוד של הרב בצלאל אשכנזי ז"ל: ועיין בספר חכמת מנוח ז"ל ובטור א"ח סי' תקפ"ו:

תפארת ישראל
יכין

[עריכה]

י) כל השופרות כשרין חוץ משל פרה וכ"ש של שור, דדמי טפי לעגל, שהיה כתבנית שור אוכל עשב, ואין קטיגור נעשה סניגור [כך נ"ל].

יא) מפני שהוא קרן ולא נקרא בכתוב בלשון שופר, ובר"ה שופר בעינן.

יב) שנאמר במשוך בקרן היובל ולרבנן עכ"פ מקרו נמי שופר. משא"כ של פרה לא נקרא שופר בשום מקום.

בועז

[עריכה]

פירושים נוספים
כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
מהדורת ויקיטקסט המבוארת

בבלי כו א | שולחן ערוך אורח חיים תקפו א

[המברך יתברך]

שופר קודו

ערך
שיחה
קריאה
עריכת קוד מקור
עריכה
גרסאות קודמות

כלים

שופר קודו הידוע גם כשופר תימני.
שופר קודו (מכונה לעיתים בטעות שופר דישון), הוא כלי נשיפה שמקורו בקרני אנטילופת הקודו האפריקנית, אשר משמש באפריקה עד היום באופן מסורתי למטרות פולחן וכאמצעי איתות. בקרב יהדות תימן נהגו להשתמש במשך מאות שנים בשופר זה לתקיעת שופר בראש השנה ולכן הוא מוכר גם כשופר תימני, אך ישנה מחלוקת נרחבת לגבי כשרותו. זוהי קרן ארוכה ומסולסלת אשר מייצרת מספר סוגי צלילים, והקול שלה חזק ועמוק יותר משופר רגיל.

מקור

קודו גמלוני זכר, עם זוג קרניים מסולסלות ומרשימות.
הקודו הוא סוג של אנטילופה חיננית ומרשימה בשבט סלילני קרניים שבמשפחת הפריים. בסוג זה כלולים 6 מינים, רובם בגובה מטר ומעלה, אך יש מספר מינים קטנים יחסית. רק לזכרי הקודו יש קרניים. השופרות המסולסלים נעשים בעיקר מקרני המין הגדול בסוג - קודו גמלוני - בעל הקרניים הגדולות, הארוכות והמסולסלות ביותר. הוא נפוץ למדי ומצוי במזרח מרכז ודרום אפריקה. המין השני שלו קרניים זהות יחסית מבחינה צורנית הוא המין קודו זוטר, אך לא ברור עד כמה נעשה השימוש בקרניו לשופרות; הוא מוגבל למזרח אפריקה. למינים אחרים כמו הבונגו המצוי ביערות הטרופיים או קודו ההרים האנדמי לאתיופיה אין לקרניים יותר מסלסול אחד. סוגים אחרים של פריים בעלי קרניים מסולסלות דומות הם יעל בורג ודישון מקראי, אך לא ידוע על שימוש בקרניהם לשופרות.

מראה

קרני קודו גמלוני ושופרות קודו במוזיאון הטבע התנ"כי.
לקודו הגמלוני כאמור, יש את הקרניים הארוכות והמרשימות ביותר הדומות לבורג או חולץ פקקים, ולכן משתמשים בעיקר בקרניו ליצירת שופר קודו. אורכה של הקרן הוא 100 עד 140 סנטימטר, והממוצע הוא 120 סנטימטר.[1] האורך המרבי שתועד עד היום היה 180 סנטימטר.[2] לקודו הגמלוני יש לרוב 2.5 סלסולים ולעיתים גם 3 סלסולים. מבנה הסלסולים משתנה: לעיתים כל סלסול ממוקם מעל קודמו כך שהקרן תהיה בעלת קו ישר, ולעיתים כל סלסול מוסט מקודמו כך שהקרן אינה בעלת קו ישר כשופר יעל. הקרניים עבות יחסית בבסיס, והופכות לצרות ודקות ככל שהמרחק מהבסיס גדל; בקצה הקרן למשל, הקרן חדה מאוד. לאורך הקרן יש טבעות וחריצים קטנים ובהירים, הנעלמים לקראת סוף הקרן. הצבע הטבעי של הקרן נע בין שחור לאפור כחלחל או חום כהה, בעוד שהחוד של הקרן בהיר יותר. קרניו של הקודו בדומה לשאר הפריים עשויות מקרטין קשה המקיף בליטת עצם גדולה מהמצח.

הכנה

שופר קודו גמור ומלוטש.
כדי להפוך את קרן הקודו לשופר כשר, יש לקדוח מקצה הקרן לבסיס. למעשה, נדרשת קדיחה של חור קטן ליצירת פייה לקרן בעוד שרוב הקרן חלולה כמעט לגמרי לאחר שהופרדה מהעצם. על מנת שלא לפסול את השופר מתקיעה קידוח החור צריך להיעשות בזהירות מרבית. מאחר שמרבית קרני הקודו ספירליות ומסולסלות, גם קצה הקרן הסתום מעוקם בדרך כלל, כך שהקדיחה בו עד לאזור החלול עשויה ליצור חור בצידי השופר. בשל כך, יוצרי השופרות נוהגים לחמם את הקרן במים רותחים כדי להגמיש אותה. לאחר מכן, הקרן נמתחת עד שהיא ישרה מספיק כדי לקדוח בה את הפייה בקלות יחסית. לאחר שהקידוח הושלם, מעוותים את הקרן חזרה לצורה המסולסלת והספירלית המוכרת שלה, כשלעיתים מלטשים אותה קודם ולעיתים משאירים אותה במצב הטבעי שלה. יש המוסיפים לשופר קישוטי כסף מבחוץ, ויש המצפים אותם בכסף אף מבפנים; האחרונים פסולים לתקיעה ונמכרים לנוי. בהתבססו על דברי הרס"ג "והשופר שאנו תוקעין בו...ואסור לשנות את צורתו", הרב יוסף קפאח סובר שאין לחמם כלל שופרות ולעוות את צורתם כדי לקדוח בהם.[3]

ביהדות תימן

יהודי תימני תוקע בשופר במהלך העלייה לרגל המסורתית להר ציון בירושלים. כ' בניסן ה'תשי"ח.
בעוד שברוב קהילות ישראל נהגו לתקוע בראש השנה בשופר מקרן האיל, ביהדות תימן נהגו לתקוע מאז ומקדם בשופר הקודו. השופרות הגיעו לתימן ככל הנראה מאתיופיה הסמוכה אשר שוכנת מעבר למיצרי באב אל-מנדב ובה מצויים מספר מיני קודואים. עולי תימן שבאו לארץ הביאו איתם גם שופרות הקודו שקיבלו את הכינוי שופר תימני, ורבים מהם נוהגים לתקוע בו עד היום. השד"רים שהגיעו לתימן היו הראשונים שתיארו את השופר התימני. בשנת 1851 ביקר בתימן השד"ר יעקב ספיר אשר סייר בקהילות שם והעלה את רשמיו על הכתב. בין השאר הוא כתב:
גם כי היה עמדי מן המוכן שופר של איל ותקעתי בו חובת היום, נסיתי לתקוע גם בשופר שלהם, וכן הוא בכל ארץ תימן, באֵין להם שופרות של איל, או כי לא ידעו לעשותו, הם תוקעים בשופר של יעל ארכו כשתי אמות ומפולתל...וקולו גדול ומרעיד יותר משל איל.

— אבן ספיר, דף קיא ע"א.
המחלוקת לגבי כשרותו
בשנת 1887, יצא השד"ר יחזקאל שאול רופא מטבריה לצורך גיוס כספים בתימן. בחזרתו הוא הביא משם שופר קודו לחכמי טבריה אשר כתבו על כך:[3]
גם אודות מין השופר, שהביא עמו הרב השד"ר מהר"ר יחזקאל שאול רופא הי"ו, הנה מין השופר כזה שיהיה מהכבשים לא נמצא כלל וכלל במחוזותינו, גם מימינו לא שמענו כזה. הנה כן על מעלת כבוד תורתכם לחקור דבר אודותיו, ושלום.

— מתוך הספר "שד"רים בלתי נודעים לתימן" של הרב יוסף צוברי.
בתקופה זו למעשה החלה המחלוקת לגבי כשרותו של השופר התימני בין הזרמים ביהדות תימן ובקהילות ישראל האחרות. המצדדים בפסילת שופר הקודו מסתמכים בעיקר על דברי רבי סעדיה גאון:
והשופר שאנו תוקעין בו לא יהיה אלא קרן של איל ואסור לשנות את צורתו.

— סידור רב סעדיה גאון.
ועל הלכות שופר, סוכה ולולב במשנה תורה, שבהם הרמב"ם כותב:
ושופר שתוקעין בו בין בראש השנה ובין ביובל, הוא קרן הכבשים הכפוף. וכל השופרות חוץ מקרן הכבש פסולין

— משנה תורה לרמב"ם, ספר זמנים, הלכות שופר וסוכה ולולב, פרק א', הלכה א'.

למעלה: שופר של עדות אשכנז.
למטה: שופר של יהדות תימן.
לעומת זאת, המצדדים בכשרותו מצטטים את השולחן ערוך של הבית יוסף בו נכתב:
שופר של ראש השנה מצוותו באיל וכפוף, ובדיעבד כל השופרות כשרים בין פשוטים בין כפופים. ומצווה בכפופים יותר מבפשוטים. ושל פרה פסול בכל גוונא. וכן קרני רוב החיות שהם עצם אחד.

— שולחן ערוך, אורח חיים, סימן תקפ"ו, סעיף א'
הרב יחיא קאפח מנהיג תנועת הדרדעים, אשר התבססה כמעט אך ורק על פסיקותיו של הרמב"ם, פסק שיש לתקוע בשופר איל בלבד (ייתכן שהדבר נעוץ בפגישתו עם השד"ר יחזקאל רופא). תלמידו הרב יחיא אביץ' אשר שימש בצעירותו כרב בית הכנסת "בית מוסורי" שהורכב מדרדעים ומעיקשים, נהג לתקוע בשופר איל במהלך תפילת ראש השנה, ובסופה תקע גם בשופר הקודו. רבה הראשי של יהדות תימן ומנהיג "העיקשים" יחיא יצחק הלוי, נהג אף הוא לתקוע בשופר איל למרות מחלוקתו עם הרב יחיא קפאח בפולמוס הקבלה.[3] ההשפעה של הרב יחיא קפאח הייתה בעיקר בצנעא וסביבותיה, בעוד שבשאר הקהילות בתימן המשיכו לתקוע בשופר הקודו. היו שחזרו לתקוע בשופר הקודו בעקבות החרפת המחלוקת עם הרב יחיא קפאח לגבי תורת הקבלה. במכתב ששלח הרב קפאח לידידו בשנת 1930 הוא ביקש ממנו שרבני ארץ ישראל יחתמו על מכתב הפוסל את שופר הקודו לתקיעה:[3]
ואת אשר לא פללתי ראיתי במכתבך כי הפלאתה לחקור על קרני פרה הנהוגים פה לתקוע בהם בראש השנה כמצווה עלינו "יום תרועה יהיה לכם". ומצות חכמים לתקוע בשל איל כדי שיזכור לנו השם יתברך עקידת יצחק אבינו. והטפשים המתקדשים והמטהרים תוקעים בשל עגל לעורר השטן לקטרג על עון העגל, באמרם שאוחזים מעשה אבותיהם שעשו בשוגג ולא ידעו שהן קרני שור, והם עושים במזיד נגד קבלת חז"ל. וכדי להסיר מכשול עלה על דעתך לשלוח תמונתו. אך לפי דעתי צריך לעשות מכתב עם התמונה ויחתמו בו ראשי אלפי ישראל. גם חתימת רב הרבנים החכם השלם, כבוד מורינו הרב רבי אברהם קוק הי"ו.

הרב יוסף צוברי כתב בתגובה לכך:
ואם כי בזמננו צצו קצת עוררין שהכחישו מסורת אבותיהם בהוציאם דבה רעה כאילו שהשופר הזה קרן של שור הבר שהוא פסול, דלפי דבתם לא קיימו אבותינו חס ושלום מצות תקיעה כלל, וכך התחילו להביא ממרחקים שופרות חדשים של כבשים קטנים...

— הרב יוסף צוברי, סידור כנסת הגדולה, ג, ירושלים תשנ"ב, עמ' רמא.
הרב עמרם קורח שהיה הרב הראשי האחרון של יהדות תימן, מנה בספרו "סערת תימן" את השופר התימני כבין המנהגים הבודדים שבהם יהודי תימן לא נהגו כפי הרמב"ם. וכך כותב הוא בספרו:[3]
שופר של ראש השנה, שהיו נוהגים לתקוע בו - ארוך וכפוף, שתים או שלוש כפיפות, וקולו צח ומחריד. יש אומרים, שהוא של חיה הדומה למין הכבשים. על כן לא חשו לחומרתו (של הרמב"ם) שאין כשר אלא קרן הכבשים, יען ראו כי יש בשופר זה נוי מצווה בקומתו, וקולו יותר מקרן הכבשים, ועד היום תוקעין תקיעת מצווה בשופר זה,על פי הוראת הגאונים שכל השופרות הכפופים כשרים לכתחילה.

— סערת תימן, ירושלים תשי"ד עמוד צט'.

[המברך יתברך]

שופר תימני בתקיעה.jpg (27.6 KiB) געזען געווארן 447 מאל

שופר מסולסל קודו.jpg (26.25 KiB) געזען געווארן 447 מאל

Greater_Kudu,_Etosha_National_Park,_Namibia_2.jpg (375.67 KiB) געזען געווארן 447 מאל

א תימנ'ער איד בלאזט מיט א תימנ'עם שופר פון א "קודו".

[המברך יתברך]

Old_Jerusalem_Hurva_square_Shofars.jpg (286.04 KiB) געזען געווארן 447 מאל

א בינטל תימנ'ער שופרות ביים בית הכנסת החורבה אין אלט-שטאט ירושלים

[המברך יתברך]

איינער כאפט וואס דא טוט זיך?

[המברך יתברך]

230px-Flickr_-_Government_Press_Office_(GPO)_-_PILGRIMS_GREETED_BY_THE_BLAST_OF_THE_SHOFAR.jpg (10.61 KiB) געזען געווארן 444 מאל

[Programming]

אינטערעסאנט.

אז מען לערנט פשוט אין די גמרא איז דאך קלאר אז אסאך מינים זענען כשר. דארף מען וויסן צי דער רמב"ם לערנט אנדערש פשט, אדער ער האלט - אזוי ווי עס איז משמע פון רס"ג - אז עס איז דא א סארט מסורה צו נוצן דוקא של כבשים מאיזה טעם, כאטש על פי הלכה איז אלעס כשר.

[המברך יתברך]

ס'איז דא צוויי טעמים פארוואס צו ניצן כבשים, 1) וועגן אילו של יצחק, און: 2) וועגן "כפוף". אבער פון וואו האט דער רמב"ם גענומען צו זאגן אז ס'איז מעכב? איז א פלא. און אויב פון רס"ג, דארף מען דאך פארשטיין אויך פון וואו רס"ג האט עס גענומען, אבער ס'קען זיין אז רס"ג רעדט נאר לכתחילה, צי מטעמים הנ"ל אדער אלס מסורה, כדמשמע מלשונו און נישט לעיכובא.

הכלל, די תימנים האבן גאנץ קענטליך נישט גע'פסק'ט ווי דער רמב"ם אין דעם פרט, און הרב קאפח ז"ל האט געזוכט זיי צו פארטיידיגן פון די אשכנז-ספרד'ישע אטאקעס...

[המברך יתברך]

שופר_לא_מעובד_כמנהג_התימנים.jpg (177.25 KiB) געזען געווארן 421 מאל

הרב קאפח'ס סטייל שופר, וואס ווערט אפגעשניטן גלייך נאכדעם וואס דער ברייטקייט ענדיגט זיך.
וויכטיג צו באמערקן אז דער סארט שופר, האט לעצטנס באקומען דעם נאמען "ע"פ שיטת הרמב"ם". איינער פארשטייט וואספארא שייכות דער שופר האט צום רמב"ם?

[המברך יתברך]

פאלגענד איז ציטאט פון:

https://www.shofarotmehadrin.co.il/samp ... te-shofar/

שופר איל טבעי לא מעובד בסגנון תימני Yemenite Shofar
מיוצר על-פי דעת הרמב”ם והרס”ג , שלדעתם אין לשנות את צורתה הטבעית של הקרן. השופר אינו עובר יישור ולכן חותכים כשליש מהקרן כדי לייצרו, לרוב גם לא עובר עיבוד חיצוני כלל והקרן נשארת טבעית לחלוטין (למעט אזור הפייה) לשופרות הללו משתמשים בקרניים גדולות ועבות. לרוב מתאפיין בצליל נמוך ועמוק. כמו כן שופר זה עומד בקנה אחד עם שיטת המנחת יצחק ( ח”ח סימן נ”ד ) שאין לשנות את צורת הפיה, הפיה של השופר לא מעובדת כלל.

אזוי גאר????


זע אויך:
http://www.shofarot.co.il/%D7%A9%D7%95% ... D7%9D.html


מקור חשוב לכל המדובר:
https://www.maharitz.co.il/?CategoryID= ... cleID=5354
זיי טענה'ן אז אין תימן האבן די כבשים פשוט נישט געהאט גענוג לאנגע הערנער אויף צו קענען מאכן שופרות דערפון...

[המברך יתברך]

שופר טבעי קאפח.jpg (50.38 KiB) געזען געווארן 415 מאל

נאך א קאפח שופר
----

Near_the_Tomb_of_Rabbi_Meir_(2).JPG (344.39 KiB) געזען געווארן 415 מאל

א גאנץ קעסטל פון קאפח-שופרות

[המברך יתברך]

שופר תימני בתקיעה.jpg (27.6 KiB) געזען געווארן 410 מאל

שופר תימני.jpg (40.7 KiB) געזען געווארן 410 מאל

די תימנ'ע וואס בלאזן נאך מיט א קודו-שופר

[המברך יתברך]

אגב, אינעם פריערדיגן לינק, וואו ס'ווערט געברענגט דער שיטה פון הגאון ר' יצחק רצאבי שליט"א, שטייט אז די תימנ'ע האבן נישט אליינס געמאכט זייערע שופרות, נאר ס'איז געקומען פונעם דערנעבנדיגן עטיאפיע (-חבש, בעברית. כוש, בלה"ק). דאס מאכט סענס, ווייל אויסערדעם וואס עטיאפיע און תימן זענען כמעט ווי איין לאנד לגבי כמה ענינים, איז קלאר אז די דאזיגע שופרות פלעגט מען ניצן אין עטיאפיע פונקט אזוי.

ביי די דאזיגע שופרות, פלעגט מען יא בויערן ביים מויל-עפענונג (ווייל די עטיאפיער האבן געוואוסט וויאזוי עס צו מאכן...).

------

איך ווארט פאר דעטאלירטע פידבעק, פון מענטשן וואס האבן שוין גענוג גוט דורכגעטון די אלע ארויסגעלייגטע חומר, איידער איך וועל געבן נאך חומר.

[אביעקטיווער]

הערליך שיין!
כה לחי!

[טיפע טאשן]

זייער א שיינע ארבעט,
די ערשטע מאל איך הער דערוועגן.

[המברך יתברך]

Untitled.png (45.3 KiB) געזען געווארן 377 מאל

[המברך יתברך]

Untitled.png (104 KiB) געזען געווארן 377 מאל

[המברך יתברך]

Untitled.png (123.88 KiB) געזען געווארן 375 מאל

[המברך יתברך]

Untitled.png (110.58 KiB) געזען געווארן 364 מאל