שייטלען אמאל און היינט

[תינוק הבורח]

יעצט צום ענין, איך קען נאר זאגן וואס דער ירושלימ'ע רב זצ"ל (איננו זוכר שמו) האט גענטפערט פאר די וואס האבן געוואלט מטהר שרץ זיין מיט ק"נ טעמים, "כ'ווייס נישט גארנישט, כ'קען נישט גארנישט, מיין מאמע האט מיר געזאגט אז מ'דארף היטן שבת".

לענינינו, ס'קען נישט געמאלט זיין, אז אזעלכע סארט לבושים וואס זענען דירעקט דיזיינט אויף א וועג צו ציען אן אויג (עטרעקטיוו בלע"ז) רח"ל. זאל נישט אריינגיין אינעם כלל פון ולא יראה בך ערוות דבר. פינטל.

און ווי רביה"ק מ'סאטמאר זי"ע האט אמאל געזאגט פאר איינעם "ווי סאך האסטו שוין געדארפט פוגם זיין צו קענען זאגן אז ס'שאדט דיר נישט".

לית מאן דפליג אז אויב עס ציט אן אויג איז עס אסור.
וה"ה פאר א רעשיג טיכל.

אונדז זענען דן אויפן עצם לבוש, נישט ח"ו א פריצות'דיגע שייטל/שפיצל.

אמת. אבער ס'איז נישט צום פארגלייכן א רעשיג טיכל-קלייד צו א שייטל וואס איז אסאך ארגער. לו יהא אז ס'איז נישט בגדר שיער באשה ערווה, איז עס אבער נאנט צו דעם.

וואס עפעס?

[משיב כהלכה]

מיין שאלה איז צו הרב @משיב כהלכה, אויב איז די גאנצע יסוד ההיתר געבויט אויף דעם אז היינט - ליידער - זענען די סארט מלבושים די נארמע, און זענען נישט אויפפאלנד, וויאזוי וועט זיין די הלכה ווען א פרוי וואס וואוינט אין א שטאט וואו מען גייט אזוי, און זי מעג לכאורה אויך גיין אזוי, אבער זי גייט יעצט צו א מקום וואו מען גייט אויף א העכערע דרגא אין צניעות. מעג זי זיך דארט דרייען מיט אזעלכע מלבושים וואס זענען בולט און רעשיג לגבי די ארטיגע תושבים?
לכאורה נישט.

ראשית חכמה, מה שאתה כותב "היום לצערי" - לא מובן, כי אין חפצא דאיסורא בסוג לבוש מסויים, רק הענין שהוא בולט וחריג גרם לו להיות אסור, ואם לדוגמא תתלבש אשה חרדית ב"ג'לביה" (לבוש שהיה נהוג במרוקו ודומה לרעלה), אע"פ שזהו לבוש צנוע ביותר, אבל בפועל כעת הוא גורם לכל הסובבים להסתכל בה ולכן זוהי פריצות וכן כתבו הפוסקים [ואם תאמר שהבגדים בעבר היו פחות יפים מהיום, אין זו סיבה לאסור, ולא מצאנו בהלכה איסור על בגד יפה].

ואצטט לשונו של הגאון רבי יעקב ישראל פוזן זצ"ל, רב דק"ק זכרון יעקב, ואב"ד בבית דינו של הגר"נ קרליץ, במכתב פרטי שכתב לאדם ששלח לו מאמר לאסור פאה נכרית, והובא בספר "שערי חיים" (חלק ג' סימן צ"ד):

"...עצם הדבר שדרך זכרים להרהר אחרי נקבות מהווה סיבה להיחשב לגנאי ולחסרון צניעות, כל דבר אשר גורם לכך חסרון צניעות הוא, כי ע"י זה מבליט מציאותה וגורם להרהור אחריה, ודבר זה יש לו שתי תוצאות, האחד, כל מה שמושך להרהור יותר ישיר הוא יותר פרוץ, ומטעם זה אשה שהולכת בשוק בלי רדיד (כלשון הרמב"ם), דהיינו שהולכת כמו בבית, אדם הרואה אותה ירגיש את עצמו אצלה בבית, על כל המשתמע מכך, ואם תלך בחלוק, ירגיש את עצמו עוד יותר קרוב, וכן הלאה, ומחמת זה הדבר הזה פריצות הוא. ולא שצריכים שני כיסויים ברחוב, כמש"כ חכם אחד מחכמי זמננו, אלא שצריכה בגד שאינו בגד ביתי אלא מלבוש "מלובש". והתוצאה השניה ממש"כ למעלה היא, שדבר הרגיל באותה מדינה, אינו מבליט אחת שעושה כן, ומחמת זה ישנם דברים התלויים במנהג המקום, והוא דבר פשוט..."

"...והנה בתחילת הפירצה שנשים העיזו לילך כך [דהיינו עם פאה], היה מקום לאמר שהן פרוצות, כי אז עדיין לא היה להן ההיתר הזה, וכמש"כ. אבל אחרי תקופה של ארבע מאות שנה (כי כנראה בזמן הש"ג כבר היה נפוץ בארצו) אי אפשר לומר לא זה ולא זה. אבל במדינות אשר אינו פרוץ, חס וחלילה שאשה תפרוץ שם גדר. וידוע דעת חכם אחד אשר רצה לחלק בין אשכנזיות לספרדיות בענין הזה, אבל לדעתי אינו נכון כלל, כי אשה אשכנזיה שתימצא בארץ אשר שם אין נוהגות נשי המקום בפאה נכרית, אסורה ממש לצאת בפאה נכרית, כמו שאסורה לצאת בכתונת, מחמת שהדבר במדינה הזאת פריצות גמורה היא. וכן לאידך גיסא, אשה הבאה מתימן ונמצאת במקרה בגרמניה או בפולין, אשר שם הדבר נהוג, לא יהיה בזה לא משום פריצות בעצמו, לא משום מגרה הזכרים ולא משום פירצה בחומת הדת אם תלך בפאה נכרית, כמו שנהגו בנות ישראל שנמצאות שם, אפי' במקרה, אפי' דעתה לחזור..."

"ומה שבדורות שקדמו לנו, בהתחלת הפירצה שתקו להם, מסתמא המצב אצל נשי ישראל היה ירוד, שאם היו יוצאים נגד זה בחרב ובחנית היו כאלה שהיו מתדרדרים יותר ויותר. ואנחנו בדורנו איננו יכולים לדון על הסיבות הפוליטיות שהיו להם, כי אינם ידועים לנו, ואפילו אם נראה לנו שלא היו צריכים לעשות כן, הם הכירו מצב דורם על בוריו, והחליטו מה שהחליטו, והדבר לאט לאט התפשט עד שנעשה ממש נחלת הרבים, כמו בדורות האחרונים, והתוצאות למעשה כמו שכתבתי. והנעל"ד כתבתי. אלא שאין בזה משום תעמולה ללכת דוקא בפאה נכרית, אלא להסביר מה שנראה לי להתיר ע"פ הדין".

עכ"ל הגר"י פוזן זצ"ל.

והנה מלשונו מובן שאין זה ענין לשכונה או רחוב, כי בימינו כולם נעים ונדים משכונה לשכונה ומעיר לעיר, אשה יכולה לגור בירושלים ולעבוד בתל אביב וכן להיפך, אבל מדינה שלימה שאינה נוהגת בפאה כמו תימן, בוודאי יהיה אסור בה פאה.

כמו כן אם יש קהילה סגורה מאוד, שבקושי יש הנכנסים מבחוץ (אולי קרית יואל?) בוודאי שאשה שאינה מתלבשת כמנהג המקום, תגרום שיסתכלו עליה דוקא ואסורה.

וכן הביא מרן הגר"ב זילבר בשו"ת אז נדברו (חלק י"ב סי' מ"א) מהגר"ח פלאג'י (פוסק ספרדי מלפני 200 שנה, ללא חשש ציונות) וזה לשונו, "וכן ראיתי מובא מספר "רוח חיים" להגאון ר' חיים פלאג'י, דנשים הבאות מערי פראנקיא"ה לערי טורקיה ואין דעתן לחזור, שצריכין לנהוג איסור לכסות אפי' הפאה נכרית שלהן, וכ"ש אם יהיה תושב טורקיה שאבותיו דרו בה מימות עולם ולקח אשה מערי פראנקיא"ה, שהיא עתה מתיישבת בעיר עם בעלה, כי בוודאי שהיא אסורה ללבוש פאה נכרית".

וכן הגר"ב זילבר עצמו כתב שם: "אמנם אף שאין כאן מנהג מה שנוגע להעדות, אבל מה שנוגע למקומות שייך בזה מנהג, כלומר הגרים בתימן אסור להם להתלבש בפאה מחמת מנהג המקום, וכן אפי' ממדינה אחרת שבאה מהמקום שנוהגות בפאה ובאה לתימן, אסור לה ללכת בפאה מטעם מנהג".

[משיב כהלכה]

אבער ס'איז נישט צום פארגלייכן א רעשיג טיכל-קלייד צו א שייטל וואס איז אסאך ארגער. לו יהא אז ס'איז נישט בגדר שיער באשה ערווה, איז עס אבער נאנט צו דעם

הגר"י פוזן הנ"ל כתב במכתבו להיפך ממך, וז"ל: "היוצא מזה שפאה נכרית בזמננו ממש כמו שאר בגדים היא".

ויתירה מכך, יש להוכיח שאדרבה בגדי צבעונין גרע מפאה שהיא רק שיער, דהא דאסור להסתכל בבגד צבעוני של אשה, דאיתא בגמ' (עבודה זרה כ:) "ונשמרת מכל דבר רע - שלא יסתכל אדם באשה נאה ואפילו פנויה, באשת איש ואפי' מכוערת, ולא בבגדי צבע של אשה... א"ר יהודה אמר שמואל: אפילו שטוחין על גבי כותל". וכתב רש"י, "לא בבגדי צבע של אשה - שזוכר את האשה כמו שהיא מלובשת בהן שמייפין אותה ומהרהר אחריה" (וראה עוד ביבמות (דף עו.) "אמר אביי: מעברינן קמיה בגדי צבעונין", ופרש"י: "בגדי צבעונים של אשה, והוא מהרהר באשה ונקרי").

ולמרות שזה גורם הרהורים ומייפה את האשה, וגם האשה לובשת זאת בכוונה שיסתכלו בה הגברים (כדכתב רש"י בפרשת ויחי על הפסוק "ובדם ענבים סותה": "וצבעונין הוא לשון סותה שהאשה לובשתן ומסיתה בהן את הזכר ליתן עיניו בה"), לא אסרו לאשה ללבוש בגדי צבע, וזה היה מנהג כל הנשים בזמן חז"ל, כדאיתא בספרי (דברים כ"ב): "לא יהיה כלי גבר על אשה... שלא תלבש אשה כלים לבנים, ואיש לא יתכסה בגדי צבעונים". ומוכח שהיו הנשים רגילות בזמנם לצאת בבגדי צבעונים בלבד, עד כדי כך שהיה אסור להם לצאת בבגדים לבנים. כמו כן לא היו רגילות ללבוש בגדים שחורים, אלא רק בימי אבילות ל"ע, וכן כתב רבינו יהונתן מלוניל על הרי"ף (מועד קטן דף ז): "לבשי נא בגדי אבל, כלומר שחורים ומכוערים". וכן הוא גם בר"ן שם (דף ט"ו).

ובגמ' כתובות (דף ע"א) מובא שאם נדרה לא ללבוש בגדי צבעונין מפר משום עינוי נפש, ופירש רש"י: "גנאי ובזיון הוא לה ומתגנה עליו". ובמדרש רבה רות (פרשה ג), "נכנסה רות עם נעמי, והיתה זו יוצאה וזו נכנסת, ותהום כל העיר עליהן... לשעבר היתה מתכסה בבגדי צבעונין ומילתין שלה, ועכשיו היא מתכסה בסמרטוטין" (מהמדרש הזה מוכח שבגדיהם השחורים של נשות השאלים בימינו מכונים "סמרטוטים"...).

וכן הביא הבית יוסף (או"ח סי' תקכ"ט): "ובפרק ערבי פסחים (קט.) תנו רבנן, חייב אדם לשמח בניו ובני ביתו ברגל... ר' יהודה אומר אנשים בראוי להם ונשים בראוי להן, אנשים בראוי להם, ביין. ונשים בראוי להן, תני רב יוסף בבבל בבגדי צבעונין". ופסק בשו"ע (אה"ע הלכות כתובות סי' ע"ג): "ומחייבין אותו ליתן לה תכשיטיה, כגון בגדי צבעונין להקיף על ראשה ופדחתה". וחובת הגבר הוא שלא להסתכל בבגדים אלו ובנשים המלובשות בהם.

ולא אסרו הפוסקים אלא בגדים חריגים ובולטים, ואפי' בגד אדום התירו בימינו לאחר שפשט המנהג (ואכמ"ל כאן).

וא"כ קל וחומר בפאה, שאינה אלא שיער, ובשיער מפורש בראשונים בברכות כ"ד שאינו מביא הרהור אם רגילים לראותו.

ובשיער מצינו היתר להסתכל בפריעת שערה של הכלה, כדי לחבבה על בעלה. שהרי ברא"ש ובטור (אה"ע סי' ס"ה) פסקו שאע"פ שקיימא לן שאסור להסתכל בפני הכלה, מ"מ בפריעת שערה מותר, וכן פסק הרמ"א שם (והשווה לבגדי צבעונין שאסור להסתכל בהם אפילו בפני עצמם).

[Azoi Tzi Zugen]

מרן פוסק הדור רשכבה"ג רבי ישראל יעקב פוזן זצוקללה"ה, נפטר בשנת תשפ"ד. איך מיין אז איינער מאכט דא ליצנות פונעם עולם. ר' ישראל יעקב איז געווען א גרויסע תלמוד חכם, און א גרויסער מקיל, מיט אסאך מאדנע הוראות, און ער איז נישט געווען אנגענומען אלס גרויסער פוסק בכלל. כלל ישראל האט נאך עפעס רבנים און פוסקים מען דארף נישט ארומקלעטערן אויף די אינטערנעט אויפזוכן יעדע סברא פון יעדע ת"ח פון יעדע קרייז. לדעתי טאר נישט אידטיש צולאזן אזא בלבול הדעת וואס @משיב כהלכה מאכט דא. ממש נאריש.

[משיב כהלכה]

אז ער ברענגט נאר פון די פוסקים פון די בני א"י הספרדים והליטאים

הגאון רבי גבריאל ציננער, תלמידו המובהק של רבי יוסף גרינוולד מחסידות פאפא ומח"ס שו"ת נטעי גבריאל, ריכז את גדולי החסידות שדיברו בזה (ראה בספר חן וכבוד פרק י"ב, והאמור להלן בסוגריים מרובעות הן הערות המחבר שם]. וזה לשונו:

חסידות פאפא

"ודכירנא שפעם בא הרה"ג ר' אשר אנשיל קרויז זצ"ל לפני מו"ר מפאפא זצ"ל וביקש הסכמתו על ספר שמוציא לאור בו הוא מעורר באיסור לבישת הפאה, והשיב לו מו"ר מפאפא, "אחרי שהמגן אברהם והפרי מגדים ושו"ע הרב התירו את הדבר, אי אפשר לן לאסור על כלל ישראל".

חסידות ערלוי

"וראה בשו"ת אמרי סופר (ערלוי) שכתב בשם ספר "באר מרים" (עמ' ל"ו, להאדמו"ר מערלוי זצ"ל, נכד החת"ס): בנוגע דעתו של קדושת זקני מרן החת"ס זצ"ל בענין לבישת פאה נכרית ברה"ר, היות שבהגהותיו לשו"ע כתב ק"ז מרן זצ"ל "אבל פאה נכרית לא עדיף מקלתה דאסור", ואילו בצוואתו לא אסר אלא לבנותיו וכלותיו, יש מקום לומר שבשו"ע כתבו דרך משא ומתן של הלכה להראות שאין דברי הב"ש דחויים, אבל אין כוונתו לפסוק לאסור. כי באמת לא מצאנו בשום מקום שהחת"ס אסר לבישת פאה נכרית, וגם בדרשותיו שדרש ברבים לא אסרם במפורש, והא דלא אסר החת"ס בהחלט לבישת פאה נכרית, י"ל דהתחשב בדעת הגדולים המתירים, וביניהם המג"א, ויתכן דגם הגאון רבינו משולם איגרא זצ"ל שכיהן בפרשבורג לפני החת"ס, לא אסרה. ומסיים שהמנהג אצל תלמידי ישיבתנו היקרים, שהוא מבקש שלא ילבשו את הפאות הארוכות והבולטות..."

מהר"א מבעלזא

"ואף אותם הגדולים שלפני המלחמה היו זהירים יותר בזה, עכ"ז אחרי המלחמה ראו שצורך הדור להקל, כגון הרה"ק מהר"א מבעלזא זי"ע שהיקל בזה, הגם שבבית אבותיו החמירו מאוד בזה, ומסופר שכאשר בחורים היו שואלים אותו שמציעים שידוכים עם פאה, והשיב "בימים שלנו אם בת מוכנה בכלל לקחת בחור חסידי זה כשלעצמו שידוך טוב".

האדמו"ר מצאנז קלויזנבורג

וכן כ"ק אדמו"ר מקלויזנבורג זצ"ל פעל הרבה שילבשו פאה נכרית [בספר "לפיד האש" המספר על תולדות חייו של האדמו"ר מצאנז קלויזנבורג זצ"ל, מובא "הרבי קיים את הבטחתו והעניק לכל חתן וכלה מן היראים כדי סיפוק צרכיהם, בתנאי שתכסה ראשה בפאה נכרית... וכה הקימו בתים כשרים בישראל". ועוד מובא שם, "העניק שי כספי מיוחד, חמישים דולר במזומנים, לכל כלה שתיאות לכסות ראשה בפאה נכרית"]. וכן כמה נכדי הגה"ק בעל דברי חיים מצאנז זי"ע, הגם שנקטו ככל החומרות של הדברי חיים בעניני מקוואות ומצות ועוד, בזה לא הקפידו כל כך להחמיר על הציבור.

האדמו"ר מסאטמר

וכן כ"ק אדמו"ר מסאטמאר זצ"ל לא אסר בהחלט על הציבור לילך בפאה, רק גילה דעתו שרצונו לילך שלא בפאה נכרית.

[וכן הובא בספר "רבינו הגדול אמרו" (תולדות חייו של הגאון רבי יצחק טוביה וייס זצ"ל, גאב"ד העדה החרדית, עמ' קנ"ה) ע"י תלמידו הרב בן ציון ברגמן: "בפרשבורג נהגו נשים המקפידות שלא ללבוש פאה נכרית - ללבוש פאה העשויה משיער של בהמה, וכן נהגו נשות הרבנים שם, שכולן חבשו פאה נכרית העשויה משיער של בהמה ולא משיער של אדם.

ואמר רבינו [הגאון רבי יצחק טוביה וייס] שליט"א: מספרים שהגה"ק מסאטמר זי"ע היו לו בעירו שני בתי מדרשות, אחד של חסידים ואחד של בעלי בתים, את החסידים היה מעורר שימכרו את הפאה נכרית העשויה משיער אדם, ואת הבעלי בתים היה מעורר שנשותיהם יקנו פאה נכרית ולא ילכו חלילה בגילוי שיער. ואמרו אז שבדבריו הוא גורם שהבעלי בתים יקנו את מה שהחסידים מוכרים".

"והרחיב רבינו [הגאון רבי יצחק טוביה וייס] שליט"א וגילה דעתו בענין זה ואמר: הנה אי אפשר לי לאסור ללכת עם פאה נכרית, כי מתוך הניסיון ראינו שבמקומות שאסרו ללבוש פאה נכרית, התגלגל מזה לבסוף שהלכו בגילוי שיער רח"ל. והנה מו"ר הגר"מ שניידער ז"ל ומו"ר הגר"נ שאקאוויצקי ז"ל ועוד הרבה הרבה ת"ח, היו נשותיהם הולכות עם פאה נכרית. ודבר זה ברור אצלי, שבמקומות מסויימים אם יאסרו שם פאה נכרית, ודאי שילכו בשערות עצמם, ומה יועילו חכמים בגזירתם".

"בודאי בירושלים [בעדה החרדית] צריכים לנהוג כמנהג המקום, אבל אי אפשר לעשות על זה איסור. הכרתי בלונדון רב ת"ח גדול שאשתו הלכה עם שערות מגולות, וכמו כן היה מצוי בפולין לפי המלחמה שהבעל היה 'גרויסער חסיד' והיה הולך לטישים של רבו, ואילו אשתו הלכה בשיער מגולה. ולכן בודאי יותר נכון שלא לעשות איסור על פאה נכרית, כדי שלא נגיע למצב שאנו אוסרין דבר המונע מלילך בשערות מגולות"].

"ושמעתי ממגידי אמת הטעם שלא החמירו לשיטת הדברי חיים, כי לצאת שיטת הדברי חיים צריכה ללכת רק במטפחת ואפי' חתיכת משי בפדחתה אסור, וזה דבר שאין הציבור יכול לעמוד בו, וכיון שאי אפשר לקיים שיטת הד"ח, לכן על כרחך סמכו להקל כשאר הפוסקים".

"וסיפר לי הגאון ר' יעקב יצחק ניימאן שליט"א אבד"ק חסידי בעלז מונטריאול, שאמר לו מו"ר מפאפא זצ"ל, שבתחלת בואו לאמריקה היה בדעתו להנהיג מנהג חסידות שלא ילכו הנשים בפאות, אך כאשר ראה את הבעלי בתים החשובים בקהלתו שנשותיהם חבשו פאות וביתם מתנהג כדת התורה חדל מזה".

"וזכור אזכור עוד עובדה דהוי באחד שאמו לא הניחה לכלתה שתלך מכוסה "צוגעדעקט", ושאל למו"ר מפאפא האם החיוב עליו לציית לאמו שדרשה שאשתו תלבש פאה נכרית, והשיב שיש תשובה בערוגות הבושם (או"ח סי' כ"ט) בנידון אב שאוסר לבנו לילך למקוה כל יום אם צריך לציית, ומשיב שבדבר איסור אין צריך לציית לאביו, אבל בחומרא בעלמא חייב לציית לאביו. וסיים דכמו כן לילך בפאה נכרית אין איסור ברור היות שרבים מגדולי הפוסקים מתירים ולזאת יציית לאמו, עכ"ד".

(עכ"ל הגר"ג ציננער).

[משיב כהלכה]

און א גרויסער מקיל, מיט אסאך מאדנע הוראות

מנין זה? מעולם לא שמעתי שהוא מיקל גדול.

הגר"י פוזן הוא מחוג חזו"א, רב ק"ק זכרון יעקב, זקן הדיינים בבית דינו של הגר"נ קרליץ בב"ב, וככל הידוע לי היה פרומער גדול. נודע כאחד המהדרין והמחמירים והמדקדקין ביותר בהלכה ובמצוות בין הרבנים המוכרים. ביחוד הצטיין ביראת שמים ויראת חטא באופן נוראי, מורגש היה בסביבתו פחד מוחשי מכל נדנוד של עבירה.

אנחנו עומדים בפתחו של אלול. סיפר אחד ב"פורום לתורה" שעלה לביתו בערב יום כיפור, וראה אותו נאנח ומתמוגג בדמעותיו השוטפות בבכיות נוראות, בקולות שבר שלא מעלמא הדין, כמי שמתו מוטל לפניו, לא פחות ואולי יותר.

אחר סיפר שכאשר הגר"י פוזן עלה לתורה בלדרמן - היתה הברכה לוקחת זמן רב, היראה הגדולה לא ניתנת לתיאור של מי שלא היה שם, איך היה חוזר על כל מילה כמה פעמים, ופעם ניגש לגבאי שם ואמר לו שיתן לו הגבהה כדי לא להטריח את העוילם... רק ביארצייט היה עולה לתורה.. ואשתו סיפרה שברכת המזון שלו יכול לקחת קרוב לשעה!

תמהני כיצד אתה פוער פיך על גדול כזה (ואני לתומי חשבתי שאם הוא לא ספרדי ולא ציוני אז הכל בסדר, כנראה שכאשר לא רוצים לקבל מוצאים הרבה תירוצים לא לקבל).

[יורה דעות]

הרב @משיב כהלכה האט נישט געשריבן אז ער איז פוסק הדור.

[אהבת עולם]

מיין שאלה איז צו הרב @משיב כהלכה, אויב איז די גאנצע יסוד ההיתר געבויט אויף דעם אז היינט - ליידער - זענען די סארט מלבושים די נארמע, און זענען נישט אויפפאלנד, וויאזוי וועט זיין די הלכה ווען א פרוי וואס וואוינט אין א שטאט וואו מען גייט אזוי, און זי מעג לכאורה אויך גיין אזוי, אבער זי גייט יעצט צו א מקום וואו מען גייט אויף א העכערע דרגא אין צניעות. מעג זי זיך דארט דרייען מיט אזעלכע מלבושים וואס זענען בולט און רעשיג לגבי די ארטיגע תושבים?
לכאורה נישט.

ראשית חכמה, מה שאתה כותב "היום לצערי" - לא מובן, כי אין חפצא דאיסורא בסוג לבוש מסויים, רק הענין שהוא בולט וחריג גרם לו להיות אסור, ואם לדוגמא תתלבש אשה חרדית ב"ג'לביה" (לבוש שהיה נהוג במרוקו ודומה לרעלה), אע"פ שזהו לבוש צנוע ביותר, אבל בפועל כעת הוא גורם לכל הסובבים להסתכל בה ולכן זוהי פריצות וכן כתבו הפוסקים [ואם תאמר שהבגדים בעבר היו פחות יפים מהיום, אין זו סיבה לאסור, ולא מצאנו בהלכה איסור על בגד יפה].

די צער איז אויף די נשמות בעולם העליון וואס בראטן אין גיהנם אויף דעם וואס זיי האבן רח"ל פורץ גדר געווען, און אויף זייער קאנטע האבן מיר היינט די התירים.

און אויך אויף די מענטשן אין אונזער צייט וואס זענען ליידער פורץ גדר, און שטיפן דעם גדרים נאך ווייטער, און א דור-צוויי ארום וועט זיך באלעקן מיט זייערע חטאים, בעת זיי וועלן נאך האלטן אינמיטן אפנעמען זייער עונש.

[יורה דעות]

ס'איז מיר אמאל בייגעפאלן, על צד א שייטל איז נישט קיין פראבלעם אפילו ס'זעט אויס ווי האר, לכאורה זאל מען קענען אויך ארויסגיין אין רשות הרבים מיט קאלירטע האר, מ'זעט דאך נישט די האר?
איך רעד על פי הלכה.

חובת הכיסוי היא על שטח הקרקפת, ולכן זה מכונה "כיסוי ראש" ולא כיסוי שיער, ולכן הראשונים בברכות כ"ד התירו שיער היוצא חוץ לצמתה, דהיינו שיער היוצא מחוץ לכיסוי, כיוון שרגילים בו ואינו מעורר הרהור, ולכן אשה קרחת חייבת בכיסוי ראש, ולא מצאנו אף אחד מהראשונים או מהאחרונים שהתיר בזה.

אמור מעתה: הראש חייב בכיסוי ולא השיער.

וזו אחת ההוכחות של השלטי גיבורים (שבת דף ס"ד) להיתר הפאה, "דאין איסור בשיער... אלא במחובר לבשרה וגם שהבשר נראה עם השיער". כי הבשר הוא הבעיה. והמנהג לכסותו החל משום קללת חוה (עירובין דף ק) שתהא עטופה כאבל.

והש"ג מביא ראיה לזה מהגמ' בברכות כ"ד שאין ערוה בשיער גופא, "קרא עליה שער שער", ומרש"י שם: "מה בכך".

לכן הנדון של שיער גלוי וצבוע הוא אפילו לא מתחיל, גם אם תימא ששיער צבוע הוא ככיסוי (שזה עצמו צ"ע).

ישר כח.
כ'וויל פארשטיין, בעצם איז שער נישט קיין פראבלעם נאר די ראש, איז פארוואס איז די שער נישט קיין כיסוי ווייל ס'איז מחובר, נו אויב פארדעקט זיי די גאנצע קאפ מיט האר און די גאנצע האר מיט צבע. וואס איז די פראבלעם?
אפשר ווייל ס'איז בטל צום שער, אדער דארף זיין אז דין כיסוי און ס'האט נישט קיין שם כיסוי.

[משיב כהלכה]

אי אפשר "לכסות את הראש בשיער" כי הוא לא מכסה כדבעי, והבשר נראה עם השיער, כמו שכתב השלטי גיבורים.

וכבר נהגו בנות ישראל לכסות את הראש, מאז קללת חוה, ומנהג זה הוזכר בתורה, וממילא נחשב דאורייתא (כל השיער בשטח הראש, לא היוצא מהכיסוי).

ואה"נ, אפשר שהשיער עצמו הוא דת יהודית ולא דאורייתא, ורק הראש עצמו הוא דאורייתא. שהרי רש"י במהדורה קמא (שהביא השיטה מקובצת) כותב שקלתה אסורה מדת יהודית משום "דאי אפשר שלא יראו שערותיה בין הנסרים", ואע"פ שנראים שערותיה אין זו דת משה אלא דת יהודית בלבד.

[אהבת עולם]

אז ער ברענגט נאר פון די פוסקים פון די בני א"י הספרדים והליטאים

הגאון רבי גבריאל ציננער, תלמידו המובהק של רבי יוסף גרינוולד מחסידות פאפא ומח"ס שו"ת נטעי גבריאל, ריכז את גדולי החסידות שדיברו בזה (ראה בספר חן וכבוד פרק י"ב, והאמור להלן בסוגריים מרובעות הן הערות המחבר שם]. וזה לשונו:

► Show Spoiler

חסידות פאפא

"ודכירנא שפעם בא הרה"ג ר' אשר אנשיל קרויז זצ"ל לפני מו"ר מפאפא זצ"ל וביקש הסכמתו על ספר שמוציא לאור בו הוא מעורר באיסור לבישת הפאה, והשיב לו מו"ר מפאפא, "אחרי שהמגן אברהם והפרי מגדים ושו"ע הרב התירו את הדבר, אי אפשר לן לאסור על כלל ישראל".

חסידות ערלוי

"וראה בשו"ת אמרי סופר (ערלוי) שכתב בשם ספר "באר מרים" (עמ' ל"ו, להאדמו"ר מערלוי זצ"ל, נכד החת"ס): בנוגע דעתו של קדושת זקני מרן החת"ס זצ"ל בענין לבישת פאה נכרית ברה"ר, היות שבהגהותיו לשו"ע כתב ק"ז מרן זצ"ל "אבל פאה נכרית לא עדיף מקלתה דאסור", ואילו בצוואתו לא אסר אלא לבנותיו וכלותיו, יש מקום לומר שבשו"ע כתבו דרך משא ומתן של הלכה להראות שאין דברי הב"ש דחויים, אבל אין כוונתו לפסוק לאסור. כי באמת לא מצאנו בשום מקום שהחת"ס אסר לבישת פאה נכרית, וגם בדרשותיו שדרש ברבים לא אסרם במפורש, והא דלא אסר החת"ס בהחלט לבישת פאה נכרית, י"ל דהתחשב בדעת הגדולים המתירים, וביניהם המג"א, ויתכן דגם הגאון רבינו משולם איגרא זצ"ל שכיהן בפרשבורג לפני החת"ס, לא אסרה. ומסיים שהמנהג אצל תלמידי ישיבתנו היקרים, שהוא מבקש שלא ילבשו את הפאות הארוכות והבולטות..."

מהר"א מבעלזא

"ואף אותם הגדולים שלפני המלחמה היו זהירים יותר בזה, עכ"ז אחרי המלחמה ראו שצורך הדור להקל, כגון הרה"ק מהר"א מבעלזא זי"ע שהיקל בזה, הגם שבבית אבותיו החמירו מאוד בזה, ומסופר שכאשר בחורים היו שואלים אותו שמציעים שידוכים עם פאה, והשיב "בימים שלנו אם בת מוכנה בכלל לקחת בחור חסידי זה כשלעצמו שידוך טוב".

האדמו"ר מצאנז קלויזנבורג

וכן כ"ק אדמו"ר מקלויזנבורג זצ"ל פעל הרבה שילבשו פאה נכרית [בספר "לפיד האש" המספר על תולדות חייו של האדמו"ר מצאנז קלויזנבורג זצ"ל, מובא "הרבי קיים את הבטחתו והעניק לכל חתן וכלה מן היראים כדי סיפוק צרכיהם, בתנאי שתכסה ראשה בפאה נכרית... וכה הקימו בתים כשרים בישראל". ועוד מובא שם, "העניק שי כספי מיוחד, חמישים דולר במזומנים, לכל כלה שתיאות לכסות ראשה בפאה נכרית"]. וכן כמה נכדי הגה"ק בעל דברי חיים מצאנז זי"ע, הגם שנקטו ככל החומרות של הדברי חיים בעניני מקוואות ומצות ועוד, בזה לא הקפידו כל כך להחמיר על הציבור.

האדמו"ר מסאטמר

וכן כ"ק אדמו"ר מסאטמאר זצ"ל לא אסר בהחלט על הציבור לילך בפאה, רק גילה דעתו שרצונו לילך שלא בפאה נכרית.

[וכן הובא בספר "רבינו הגדול אמרו" (תולדות חייו של הגאון רבי יצחק טוביה וייס זצ"ל, גאב"ד העדה החרדית, עמ' קנ"ה) ע"י תלמידו הרב בן ציון ברגמן: "בפרשבורג נהגו נשים המקפידות שלא ללבוש פאה נכרית - ללבוש פאה העשויה משיער של בהמה, וכן נהגו נשות הרבנים שם, שכולן חבשו פאה נכרית העשויה משיער של בהמה ולא משיער של אדם.

ואמר רבינו [הגאון רבי יצחק טוביה וייס] שליט"א: מספרים שהגה"ק מסאטמר זי"ע היו לו בעירו שני בתי מדרשות, אחד של חסידים ואחד של בעלי בתים, את החסידים היה מעורר שימכרו את הפאה נכרית העשויה משיער אדם, ואת הבעלי בתים היה מעורר שנשותיהם יקנו פאה נכרית ולא ילכו חלילה בגילוי שיער. ואמרו אז שבדבריו הוא גורם שהבעלי בתים יקנו את מה שהחסידים מוכרים".

"והרחיב רבינו [הגאון רבי יצחק טוביה וייס] שליט"א וגילה דעתו בענין זה ואמר: הנה אי אפשר לי לאסור ללכת עם פאה נכרית, כי מתוך הניסיון ראינו שבמקומות שאסרו ללבוש פאה נכרית, התגלגל מזה לבסוף שהלכו בגילוי שיער רח"ל. והנה מו"ר הגר"מ שניידער ז"ל ומו"ר הגר"נ שאקאוויצקי ז"ל ועוד הרבה הרבה ת"ח, היו נשותיהם הולכות עם פאה נכרית. ודבר זה ברור אצלי, שבמקומות מסויימים אם יאסרו שם פאה נכרית, ודאי שילכו בשערות עצמם, ומה יועילו חכמים בגזירתם".

"בודאי בירושלים [בעדה החרדית] צריכים לנהוג כמנהג המקום, אבל אי אפשר לעשות על זה איסור. הכרתי בלונדון רב ת"ח גדול שאשתו הלכה עם שערות מגולות, וכמו כן היה מצוי בפולין לפי המלחמה שהבעל היה 'גרויסער חסיד' והיה הולך לטישים של רבו, ואילו אשתו הלכה בשיער מגולה. ולכן בודאי יותר נכון שלא לעשות איסור על פאה נכרית, כדי שלא נגיע למצב שאנו אוסרין דבר המונע מלילך בשערות מגולות"].

"ושמעתי ממגידי אמת הטעם שלא החמירו לשיטת הדברי חיים, כי לצאת שיטת הדברי חיים צריכה ללכת רק במטפחת ואפי' חתיכת משי בפדחתה אסור, וזה דבר שאין הציבור יכול לעמוד בו, וכיון שאי אפשר לקיים שיטת הד"ח, לכן על כרחך סמכו להקל כשאר הפוסקים".

"וסיפר לי הגאון ר' יעקב יצחק ניימאן שליט"א אבד"ק חסידי בעלז מונטריאול, שאמר לו מו"ר מפאפא זצ"ל, שבתחלת בואו לאמריקה היה בדעתו להנהיג מנהג חסידות שלא ילכו הנשים בפאות, אך כאשר ראה את הבעלי בתים החשובים בקהלתו שנשותיהם חבשו פאות וביתם מתנהג כדת התורה חדל מזה".

"וזכור אזכור עוד עובדה דהוי באחד שאמו לא הניחה לכלתה שתלך מכוסה "צוגעדעקט", ושאל למו"ר מפאפא האם החיוב עליו לציית לאמו שדרשה שאשתו תלבש פאה נכרית, והשיב שיש תשובה בערוגות הבושם (או"ח סי' כ"ט) בנידון אב שאוסר לבנו לילך למקוה כל יום אם צריך לציית, ומשיב שבדבר איסור אין צריך לציית לאביו, אבל בחומרא בעלמא חייב לציית לאביו. וסיים דכמו כן לילך בפאה נכרית אין איסור ברור היות שרבים מגדולי הפוסקים מתירים ולזאת יציית לאמו, עכ"ד".

(עכ"ל הגר"ג ציננער).

אט אזוי. און דא קומט גאר שטארק ארויס די נפק"מ.

בעת די פוסקים וואס איר האט פריער צוגעברענגט זענען עס לכתחילה מתיר, און זעען אויך נישט קיין פראבלעם אין שייטלען וואס קוקן אויס ווי אייגענע האר - עכ"פ ווילאנג מ'קען בקושי זען א חילוק, זענען א רוב פון דיינע יעצטיגע מקורות, אזעלכע וואס האבן געוואלט און פרובירט דאס צו אסר'ן, אבער האבן זיך צוריקגעהאלטן אלס "מוטב שיהיו שוגגין".

אזויווי דו ברענגסט טאקע נאך פון רביה"ק מסאטמאר און פון גאב"ד ירושלים זצ"ל, אז מ'האט געוואלט ראטעווען דעם המון פון אסאך א גרעסערע איסור, נעמליך דאס גיין בפריעת ראש רח"ל.

און אפגערעדט אז קיינער פון די אראפגעברענגטע פוסקים האט קיינמאל נישט מתיר געווען צו גיין מיט שייטלען וואס זעהן אויס ווי אייגענע האר, די מציאות פון יענע שייטלען איז געווען גאר אנדערש ווי היינט, עכ"פ אין די מקומות.

(ואגב, אויף וואס דו האסט נעכטן געשריבן אז די אמאליגע פאה נכרית בימי חז"ל והראשונים האט אויסגעזען פונקט אזויווי די היינטיגע, איז עס זייער מאדנע, אז בעת אלעס אין די וועלט איז געווארן מער פארגעשריטן ווי א דור שפעטער, איז "פונקט" די אינדוסטריע פון שייטלען צוריקגעפאלן צו א גאר פרימיטיווע שטאפל, ווען ביז עטליכע צענדליגער יאר צוריק האט מען נישט געזען קיין שייטלען וואס האבן בכלל אויסגעזען ווי עכטע האר. ופלא הוא עד למאוד, צו זאגן אז אמאל האט מען יא געקענט און שפעטער נישט.)

[פנים חדשות]

מרן פוסק הדור רשכבה"ג רבי ישראל יעקב פוזן זצוקללה"ה, נפטר בשנת תשפ"ד. איך מיין אז איינער מאכט דא ליצנות פונעם עולם. ר' ישראל יעקב איז געווען א גרויסע תלמוד חכם, און א גרויסער מקיל, מיט אסאך מאדנע הוראות, און ער איז נישט געווען אנגענומען אלס גרויסער פוסק בכלל. כלל ישראל האט נאך עפעס רבנים און פוסקים מען דארף נישט ארומקלעטערן אויף די אינטערנעט אויפזוכן יעדע סברא פון יעדע ת"ח פון יעדע קרייז. לדעתי טאר נישט אידטיש צולאזן אזא בלבול הדעת וואס @משיב כהלכה מאכט דא. ממש נאריש.

א חידוש אז די זעלביגער וואס האט פריער מוחה געווען אויף א שארפע אויסדריק בנוגע א פסק פון וויענער רב זצ"ל (און שפעטער געלייקט מיין תגובה, וואס האט עס פארענטפערט, טאקע זייער שיין פון אים! ומודים דרבנן היינו שבחייהו), האט געלייקט דער תגובה, וואס האט א זלזול אין א גאון עצום ויר"ש מרבים מחוג תלמידי החזו"א.

איך בין נישט מחודש אויפדעם וואס דאס איז אריבער אן מחאות, היות די היגער עולם ווייסט נישט ווער איז געווען דער הגרי"י פויזן זצ"ל, אבער דאס לייקען דער פאוסט פארשטיי איך איבערהויפט נישט.

[משיב כהלכה]

בעת די פוסקים וואס איר האט פריער צוגעברענגט זענען עס לכתחילה מתיר, און זעען אויך נישט קיין פראבלעם אין שייטלען וואס קוקן אויס ווי אייגענע האר - עכ"פ ווילאנג מ'קען בקושי זען א חילוק, זענען א רוב פון דיינע יעצטיגע מקורות, אזעלכע וואס האבן געוואלט און פרובירט דאס צו אסר'ן, אבער האבן זיך צוריקגעהאלטן אלס "מוטב שיהיו שוגגין".
אזויווי דו ברענגסט טאקע נאך פון רביה"ק מסאטמאר און פון גאב"ד ירושלים זצ"ל, אז מ'האט געוואלט ראטעווען דעם המון פון אסאך א גרעסערע איסור, נעמליך דאס גיין בפריעת ראש רח"ל

כבודו מדבר על הגאון רבי טוביה וייס, שנקט במפורש שהיה רוצה לאסור (משום מנהג המקום! או משום אל תיטוש) אבל בפועל אי אפשר לאסור.

אבל כל אותם שהביא הגר"ג ציננער לא נחתו כלל לסוגיא, לבאר שכיום כאשר פשט המנהג לא שייך לאסור משום דת יהודית, ולא משום בחוקותיהם, ולא הרהור ולא מראית העין, כמו שכתב הגאון רבי גבריאל ציננער בעצמו כדלהלן.

אלא רק הקלו בפשטות מבלי לבאר טעמם, ועליהם יש פלא, כיצד הקילו במה שהחמירו אבותיהם (ואצל האדמו"רים זה מאוד חשוב, להקפיד בכל תוקף על מה שהחמירו לפניהם), וכאן יש כל מיני תירוצים;

על נכדי הדברי חיים מצאנז, כתב הגר"ג שלא יכלו להחמיר כמותו כי ממילא במטפחת שחורה כבר מקילים.

ועל האדמו"ר מפאפא כתב הגר"ג שראה שבעלי בתים חשובים מקילים, ולא רצה לאסור להם. ועוד הוסיף, שגדולי הפוסקים מקילים ואפשר לסמוך עליהם.

והאדמו"ר מקלויזנבורג היקל כי ראה את המצב אחרי השואה, ורצה שלפחות יכסו את הראש (כמו רבי טוביה וייס).

והאדמו"ר מערלוי ביאר שהחת"ס אסר רק לבנותיו אבל לא לכלל ישראל.

אבל מי שבאמת ילמד את הסוגיא אליבא דהלכתא בספרי הפוסקים האוסרים והמתירים, מבלי להתחשב במנהג אבות ובאדמו"רים שהחמירו לפניו, יראה שאין שום טעם לאסור כיום, כפי שכתב הגאון רבי גבריאל ציננער בעצמו:

"שיטת הפוסקים המחמירים הוא או בשביל חשש מראית העין או משום שהם משיער המת שאסור בהנאה או משום הרהור או משום דת יהודית או משום חוקות הגויים, וא"כ בזמננו שנתפשט שבנות ישראל הכשרות הולכות בפאה נכרית, והקלות דעת וכל שכן נכריות אינן הולכות רק בגילוי שערות ממש, לא שייך כל החששות. ומה שהביא רשימות של כמה גדולים שאסרו, טעם של רובם לא שייך בזמננו".

[שאינו יודע לשאול]

מרן פוסק הדור רשכבה"ג רבי ישראל יעקב פוזן זצוקללה"ה, נפטר בשנת תשפ"ד. איך מיין אז איינער מאכט דא ליצנות פונעם עולם. ר' ישראל יעקב איז געווען א גרויסע תלמוד חכם, און א גרויסער מקיל, מיט אסאך מאדנע הוראות, און ער איז נישט געווען אנגענומען אלס גרויסער פוסק בכלל. כלל ישראל האט נאך עפעס רבנים און פוסקים מען דארף נישט ארומקלעטערן אויף די אינטערנעט אויפזוכן יעדע סברא פון יעדע ת"ח פון יעדע קרייז. לדעתי טאר נישט אידטיש צולאזן אזא בלבול הדעת וואס @משיב כהלכה מאכט דא. ממש נאריש.

א חידוש אז די זעלביגער וואס האט פריער מוחה געווען אויף א שארפע אויסדריק בנוגע א פסק פון וויענער רב זצ"ל (און שפעטער געלייקט מיין תגובה, וואס האט עס פארענטפערט, טאקע זייער שיין פון אים! ומודים דרבנן היינו שבחייהו), האט געלייקט דער תגובה, וואס האט א זלזול אין א גאון עצום ויר"ש מרבים מחוג תלמידי החזו"א.

איך בין נישט מחודש אויפדעם וואס דאס איז אריבער אן מחאות, היות די היגער עולם ווייסט נישט ווער איז געווען דער הגרי"י פויזן זצ"ל, אבער דאס לייקען דער פאוסט פארשטיי איך איבערהויפט נישט.

ביטע... לערן נישט קיין טיפע פשטים אין א לייק.

און אז דו פרעגסט, מיין לייק איז געווען אויף די צווייטע חלק.

[משיב כהלכה]

(ואגב, אויף וואס דו האסט נעכטן געשריבן אז די אמאליגע פאה נכרית בימי חז"ל והראשונים האט אויסגעזען פונקט אזויווי די היינטיגע, איז עס זייער מאדנע, אז בעת אלעס אין די וועלט איז געווארן מער פארגעשריטן ווי א דור שפעטער, איז "פונקט" די אינדוסטריע פון שייטלען צוריקגעפאלן צו א גאר פרימיטיווע שטאפל, ווען ביז עטליכע צענדליגער יאר צוריק האט מען נישט געזען קיין שייטלען וואס האבן בכלל אויסגעזען ווי עכטע האר. ופלא הוא עד למאוד, צו זאגן אז אמאל האט מען יא געקענט און שפעטער נישט.)

אפשר לבאר בכמה אופנים:

א. כך היו תסרוקות הנשים בזמנם, והפאות רק נדמו לתסרוקות הנשים (שהיום זה נחשב למכוער מאוד).

ב. אנחנו מסתכלים היום על הפאות של הסבתות, שלא עברו חפיפה וסירוק במשך שנים רבות, והפכו להיות קש ותבן. אבל כאשר הפאות היו חדשות, היו נראות כשיער ממש.

ג. לא היה להם כסף לקניית פאות טובות ויקרות. הגר"ב זילבר כתב: "וזכורני שבחו"ל בעיירה שלי רק הרבנית הלכה בפאה, כי אז זה לא היה מופץ והיה דבר של יוקרה ומותרות" (שו"ת אז נדברו חלק י"א סי' נ').

ד. לא היו בעלי מקצוע שידעו לייצר פאות טובות.

וראה בירחון התורני "המאור" שיו"ל בארה"ב בחודש שבט תשי"ג, לפני כשבעים שנה: "נתייסדו כאן הרבה בעלי מקצוע מאחינו בני ישראל, לעיבוד פאות נכריות בשביל בנות ישראל הכשרות. היהודים בעלי מקצוע הזה, הינם ברובם ג"כ מהגרים שבאו לכאן בשנים האחרונות והתעסקו במקצועם הזה גם באירופה, וכי על כן הינם מומחים בעיבוד הפאות הנכריות לכל פרטיו ודקדוקיו, בתכלית היופי והשלימות. ישנן בעלות מקצוע מומחיות מפורסמות כאלו, שמעבדות פאות נפלאות, שהרואה אותן לא יכיר בשום אופן שאלו הן פאות נכריות" (עמ' י"ט, מאמר "פאה נכרית ודת יהודית").

לפני שבעים שנה! (וכנ"ל עוד מקורות רבים משנים קדמוניות).

גם אשת החזון איש חבשה פאה באופן שהרואה לא הכיר, וכן מובא בספר "מעשה איש" (חלק ג' פרק ו' - מעשה רב):
"הרה"ג רבי אליהו פרידמן זצ"ל הגיע פעם לבית רבינו [החזו"א]... היה תמוה אצלו שראה את הרבנית, אשת רבינו, הולכת עם פאה על ראשה, וכנער ירושלמי, היה הדבר אצלו לפלא. אמר לו רבינו: ראיתיך תמה... מה שלבשה אשתי - אין זה שיער עצמי אלא פאה, ובאיזורים שלנו כך נהגו ללכת".

רואים ממעשה זה גם שלא התייחס כלל לעובדה שהרואה לא הכיר שמדובר בפאה וחשב שזה שיער ממש.

[שאינו יודע לשאול]

מרן פוסק הדור רשכבה"ג רבי ישראל יעקב פוזן זצוקללה"ה, נפטר בשנת תשפ"ד. איך מיין אז איינער מאכט דא ליצנות פונעם עולם. ר' ישראל יעקב איז געווען א גרויסע תלמוד חכם, און א גרויסער מקיל, מיט אסאך מאדנע הוראות, און ער איז נישט געווען אנגענומען אלס גרויסער פוסק בכלל. כלל ישראל האט נאך עפעס רבנים און פוסקים מען דארף נישט ארומקלעטערן אויף די אינטערנעט אויפזוכן יעדע סברא פון יעדע ת"ח פון יעדע קרייז. לדעתי טאר נישט אידטיש צולאזן אזא בלבול הדעת וואס @משיב כהלכה מאכט דא. ממש נאריש.

א חידוש אז די זעלביגער וואס האט פריער מוחה געווען אויף א שארפע אויסדריק בנוגע א פסק פון וויענער רב זצ"ל (און שפעטער געלייקט מיין תגובה, וואס האט עס פארענטפערט, טאקע זייער שיין פון אים! ומודים דרבנן היינו שבחייהו), האט געלייקט דער תגובה, וואס האט א זלזול אין א גאון עצום ויר"ש מרבים מחוג תלמידי החזו"א.

איך בין נישט מחודש אויפדעם וואס דאס איז אריבער אן מחאות, היות די היגער עולם ווייסט נישט ווער איז געווען דער הגרי"י פויזן זצ"ל, אבער דאס לייקען דער פאוסט פארשטיי איך איבערהויפט נישט.

ביטע... לערן נישט קיין טיפע פשטים אין א לייק.

און אז דו פרעגסט, מיין לייק איז געווען אויף די צווייטע חלק.

און לאמיך עס מער מסביר זיין. דער חשובער ת"ח שרייבט:

אבל מי שבאמת ילמד את הסוגיא אליבא דהלכתא בספרי הפוסקים האוסרים והמתירים, מבלי להתחשב במנהג אבות ובאדמו"רים שהחמירו לפניו, יראה שאין שום טעם לאסור כיום, כפי שכתב הגאון רבי גבריאל ציננער בעצמו.

פריער אינעם שמועס האט איינער נאכגעברענגט פונעם שו"ת שבט הלוי ז"ל, וז"ל: ופשוט אצלי כי פיאות נכריות המודרנים בזמן הזה הם בגדר "עוברת על דת יהודית" לצאת כן ברחובות קריה בלי כיסוי ראש.

יעצט, דער בעל שבט הלוי ז"ל איז געווען א גאר אנגענומענע פוסק ביי די חסידישע און ליטווישע קרייזן צוגלייך, ממילא ברויך איך זיך נישט רעכענען מיט דעם פוסק וואס איז עס מתיר - ווי גרויס ער זאל נאר האבן געווען בתוי"ש, און איך קען קלאר אננעמען אז ס'איז "אסור". ווייל אזוי שרייבט ער.

פארשייסטו שוין פארוואס איך האב מסכים געווען צו דאס וואס ער שרייבט.

כלל ישראל האט נאך עפעס רבנים און פוסקים מען דארף נישט ארומקלעטערן אויף די אינטערנעט אויפזוכן יעדע סברא פון יעדע ת"ח פון יעדע קרייז.

[משיב כהלכה]

פריער אינעם שמועס האט איינער נאכגעברענגט פונעם שו"ת שבט הלוי ז"ל, וז"ל: ופשוט אצלי כי פיאות נכריות המודרנים בזמן הזה הם בגדר "עוברת על דת יהודית" לצאת כן ברחובות קריה בלי כיסוי ראש.

יעצט, דער בעל שבט הלוי ז"ל איז געווען א גאר אנגענומענע פוסק ביי די חסידישע און ליטווישע קרייזן צוגלייך, ממילא ברויך איך זיך נישט רעכענען מיט דעם פוסק וואס איז עס מתיר - ווי גרויס ער זאל נאר האבן געווען בתוי"ש, און איך קען קלאר אננעמען אז ס'איז "אסור". ווייל אזוי שרייבט ער.

אני לעיל התמקדתי בביאור הענין של דת יהודית, אבל לגבי דבריו של הגר"ש וואזנר אפשר לבאר בפשטות שכוונתו על פאה ארוכה וחריגה, ולא על כל פאה בימינו (וכמדומה שבנות משפחתו נוהגות בפאה, וכמו כן ראה לנכון לצאת בפסק הלכה להתיר את הפאות מהודו (בנו הגרב"צ כתב מפיו תשובה ארוכה) למרות שאיירי בפאות ימינו כמובן ולא בפאות של פעם, לו יצוייר שפעם היה אחרת.

לגבי הפאות באופן כללי - כתב הגר"ש וואזנר בשו"ת שבט הלוי (חלק ה' סי' קצ"ט אות ד'):

"ובעצם המנהג של היום שהנשים שלנו יוצאות בפאה נכרית חלילה לי לתקוע עצמי בזה... היות כי מדברי הרמ"א סי' ע"ה ובד"מ סי' ש"ג ומג"א מוכח דהרבה היו מקילין בזה, וכן נהגו מדינות שלמות, אפי' לצאת לרשות הרבים כאשר העיד לנו הפמ"ג סי' ע"ה, וכבר מדורות רצו לשנות זה, ולא עלה בידם רק בחלקו אבל עדין מדינות שלמות החזיקו בזה, ע"כ אין לנו כח הכרעה בזה".

(אפשר גם לראות שהוא דיבר על המנהג של היום ולא של אתמול...)

אבל במקום להביא את דבריו אלו, מביאים דברים אחרים ומוציאים אותם מהקשרם.

ואגב, הגאון בעל שבט הלוי לא היה מקובל כ"כ בחוגים הליטאיים, ובוודאי שלא בחוגים הספרדיים, רק עסקני הצניעות ראו שהוא מחמיר גדול, והכתירו אותו כפוסק הדור, וכל מכתב שרצו לפרסם הלכו קודם להגר"ש וואזנר והחתימו אותו, וכך היה קל להם להחתים אחריו עוד רבנים.

והגר"ב זילבר התאונן על התופעה הזו, וכתב בשו"ת אז נדברו (חלק י"ג סימן פ):

"ומה שמעלת כבודו מזכיר מת"ח מפורסם, בטח התכוון לידידנו הגאון המפורסם מרא דאתרא הרב שמואל וואזנר שליט"א... וכבר היה לי עוד מלפני כמה שנים פתחון פה לפניו בקשר לזה, שאין לזה שום שייכות לצניעות. ואם מחמירים בגלל צניעות במקום שאין להחמיר, גורם להקל במקום שצריכים להחמיר. אני לא מכיר את זהותם של מחברי הכרוזים שחותמים עצמם בשמות שונים, אבל כפי הנראה שכוחם לחפש ולמצוא איזה חסרון ובונים ע"ז בנינים גדולים, ובאים לפני הרבנים ומתארים בצבעים שחורים, וכמובן שמנענעים להם עם הראש ואח"כ באים לפרסם איסורים בשם כל הרבנים".

[שאינו יודע לשאול]

הרב @משיב כהלכה, כ'האב נישט ריכטיג ציטירט. כ'האב מיך באצויגן אויפן תגובה וואו דו ברענגסט די פוסקים וואס זענען מתיר פא"נ וואס זעהט אויס פארן אויג ווי עכטע האר.

און ניין, דער שבט הלוי איז נישט געווארן פוסק הדור (אין אונזערע קרייזן - וואו רוב חברים דא געהערן) ביי עניני צניעות.

ואגב, אויב ווילט איר אנהויבן לערנען פשט אין פסקים, האב איך כמה פשטים פארוואס יענע גדולים וואלטן עס באמת גע'אסר'ט, נאר האבן עס מתיר געווען משום כמה טעמים... תורה בויעט זיך נישט לויט וויאזוי מ'לערנט אפ די פאליטיק אונטערן פסק. סליחה.

[משיב כהלכה]

די צער איז אויף די נשמות בעולם העליון וואס בראטן אין גיהנם אויף דעם וואס זיי האבן רח"ל פורץ גדר געווען, און אויף זייער קאנטע האבן מיר היינט די התירים

כבודו טועה.

אותן נשים פורצות גדר, ישלמו את המחיר על כל מי שהסתכל עליהן (כדברי רבינו יונה), וכן על כל הנשים שגרמו להן לנהוג כך, אבל כל זה רק בתחילת המנהג - כאשר המנהג מתפשט וכבר דשו בזה כולי עלמא, אין איש שם על לב ואין שום חטא בזה.

[משיב כהלכה]

און ניין, דער שבט הלוי איז נישט געווארן פוסק הדור (אין אונזערע קרייזן - וואו רוב חברים דא געהערן) ביי עניני צניעות

אני חייב להעיר על כך שרוב התגובות של החברים כאן הן שטחיות באופן מחריד: כן פוסק הדור, לא פוסק הדור, ההוא ספרדי, ההוא ציוני, ההוא היה מיקל גדול (לא משנה אם אמת או שקר, העיקר לכתוב משהו).

הבאתי את דברי הגאון רבי גבריאל ציננער (אגב, גם הוא פוסק חסידי מפורסם). למה לא להגיב לגופם של דברים כדרכה של תורה?

הרי גם אם פוסק הדור היה קובע משהו, ואתה למדת את הסוגיה ויצא לך אחרת ממנו, אסור לך לשתוק! ואתה מחוייב לגלות את דעתך!

כך היא דרכה של תורה? לצטט איזה קטע ישן משו"ת שבט הלוי שדיבר על פאות מודרניות בזמנו (שיתכן בהחלט שכוונתו לפאות חריגות ובולטות), ולטעון שאין לנו אלא דברי פוסק הדור, וכל הפוסקים האחרים בטלים ומבוטלים?

ראה מה שכתב הגאון רבי מנשה קליין זצ"ל, אב"ד אונגוואר, בשו"ת "משנה הלכות" (חלק ח' סי' קל"ז), אחר שטענו אז כנגדו מדוע חלק על גדול הדור בהלכה אחת, וזה לשונו: "בדין אם מותר לחלוק על גדול הדור, או מישהו אחר שגמרו בדעתם שהוא מגדולי הדור, או ראש ישיבה שלו, או אדמו"ר מחסידים. והרבה תולים עצמם בקרא ד"לא תענה על רב לנטות" (משפטים כ"ג ב'), ודייקו מינה שאסור לחלוק על גדול, ולכן אם מישהו חולק בהלכה על גדול, או למי שהוא נחשב בדעתם לגדול, או ראש ישיבה, או אדמו"ר, הרי הוא עובר בלאו זה דלא תענה, ורואים בזה גם בזיון התורה, שמבזים גדול הדור, או את רבם, וממילא מותר לבזות אותו הת"ח החולק, אפי' יהיה צודק במחלוקתו, אבל הרי עבר על "לא תענה", וכל שכן שאין הלכה כאותו החולק, שהרי אסור לחלוק על גדול הדור, והלכה כמותו, שמן השמים מסכימים כן.

והנה פשוט שהאומר כן הרי הוא מגלה פנים בתורה שלא כהלכה, דהלכה פסוקה היא דמותר לחלוק על רב וגדול... ואפי' על אביו ורבו מותר, וחובה איכא לחלוק ולברר האמת, וכמש"כ רש"י (חגיגה ג:) עשה אזנך שומעת ולמוד, ודע דברי כולן (המטמאים ומטהרים, האוסרין ומתירין, הפוסלין ומכשירין), וכשתדע להבחין אי זה יכשר, קבע הלכה כמותו, ע"כ. וכן מצינו ברבינו הקדוש שחלק על אביו בכמה מקומות, ומר בר רב אשי כתב על אביו רב אשי "הא דאבא דקטנותא הוא", כלומר שאמרה כשהיה קטן ולאו הלכה היא (עיין גיטין כט:). וכן כתבו כל הפוסקים להדיא... ועוד שהוא מבואר בכל התורה כולה, וכל החולק על זה כחולק על השכינה ורוצה ח"ו לבטל תורת משה רבינו ע"ה, שיש לכל תלמיד ותיק חלק בתורתינו הקדושה, וחייב להגיד דעתו כפי מה שהראו לו מן השמים. ואני דן אותם לכף זכות, שמחמת שלא למדו הלכה, לכן טעו בטעות גמורה כזו, ולא די שהם טועים, אלא שרוצים לכוף אחרים לילך אחר טעותם, והרי הם ח"ו בכלל מחטיאי הרבים שמונעים רבים מללמוד תורה ולברר האמת וללבנו, כאשר ניצטווינו לצרף וללבן הדברים כנתינתם מסיני.

וקרא ד"לא תענה על רב" דוקא בב"ד ובשעת הדיון נאמר, ובזמן הזה ליכא דין דלא תענה על רב לפי גדולי הפוסקים... דליכא בזמן הזה גדול שאסור לחלוק עליו. וחוץ מזה, אין הפירוש דלא תענה על רב להזהיר את הקטן שלא יחלוק על הגדול, אלא שלא יאמר דעתו קודם שיאמר הקטן באופן שהקטן יירא מלחלוק על הגדול, כמבואר כל זה בפוסקים... ועתה הגע בעצמך, עיקר אזהרת התורה שהזהירה שלא לענות על רב, היתה כדי שלא יירא הקטן מלחוות דעתו ולא ימנע מלחלוק, לפי שיחשוב מי הוא שיחלוק על הגדול, ולא תתברר האמת לאמיתה של תורה, ועל זה הזהירה התורה על הגדול שלא יאמר דעתו קודם, כדי שיבררו האמת ויצרפו וילבנו הדברים על בוריים ולאמיתה של תורה. וא"כ כל שכן המונעים ת"ח מלחוות דעתם ומאיימים עליהם בשטויות והבלים, שזה בזיון גדול ועבירה גדולה, והם הם המבזים התורה ולומדיה, ומגלים פנים בתורה שלא כהלכה, ועוברים על רצון הבורא שרצה שהת"ח יאמרו כל אחד דעתו כפי מה שהורוהו מן השמים, כדי שיצא הדין לאמיתו, כי זה עיקר רצון הבורא". עכ"ל.

וגם הביא שם תשובה מהגאון רשכבה"ג רבי משה פיינשטיין זצ"ל, שכתב לו בזה הלשון: "הנה מה שהתנצל כת"ר במה שחולק עלי בדבר הלכה, הוא למותר, כי כן דרך התורה שצריך לברר האמת. וח"ו לשתוק מי שסובר שאינו כן, בין לקולא בין לחומרא... דאדרבה אסור לו לשתוק... וגם מסתבר שאין בזמן הזה דין גדול ומופלג... לכן אף אם יחשיב אותי כת"ר לגדול, רשאי לחלוק, וממילא מחוייב לומר דעתו ואין צורך להתנצל". עכ"ל.

[שאינו יודע לשאול]

אני חייב להעיר על כך שרוב התגובות של החברים כאן הן שטחיות באופן מחריד: כן פוסק הדור, לא פוסק הדור, ההוא ספרדי, ההוא ציוני, ההוא היה מיקל גדול (לא משנה אם אמת או שקר, העיקר לכתוב משהו).

ואגב, הגאון בעל שבט הלוי לא היה מקובל כ"כ בחוגים הליטאיים, ובוודאי שלא בחוגים הספרדיים, רק עסקני הצניעות ראו שהוא מחמיר גדול, והכתירו אותו כפוסק הדור, וכל מכתב שרצו לפרסם הלכו קודם להגר"ש וואזנר והחתימו אותו, וכך היה קל להם להחתים אחריו עוד רבנים.

"ומה שמעלת כבודו מזכיר מת"ח מפורסם, בטח התכוון לידידנו הגאון המפורסם מרא דאתרא הרב שמואל וואזנר שליט"א... וכבר היה לי עוד מלפני כמה שנים פתחון פה לפניו בקשר לזה, שאין לזה שום שייכות לצניעות. ואם מחמירים בגלל צניעות במקום שאין להחמיר, גורם להקל במקום שצריכים להחמיר. אני לא מכיר את זהותם של מחברי הכרוזים שחותמים עצמם בשמות שונים, אבל כפי הנראה שכוחם לחפש ולמצוא איזה חסרון ובונים ע"ז בנינים גדולים, ובאים לפני הרבנים ומתארים בצבעים שחורים, וכמובן שמנענעים להם עם הראש ואח"כ באים לפרסם איסורים בשם כל הרבנים".

[מסתמא]

מרן פוסק הדור רשכבה"ג רבי ישראל יעקב פוזן זצוקללה"ה, נפטר בשנת תשפ"ד. איך מיין אז איינער מאכט דא ליצנות פונעם עולם. ר' ישראל יעקב איז געווען א גרויסע תלמוד חכם, און א גרויסער מקיל, מיט אסאך מאדנע הוראות, און ער איז נישט געווען אנגענומען אלס גרויסער פוסק בכלל. כלל ישראל האט נאך עפעס רבנים און פוסקים מען דארף נישט ארומקלעטערן אויף די אינטערנעט אויפזוכן יעדע סברא פון יעדע ת"ח פון יעדע קרייז. לדעתי טאר נישט אידטיש צולאזן אזא בלבול הדעת וואס @משיב כהלכה מאכט דא. ממש נאריש.

ר’ ישראל יעקב זצ”ל איז אנגענומען אלץ א ריזן פוסק ביי די היימישסטע שבהיימישסטע, ביטע.

צו זאגן מאדנע אויף זיינע פסקים איז ממש יוצא דופן.

אגב, די היתר פשוט אויף עפענען באטלעך שבת איז געבויט אויף ר’ ישראל יעקב’ס מעשה רב וואו ער פלעגט כסדר עפענען שבת אלע באטלעך ברבים.

[מסתמא]

מיין שאלה איז צו הרב @משיב כהלכה, אויב איז די גאנצע יסוד ההיתר געבויט אויף דעם אז היינט - ליידער - זענען די סארט מלבושים די נארמע, און זענען נישט אויפפאלנד, וויאזוי וועט זיין די הלכה ווען א פרוי וואס וואוינט אין א שטאט וואו מען גייט אזוי, און זי מעג לכאורה אויך גיין אזוי, אבער זי גייט יעצט צו א מקום וואו מען גייט אויף א העכערע דרגא אין צניעות. מעג זי זיך דארט דרייען מיט אזעלכע מלבושים וואס זענען בולט און רעשיג לגבי די ארטיגע תושבים?
לכאורה נישט.

ראשית חכמה, מה שאתה כותב "היום לצערי" - לא מובן, כי אין חפצא דאיסורא בסוג לבוש מסויים, רק הענין שהוא בולט וחריג גרם לו להיות אסור, ואם לדוגמא תתלבש אשה חרדית ב"ג'לביה" (לבוש שהיה נהוג במרוקו ודומה לרעלה), אע"פ שזהו לבוש צנוע ביותר, אבל בפועל כעת הוא גורם לכל הסובבים להסתכל בה ולכן זוהי פריצות וכן כתבו הפוסקים [ואם תאמר שהבגדים בעבר היו פחות יפים מהיום, אין זו סיבה לאסור, ולא מצאנו בהלכה איסור על בגד יפה].

די צער איז אויף די נשמות בעולם העליון וואס בראטן אין גיהנם אויף דעם וואס זיי האבן רח"ל פורץ גדר געווען, און אויף זייער קאנטע האבן מיר היינט די התירים.

און אויך אויף די מענטשן אין אונזער צייט וואס זענען ליידער פורץ גדר, און שטיפן דעם גדרים נאך ווייטער, און א דור-צוויי ארום וועט זיך באלעקן מיט זייערע חטאים, בעת זיי וועלן נאך האלטן אינמיטן אפנעמען זייער עונש.

זיך בראטן אין גהינם פארן פורץ גדר זיין כפסקי הרמ”א, המג”א, האליה רבה, והפרי מגדים, והתניא???

שפראכלאז

[אהבת עולם]

ראשית חכמה, מה שאתה כותב "היום לצערי" - לא מובן, כי אין חפצא דאיסורא בסוג לבוש מסויים, רק הענין שהוא בולט וחריג גרם לו להיות אסור, ואם לדוגמא תתלבש אשה חרדית ב"ג'לביה" (לבוש שהיה נהוג במרוקו ודומה לרעלה), אע"פ שזהו לבוש צנוע ביותר, אבל בפועל כעת הוא גורם לכל הסובבים להסתכל בה ולכן זוהי פריצות וכן כתבו הפוסקים [ואם תאמר שהבגדים בעבר היו פחות יפים מהיום, אין זו סיבה לאסור, ולא מצאנו בהלכה איסור על בגד יפה].

די צער איז אויף די נשמות בעולם העליון וואס בראטן אין גיהנם אויף דעם וואס זיי האבן רח"ל פורץ גדר געווען, און אויף זייער קאנטע האבן מיר היינט די התירים.

און אויך אויף די מענטשן אין אונזער צייט וואס זענען ליידער פורץ גדר, און שטיפן דעם גדרים נאך ווייטער, און א דור-צוויי ארום וועט זיך באלעקן מיט זייערע חטאים, בעת זיי וועלן נאך האלטן אינמיטן אפנעמען זייער עונש.

זיך בראטן אין גהינם פארן פורץ גדר זיין כפסקי הרמ”א, המג”א, האליה רבה, והפרי מגדים, והתניא???

שפראכלאז

איר האט נישט דורכגעלעזט דעם גאנצן שמועס, איז וואר?

[פיי]

מרן פוסק הדור רשכבה"ג רבי ישראל יעקב פוזן זצוקללה"ה, נפטר בשנת תשפ"ד. איך מיין אז איינער מאכט דא ליצנות פונעם עולם. ר' ישראל יעקב איז געווען א גרויסע תלמוד חכם, און א גרויסער מקיל, מיט אסאך מאדנע הוראות, און ער איז נישט געווען אנגענומען אלס גרויסער פוסק בכלל. כלל ישראל האט נאך עפעס רבנים און פוסקים מען דארף נישט ארומקלעטערן אויף די אינטערנעט אויפזוכן יעדע סברא פון יעדע ת"ח פון יעדע קרייז. לדעתי טאר נישט אידטיש צולאזן אזא בלבול הדעת וואס @משיב כהלכה מאכט דא. ממש נאריש.

ר’ ישראל יעקב זצ”ל איז אנגענומען אלץ א ריזן פוסק ביי די היימישסטע שבהיימישסטע, ביטע.

צו זאגן מאדנע אויף זיינע פסקים איז ממש יוצא דופן.

אגב, די היתר פשוט אויף עפענען באטלעך שבת איז געבויט אויף ר’ ישראל יעקב’ס מעשה רב וואו ער פלעגט כסדר עפענען שבת אלע באטלעך ברבים.

דו רעדסט פון ר' ישראל יעקב פישער, אדער ר' ישראל יעקב פאזען