ענינים ומכתבים מהצדיק ר' אשר פריינד זי"ע

[פשוט און גראד]

חודש אדר שמח.

הכתוב אומר:
"וְאַתָּה הָרֵם אֶת מַטְּךָ וּנְטֵה אֶת יָדְךָ עַל הַיָּם וּבְקָעֵהוּ וְיָבֹאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּתוֹךְ הַיָּם בַּיַּבָּשָׁה."( שמות ,יד טז)



אמר הרב זצ"ל: ( חברותא 131)

הדרך שאנו הולכים בה הוא דרך של אנשים פשוטים הדבקים אל הרבש"ע מתוך שפלותם בכח האחדות וריבוי התפילה.

אמנם חובה עלינו לדעת שבדרך הזאת מהלכים צדיקים אמיתיים אשר מפיהם אנו חיים ומהם אנו מקבלים את הכח להחזיק מעמד בכל הניסיונות והמשברים ובלעדיהם לא היינו מסוגלים ללכת אפילו צעד אחד.

והוא בחינת הכאת משה על הים.
(כלומר אף שקריעת ים סוף בפועל היה המסירות נפש של נחשון בן עמינדב והאחדות של עם ישראל מכל מקום היו זקוקים לצדיק האמת משה רבינו להכות במטהו על הים).

(חברותא)

[פשוט און גראד]

"כִּי אִם הַחֲרֵשׁ תַּחֲרִישִׁי בָּעֵת הַזֹּאת, רֶוַח וְהַצָּלָה יַעֲמוֹד ליהודים מִמָּקוֹם אַחֵר"


******
בר"ח אדר אחד החברים אמר לו: עכשיו צריכין להיות בשמחה כי אמרו "משנכנס אדר מרבין בשמחה" (תענית כט.)

ענה לו: לא רק באדר אלא תמיד.
הוסיף החבר ושאל: הרי חז"ל אומרים "משנכנס אדר"?
השיב: כאשר נכנס אדר נזכרים מהנס של פורים והיתה ישועת ה', ועל זה אנו שמחים, ומתוך כך אנו מתחילין להרגיש כי תמיד אנו חיים בניסים ונפלאות מהשמים וכך אנו צריכין להיות בשמחה כי הוא שומר עלינו תמיד.

~ **** ~

בליל ש'ק פרשת זכור אמר מישהו להרא"ש: כיצד אני יכול למחוק את העמלק שבקרבי?
אמר לו: אתה חושב שאתה זה אתה ויש עמלק בקרבך, טועה אתה
עמלק זה אתה לגמרי ללא כל פירור של אמונה.

~ ******* ~

אמר לו אחד החברים: שקוראים פרשת זכור ויש לבקש שתהא מפלה לכל העמלקים שונאי ישראל שבדורנו.

אמר הרא"ש: שלמעשה אנו בעצמנו השונאים הכי גדולים לעצמנו, כי אנו עושים את ההיפך ממה שטוב לנו ובידינו ממש אנו גורמים לכל הצרות.
אם היינו מתנהגים כהוגן והיינו נכנעים בביטול גמור לה' - לא היתה תקומה לכל שונאי ישראל.

(אמרי אשר)

[פשוט און גראד]

אמר רבי אלכסנדרי רבי יהושע בן לוי רמי כתיב בעתה וכתיב אחישנה..
זכו אחישנה לא זכו בעתה.


...אחד החברים שאל את רב אושר זצ"ל,
הלא ידוע מהספרים הקדושים שאין לדחות את הקץ.
החבר סיפר מעשה שהיה אצל הרב הקדוש רבי מנחם מנדל מויטעבסק זיע"ע
שהתשתדל להקים יישוב בפקיעין עבור קיבוץ אנשים אשר יתעסקו בכל האמצעים הדרושים לקרב את קץ הגאולה.
כעבור תקופה קצרה חזר בו הרב הקדוש מבויטעבסק מהתוכנית.

כשנשאל מעיקרא מאי קסבר?, ענה שהבעל דבר דיבר איתו קשות ובאזהרה חמורה הזהיר אותו ואמר:
שאם ימשיך להשתדל בדבר קירוב הקץ אזי יעזוב את כל העולם ויתעסק רק בו, וכאשר ראיתי שהבעל דבר נחוש למנוע ממני בכל מחיר, החלטתי לסגת.

רב אושר הקשיב לפרטי הסיפור וכשהחבר הפסיק מלספר הגיב רב אושר ואמר בזו הלשון:
"הלא אין הכוונה שהבעל דבר דיבר ישירות עם הויטעסבקר.
כי למה היה צריך לדבר איתו ישירות (כשני בני אדם הנפגשים ונדברים זה עם זה פנים פנים).
אלא שכוונת הדברים היא שהרב הקדוש מויטעבסק נוכח לראות שיש הרבה מניעות.
ומזה שיש הרבה מניעות הסיק שעדין לא הזמן להתגלות משיח.
ואם לא הגיע הזמן יכולה מהניעה הקטנה ביותר לגרום לעיכוב הגאולה.

אבל כעת הגיע כבר הזמן של התגלות אורו של משיח, ולכך אינני רואה שיהיו מניעות מבחוץ.
ואם יש עיכוב בהתגלות משיח הוא מפני שאנחנו לא מספיק מוכנים לקבל פני המשיח.

ובמה הכנתנו? התחזקות בעבודת השי"ת ובמיוחד בכל הקשור לאחדות ואהבת ישראל.

(חברותא)

[פשוט און גראד]

אתמול הזכרנו את הרה"ק רבי מנחם מנדל מוויטבסק ז"יע
והנה תועלת גדולה למבקש את דרך ה', דרך האמונה הפשוטה.


תשובה כללית לידידי נפשי,
בעסק התורה והעבודה אשר רבים צועקים על המחשבות הזרות והתהוות הסיבה הוא הגדלות שבהם שאינם שמחים בעבודתם, ולא די להם כי אם גדולות ונפלאות מהם, כי הנה כלל גדול בתורה להיות שמח בחלקו גם בעסק התורה ועבודה אם מעט ואם הרבה ויהנה ממנו.
מה שאין כן אם אינו נהנה ושמח והנפש רוצה להנות מתאווה תאווה, וכן המחשבות זרות מפני שאינו שמח בעבודתו ורוצה בגדולות ונפלאות ממנו, דוחים אותו למחשבת חוץ, שכל מחשבה ומחשבה היכל ה' המה, ומי שרוצה לכנוס במקום שאינו ראוי דוחין אותו לחוץ.

הנה אהובי הלא ידע אינש בנפשיה למה יחפצו בגדולות, במה זכה בהם, ודאי מהראוי לומר מתי אגיע למעשה אבותי, ואפילו הכי יהיה שמח מאוד בעסק עבודתו של עכשיו, ובשמחה של מצווה זו יזכה לגדולה ממנה.
ואם יאמר הי תורה והי מצוה שאין לו כלום, זה אינו, והלא פושעי ישראל מלאים מצוות כרימון, אבל אינו שמח ונהנה ממנו.
מה שאין כן כשישמח במעשיו יהי כבוד ה' לעולם, והנה יש לאלוקא מילין בעסק זה, תורה וכחמה עד אין חקר, אבל כללא דמלתא האמונה, והמאמין יחוש מעשהו...

(פרי הארץ - מכתב כ"ב)

[פשוט און גראד]

נשאל רבי אשר בדבר השתדלות לעזור בדבר מצווה.
יש אפשרות לבקש מעסקן חשוב שכנראה יש בידו לעזור, ולהרבה אנשים יהיה תועלת רבה בדבר,
והאם כדאי לדבר איתו, ואולי כדאי לפנות אל העסקן החשוב בשמו (של ר' אשר) ואז הוא ינסה יותר לעזור.

נענה ר' אשר ואמר: תראה אין ביני ובינו ידידות כזאת שאפשר לפנות אליו בשמי ולבקש ממנו.
אך יש לי ידיד נפש שאליו כן תוכל לפנות ולבקש כל מה שאתה צריך, ובהחלט גם בשמי, והוא ייתן לך כל מה שאתה צריך וגם יעשה את
כל הדברים הנצרכים להיעשות.
והידיד הזה הוא ה"ידיד נפש אב הרחמן..."

----00--00--00----

אנו מבקשים מהרבש"ע שנזכה במהרה בימינו שיהיה מחיית עמלק - השבוע (פרשת זכור) זה הרי הזמן של מחיית עמלק - "מחה תמחה את זכר עמלק" ,

וכל ישראל יהיו בעבודה בבחינת מחיית עמלק. שלא כמו במלחמת עמלק שהיה "וידי משה כבדים" שמשה לא יכל למחות את עמלק בגלל שעם ישראל לא נלחמו למחות את עמלק שלהם. רק כשכל היהודים יגיעו לשלימות, ואז לא יהיה "ידי משה כבדים".
ואז נזכה שעמלק בעצמו ימחק, ולא ישפך עוד דם של יהודים, ויהיה שלימות לכולנו, ונאהב אחד את השני, ונגיע לאהבה ואחוה וריעות אמיתית, ונזכה לשבת אחים גם יחד.

אמרי אשר שיחות - פר' תצוה תשל"ב.

(קול אמרי אשר)

[פשוט און גראד]

מכתב ר"ל
ה' אלול תשל"ט

קבלתי לנכון כל מכתביך אשר בהם משתפכת נפשך על מצב בנך היקר... שיחי', וכולנו יחד אתך בתפילה לשוכן מרומים שישרה עליו רוח חדשה, רוח טהרה מלמעלה, לטהר רעיוניו ומעשיו, ויתנוצץ לו ניצוץ הקודש ונפשו תעוררנו לשוב אל דתו ותורתו, לקבל עליו מחדש עול מלכות שמים באהבה וביראה, אכי"ר.

כי מצב בנך היקר, הוא המַרְאָה הכללי של המצב של כלל ישראל , בעוונותינו הרבים, אשר הצרות הנוראות של הגלות הארוכה ורשעת הגויים חברו יחד להכשיל את צעירי הצאן ללכת בשרירות לבם ובסמיות העיניים אחרי ההבל ויהבלו.

וזהו הכאב הגדול והנורא של עם ישראל . כי עדיין לא נגאלנו, ואין איש שָׂם על לב להתגבר כארי ישאג על נווהו כי חרב, ולתת את המסירות-נפש הנדרשה כדי לפרוץ את עול הגלות, על ידי התלכדות במערכות המלחמה לה' בעמלק, המתחילה באמת על ידי המאבק של כל אחד עם עצמו ועם נטיות טבעו המבקשהו להרחיקו ולנתקו מן הקשר של האדם לבוראו.

אשר על זה ציוונו חכמנו ז"ל במאמרם " לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע " (ברכות ה.),
שתמיד יהיה הוא הלוחם אשר בידו שרביט המלחמה וכלי הקרב, אשר עצם נכונותו הנפשית לקרב היא הערובה הנאמנה לתוצאת הנצחון. ולשון הזוה"ק: "מאן נצח דינא, מאן דמנא קרבא בידייהו" (תיקו"ז כט.). מיהו המנצח? זה האיש שכלי מלחמתו בידיו.

ועיקר כלי המלחמה הוא, שיהא תמיד עֵר על משמרתו לירא מאויבו אשר שָׂם מארבו בלתי יודעו. וזעקתו תצילו, כי הקב"ה שולח לו הסיבות לשמרו.
ומכאן יזכה לאמונה הפשוטה והטהורה, למדת הבטחון, ליראה ולאהבה אותו יתברך, והדביקות - אשר זהו עיקר תכליתו של האדם.
ועל ידי כך יתמלא בשמחה גדולה, כי כל העולם כדאי הוא לו.

אני שולח לך איחולים טובים וברכת כתיבה וחתימה טובה, והקב"ה יאזין לקול שוועתך וירפא את נפש בנך נ"י, ותזכה לרוות רוב נחת מכל יוצאי חלצך, אכי"ר.

(אמרי אשר מכתבים חלק ב')

[פשוט און גראד]

ירושלים, ש"ק ויצא, תשנ"ב.

שאלתי אותו כיצד החזיק מעמד יעקב אבינו בקרבת לבן הרמאי ?!

אמר רב אושר זצ"ל:
שכאן אצל לבן הגיע לדרגתו הגבוהה ביותר, בהיפגשו עם לבן הרגיש כעצמו שהוא גם כן לבן !
הוא ביטל את ישותו לגמרי וכך יכול לעבור שם את ה' מבלי להתפעל מהסביבה והקליפה החזקה שפעלה שם.

וזה הכוונה שאמר יעקב "עם לבן גרתי, ותרי"ג מצוות שמרתי" איך שמרתי את המצוות ??
דווקא ע"י שגרתי עם לבן כאשר הרגשתי שגם אני לבן ואין בי שום נקודה חיובית - והכל מהשי"ת הנותן לי חיל לעשות.

והמשיך:
יעקב למד בישיבת שם ועבר י"ד שנה בהתמדה שאין דוגמתה - ועדיין לא הגיע לשלימותו האמיתית אלא בתקופת עבודתו אצל לבן הארמי, שהיו לו שם יסורים וכאבים גדולים להתגבר על הטומאה ששררה שם, ובלילות נדודים אמר פרקי תהלים כמו שאמרו חז"ל, ומזה הגיע לדרגתו יותר ממה שהגיע ע"י לימוד התורה לפני כן.


אמרתי לו הלא דוד המלך אמר ויסד את התהלים, וכיצד נאמר שוה הגיע אצל יעקב?
אמר לי:
אתה חושב שיעקב אבינו לקח נייר ישב וכתב את התהלים שלו כמו שמחברים ספרים!?
לא כך הדבר, היו לו לדוד המלך מכאובים עצומים עד שיצא מזה התהלים שלו שנאמר והתנגן מאליו כמו כנור דוד שהתנגן מעצמו כמ"ש חז"ל (ריש ברכות), הוא אמר "ואני לצלע נכון ומכאובי נגדי תמיד - הגיע מזה ל"שויתי הוי"ה לנגדי תמיד", ויצאו ממנו המלים "ואני תפילה", שהוא בעצמו היתה התפילה הזאת, "בחינת טוב לי כי עוניתי למען אלמד חוקיך".

וכך גם אצל יעקב אבינו שמתוך כל צרותיו וכאביו בתקופת לבן, והוא לא התרעם ולא התמרמר אלא נתן את כל יסוריו להשי"ת וכך יצאו ממנו פרקי תהלים.

(הרג"ס זצ"ל)

[פשוט און גראד]

להתבונן ולהבין, אמונה פשוטה.

***חטא *עץ הדעת****
הָמָן מן התורה מניין?
" *הֲמִן הָעֵץ* אֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ לְבִלְתִּי אֲכָל מִמֶּנּוּ אָכָלְתָּ" ?
ומייד לאחר האכילה... "וַתִּפָּקַחְנָה עֵינֵי שְׁנֵיהֶם *וַיֵּדְעוּ* כִּי עֵירֻמִּם הֵם"

אותו עץ, *עץ הדעת* טוב ורע,
אותו המן, אותו עמלק, שורש אחד להם.
*הדעת*.
ומה בחטא העגל?
וַיַּרְא הָעָם כִּי בֹשֵׁשׁ מֹשֶׁה לָרֶדֶת מִן הָהָר וַיִּקָּהֵל הָעָם עַל אַהֲרֹן וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו קוּם עֲשֵׂה לָנוּ אֱלֹהִים אֲשֶׁר יֵלְכוּ לְפָנֵינוּ כִּי זֶה מֹשֶׁה הָאִישׁ אֲשֶׁר הֶעֱלָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם *לֹא יָדַעְנוּ מֶה הָיָה לוֹ*
שוב, *הדעת*...

אמר הרב זצ"ל - מכתב רס"ט

*ועל ידי זה יתחיל להבין* את מהותו האמיתית, *לחיות עם הסיבות של הקב"ה ולהתבטל אליהן.*
ועל ידי כך *יפקחו עיני שכלו* לראות את הרחמים של הבורא עליו.
ובזה יינצל מן הגאוה והסיפוק העצמי מעשיותיו, שהוא *שורש של חטא עץ הדעת* שמעורב טוב ברע.
ועלינו *לתקן את החטא הזה* על ידי מסירותינו.
ובכך נהיה זוכים ומזכים להאיר את ליבות בני ישראל באור האמיתי של *האמונה הפשוטה*, כדי לקרב את גאולתנו ופדות נפשנו במהרה דידן, אכי"ר.

[פשוט און גראד]

אמר רב אושר זצ"ל זיע"א באחת משיחותיו.

...רבים מבני האדם חושבים שהמושג "*לחיות באמונה*" היינו לחיות בתוך איזה *סערת נפש* כאלו נמצא *במאבק קשה* בחיים, ולכל צעד של התחזקות באמונה צריך להיות במצב של מסירות נפש כאלו עומד בפני הגרדום.

אליבא דאמת *הדבר אינו כן* על פי רוב *לחיות עם אמונה היינו לחיות עם שיא של פשטות ושיא שקטות*

בואו ונחשוב לרגע קט, המאמין יודע שאינו עושה כלום והכל מאתו יתברך שמו, *אם כן מהיכן מגעת סערת הנפש?* אלא מאד יתכן שסערת הנפש באה בגלל שרוצה כל דבר או *שרוצה להבין כל דבר* והוא ההיפך של אמונה דהלא האמונה הוא מציאות של שקטות ושל שלוה *כי בין כה אינו עושה כלום* והכל רבש"ע.

כדי להבין היטב את השקטות ואת השלוה של האמונה, *ניקח את ההרגל*

לדוגמא - הרא"ש הצביע על הנהג ואמר: *תראו את הנהג איך שמסיע את האוטו.*
הנהג צריך להיות זהיר במשך כל הזמן שלא יסטה מן הדרך, *פעם* הוא צריך להגביר את המהירות *פעם* הוא צריך להוריד את המהירות, *פעם* הוא צריך לסובב את ההגה *פעם* הוא צריך לישר את ההגה.

*הנהג צריך לשים לב* מה שקורה ולבדוק אם משהו עוקף אותו או אם משהו משתלב בדרך עם כלי רכב המגיעים מכביש אחר וכו'.
תשאלו את הנהג *האם חושב כל הזמן מה שהוא עושה?*
התשובה של הנהג תהיה *לא!*
כי הוא נהג ותיק ולנהג ותיק יש כבר רגילות לנסוע על הכביש.
*זאת אומרת שיש כח בהרגל להכניס את האדם לשקטות ולשלוה כאלו אינו מסיע כלל...*

(הרי"פ - חברותא)

[פשוט און גראד]

*סיפור מיוחד לפורים*

באחד מימי הפורים, נכנס אחד מהחברים אל ר' אשר כשהוא *מבוסם כדת וכדין.*
וכיאה ליום שעליו נאמר "כל הפושט יד – נותנים לו", ביקש לנצל את ההזדמנות *ולבקש מר' אשר בקשה מיוחדת.*

בהתרגשות ובהכנעה, התיישב על הרצפה, שילב את ידו בידית כסאו של ר' אשר ואמר בתחינה:
"*ר' אשר, אני רוצה שתבטיח לי שבעולם הבא אזכה לשבת איתך, ממש כמו עכשיו…*"
ר' אשר הביט בו בתמיהה ואמר: "תבקש משהו אחר".
אך החבר לא הרפה: "*לא, זה מה שאני רוצה!*"
ר' אשר ניסה לדחות את הבקשה, אך החבר עמד על דעתו. וככל שניסה לדחותו, כך התחזק בבקשתו, עד שלבסוף פרץ בבכי ואמר בתחנונים:
"*ר' אשר, מה אכפת לך? זה כל מה שאני מבקש… בבקשה!*"
ר' אשר הרים את ראשו, הביט בו במבט מלא רוך ואמר לו:
דמיין לעצמך שבסיומה של מלחמה קשה, *מתכנסים המפקדים הבכירים* , הישר משדה הקרב. בגדיהם קרועים, פצעיהם טריים, אך עיניהם מלאות סיפוק זה פגישה שכל אחד מספר מה היה בקרב
והנה, בנו הצעיר של הרמטכ"ל מבקש מאביו להצטרף לשבת ליד אביו ולשמוע מה הם מדברים
"*אין לך מה לעשות שם*", מסביר לו אביו, אתה לא תבין שם מילה זה *שפה של לוחמים* זה שפה של אנשים שהיקיזו דם נפצעו נלחמו מה תעשה שם אך הילד מתעקש: ' *אני רוצה להיות איתך!*'

הרמטכ"ל מנסה לשכנע: 'אם תיכנס, לא תוכל לצאת עד תום הישיבה...
הילד אינו נרתע. לבסוף, נכנע האב *ומרשה לו להצטרף...*

ברגעיו הראשונים באולם, הילד נרגש מהכבוד  שמרעיפים עליו. אך תוך זמן קצר, הוא מתחיל לחוש אי-נוחות.
הוא לא מבין כלום הוא מבין שמדברים דברים *שהוא לא קשור לזה*, הוא רואה אנשים *ששילמו מחיר* והוא לא שייך לזה *הוא מתחיל להתבייש וזה גורם לו מבוכה קשה והוא רק לצאת מהמקום.*

חולפות לו מחשבות מה מעשיך כאן? במה תרמת למערכה? *מה הקרבת?'*
פניו מסמיקות, מבטו ננעץ ברצפה ופיו נאלם דומיה. *אין לו תשובה…* רק בגלל שאני בן של הרמטכ"ל...

ר' אשר הביט בחבר שלפניו, ובקול רך מטעים:
"בני, אתה דומה לאותו בן הרמטכ"ל. *מה שאתה מבקש הוא מקום נשגב, אך אם לא תעמול עבורו, אם לא תזכה בו ביושר – לא תוכל ליהנות ממנו.*
תמצא את עצמך זר ואינו שייך, והבושה תהיה עד לב השמים. אתה מדמיין גדולה, *אך ללא עמל ויגיעה – תקבל רק אכזבה.*

*בדרך האמונה הפשוטה – אין קיצורי דרך.*
ואם אכן תתייגע, אם תעמול – לא תזדקק להבטחה שלי, *כי הדרך עצמה תוביל אותך לשם…*

(קול אמרי אשר)

מצורפת חוברת מושקעת לפורים. באדיבות *קול אמרי אשר.*

*פורים שמח!*
שהשמחה תלווה אותכם לכל השנה

[פשוט און גראד]

..

[פשוט און גראד]

דברי ר' אברהם הררי מוצש"ק ליל פורים תשפ"ה:

*"כל הפושט יד נותנים לו"*
כל הפושט, כל שפושט מעליו את כל האחיזות ואת כל הדמיונות ונשאר עם המציאות האמת שלו שהוא לא יכול להחזיק מעמד -"יד נותנים לו" - "גם שם ידך תנחני ותאחזני ימינך".

צריך להתפשט *מכל המחשבות מהאחיזות והדמיונות כי אין כלום.*
מה כן יש?
את ההרף עין הזה של התוהו ובוהו של יסוד האנוש שאני לא יכול לעזור לעצמי כמו *שכתוב בצוואה של ר' אשר*
, ויש יד של "ימין ה' עושה חיל", "סומך ה' לכל הנופלים", אני מכיר שאני לא יכול להחזיק מעמד ואני לא שבור מזה, הרבש"ע מתגלה אצלי.

*זה כל תכלית הבריאה.*


(קול אמרי אשר)

[פשוט און גראד]

שיחה של רב אושר זצ"ל זיע"א.
*חשובה ויסודית בדרך האמונה הפשוטה.*
פ' קרח תשל"ב נכתב ע"י מ.מ.
חלק א'.

*כל אדם מונהג ע"י סיבות*, וכאשר הוא חי במצאות האמונה הוא רואה כל חייו בשרשרת של סיבות, וכך הוא מקושר *לסיבת כל הסיבות*.
אולם, כל עוד הוא מציאות בפני עצמו, למרות שכל הזמן הוא חי בסיבות, לא הם מנהיגים אותו, הוא חי בהרגשה *שהוא מנהיג את עצמו*, וממילא *הסיבות אינם מקשרות אותו לסיבות כל הסיבות.*
רק אחרי שעובד על עצמו ומתוך מהלך החיים שלו הוא מגיע לשלימות של מציאות הדימיון דהיינו *שמגיע להכרה* שכל המציאות שלו שהוא חי בה *היא דמיון* ותו לא, אז יהיה מקושר על ידי הסיבות.

כי אדם שאת כל מהלך החיים שלו וכל המאבקים שלו רואה *במציאות שלו והכוחות שלו* , ואינו מביט על זה באספקלירא של "סיבת כל הסיבות", *הוא חי בדימיון.*
הוא יכול לדעת ללמוד, ולהיות בקי בש"ס ופוסקים, ולללמוד את כל הזוהר וכל הספרים, וכל זה לא יותר *מאשר עולם הדימיון* , היות שהוא לא מקשר את זה *לסיבות כל הסיבות* , והוא לא משלב את כל זה במציאות של סיבת כל הסיבות.
הוא חי לעצמו, והוא מציאות לעצמו, *והוא העושה* .

ובנוסף לזה על "הערליכער איד" *ואת התענוג שיש לו מהסיפוק שהוא מציאות הוא מכנה רבש"ע.*
הסיפוק שלו נקרא אצלו רבש"ע.
*התכלית היא שהאדם שיהיה בטל לגמרי* , ויגיע למציאות של שלימות הביטול, אז יהיה מקושר לרבש"ע ע"י הסיבות, וכל חייו יהיה מופעל מסיבת כל הסיבות.

המשך מחר.


(חברותא)

[פשוט און גראד]

"וַיִּקְרָ֣א מֹשֶׁ֗ה אֶל-בְּצַלְאֵל֮ וְאֶל-אָֽהֳלִיאָב֒ וְאֶל֙ *כָּל-אִ֣ישׁ חֲכַם-לֵ֔ב אֲשֶׁ֨ר נָתַ֧ן ה' חָכְמָ֖ה בְּלִבּ֑וֹ* "

ומי הוא זה?

"*כֹּ֚ל אֲשֶׁ֣ר נְשָׂא֣וֹ לִבּ֔וֹ* לְקָרְבָ֥ה אֶל-הַמְּלָאכָ֖ה לַעֲשֹׂ֥ת אֹתָֽהּ:"

המשך שיחת הרב זצ"ל :

אמנם *קשה מאד להגיע למציאות זו שהאדם יהיה בטל לגמרי,* אין כאב יותר גדול מזה שהאדם יבטל את עצמו לגמרי *ויחיה רק עם הסיבות.*

הוא צריך לעבור יסורים מאד קשים.
לא מפני שהדרך הזו היא יסורים קשים נצחיים. *הדרך הזו היא נצח*, זה דרך החיים.
הקושי הוא מפני שהאדם לא יכול להשלים עם זה שיהיה בטל לגמרי, ולהכיר בכך שהוא חי בעצלות ובעצבות וכל כולו *אינטרסים של עצמו.*

הוא לא יכול להודות על האמת הזו כי כאשר יודה ישאל את עצמו: "בשביל מה אני צריך לחיות"?
אך הוא שוכח שאם יהיה מודה על האמת ודובר אמת בלבבו *הוא יגיע למציאות של אהבה שאינה תלויה בדבר, לאהבת דוד ויהונתן.*

הגדלות של דוד ויהונתן לא היתה מה שהם לימדו אחד את השני דפי גמרא ופוסקים וכל המפרשים שסביב, גדלותם היתה במה שהם נלחמו אחד עם השני עד מוות *שיכירו את מצבם ויודו לעצמם על האמת* ויכירו בהכרח ברורה כי מה אנו מה חיינו מה חסדנו מת צדקותנו, הלא כל הגיבורים כאין לפניך ואנשי השם - *אפילו דוד המלך* - כלא היו וחכמים - *כמשה רבינו* וכיו"ב - כבלי מדע ונבונים כבלי השכל, וכו', עוד מעט וסקלוני שמעו נא המורים, בחנני ונסני.


(חברותא)

[פשוט און גראד]

"*כִּי יְשָׁרִים יִשְׁכְּנוּ אָרֶץ וּתְמִימִים יִוָּתְרוּ בָהּ*"
(משלי ב-כא)


המשך שיחת הרב זצ"ל זיע"א.
חלק ג'

...נמצא איפה *שהעבודה הפנימית של האדם אינה קשה אם הוא רק רוצה להודות על האמת.*
ואז הוא עומד בפחד, כל הזמן הוא צריך לפחד שלא יאבד אף שמץ מ"וחטאתי נגדי תמיד".
כל עוד האדם אינו מודה על האמת *הוא נשבר מאוד כאשר הוא מגיע לפגם,* מחמת שהוא שוכח שהפגם זהו היסוד שלו וזוהי המציאות שלו והוא שוכח לפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון.

את כל זה הוא שוכח, והוא חי בשמץ *של סיפוק* החיים שלו, *הסיפוק* שנותן לו חיות בחיים. ומכיוןן שיש לו מזה חיות הוא שוכח שיש דין וחשבון בכל רגע.
לא רגע אח"כ, רק עכשיו, *ברגע שהוא עומד בסיפוק שלו ובתענוג שהקליפה מזינה אותו.*

היא יכולה להזין אותו בדף גמרא, ומספקת לו הסברים לרוב ומראה *שהסיפוק* שיש לו מדף גמרא הוא חי עם הרבש"ע בעצמו, והוא מאוחד עם קודשא בריך הוא.

*אך כל עוד הוא לא חי עם עצמו* ומהותו הוא שוכח " מה אנו ומה חיינו" ושוכח שהוא בא מטיפה סרוחה, ושהוא בכלל לא מציאות בעולם *וכל החיות שלו זה "דוד מלך ישראל חי וקיים"*

(חברותא)

[יוזעראיידי]

"*כִּי יְשָׁרִים יִשְׁכְּנוּ אָרֶץ וּתְמִימִים יִוָּתְרוּ בָהּ*"
(משלי ב-כא)


המשך שיחת הרב זצ"ל זיע"א.
חלק ג'

...נמצא איפה *שהעבודה הפנימית של האדם אינה קשה אם הוא רק רוצה להודות על האמת.*
ואז הוא עומד בפחד, כל הזמן הוא צריך לפחד שלא יאבד אף שמץ מ"וחטאתי נגדי תמיד".
כל עוד האדם אינו מודה על האמת *הוא נשבר מאוד כאשר הוא מגיע לפגם,* מחמת שהוא שוכח שהפגם זהו היסוד שלו וזוהי המציאות שלו והוא שוכח לפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון.

את כל זה הוא שוכח, והוא חי בשמץ *של סיפוק* החיים שלו, *הסיפוק* שנותן לו חיות בחיים. ומכיוןן שיש לו מזה חיות הוא שוכח שיש דין וחשבון בכל רגע.
לא רגע אח"כ, רק עכשיו, *ברגע שהוא עומד בסיפוק שלו ובתענוג שהקליפה מזינה אותו.*

היא יכולה להזין אותו בדף גמרא, ומספקת לו הסברים לרוב ומראה *שהסיפוק* שיש לו מדף גמרא הוא חי עם הרבש"ע בעצמו, והוא מאוחד עם קודשא בריך הוא.

*אך כל עוד הוא לא חי עם עצמו* ומהותו הוא שוכח " מה אנו ומה חיינו" ושוכח שהוא בא מטיפה סרוחה, ושהוא בכלל לא מציאות בעולם *וכל החיות שלו זה "דוד מלך ישראל חי וקיים"*

(חברותא)

אך מתעלם מהאפשרות ששמחה וסיפוק בחיים יכולים להיות חלק מהדרך הרוחנית. אדם יכול להעריך את חייו ולחיות במלאות, מבלי לאבד את הקשר לאמת ולקדושה.

[פשוט און גראד]

יא יא

[פשוט און גראד]

"כדדרש רבי יהודה *לעתיד לבא מביאו הקב"ה ליצר הרע ושוחטו* בפני הצדיקים ובפני הרשעים.

צדיקים נדמה להם *כהר גבוה* ורשעים נדמה להם *כחוט השערה* הללו בוכין והללו בוכין.
צדיקים בוכין ואומרים *היאך יכולנו לכבוש הר גבוה כזה* ורשעים בוכין ואומרים *היאך לא יכולנו לכבוש את חוט השערה הזה*"
(סוכה נ"ב)


המשך שיחת הרב זצ"ל זיע"א.
חלק ד' אחרון.


...דוד המלך עבד עם עצמו עד שהמציאות שלו היתה מציאות של *תוהו ובוהו* כמו שהרבש"ע ברא את העולם בבחינת *תוהו ובוהו,*

וזה כל האדם - *תוהו ובוהו.*
והאיך יגיע ל"ויאמר אלקים יהי אור", ע"י שידע שהעולם הוא אלקים - דין.
כי כל אדם צריך לעבור עינויים, כמו שנאמר "טוב לי כי חי עוניתי למען אלמד חוקיך". ואין צורך בעינויים בפועל, רק זה שהוא מוכרח *להכיר את היסוד שלו* שהוא *יסוד של עצלות ועצבות*, זה העינוי הכי גדול, כי יש לו לזה התנגדות חזקה.
הוא לא רוצה *להודות על האמת* שהוא עצלן וכולו עצב.

וכשמגיעה אליו שמחה הוא שוכח, ולא רוצה לזכור שזו שמחת הוללות.
והוא מתעטף בטלית של משי שהוא היהודי האמיתי, ומדמה בנפשו שהוא מתאחד עם קודשא בריך הוא, והוא מקושר לקדושה.
*והוא שוכח שהסיפוק מהתורה שהוא לומד - שזה אצלו הרבש"ע הוא רחוק מהשי"ת.*

רק כאשר יגיע לדרגה של "ואנכי תולעת ולא איש חרפת אדם ובזוי עם" *אז יוכל להגיע אל האמת*.
כאשר הוא יגיע *להכרת עצמו* הוא רועד מפחד, חיל ורעדה יאחזון, שלא ישכח שאין לו מציאות כלל, שכל מציאותו היא של "תולעת ולא איש חרפת אדם ובזוי עם", לכן בכל מחשבה הוא רועד מפחד, וכל הזמן הוא חי עם הסיבה המחיה אותו ומנחה אותו, "כגמול עלי אמו" ו"בהמות הייתי עמך", *כשהוא מכיר את מציאותו שאין לו אחיזה הוא מבין ומרגיש שכל העולם קיים רק מן הרחמים*, ומן השמים *מרחמים עליו כרחם אב על בנים*.

לכן הוא לומד את התורה הקדושה, ולכן הוא עושה חסד ונותן צדקה.
ע"י *שיכיר את עצמו ללא התחמקות* יוכל להגיע למצב הזה של בחינת ביטול, שיהיה בחינה של "דוד מלך ישראל חי וקיים", *וחיותו תהיה מחי החיים שהוא לבדו חי וקיים.*


(חברותא)

[הדסים]

*סיפור מיוחד לפורים*

► Show Spoiler

באחד מימי הפורים, נכנס אחד מהחברים אל ר' אשר כשהוא *מבוסם כדת וכדין.*
וכיאה ליום שעליו נאמר "כל הפושט יד – נותנים לו", ביקש לנצל את ההזדמנות *ולבקש מר' אשר בקשה מיוחדת.*

בהתרגשות ובהכנעה, התיישב על הרצפה, שילב את ידו בידית כסאו של ר' אשר ואמר בתחינה:
"*ר' אשר, אני רוצה שתבטיח לי שבעולם הבא אזכה לשבת איתך, ממש כמו עכשיו…*"
ר' אשר הביט בו בתמיהה ואמר: "תבקש משהו אחר".
אך החבר לא הרפה: "*לא, זה מה שאני רוצה!*"
ר' אשר ניסה לדחות את הבקשה, אך החבר עמד על דעתו. וככל שניסה לדחותו, כך התחזק בבקשתו, עד שלבסוף פרץ בבכי ואמר בתחנונים:
"*ר' אשר, מה אכפת לך? זה כל מה שאני מבקש… בבקשה!*"
ר' אשר הרים את ראשו, הביט בו במבט מלא רוך ואמר לו:
דמיין לעצמך שבסיומה של מלחמה קשה, *מתכנסים המפקדים הבכירים* , הישר משדה הקרב. בגדיהם קרועים, פצעיהם טריים, אך עיניהם מלאות סיפוק זה פגישה שכל אחד מספר מה היה בקרב
והנה, בנו הצעיר של הרמטכ"ל מבקש מאביו להצטרף לשבת ליד אביו ולשמוע מה הם מדברים
"*אין לך מה לעשות שם*", מסביר לו אביו, אתה לא תבין שם מילה זה *שפה של לוחמים* זה שפה של אנשים שהיקיזו דם נפצעו נלחמו מה תעשה שם אך הילד מתעקש: ' *אני רוצה להיות איתך!*'

הרמטכ"ל מנסה לשכנע: 'אם תיכנס, לא תוכל לצאת עד תום הישיבה...
הילד אינו נרתע. לבסוף, נכנע האב *ומרשה לו להצטרף...*

ברגעיו הראשונים באולם, הילד נרגש מהכבוד  שמרעיפים עליו. אך תוך זמן קצר, הוא מתחיל לחוש אי-נוחות.
הוא לא מבין כלום הוא מבין שמדברים דברים *שהוא לא קשור לזה*, הוא רואה אנשים *ששילמו מחיר* והוא לא שייך לזה *הוא מתחיל להתבייש וזה גורם לו מבוכה קשה והוא רק לצאת מהמקום.*

חולפות לו מחשבות מה מעשיך כאן? במה תרמת למערכה? *מה הקרבת?'*
פניו מסמיקות, מבטו ננעץ ברצפה ופיו נאלם דומיה. *אין לו תשובה…* רק בגלל שאני בן של הרמטכ"ל...

ר' אשר הביט בחבר שלפניו, ובקול רך מטעים:
"בני, אתה דומה לאותו בן הרמטכ"ל. *מה שאתה מבקש הוא מקום נשגב, אך אם לא תעמול עבורו, אם לא תזכה בו ביושר – לא תוכל ליהנות ממנו.*
תמצא את עצמך זר ואינו שייך, והבושה תהיה עד לב השמים. אתה מדמיין גדולה, *אך ללא עמל ויגיעה – תקבל רק אכזבה.*

*בדרך האמונה הפשוטה – אין קיצורי דרך.*
ואם אכן תתייגע, אם תעמול – לא תזדקק להבטחה שלי, *כי הדרך עצמה תוביל אותך לשם…*

(קול אמרי אשר)

מצורפת חוברת מושקעת לפורים. באדיבות *קול אמרי אשר.*

*פורים שמח!*
שהשמחה תלווה אותכם לכל השנה

שטארקע נקודה

[יוזעראיידי]

"כדדרש רבי יהודה *לעתיד לבא מביאו הקב"ה ליצר הרע ושוחטו* בפני הצדיקים ובפני הרשעים.

צדיקים נדמה להם *כהר גבוה* ורשעים נדמה להם *כחוט השערה* הללו בוכין והללו בוכין.
צדיקים בוכין ואומרים *היאך יכולנו לכבוש הר גבוה כזה* ורשעים בוכין ואומרים *היאך לא יכולנו לכבוש את חוט השערה הזה*"
(סוכה נ"ב)


המשך שיחת הרב זצ"ל זיע"א.
חלק ד' אחרון.


...דוד המלך עבד עם עצמו עד שהמציאות שלו היתה מציאות של *תוהו ובוהו* כמו שהרבש"ע ברא את העולם בבחינת *תוהו ובוהו,*

וזה כל האדם - *תוהו ובוהו.*
והאיך יגיע ל"ויאמר אלקים יהי אור", ע"י שידע שהעולם הוא אלקים - דין.
כי כל אדם צריך לעבור עינויים, כמו שנאמר "טוב לי כי חי עוניתי למען אלמד חוקיך". ואין צורך בעינויים בפועל, רק זה שהוא מוכרח *להכיר את היסוד שלו* שהוא *יסוד של עצלות ועצבות*, זה העינוי הכי גדול, כי יש לו לזה התנגדות חזקה.
הוא לא רוצה *להודות על האמת* שהוא עצלן וכולו עצב.

וכשמגיעה אליו שמחה הוא שוכח, ולא רוצה לזכור שזו שמחת הוללות.
והוא מתעטף בטלית של משי שהוא היהודי האמיתי, ומדמה בנפשו שהוא מתאחד עם קודשא בריך הוא, והוא מקושר לקדושה.
*והוא שוכח שהסיפוק מהתורה שהוא לומד - שזה אצלו הרבש"ע הוא רחוק מהשי"ת.*

רק כאשר יגיע לדרגה של "ואנכי תולעת ולא איש חרפת אדם ובזוי עם" *אז יוכל להגיע אל האמת*.
כאשר הוא יגיע *להכרת עצמו* הוא רועד מפחד, חיל ורעדה יאחזון, שלא ישכח שאין לו מציאות כלל, שכל מציאותו היא של "תולעת ולא איש חרפת אדם ובזוי עם", לכן בכל מחשבה הוא רועד מפחד, וכל הזמן הוא חי עם הסיבה המחיה אותו ומנחה אותו, "כגמול עלי אמו" ו"בהמות הייתי עמך", *כשהוא מכיר את מציאותו שאין לו אחיזה הוא מבין ומרגיש שכל העולם קיים רק מן הרחמים*, ומן השמים *מרחמים עליו כרחם אב על בנים*.

לכן הוא לומד את התורה הקדושה, ולכן הוא עושה חסד ונותן צדקה.
ע"י *שיכיר את עצמו ללא התחמקות* יוכל להגיע למצב הזה של בחינת ביטול, שיהיה בחינה של "דוד מלך ישראל חי וקיים", *וחיותו תהיה מחי החיים שהוא לבדו חי וקיים.*


(חברותא)

קרבת ה' יכולה לבוא גם מתוך הכרה בכוחות הפנימיים, בהכרת הערך העצמי ובעשיית טוב מתוך שמחה וביטחון. השילוב של ענווה עם שמחה ועוצמה פנימית פותח דרך להתחברות אמיתית עם הקב"ה.

[צווייטער]

"כדדרש רבי יהודה *לעתיד לבא מביאו הקב"ה ליצר הרע ושוחטו* בפני הצדיקים ובפני הרשעים.

צדיקים נדמה להם *כהר גבוה* ורשעים נדמה להם *כחוט השערה* הללו בוכין והללו בוכין.
צדיקים בוכין ואומרים *היאך יכולנו לכבוש הר גבוה כזה* ורשעים בוכין ואומרים *היאך לא יכולנו לכבוש את חוט השערה הזה*"
(סוכה נ"ב)


המשך שיחת הרב זצ"ל זיע"א.
חלק ד' אחרון.


...דוד המלך עבד עם עצמו עד שהמציאות שלו היתה מציאות של *תוהו ובוהו* כמו שהרבש"ע ברא את העולם בבחינת *תוהו ובוהו,*

וזה כל האדם - *תוהו ובוהו.*
והאיך יגיע ל"ויאמר אלקים יהי אור", ע"י שידע שהעולם הוא אלקים - דין.
כי כל אדם צריך לעבור עינויים, כמו שנאמר "טוב לי כי חי עוניתי למען אלמד חוקיך". ואין צורך בעינויים בפועל, רק זה שהוא מוכרח *להכיר את היסוד שלו* שהוא *יסוד של עצלות ועצבות*, זה העינוי הכי גדול, כי יש לו לזה התנגדות חזקה.
הוא לא רוצה *להודות על האמת* שהוא עצלן וכולו עצב.

וכשמגיעה אליו שמחה הוא שוכח, ולא רוצה לזכור שזו שמחת הוללות.
והוא מתעטף בטלית של משי שהוא היהודי האמיתי, ומדמה בנפשו שהוא מתאחד עם קודשא בריך הוא, והוא מקושר לקדושה.
*והוא שוכח שהסיפוק מהתורה שהוא לומד - שזה אצלו הרבש"ע הוא רחוק מהשי"ת.*

רק כאשר יגיע לדרגה של "ואנכי תולעת ולא איש חרפת אדם ובזוי עם" *אז יוכל להגיע אל האמת*.
כאשר הוא יגיע *להכרת עצמו* הוא רועד מפחד, חיל ורעדה יאחזון, שלא ישכח שאין לו מציאות כלל, שכל מציאותו היא של "תולעת ולא איש חרפת אדם ובזוי עם", לכן בכל מחשבה הוא רועד מפחד, וכל הזמן הוא חי עם הסיבה המחיה אותו ומנחה אותו, "כגמול עלי אמו" ו"בהמות הייתי עמך", *כשהוא מכיר את מציאותו שאין לו אחיזה הוא מבין ומרגיש שכל העולם קיים רק מן הרחמים*, ומן השמים *מרחמים עליו כרחם אב על בנים*.

לכן הוא לומד את התורה הקדושה, ולכן הוא עושה חסד ונותן צדקה.
ע"י *שיכיר את עצמו ללא התחמקות* יוכל להגיע למצב הזה של בחינת ביטול, שיהיה בחינה של "דוד מלך ישראל חי וקיים", *וחיותו תהיה מחי החיים שהוא לבדו חי וקיים.*


(חברותא)

קרבת ה' יכולה לבוא גם מתוך הכרה בכוחות הפנימיים, בהכרת הערך העצמי ובעשיית טוב מתוך שמחה וביטחון. השילוב של ענווה עם שמחה ועוצמה פנימית פותח דרך להתחברות אמיתית עם הקב"ה.

אמת. אבער יעדער האט זיין מהלך אין עבודה, דאס איז געווען ר' אשר'ס מהלך, און דאס איז ר' אשר.

קענסט נישט אריינקומען צו א חבד'סקער פארברענג און משפיע זיין דארטן תורת ברסלב, פאר ברסלב קענסטו גיין צו א ברסלב'ער קיבוץ.

[פשוט און גראד]

ר' אשר אמר לאחד החברים שדיבר אתו:
*אם אתה נכשל ונופל* במכשולי היצר אתה בונה *לבנה אחת בחומה* בינך לבין הרבש"ע. 
אבל, אם אתה *נשבר אחרי הנפילה* *אתה בונה את כל החומה בבת אחת...*

(קול אמרי אשר)

[פשוט און גראד]

*"אצלי אין סגולות וקמעות"*

פעם בעת רצון, ביקשה הרבנית מגראדז'יסק ע"ה שהיתה נצר *למגיד מקאז'ניץ* ואחות של האדמו"ר הקדוש רבי אהרן מקאז'ניץ זי"ע מווארשה, לתת למו"ר רבי אשר זי"ע כמתנה, *קמיע יקר ערך שקיבלה בירושה מאת המגיד מקאז'ניץ זי"ע.*
  
לאחר שמסרה את הקמיע למו"ר זי"ע, *החל ר' אשר לדבר אודות גדולת מעלת המגיד הקדוש מקאז'ניץ,* וכך האריך במשך כמה דקות בגודל קדושתו ועבודתו.
אולם לבסוף *החזיר* לרבנית מגראדז'יסק *בחזרה* את הקמיע ואמר לה: "*אצלי יש רק עבודה עצמית, אצלי אין סגולות וקמעות"!*

(קול אמרי אשר)

[פשוט און גראד]

סיפור .

ר' אשר היה *קורא פעמים רבות מן הספר באור קלוש מאד*.
ביום מן הימים אחד מבאי ביתו קרא מאמר רפואי שנכתב בו *שקריאה באור קלוש מזיק לעיניים,* הוא לקח את המאמר והלך לבית של ר' אשר, מיד בכניסתו הבחין *כי ר' אשר יושב וקורא באור מועט מאד*, הוא נכנס אל החדר והדליק את האור, והגיש לו את המאמר תוך שהוא אומר לו: *"תראה כתוב פה שלקרוא באור חלש זה מזיק לעיניים*"

ר' אשר הזיז לו את היד כמסרב לקחת מידו את המאמר ואמר בנחרצות:
"*מה שמזיק לעיניים זה כאשר מסתכלים היכן שאסור להסתכל, תכבה את האור ותצא מן החדר...*"

(קול אמרי אשר)

[הדסים]

סיפור .

ר' אשר היה *קורא פעמים רבות מן הספר באור קלוש מאד*.
ביום מן הימים אחד מבאי ביתו קרא מאמר רפואי שנכתב בו *שקריאה באור קלוש מזיק לעיניים,* הוא לקח את המאמר והלך לבית של ר' אשר, מיד בכניסתו הבחין *כי ר' אשר יושב וקורא באור מועט מאד*, הוא נכנס אל החדר והדליק את האור, והגיש לו את המאמר תוך שהוא אומר לו: *"תראה כתוב פה שלקרוא באור חלש זה מזיק לעיניים*"

ר' אשר הזיז לו את היד כמסרב לקחת מידו את המאמר ואמר בנחרצות:
"*מה שמזיק לעיניים זה כאשר מסתכלים היכן שאסור להסתכל, תכבה את האור ותצא מן החדר...*"

(קול אמרי אשר)

וואס איז טאקע פשט אז ער האט געליינט אין דער טונקל?