יש הרואים בספר המרדכי את חתימת תקופת הראשונים באשכנז ובצרפת, וכמו התלמוד בבלי לתורת האמוראים, כן הוא המרדכי לתורתם של חכמי אשכנז וצרפת. אך לבד מהכינוס, משובצים בספר מתורתו הגדולה, פירושיו ופסקיו החשובים של רבינו עצמו.
טעם התלות ספרי המרדכי בספר הרי”ף
ככל הנראה ספר המרדכי נכתב במקורו על פי סדר הרי"ף וכבן לוייה לחיבורו של אדונינו הרי”ף כמו הפסקי הרא”ש אבל בשונה מפסקי הרא”ש ספר המרדכי נכתב כמאסף של פסקי הלכה על סדר הש”ס ומיוסד על אוסף רחב היקף מדברי רבותינו הראשונים בעיקר מבעלי התוספות ובית מדרשם.
אבל בשונה מרבינו הרא"ש שלקח לו דרך הרי"ף לסכם את העולה מהתלמוד להלכה, ומביא גם את התוספות שהן דינים עיקרים העולים מהסוגי', ולא תמיד מביא את כל הפסקים ששייך לגמרא או לסוגיא ההוא רק הפסקים העולים משקלא וטריא הסוגיא. ומאידך גיסא ספר המרדכי הוא גם מלקט ומכריע מתוך ספרי הפוסקים וסידרם על סדר הש”ס ומוסיף ומעיר על פסקי הרי”ף ומאסף וממלא את תורתם ופסקי רבותינו הבעלי תוספות לתוך פונדק אחד. ספר המרדכי משמש כספר השלמה לההלכות המובאות בהרי”ף.
וטעם התלות ספרי המרדכי והרא”ש בספר הרי”ף כיסוד לספרם אפשר להבין מדברי המרדכי עצמו כפי שקיבל מרבו רבינו המהר”ם מראטענבערג.
במרדכי (כתובות סימן ק"ע) ז"ל: שפוסקים בכל מקום כרב אלפס, אם לא במקום שהתוספות חולקין עליו".
בשו"ת מהר"ם ראטענבערג (דפוס ברלין עמ' 138) ז”ל: אמנם מנהגינו לפסוק בכל דבר כדברי רבי' אלפסי בדבר שלא נחלקו עליו התוס'. אמנם איני זוכר בשום דבר שהתוס' חלוקי' עליו כי כל דרכיו משפט צדק עכ”ל.
חשיבותו של ספר המרדכי
מאז הופיע ספר המרדכי, לא פסקו לומדי התורה מלהגות בו, וכל חכמי ישראל לא נלאו מלעמול בו ולפרשו לדלות ממנו דינים והלכות, פירושים ומנהגים. ספרי הפוסקים ראשונים ואחרונים מביאים את פסקיו והוראותיו ביראת הכבוד, די להזכיר כי שני עמודי ההוראה שכל בית ישראל נשען עליהם, רבינו יוסף קארו בספרו הגדול 'בית יוסף' שעל הטור ובשלחנו הערוך, ורבינו משה איסרליש הרמ"א, בדרכי משה שעל הטור ובמפה שפרש על השולחן ערוך', מרבים להביא את דברי המרדכי בספריהם וקובעים הלכה לפי הכרעותיו.
לנו לבני אשכנז מייחסים כמעט משקל וערך שוה להמרדכי כמו לפסקי הרא”ש וספר המרדכי הוא בעצם אחת מהסיבות שהניע רבינו הרמ”א לכתיבת ספרו המפה על פסקי המחבר.
ספר המרדכי נכתב כמאסף של פסקי הלכה על סדר הש”ס ומיוסד על אוסף רחב היקף מדברי רבותינו הראשונים בעיקר מבעלי התוספות ובית מדרשם כמו שכתב בשו"ת הרמ"א (סי’ ק’) "ספר המרדכי מלוקט ומחובר מספרים שונים” עכ”ל. מרובים הם דברי הראשונים וחיבוריהם המובאים בו אשר לא הגיעו לידינו דרך צינורות אחרים וזוכים אנו לאורם רק מתוך הבאתם במרדכי. גם במקומות בהם הגיע לידינו החיבור המקורי, פעמים יש בדברי המרדכי נוסח שונה או מתוקן יותר.
עד כמה התקבל ספר המרדכי כספר הלכה וכספר לימוד, יעידו עשרות העתקות מהספר המחזורים בספריות ברחבי תבל. הספרים הרבים שנתחברו על המרדכי, מהם חיבורים שלמים ומהם הערות והגהות (בין המחברים גאוני הדורות: מהר"ל, מהרש"ל רמ”א, ב”ח, סמ”ע, של”ה, רבי מרדכי בנעט ורבים אחרים), וכן הקיצורים והמפתחות השונים שנעשו ממנו (כגון מרדכי הקצר' לר”ש שליטשטט, ”מראה מקום” למהרי”ק ועוד)
על ספר המרדכי כתב הבית יוסף בהקדמה, שאחרי ג' עמודי ההוראה הרי"ף הרמב"ם והרא"ש, הם הרמב"ן והמרדכי. מפני שספר המרדכי מיוסד הוא על פסקי התוספות וראבי"ה ומהר"ם. ובכל מקום פסקיו בחונים ובדוקים וזהירים ממרכז ההלכה.
ומי לנו גדול מרבינו הרמ”א אשר למד עם תלמידיו שיעור קבוע בספר המרדכי (שו”ת הרמ”א סימן ל”ח) ואף כתב הגהות והערות על המרדכי אשר כנראה העתקותיהם נדפסו בדפוסים מאוחרים ע”י תלמידיו תחת השם הגהות הרמ”א על ספר המרדכי ונדפס בתוך הגמרא ליד דברי רבינו המרדכי.
וראה מה שכתבו גדולי האחרונים:
בש"ך (יו"ד סי' רמ"ו סק"ה) ז”ל: יש ללמוד ספרי הפוסקים דיני התורה כמו הרי"ף ומרדכי והרא"ש ודומיהם דזהו שורש ועיקר לתורתנו" עכ”ל.
בט"ז (יו"ד רמ"ו סק"ב) ז”לאו: כתוב בדרישה יש בעלי בתים נוהגים ללמוד בכל יום גפ"ת ולא שאר פוסקים וראייתם מסוף נדה תנא דבי אליהו כל השונה הלכות בכל יום מובטח לו שהוא בן עולם הבא אבל לי נראה דצריך לעסוק בספרי הפוסקים כגון אלפסי מרדכי אשר"י ודומיהם ואינם יוצאים כלל בלמוד גפ"ת לחוד דההיא דתנא דבי אליהו כל השונה הלכות פרש"י הלכות פסוקות". עכ”ל.
איך נתהוה שיבושים ולשונות מגומגמים
תועלת מרובה יש מידיעת המקורות מהם שאב רבינו. ראשית, בכדי להשוות את הדברים ובכך לעמוד על נוסח הדברים המדוייק. שנית, מעיון בגוף המקור ניתן להתחקות אחר שרשי הדברים ולעמוד על ההקשר בו נכתבו הדברים. במרדכי החדש ממכון ירושלים הוסיפו בהערותיהם גם המקומות בההלכה שהפוסקים האחרונים מביאים את המרדכי החל מהשו”ע והרמ”א.
אך דא עקא, על אף התפשטותו של הספר וריבוי הדפוסים וכתבי היד, ואולי מפני כן רבו בספר החיסורים והשיבושים, והלשון קשה ומגומגמת, וכלשון רבותינו: "כי אתה ידעת את ספר המרדכי ואת שיחו כי לרוב נמצא בו לשונות מגומגמים" (שו"ת הרמ"א סי’ ק’), "כבר נודע דהרבה לשונות מגומגמים נמצא בספר זה" (ב”ח או"ח סי' תרפ”ב) "כי חסרונות הרבה ראיתי בו בכמה מקומות" (שו"ת הרמ”ע מפאנו סי’ ל”ב).
היתה זו שאיפתם של גדולי התורה ואנשי המחקר לאורך הדורות, לראות את ספר המרדכי יוצא לאורה כשהוא שלם ומתוקן. אך לגודל המשימה וריבוי החומר, הן משום
גודלו של החיבור והן מפני עשרות כתבי היד השלמים ומאות המקוטעים, וגם מפני קשיים נוספים, נשארה השאיפה בבחינת מחשבה טובה בלבד.
המלאכה הקשה הזאת לברר ולתקן את ספר המרדכי החל כבר ברבינו הרמ”א עצמו שלמד עם בני ישיבתו שיעור בספר המרדכי וטרח מאוד מאוד לברר ולתקן הנוסח המדיוק והמקורי.
גם ממש בדורינו האחרון היה רבינו מהר”ש וואזנער זצ”ל השמיע בדרשותיו תקותו שמערכת עוז והדר יברר וינקה את ספר המרדכי להגישו להלומדים בכלי מפואר למאן יתרבו הלומדים בהמקור אשר העולם הפסיקה עומדת עליו. ואכן החזון יצא אל הפועל ויצאו הספר המרדכי מפואר ומשוכלל בארבעה הכרכים של ה”מרדכי השלם" ע”י מכון ירושלים שהשקיעו עבודה רבה ולקטו וכנסו לפונדק אחד העבודה של קודמיהם שעשו עבודת הניקוי על מסכת בודדים ויצא בסעט מפואר שאפשר להשיגו בעזהשי”ת תלי”ת.
נוסח אושטרייך ונוסח ריינוס
יש שני נוסחאות של המרדכי, נוסח אושטרייך ונוסח ריינוס. יש השערות אבל לא ברור בדיוק איך זה נוצר. בכל אופן זו הוא המציאות, והפוסקים כגון המהרי"ל והתרומת הדשן כבר הזכירו אותם. מרדכי אושטרייך גדול יותר מריינוס, ומצד שני סגנון לשונו נראה פחות מעובד מנוסח ריינוס. אבל בכל זאת א"א להגדיר הנוסח ריינוס כפחות שלם מאושטרייך, כשיש קטעים מריינוס שאינם בנוסח אושטרייך כלל.
היכן הוא ספר המרדכי האמיתי, אותו חיבר ר' מרדכי בן הלל תלמיד מהר"ם. ועל מי סומכים יותר להלכה, על "מרדכי של בני אושטרייך" או על "מרדכי של בני ריינוס". על זה כתבו הפוסקים, שספר המרדכי האמיתי, המקורי, מר' מרדכי בן הלל, הוא "מרדכי של אושטרייך". במהלך השנים גם נעשו כמה מחקרים על פי כל עדי נוסח של הספר. והמסקנה היא כמו שכתבנו, שנוסח אושטרייך הוא ספר המרדכי המקורי של ר' מרדכי בן הלל שאותו מייצגים 2 כתבי יד עיקריים, כ”י וואטיקאן וכ”י בודאפעסט משנת קל"ג (ונזכר בחידושי חתם סופר למסכת גיטין (נב, א ד"ה נכסי): "ובדקתי בכל מרדכי שבדפוס, ואחד כתוב על קלף שנת גפ"ן לפ"ק"), וווטיקן ממאה י"ד.
ואילו ספר "מרדכי של ריינוס", מיוסד הוא בעיקרו על ספר המרדכי האמיתי, וגם נוספו בו מאות פיסקאות חדשות, שהם מאות פסקים חדשים, שלא היו בספר המרדכי האמיתי שחיבר תלמיד מהר"ם. הוספות אלו מקורם מספרי התוספות והראשונים מצרפת ואשכנז, ומשולבות הן בתוך נוסח ספר המרדכי הישן - הבסיס שעליו נסדר ה”מרדכי של ריינוס” עם הוספות מהבעלי תוספות לדורותם . עד שלבסוף אין הקורא יכול להבחין באותן פיסקאות שאלו הן הוספות חיצוניות, ולא מגוף הספר עצמו. (אלא אם כן יעיין בטופס אחר של ספר המרדכי הנקי מהוספות אלו). ועל פסקים אלו אין סומכים בעצימת עיניים. אלא כל מקרה לגופו. בודקים מהיכן מקור הפיסקה, ואם נכונה סברתה, וכיצד דעת שאר הראשונים באותה הלכה.
המסדר המרדכי של ריינוס גם תיקן ונוסח גוף דברי המרדכי ללשון יותר מעובד. כמו שכתב הרב א"א אהרונוב (חצי גיבורים, חוברת יא, עמ' תתקצ, הערה 6) וטען שלגבי הנוסח סופרי ריינוס דייקו יותר, אבל אושטרייך יותר נקי מהוספות חיצוניים.
לסיכום: המרדכי של ריינוס
1 יש בו שינויי לשון מספר המרדכי המקורי. הנוסח יותר מעובד.
2 חסרים ממנו הרבה ממה שיש בהמרדכי המקורי.
3 יש בו הוספות רבות שאינם מהמרדכי.
יש כמה כתבי יד אבל
המוסמכים ביותר הם שני כתבי יד בנוסח אושטרייך
1 כת”י בודאפעסט. (אשר היה למראה עיניו של החת”ס).
2 כת”י וואטיקאן.
יש מגדירים את הכ”י וואטיקאן כנוסח שלישי בנוסח המרדכי מחמת שינויים, אבל בכל אופן קרוב הוא יותר לאושטרייך מלריינוס. וכשיש חילופים בנוסח בין נוסח וואטיקאן לנוסח בודאפעסט זו שאלה גדולה מי יותר מקורי, וקשה מאוד להכריע איזה מהם הוא יותר מוסמך, וכנראה תלוי באיזו מסכת. יש מסכתות שנראה שוואטיקאן מקורי יותר בבחינת 'מהדורא קמא' של המרדכי, ויש מסכתות שנראה שהוא מהדורא בתרא. במסכת פסחים בודאפעסט מעתיק את 'תוספות ערבי פסחים' של המרדכי שזה חיבור ארוך על סדר הגמרא ערבי פסחים, ואילו וואטיקאן מעתיק את הקיצור והמהדורה המאוחרת שעשה המרדכי לתוספות אלו, שזה פירוש על סדר הרי"ף ערבי פסחים. גם נוסף בכ”י בודאפעסט ובכ”י וואטיקאן הלכות ארץ ישראל שנשמטו מהדפוסים.
השינויים מהעתקה להעתקה בכתבי היד
לפעמים נשתנה היה הלשון המקורית ע”י הסופר המעתיק, ובמקום ואני מרדכי שכתב המרדכי עצמו, כשמעתיק בנו של המרדכי את הספר משנה את הלשון ולאבא מורי ה"ר מרדכי. או תלמיד המרדכי: ולמורי ה"ר מרדכי.
ראה דוגמא איך נשתרבב הדבר מהעתקה להעתקה ברכות (עמ' ע):
א. לשון המחבר (כתב יד אוקספורד הנ"ל, וכ"י ברלין שסביב הרי"ף, וכ"י מרדכי הגדול): וכן ראיתי בכתב ה"ר שמואל מבונבר"ק.
ב. לשון בנו של המרדכי (כתב יד וטיקן, בהמ"ל 674, וינה 208): וכן ראה אבא מרי בכתב...
ג. לשון תלמיד המרדכי (כתב יד בודפשט, וינה 2): וכן ראה מורי בכתב...
ד. לשון מאוחר (ששון): וכן ראה הר"ם בכתב...
ה. לשון מאוחר משובש (דפוס): וכן ראה רבינו מאיר.
לא נכתב המרדכי בשני נסחאות
ההשערות שנאמרו, אודות ב' עורכים או קבוצות, לנוסחאות אושטרייך וריינוס, וכביכול המחבר לא הספיק לגמור עריכת הספר. הנה כבר התפרסמה דבר הטעות, שאין הדברים נכונים כלל ועיקר. וחבל מאוד שאמרו על אחד מגדולי הפוסקים הראשונים "לא הספיק לגמור עריכת הספר". כשלפי האמת ספרו הופץ על ידו בחייו. וככל הנראה היה הוא המרדכי ”של אושטרייך”.
החיבורים ”מרדכי הקטן” או ”קיצור המרדכי” וה”הגהות המרדכי”
עכשיו נדבר מהחיבורים ”מרדכי הקטן” או ”קיצור המרדכי” וגם מהחיבור ”הגהות המרדכי” ככל הנראה מחברו הוא רבינו שמואל בן אהרן שלטשטט (שליצטאט, שליטשטאט) היה רב עלזאסי מהמאה ה-14 למספרם. נולד בשליטשטדט וחי בשטרסבורג במחצית השנייה של המאה ה-14. הוא היה ראש ישיבה בשטרסבורג, ומחברו של ספר 'קיצור המרדכי' או 'מרדכי הקטן' וגם חלק הארי של ”ההגהות המרדכי” שנקבצו ונדפסו לתוך הגמרות מתוך כתבי יד של המרדכי.
האם מהר”ש שליצשטט הוא גם המחבר המרדכי ”של ריינוס”
בהספר מרדכי קטן למהר”ש שליצשטט יש בו כ-200 פיסקאות שנמצאות רק בכתבי יד ריינוס, ולא נמצאים בכתבי יד אושטרייך, אך נמצאות בספר מרדכי קטן, מקוצרות כדרכו. הוי אומר שהוא הוא המקצר והמסדר של ”מרדכי של ריינוס”. וכן התרומת הדשן ומהר"י ברונא ידעו את זה, והשתמשו בספר 'מרדכי קטן' כדי לשחזר את מה שהיה כתוב 'מרדכי ריינוס' שלא היה בידם. כל שכן כשאנו רואים במפה שהעיירה שליצשטט (Sélestat) יושבת על גדות נהר הריין, אז מה טוב...
כנראה השם ריינוס הוא ע”ש אלזס היושבת על נהר הריין ולא לריינוס הידוע שהיא חבל ארץ אשכנז מקומם של העיירות קעלן וקהילות שו"ם.
בכל מה שקשור ל'מרדכי ריינוס' הוא פחות היה נמצא בקהילות קעלן ושו"ם, אלא יותר באזורי עלזאס וצרפת. למשל בעל ספר האגודה שהיה בעיר קעלן, 'המרדכי' שלו היה כמו הספר הישן, הוא הנוסח שבדור שאחרי המגיפה השחורה נקרא 'אושטרייך'. וכנראה לא נמצא מקום שהאגודה מעתיק פסק ייחודי שנמצא רק במרדכי ריינוס. גם מהרי"ל רבה של מגנצא כותב: "שלי אושטרייך", אך הכיר גם את ספר ריינוס, וכשמביא את ריינוס בכמה מקומות כותב "יש במרדכי", הוי אומר, המרדכי שלי הרגיל הוא 'אושטרייך', ויש טפסים של מרדכי שמוסיפים שהם 'ריינוס'. מכל זה אפשר שיש לשפוט שהמרדכי דבני ריינוס הוא מעשי ידיו של המהר”ש שלצשטט.
הסמכות העליונה של המרדכי של אוסטרייך
נחזור לעניננו, הסמכות העליונה של המרדכי של אוסטרייך כמקור הכי מוסמך שהוא הוא המרדכי המקורי מצינו בכמה מקומות ובעיקר בשם רבינו התרומות הדשן.
א. דוגמא לפסק של "מרדכי של ריינוס" שנדחה מהלכה בתרומת הדשן ובית יוסף או"ח סימן שפב בב”י מביאו: ובתרומת הדשן סימן ע"ו כתב דבמרדכי דבני אושטרייך לא נמצא פסק זה כלל ואי לאו דמסתפינא הוה אמינא דפסק תמוה הוא וכו' אמנם קשה לסתור פסק ערוך הנמצא בחיבור מדקדוק הגאונים וכו’ ותמהני עליו (הב”י על התרוה”ד) היאך רפו ידיו ולא סתר פסק זה בזרוע נטויה ע”כ. להחוקרים נראה שהיה למרן הב”י הטופס של ספר המרדכי מסוג זה שאנו מזהים "אושטרייך".
ב. בלקט יושר לתלמיד התרומה”ד חלק א (אורח חיים) עמוד נב ענין ב:
ואמר לי מה"ר יודא אוברניק יצ"ו שאמר לו הגאון זצ"ל שכתוב כן במרדכי רינוס. והקשה לו מה"ר יודא דלעיל וכו’ והשיב הגאון במרדכי אושטריך ליתא. וכמדומה להגאון זצ"ל כל מה שכתוב במרדכי רינוס ולא כתוב במרדכי אושטריך בכלן יש לפקפק.
ג. עירובין רמז תקז – תרומת הדשן סי' עו: "אחד מהגדולים העתיק משם מרדכי ריש פרק הדר, כמדומה לי שהוא במרדכי דבני רינוס... אמנם במרדכי דבני אושטריך לא נמצא פסק זה כלל". (רוט מס' 1)
ביצה רמז תרסב – תרומת הדשן סי' פד: "וכן העתיק אחד מהגדולים בשם מרדכי... וכמדומה דבמרדכי דבני ריינוס העתיקו, דבמרדכי דבני אושטריך ליתא".
ד. ובשו"ת מהרי"ל (סו"ס עו) כתב שספרי ריינוס מדוייקים הרבה יותר מאושטרייך.
המרדכי הנדפס בתוך הגמרות הוא ”נוסח של ריינוס” (כמו רוב כתה"י הידועים).
השלמת קטעים החסרים בריינוס ע"פ אושטרייך התחיל כבר לפני עידן הדפוס, ונמצא כבר בגליוני כתה"י. ויש אפילו כת"י המוגדרים כמשולבים, בהם שלבו קטעים מב' הנוסחאות בפנים בספר אחד בלי להבחין ביניהם. וכפי הנראה מדפיסי מרדכי הראשוניפ המדפיסי קושטא השלימו המרדכי ע"פ גליוני כת"י בלי לדעת מה זה, וממילא הם לא הבחינו בין השלמות ע"פ אושטרייך, והוספות בגליון שלא מספר המרדכי והם כללו הכל לתוך גוף נוסח המרדכי המודפס.
דפוס קושטא הדפוס הראשון של ספר המרדכי והגהותיו, הוא דפוס קושטא משנת רס"ט, שהדפיסו מתוך כתבי יד שבאו לידיהם. כל הדפוסים שלאחריו, עד וילנא ועוז והדר, מיוסדים על קושטא רס"ט.
(שתי מסכתות של מרדכי, ברכות וביצה, נדפסו לראשונה בדפו"ר של התלמוד בבלי שונצינו רמ"ד, בסוף כרך הגמרא. שם אין כלל הגמ"ר לאחר המרדכי).
עצם העובדה שהמרדכי הנדפס בכל הדפוסים הוא מיוסד על נוסח ריינוס ע”פ דפוס קושטא בו בזמן שהמרדכי המקורי הוא נוסח של אוסטרייך, ראה מה יצא מזה:
1. בדרכי משה יו"ד (סי' ס"ד אות י"ב): "וכן הוא במרדכי שלנו (סי' תקפה), ובאיסור והיתר הארוך כלל כ' (דין יח) כתב בשם המרדכי דאף לאחר שנצטננו שניהם כל צרכן אסור ואף על פי שנאמר וישימו החלבים על החזות שאני במקדש שהכהנים זהירים וזריזין אבל עתה שאין אנו נזהרים כ"כ אין לנו להקל כי לפעמים יסמוך הטבח על דעתו ויסבור שנצטנן ויהיה עדיין חם עכ"ל. ואפשר שהיה לו במרדכי נוסח אחר ממרדכי שלנו ונראה שאין לחוש וכו'.
ב. בדרכי משה יו"ד (סי' מ"ב אות ב) מביא מרדכי בשם איסור והיתר וכתב: "ואינו במרדכי שלי". (וע"ע שו"ת הרמ"א סי' נ"ג וסי' נ"ד).
ג. ש"ך ביו"ד (סי' צ"א ס"ק י'): "באיסור והיתר בשם מרדכי וכו' וצ"ע כי לא נמצא מזה דבר במרדכי וסמ"ג".
ד. שבות יעקב בספרו תורת האשם (כלל ל"ה): "כן כתב איסור והיתר הארוך בשם מרדכי פרק קמא דע"ז, ודקדקתי בכל המסכת ולא מצאתיו".
ה. פרי מגדים (יו"ד סי' פ"א): "ועיין באו"ה כלל כ"ב דכ"ג וכ"ד העתיק דברי המרדכי וכו', והכה"ג בהגהות הב"י אות ה' תמה עליו וסבור שהם דברי או"ה וליתא אלא או"ה העתיק דברי המרדכי, ובאמת במרדכי שלפנינו ליתא כן".
ו. חיי אדם (בנשמת אדם כלל מ"ה): "שוב עיינתי בט"ז ס"ק ז' והביא גם כן דברי המרדכי בפרק כ"כ על פי הדרך שהעתיקו האו"ה, ואין ספק אצלי שנוסחא מוטעת נזדמנה לט"ז ואותו נוסחא מוטעת היה ביד או"ה, שהרי במרדכי שבאלפסי שבידנו הוא נדפס כתיקון וכדאיתא בסה"ת להדיא שזכינו לו בעז"ה, ואותו נוסחא המוטעת היה גם ביד מהרי"א, ולכן אין ספק לפע"ד שאין לסמוך כלל על או"ה בזה, אלא כמש"כ הב"ח והמ"א.
ז. במרדכי (רמז תתסא) יש אריכות שפותחת ב"הגה"ה" וכל כולה העתקה מראשונים אחרים: העיטור, הרא"ש והר"ן. ופשוט שאינו מהמרדכי, שאין דרכו להעתיק מחבירו הרא"ש, והר"ן היה יותר מאוחר לו!! (וכן ל"מ בכתבי היד). וכמה יש לתמוה על הדרכ"מ אשר פעמיים מביא משם דברים ומייחסם להמרדכי. ולא רק בייחוס עסקינן אלא שהוא מציין שחוץ מהר"ן שכתב כן, גם המרדכי כתב זאת, ובאמת שאין כאן אלא ר"ן שהועתק ע"י מאן דהו לתוך הגה"ה במרדכי.
רבינו הרמ”א למד עם תלמידיו שיעור קבוע בספר המרדכי (שו”ת הרמ”א סימן ל”ח) ואף כתב הגהות והערות על המרדכי אשר כנראה העתקותיהם נדפסו בדפוסים מאוחרים ע”י תלמידו ר’ הירש תחת השם "הגהות הרמ”א" על ספר המרדכי ונדפס בתוך הגמרא ליד דברי רבינו המרדכי.
גם ספר המרדכי הנקרא ספר 'מרדכי קטן', שחיבר מהר"ש שליצשטט בריינוס בשנת קל"ו, היה נפוץ בכת"י בדורו של מהרש"ל ומביא ממנו בספרו יש"ש ובחיבוריו על הסמ"ג והטור. חלק קטן מן הספר יצא לאור מכת"י בשנים האחרונות (למסכתות שבת, בבא קמא והלכות קטנות), ורוב הספר עדיין בכת"י ולא נדפס.
סתם 'מרדכי' המובא בספר "איסור והיתר הארוך" הכוונה לספר מרדכי של אושטרייך, היות שהר"ר יונה מחבר ספר איסור והיתר נראה שהוא "הר"ר יונה" המוזכר כרב ודיין בעיר רגנשבורג בדורו של בעל תרומת הדשן, וחבר ביה"ד עם ר' ישראל ברונא. וכן נזכר כמה פעמים בספר "לקט יושר": "קבלתי ממורי מהר"ר יונה יצ"ו בשם מהר"ן ז"ל מאיגר" (לקט יושר יו"ד עמ' כה). "ואמרתי לו [=לר' ישראל איסרלין בעל תרומת הדשן] איך שמהר"ר יונה יצ"ו התיר ברעגנשפורג" (לקט יושר או"ח עמ' עד). העיר רגנשבורג, וכל חכמים אלו הנ"ל, היו שייכים למנהג אושטרייך בדרך כלל יותר מאשר למנהג ריינוס, ובידי בעל תרה"ד, מהר"י ברונא ולקט יושר, לא היה ספר מרדכי של ריינוס בכלי ראשון כי לא קיבלוהו, רק היה בידם ספר המרדכי הקדמון לר' מרדכי בן הלל הנקרא בפיהם "של אושטרייך" (והוא בדרך כלל ספר מרדכי כ"י בודפשט והדומים לו). ומה גם שככל הנראה גם באזור ריינוס מקום המהרי”ל והאגודה לא היו להם ה”של ריינוס” רק המקורי ”של אוסטרייך”. ומקום מוצאיו ”של הריינוס” היה ככל הנראה במחוז עלזאס שע”י נהר הריין.
ההגהות המרדכי.
כתב החיד"א בספר שם הגדולים (מערכת ה אות כד) בשם הרמ"א:
הגהות מרדכי - נראה שחיברם רב אחד אחר המרדכי והן מלוקטות מספרים רבים, ולכן הלשון מגומגם כמ"ש מור"ם בתשובותיו סימן מ'. ובהגהות פ"ק דעירובין אומר שמצא להרא"ש מטוליטולא שכתב וכו' והוא הרא"ש המפורסם אביו של רבינו יעקב בעל הטורים שברח מאשכנז לטוליטולא והרביץ שם תורה מאד. והרא"ש היה חבר המרדכי כנודע. ובימי מרדכי רחוק שיתפשטו חבורי הרא"ש. ולפי מה שנראה שההגהות נתחברו אחר המרדכי ניחא. ועיין במערכת י' אות י"ג (עיין רבינו יעקב מרומרוג בח"א). ומשם תראה שיש בתוך הגהות מרדכי איזה לשון שהאומרו היה בזמן המרדכי או קודם. ויש לשונות מספרים שהיו אחר המרדכי כמ"ש מור"ם שנלקטו מספרים רבים, ודי בזה, עכ”ל.
גם ה"הגהות מרדכי" הנדפסות לאחר המרדכי, ברובן, אין הן שייכות לחילוף הנוסחאות בין "מרדכי של אושטרייך" לבין "מרדכי של ריינוס". אלא, במיעוט מסכתות הן השלמות מנוסח הספר המקורי, לנוסח הדפוס החסר מהוספות אלו. ברוב המסכתות הן הן הוספות ממקור אחר, מכתב יד של ספר המרדכי שנכתבו בו על הגיליונות בהצד הוספות מ"רב אחד אחר המרדכי" שליקט ממקורות רבים, וככל הנראה הוא הוא רבינו שמואל שליטשטאט.
למסקנה, נראה לחלק את הגהות מרדכי הנדפסות לאחר המרדכי ל-3 סוגים:
1 - 'הגהות מרדכי' שהן פיסקאות שכתב המרדכי עצמו. כך הוא הדבר במיעוט מסכתות.
2 - 'הגהות מרדכי' שהן פיסקאות שכתב "רב אחד אחר המרדכי" על גיליון ספר המרדכי שלו. כך הוא הדבר ברוב מסכתות. וה”ה רבינו שמואל שליצשטאט.
3 - 'הגהות מרדכי' שהן ממקורות אחרים.
אין הלומד יכול להבחין אלו מדיבורי ה”הגהות מרדכי” אביהם מולידם הוא רבינו המרדכי עצמו ואלו נספחים בשלבים מאוחרים יותר ולאו מר בר רב אשי חתים עליה. וגם בספר המרדכי עצמו חלק נכבד מתוכו הוא בעצם דברי ההגמ”ר משולב תוך דברי המרדכי עד שקשה מאוד לקבוע בבירור איזה קטע הוא מהמרדכי עצמו ואיזה קטע הוא מההגהות מרדכי וטעון חיפוש אחר חיפוש בכדי לקבוע בודאות. ומה גם אם יאמרו שנוסח הריינוס הוא נוסח רבינו שמואל שליצשטאט.
המרדכי על ההלכות קטנות
המרדכי על ההלכות קטנות נערך ונכתב ע”י רבינו שמאל שליצטאט מיוסד על התוספות שאנץ (אגב, הרא”ש בפסקיו ותוספותיו ג”כ יסד דבריו על התוספות שאנץ)
כמו שכתב המחבר בעצמו בסוף ספרו "מרדכי קטן" שעיקר מטרתו במרדכי הלכות קטנותצהוא לקצר את תוספות שאנץ למסכת מנחות. וכבר שם לב לזה גם רבינו הרמ"א בשו"ת שכתב "כל דברי המרדכי בהלכות קטנות, כמעט כולם, הם מדברי תוספות שאנץ.
ההגהות הרמ”א על ספר המרדכי - וזהות מחברו
אודות הקשויים בנוסח רבינו המרדכי כתב הרמ"א (שו"ת סי ק. ה): "אתה ידעת את ספר המרדכי ואת שיחו כי באו בתוכו הנחות ודינים רבים שלא במקומן", ונוסף על כל זה ההדפסה הצפופה והרצופה שאינה נותנת רווח בין פרשה לפרשה. ולאו מר בריה דרבינא חתים עלייהו עכ”ל.
ההגהות הרמ"א הנדפסים בהמרדכי אינם מהרמ"א עצמו. אפשר לחפש בשו"ת הרמ"א שהוא מזכיר מש"כ בהגהותיו באיזה מקומות ולהשוותם להנדפס בשם הגהות הרמ"א.
יש שמשערים שהכל הוא כתיבת ר' הירש עלזישר תלמיד הרמ"א. וההשערה נבנה על שו”ת רמ"א (שו"ת הרמ"א סי' קיג): "וכן מצאתי בשני מרדכי ישנים... וכל זה יודיע מר לתלמידו הקטן ע"י מוקדם כדי להאיר עיני, ובכן שלומיה דמר יסגא למעלה למעלה ויאריך ימים על ממלכתו הוא ובניו בקרב ישראל, נאום הירש עלזישר".
וסמך לזה שר’ הירש הוא הוא המחבר ההגהות הרמ"א על ספר המרדכי עיין בהגהותיו לכתובות (רמז קמו) וז”ל: "כל זה חסר מן הפנים, ובשני ספרים מכתב יד מצאתי כל זה בפנים". ע”כ.
1. בהגהות הרמ"א (מסכת גיטין פרק הניזקין רמז שצד) ז”ל:
כן מצאתי מוגה במרדכי של מהר"ר ליזר טרויש. ע”כ
2. בהגהות הרמ"א (מסכת בבא בתרא רמז תקנו) ז”ל:
וכן הכא כשיגע הבית צריך להרחיק שלא כו'. כן מצאתי מוגה במרדכי של מוהרר"ה טריו"ש ז"ל. ע”כ.
אולי שניהם מכוונים לאחד.
לפי דברי הרב ישראל מאיר פלס בצפונות (א עמ' כב, ו עמ' טז) כנראה הוא רבי אליעזר טריויש שהיה רבה של פרנקפורט (ונפטר בערך בשנת שכ"ו), בנו של רבי הירץ טריויש שגם מובא בהגהות הרמ"א על המרדכי (מסכת חולין פרק כל הבשר רמז תרצא) הועתק ממרדכי של מהר"ר הירץ טריוש.
על זאת יש להוסיף שכנראה רבי הירץ טריויש הנ"ל ש"ץ פפד"מ בעל "ספר הגור", היה תלמידו של רבי מאיר וירשליר המוזכר ב"הגהות הרמ"א" (מסכת חולין פרק כל הבשר רמז תרצא): ראיתי הלכה למעשה מאלופי החסיד מהרר"ם וירשליר ז"ל, והוא קיבל מרבו מהררי"ם ז"ל לשער ס' במשקל. ה"ט. וכל זה הועתק מההגהות על המרדכי שכתב מהר"ר הירץ טריוש.
אם כן ש"הגהות הרמ"א" שנדפסו על המרדכי (בזיטאמיר ובוילנא) נתחברו על ידי ר' צבי הירש עלזישר תלמידו של הרמ"א, והוא מעתיק הגהות על טופס מרדכי דפוס ריווא שי"ט, מתוך כמה ספרי מרדכי מוגהים על ידי כמה חכמים, לבינתיים נזכרו כאן:
1. ספר המרדכי שהגיה רבי אליעזר טריויש, רבה של פפד"מ, שנפטר בשנת שכ"ו.
2. ספר המרדכי שהגיה אביו של ר' אליעזר, רבי הירץ טריויש ש"ץ פפד"מ, שנפט' בערך בשנת ש', ובעל הסידור שנדפס לאחר פטירתו בשנת ש"ך.
3. ספר המרדכי שהגיה רבו של ר' הירץ, הוא רבי מאיר וירשליר. שקיבל מרבו רבי יעקב מרגליות בעל סדר הגט שנפטר בשנת רס"א.
4. וכן כנזכר מעתיק מתוך "מרדכי של מהר"ר יוזפא סג"ל מפרנקפורט". (ויש להעיר שגם דרכם היה לכתוב הערות בניירות ולהניח בתוך הספרים, כפי שכתב על זה רבי שמחה עמנואל באחד מספריו, ויתכן שחלק מן הכתיבות היו באופן זה).
5. לפני מחבר "הגהות הרמ"א" היה גם כת"י ישנים של המרדכי כמובא בדבריו פעמים רבות. וכן יצויין לדבריו בשאלתו להרמ"א (שו"ת הרמ"א סי' קיג): "וכן מצאתי בשני מרדכי ישנים... וכל זה יודיע מר לתלמידו הקטן ע"י מוקדם כדי להאיר עיני, ובכן שלומיה דמר יסגא למעלה למעלה ויאריך ימים על ממלכתו הוא ובניו בקרב ישראל, נאום הירש עלזישר".
הלשון "ואני הדיוט" המצוי בספר המרדכי ובהגהותיו
הלשון "ואני הדיוט" היתה רגילה ושגורה אצל שלושה רבני בית המדרש של ספר המרדכי,
א. המחבר ר' מרדכי בן הלל, תלמיד מהר"ם מרוטנבורג, דרכו להשתמש בלשון זו, בשו"ת הרא"ש (כלל פד סי' ה) וז”ל: "כאשר כתב קרובי מורי הרא"ש, כן נראה לי אני הדיוט, בר הלל בן יאיר".
ב. בעל ה'הגהות מרדכי' הידועות, והמקצר של המרדכי, ר' שמואל שליטשטט, אימץ את לשון זו גם לחידושיו שלו (הלשון הזה חוזרת עשרות פעמים בכל ספריו). כנראה בעקבות המרדכי עצמו.
ג. אח"כ תלמידו של הרמ"א, רבי הירש עלזישר, אימץ את הלשון הזו בשו"ת הרמ"א סי' קי"ג (שכוללת עשר שאלות שונות בענייני המרדכי ששלח לרבו הרמ"א, ונוקט בה ארבע פעמים). וכנראה הוא הוא בעל סתמא של 'הגהות הרמ"א' הנדפסות. וכמובן שאין לקבוע כלום בודאות וצריכה להיבדק באופן מקיף ובזהירות רבה ביותר אבל כן נראה.
פסקי מרדכי הקטן (למהר”ש) המוזכרים בהפוסקים בטעות כפסקי המרדכי עצמו
גם חידושיו של ספר מרדכי קטן הובאו כמה פעמים להלכה בשלחן ערוך ובספרי ההלכה, אלא שלפעמים נקראו בחוסר דיוק 'מרדכי', והכוונה 'מרדכי קטן'.
דוגמא להלן הלכה אחת השייכת להלכות פסח, מתוך ספר מרדכי קטן כתב יד.
ריש מסכת פסחים (דף ב.): אור לארבעה עשר בודקין.
(רש"י ד"ה בודקין) שלא יעבור עליו בבל יראה ובל ימצא.
(תוספות ד"ה אור) ור"י מפרש לפי שיש כרת, ולא בדילי אינשי מיניה.
(סמ"ג עשין לט). לכן צריך בדיקה עם הביטול, מה שאין כן בשאר איסורי הנאה.
הוספת מרדכי קטן וז”ל: ורשב"א אומר (תוס' שאנץ שם) דצריך לבער כל חמץ, ואפילו חמץ נוקשה. (מובא בתוספות שם). ושאלו, אם חמץ נוקשה במשהו. והושב מההוא דלא פלוג, שפי' תוספות ריש פסחים (שם) דהוי במשהו. ולי נראה דאינו במשהו, והמחמיר תבא עליו ברכה: ע”כ.
הרי נאמר כאן תוספת וחידוש על הנאמר בגוף ספר המרדכי, כולל שאלה ותשובה מחכם אחד קדמון (ששמו לא נזכר כאן ואולי מצוי במק"א), ועל זה תוספת דעתו ומסקנתו של ספר מרדכי קטן.
דברים אלו הנ"ל הובאו בדברי השואל בספר תרומת הדשן בשם 'מרדכי', אלא שבמרדכי דפוס וכתבי יד זה לא נמצא, מלבד ספר 'מרדכי קטן'.
ובתרומת הדשן (חלק ב סימן קפו) ז”ל: "שלומך יסגא לחדא אהובי עמיתי מה"ר ישראל יצ"ו. על הדגים שנתבשלו ונמצאו בהן בתוך הקדירה שעל האש ב' קארט"ן מנייר כפול נדבק ע"י בצק, וכתבת דיש רוצה לומר דחמץ נוקשה ואינו במשהו אפי' תוך הפסח. וכתבת ג"כ דמצאת במרדכי ריש פסחים דיעות בזה, במרדכי דילן לית מזה לא רמז ולא רמיזה, וכן בתוספות אלפס ליתא". עכ”ל.
דברי תרה"ד אלו הובאו במגן אברהם (סי' תמז ס"ק ה) וז”ל: "במרדכי דילן לית מזה לא רמז ולא רמיזה" ולאחר שנשא ונתן בדברי הפוסקים בזה סיים: "לכן נ"ל דהמקיל לא הפסיד, מאחר שמהרי"ל מיקל בהדיא". ע”כ.
אך הנה עתה מתגלה שאין הדברים כלל נמצאים בספר המרדכי, אלא בקיצור שלו ספר 'מרדכי קטן'! וכפי שהודיע המחבר עצמו בקאלאפאון החיבור (הנדפס בחצי גבורים) שלפעמים הוסיף בתוך ה'קיצור' שלו פסקים והוספות חדשות.
נגלה לעינינו
א' - מקור דברי השואל בשם 'המרדכי' המובא בתרומת הדשן.
ב' - תנא דמסייע ליה למסקנת המגן אברהם, שמסקנתם עולה בקנה אחד.
נסחאות אשר היו לפני רבותינו האחרונים
- להתרוה”ד והמהרי”ל היה הנוסח אושטרייך.
- איזה נוסח המרדכי היה להרמ”א. כנראה שנוסח הדפוס המיוסד על מרדכי ריינוס, וסיוע של כתבי יד אשר היה למראה עיניו.
- המרדכי הקטן היה נפוץ בזמן הרמ”א והמרש”ל והיה למראה עיניהם.
- איזה נוסח המרדכי היה להב”י, נראה שהיה לו הנוסח של אושטרייך.
- הב"ח מביא בכמאה מקומות מדברי מרדכי הארוך, דברים שאינם במרדכי לפנינו, והמשמעות היא שהמרדכי הארוך אליו הוא מציין היה לפניו בכתב יד. וע"ע ב"ח יו"ד סי' מא אות ז: וכך ראיתי במרדכי ישן מדוייק כתיבת יד שלא כתוב בו וכו’
- הכ”י בודאפעסט היה למראה עיניו של רבינו החת”ס כמו שכתב בתשובה.
